בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 11547-08-18
לפני:
כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים), גב' אורית הרצוג
התובעת גרף – פן בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גלילי ודגן
–
הנתבעים 1. אלי משה
2. וידאו אלקטריק בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מטלס ופאר
פסק דין
1. תובענה זו, שעניינה פיצויים הנתבעים בין השאר, בגין הפרת חובות אמון ותום לב, על רקע מעבר של הנתבע מס' 1 (להלן – הנתבע) לעסק מתחרה, הקשור לנתבעת מס' 2 (להלן – הנתבעת), החלה בהליך זמני בו ביקשה התובעת להגביל את עיסוקם של הנתבעים.
בקשת התובעת לסעדים זמניים נדחתה והתובענה התבררה לגופה.
2. להלן הרקע העובדתי לתובענה, כפי שנקבעה בהחלטה בה נדחתה בקשת התובעת לסעדים זמניים:
"א. המבקשת היא חברה שהוקמה לפני כ - 27 שנים על ידי מר יעקב בילסקי ז"ל, אשר נפטר בשנת 2017 לאחר מחלה קשה. כיום מנהלת את המבקשת אלמנתו, גב' אביבה שליט בילסקי (להלן – גב' בילסקי), לצד מנהלת שנשכרה למטרה זו, גב' איילה המר. כניסתה של גב' המר לחברה היתה לצנינים בעיני המשיב מס' 1.
ב. המבקשת פיתחה צ'יפים למיכלי דיו מתכלים לפלוטרים ובעיקר למדפסות של חברת HP (הצ'פים נרכשים בחו"ל והמבקשת צורבת עליהם את התוכנה שפיתחה להפעלת מיכלי הדיו הממוחזרים) ומספקת ללקוחותיה מיכלי דיו מתכלים.
ג. המשיב מס' 1 (להלן – המשיב) עבד אצל המבקשת כ -15 שנים מיום 1.5.2003 ועד התפטרותו שנכנסה לתוקף ביום 13.6.2018.
המשיב הועסק אצל המשיבה כאיש מכירות ומשכורתו האחרונה עמדה על 10,740 ₪ ועוד עמלות בשיעור משתנה של כ – 1,500 ₪.
ד. המשיבה מס' 2 (להלן – המשיבה) היא חברה שפועלת בשיתוף פעולה עם המבקשת והיא מספקת שירותים טכניים ללקוחות של המבקשת.
ה. למבקשת ולמשיבה לקוחות משותפים. המבקשת סיפקה ללקוחות אלה את המיכלים המתכלים ואילו המשיבה סיפקה ללקוחות שירותים טכניים.
ו. בין הצדדים לא נחתמו חוזים.
לא נחתם חוזה עבודה עם המשיב וגם אין חוזה מסחרי בין המבקשת ובין המשיבה.
ז. מעדותה של גב' בילסקי עולה כי בעלה הוא שהמציא את הטכנולוגיה שבבסיס הצ'יפ שמאפשר אספקת מוצר חלופי למדפסות של HP – פלוטר, שהוא חלק ממיכלי הדיו שמותקן במדפסת והוא שמאפשר את השימוש במיכל הדיו במדפסת.
המבקשת אוספת את מיכלי הדיו הישנים מהלקוחות, המיכל עובר תהליך של ניקוי וייבוש והוא נארז ונשלח מחדש ללקוחות, כשעליו מוטבעת מדבקה על המבקשת.
למבקשת אין הסכם שמחייב את הלקוחות לקנות את המיכלים המתכלים דווקא ממנה.
ח. המבקשת הציגה בדיון בבית הדין מיכל דיו שעליו מדבקה של המשיבה ומתחתיה מודבקת מדבקה של המבקשת. כלומר, מדובר במיכל שמולא בעבר על ידי המבקשת, אצל מי שהיה לקוח שלה וכעת הוא לקוח של המשיבה, המקבל ממנה שירותים למוצרים מתכלים.
ט. ביום 28.3.18 הוקמה חברת ויויד אינק בע"מ, שהיא חברה אחות של המשיבה למטרת שיווק מוצרים מתכלים למדפסות (תחום העיסוק של המבקשת).
עד הקמת החברה, המשיבה לא עסקה בתחום של מיכלי דיו מתכלים.
ההזמנות הראשונות של החברה החדשה נעשו בסביבות אמצע אפריל 2018.
י. המשיב חתם על חוזה עבודה עם ויויד אינק בע"מ, ביום 9.5.18, לפיו יחל את עבודתו אצלה ביום 13.6.18.
