15. במסגרת ההחלטה בבקשה לסעדים זמניים, נבחנו התנאים שנקבע בפסיקה בקשר לתניית אי תחרות. כפי שתואר לעיל, נקבע כי גם אם היתה תניית אי תחרות, לא הוכחו הנסיבות המצדיקות את אכיפתה, מבחינת תמורה מיוחדת, הכשרה מיוחדת או קיומו של סוד מסחרי.
נושאים אלה חזרו ועלו בחקירתה של גב' בילסקי גם בהליך העיקרי, אך התמונה העובדתית לא השתנתה, כפי שפורט לעיל בהרחבה.
16. גם בהליך העיקרי, כמו בהליך הזמני, לא הוכח שהנתבעים עשו שימוש בסודות מסחריים של התובעת – הצ'יפים שפותחו על ידה, או מידע סודי שלה. העדויות לגבי מידע בנושא תמחור, היו בבחינת עדות סברא, שאין לה עיגון בראיות (עמוד 40 שורות 7 - 10).
17. ראוי לחזור ולהדגיש כי התובעת והנתבעת פעלו בשיתוף פעולה במשך שנים רבות וסיפקו שירותים ומוצרים ללקוחות משותפים. על כן, העובדה כי בסופו של יום הנתבעת בחרה לפעול בתחום שבו קודם לכן לתובעת היה יתרון, תוך פניה ללקוחות המשותפים ומקום בו אין כל הסכם המסדיר את הפעילות מול הלקוחות, לא תחשב כפעולה בניגוד לדין.
לאור כל האמור לעיל, נדחות התביעה לפיצויים המבוססים על הטענה לגזל קניינה של התובעת, גזילת לקוחות, אובדן הכנסה פוטנציאלית וכן פיצויים ללא הוכחת נזק מכח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 וחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה -1965.
מאותן סיבות גם נדחות התביעות לסעדים המפורטים בסעיף 55 לכתב התביעה.
18. שני נושאים מצדיקים דיון נפרד, הנוגע רק לנתבע, שהיה עובד של התובעת במשך כ – 15 שנים, עד התפטרותו.
19. הנושא הראשון הוא שאלת זכאותו של הנתבע לשכר בגין חודשי העבודה האחרונים, בסך 27,375 ₪.
דין התביעה בנושא זה להידחות, ולו רק לאור עדותה של גב' בילסקו, לפיה הנתבע עבד בחודשים אלה (עמוד 42, שורות 14 -15). מעבר לעדות זו, אין כל ראיה לטענה שהנתבע לא עבד כלל עבור התובעת בחודשים הסמוכים להתפטרותו.
20. אשר לזכאות הנתבע לפיצויי פיטורים - בעניין זה אנו סבורות כי הוכח שהנתבע נהג בחוסר תום לב וכי נסיבות התפטרותו מצדיקות את החזרת הסכום שהופקד על ידי התובעת כפיצויי פיטורים ב"מנורה מבטחים", לידי התובעת.
21. כאמור, אין חולק שהנתבע התפטר מעבודתו. הנסיבות עליהן הנתבע הצביע בסיכומיו (פרק ו' לסיכומים), אינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים.
מתמלול שיחה בין גב' בילסקי לנתבע (נספח 4 לתצהיר בילסקי) עולה כי הנתבע מסר במפורש שלא ימשיך לעבוד בתחום עיסוקה של התובעת, אלא מתכוון לפנות לתחום אחר וגם לא יפנה ללקוחות של התובעת (עמוד 2 שורות 1 – 7). בהמשך השיחה, הנתבע מסר מידע שאינו אמת, לפיו הוא יעסוק ב"תחום אחר, תחום אחר של שעוני נוכחות". הוא נשאל במפורש אם "אתה לא הולך לדפוק לנו ברז ומוסר אינפורמציה הלאה לקולגות" והשיב בשלילה. ר' גם בהמשך השיחה, בעמוד 4 לתמלול.
עדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית, כאילו לא שיקר לגב' בילסקי ומדובר היה בפליטת פה, אינה מתיישבת עם התמלול שהוצג ולא הותירה רושם מהימן (עמוד 51 לפרוטוקול החל משורה 9 ור' גם תשובתו הבלתי משכנעת, כאילו לא אמר אמת בגלל שהבין שהחברה תסגר – עמוד 53, שורות 24 - 33).