עותק החוזה שהוגש לתיק מושחר בכל הפרטים המהותיים שבו ולמעשה לא ניתן ללמוד ממנו על תנאי העבודה של המשיב אצל המשיבה או בחברה החדשה, ויויד אינק בע"מ.
יא. המשיב העיד שמנהל המשיבה פנה אליו במסגרת עבודתו, במהלך חודש מאי 2018, והציע לו לעבור לחברה חדשה שהוא עומד להקים, אשר "תיכנס בעסקי הדיו והוא רוצה שאני אחבור אליו בתור איש מכירות". מעדות המבקש עולה כי שאלת התחרות במבקשת עלתה בשיחה בין השניים וכי עמדת המשיבה היתה שאין להשאיר את השוק פרוץ (לאחר פטירתו של מר ביסלקי ז"ל) וכי היא תיכנס לתחום עיסוקה של המבקשת.
יב. על פי עדות המשיב, הפנייה אליו על ידי מנהל המשיבה היתה משום שהוא מכיר את הענף והוא היה זקוק לאיש מכירות ("שמרביתם הם כמו חברים שלי ... יחסים עסקיים בסך הכל").
גם מנהל המשיבה עמד על כך שלא היתה חובה לשכור מיד איש מכירות, אלא שהעסקתו של המשיב תורמת ליעילות של החברה החדשה ("אפשר למכור גם בלי איש מכירות. השאלה באיזה רמת יעילות").
יג. עובר להתפטרותו המשיב נטל מהמבקשת כמויות דיו חריגות, של מספר ליטרים (כשלושה). גם אם אין מדובר בכמות מסחרית, הרי שמדובר בכמויות שחורגות מהכמות שהמשיב היה זקוק לו במסגרת תפקידו כאיש מכירות.
יד. כאשר המשיב נשאל על ידי בילסקי לגבי הסיבות להתפטרותו ואף הציעה לו העלאה אם יישאר, המשיב אמר שהוא מיצה את התחום וכי הוא מתכוון לעבור לתחום אחר (שעוני נוכחות). המשיב גם לא מסר לה על טענות שהיו לו לגבי תנאי העסקתו או בעיות ברכב שנמסר לו לצרכי העבודה (הדברים עולה מעדותו של המשיב בבית הדין ור' גם תמלול שיחה – ת/2).
טו. המבקשת ערכה למשיב מסיבת סיום מסרה לו שי ואף נעתרה לבקשתו לשחרר לו את פיצויי הפיטורים, לאחר שאמר שלא יבצע חפיפה אם לא תסכים לשלם לו את הפיצויים.
טז. לאחר התפטרותו של המשיב מהמבקשת, היקפי המכירות של המבקשת ירדו באופן משמעותי (כ – 20%).
3. כאמור, בקשת התובעת לסעדים זמניים שימנעו מהנתבעים להתחרות בו, לפנות ללקוחותיה או לעשות שימוש בסודותיה המסחריים או בציוד השייך לתובעת, נדחתה.
בהחלטה, המבוססת על ראיות לכאורה שהוצגו בהליך הזמני, נקבע כי למרות שלכאורה עולה כי הנתבעים פעלו על מנת לחבור יחד, להתחרות בתובעת ולנגוס בפלח השוק שלה, אין מקום ליתן צווים זמניים. זאת מאחר שעל פי הדין הקיים ובמסגרת הבקשה לסעדים זמניים, לא הוכח שהנתבעים עשו שימוש בטכנולוגיה הייחודית של התובעת, אלא שהם מייבאים חלקים ורכיבים שיאפשרו מכירת מיכלי דיו המתכלים ללקוחותיהם.
לגבי גזל המיכלים, נקבע שלא לא ניתן לדעת איזה מיכל שייך לתובעת ואיזה שייך ללקוח. בנוסף, הבנות עם הלקוחות לפיהן המיכלים הריקים יוחזרו לתובעת מעוגנות בנוהג ואינן מעוגנות בחוזה. על כן לא הוכח שהמיכלים הם קניין של התובעת וכי מסירתם על ידי הלקוחות לידי מי מהנתבעים מהווה גזל.
לגבי רשימת הלקוחות – נקבע כי לא הוצגה רשימה כאמור. בנוסף, לא היה חולק שעל להקמת ויויד אינק, התובעת והנתבעת סיפקו שירותים משלימים לאותם לקוחות. התובעת סיפקה את המוצרים המתכלים ואילו הנתבעת סיפקה את השירות הטכני. במצב דברים זה, לא ניתן לראות בפניה של הנתבעת או של מי מעובדיה, לאחד מלקוחותיה (שהוא גם לקוח של התובעת) כהפרת סוד מסחרי. מסיבה זו גם נקבע שאין להגביל את עיסוקו של הנתבע.