22. זאת ועוד, הנתבע אישר בחקירתו הנגדית, כי כמחצית מלקוחות החברה החדשה היו לקוחותיה של התובעת. ברי כי הנתבע הוא שפנה אליהם, שכן שימש כאיש מכירות בחברה החדשה. זאת ועוד, הנתבע אישר כי הערך המוסף שהביא למעסיקו החדש, הוא ההיכרות עם הלקוחות. ר' בעמוד 55, החל משורה 24:
ש. אז למה הוא צריך אותך ולשלם לך יותר ממה שקיבלת?
ת. הוא יכול לעשות את זה, פשוט היה יורת נוח כי אני מכיר את התחום ואת האנשים ואת הלקוחות ואנחנו עובדים במסגרת חברית עם הלקוחות והוא רצה להיכנס לשוק מהר.
נזכיר כי לפי הפסיקה, לא עצם הרשימה היא הסוד המסחרי, אלא הקשר האישי עם כל לקוח ולקוח. בנוסף, הנתבע אישר כי "הערך המוסף" שהביא עמו הוא קיצור תקופת החדירה של הנתבעת לשוק.
בנוסף, נפסק בע"ע (ארצי) 62/08 לבל – הדקה ה – 90 בע"מ, [פורסם בנבו] 27.12.09, כי גם אם פעולות העובד לא נעשו אגב גזילת סודות מסחרים של המעסיק, ניתן להכיר במקרים בהם התנהגותו של העובד, המפר את חובות הנאמנות, האמון, ההגינות ותום הלב בהן הוא חב, מצדיקה הגבלת עיסוקו או שלילת פיצויי הפיטורים. כך גם נפסק בעניין ספיר ספרינט שהוזכר לעיל: "שימוש במידע שאינו מגיע לכדי 'סוד מסחרי', אך מהווה 'מידע קונפידנציאלי' של המעסיק – עשוי להיחשב, במקרים המתאימים, כהפרה של חובות האמון ותום הלב".
23. העדויות שפורטו לעיל מצטרפות לדברים שהוכחו ולו לכאורה במסגרת ההליך הזמני (ולא נסתרו בהליך העיקרי), לפיהם התובעת ערכה לנתבע מסיבת סיום, מסרה לו שי ואף נעתרה לבקשתו לשחרר לו את פיצויי הפיטורים, לאחר שאמר שלא יבצע חפיפה אם לא תסכים לשלם לו את הפיצויים.
בראות עינינו, נסיבות התפטרותו של הנתבע עולות כדין נסיבות המצדיקות את שלילת פיצויי הפיטורים. הוכח שהנתבע פעל בניגוד לחובת תום הלב המוטלת עליו כעובד של התובעת. לא זו בלבד שלא סיפר כי הוא ממשיך לעבוד באותו תחום ומסר מידע שאינו אמת, אלא שהנתבע עזב את התובעת תוך מתן התראה קצרה, למרות שביקשה שיישאר פרק זמן ארוך יותר. בנוסף, במעבר לחברה החדשה, הנתבע עשה שימוש בידע של התובעת ואף לא אמר אמת לגבי מקום עבודתו החדש, שלמעשה התחרה באופן חלקי בפעילותה של התובעת. בנוסף, ההסכמה לשחרור כספי הפיצויים ניתנה בתמורה לחפיפה שלא בוצעה.
בנסיבות אלה, יש להיעתר לתביעה שלא לשחרר לידי התובע את כספי הפיצויים שהתובעת הפקידה לזכותו.
24. סוף דבר - התביעה נדחית בעיקרה.
התובעת תשא בהוצאות הנתבעת מס' 2, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
התביעה כנגד הנתבע מס' 1 נדחית, למעט סעד של החזרת כספי פיצויי פיטורים. בסוגיה זו ניתן סעד הצהרתי לפיו בנסיבות התפטרותו של הנתבע מס' 1, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים והתובעת זכאית להשיב לידיה את הסכומים שהפקידה עבורו לטובת פיצויי פיטורים.
ניתן היום, א' ניסן תשפ"ב, (02 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
אורית הרצוג,
נציגת ציבור (עובדים) דגית ויסמן, שופטת
דגית ויסמן