לגבי הנתבע נקבע שאין להגביל את עיסוקו, מקום בו לא נחתם עימו הסכם הכולל הוראה בנושא זה. בנוסף, לא הוצגו ראיות להכשרה מיוחדת שהוא עבר על ידי התובעת. גם לא שולמה לו תמורה מיוחדת שניתנה עבור ההתחייבות שלא להתחרות במעסיק (על פי תלוש השכר, הנתבע השתכר משכורת בשיעור קרוב לשכר הממוצע במשק).
לגבי הפרת חובת האמון ותום הלב, נקבע כי הנתבע שימש כאיש מכירות ולא הוכח שהיה בכיר כפי שהתובעת טענה, וטענה זו גם אינה מתיישבת עם השכר ששולם לו.
לצד זה, נקבע כי מנהל הנתבעת הודה שתכנן להתחרות בעסקיה של המבקשת, אך כל עוד מר בילסקי ז"ל היה בחיים, לא הוציא את תוכניותיו אל הפועל. כלומר, למרות שיתוף הפעולה ארוך השנים עם התובעת, הרי שלאחר פטירתו של מייסדה הוותיק, מר בילסקי ז"ל, הנתבעת ראתה הזדמנות להיכנס לתחום פעילות חדש, שקודם רק התובעת פעלה בו.
עם זאת, מאחר שסמכותו של בית הדין לעבודה מוגבלת לבחינת הגבלת עיסוק הנובעת מיחסי עבודה, כאשר בהתייחס להגבלת עיסוקו של הנתבע, שהוא עובד לשעבר של התובעת, לא נמצאה עילה לקבל את הבקשה לסעדים זמניים, מיני וביי נדחתה גם הבקשה המופנית כנגד הנתבעת.
4. בישיבת ההוכחות העידו מטעם התובעת, גב' אביבה שליט בילסקי ורו"ח דוד פרקש (עד שלישי - מר עמיר גבע לא התייצב לדיון ההוכחות). מטעם הנתבעים נשמעה עדות הנתבע ועדותו של מר יצק (איציק) טל, מנהל הנתבעת.
5. לאחר ששמענו את העדים, חזרנו ועיינו בראיות שהוצגו ושקלנו את טיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות בעיקרה, למעט הסעד ההצהרתי שהתבקש להשבה לידי התובעת של כספי הפיצויים של הנתבע אשר הופקדו בחברת הביטוח מנורה מבטחים.
בסעיפים הבאים יפורטו הנימוקים למסקנות אלה.
6. כפי שתואר לעיל, בקשת התובעת לסעדים זמניים, הנסמכת על ראיות לכאורה, נדחתה. משמעות הדבר היא כי באותו שלב דיוני, לא הוצגו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד הנתבעים.
בסוגיה זו לא היה שינוי משמעותי במסגרת שלב ההוכחות בהליך העיקרי.
כאמור, מטעם התובעת העידו רק גב' שליט בילסקו ורו"ח פרקש.
7. לגבי עדותו של רו"ח פרקש, יש לציין כי בתצהירו התייחס לירידה של כחצי מיליון ₪ במכירות הנתבעת בשנת 2018 לעומת שנים קודמות. עם זאת בחקירתו הנגדית בבית הדין אישר כי לתובעת היו הפסדים גם בשנים קודמות.
מכל מקום, גם אם לא נסתרה הטענה כי בשנה בה הנתבע התפטר, חלה ירידה משמעותית בהיקף המכירות אצל התובעת, יש לזכור כי את הזכאות לסעדים שנתבעו יש לבחון על פי המבחנים שנקבע בפסיקה, ולא די בהוכחת ירידה במכירות.
8. אשר לעדותה של גב' בילסקי, זו לא הוסיפה פרטים מהותיים שיש בהם לשנות את התמונה העובדתית (ר' דבריה בעמוד 36 שורה 30 עד עמוד 39 שורה 2).
כאשר גב' בילסקי התבקשה בחקירתה הנגדית להבהיר את הטענה שהנתבע גזל ציוד מהתובעת והעביר אותו לנתבעת, היא הפנתה לעדויות שנשמעו במסגרת ההליך הזמני – עדותו של מר יעקב כליף. עד זה לא העיד בהליך העיקרי. בנוסף, עדותו בהליך הזמני התמצתה בטענה שהתובע מילא מיכלי דיו בכמות של כשלושה ליטרים (עמודים 11 -12). גם אם דרך כלל, נהגו למלא מיכלים קטנים יותר של כ -200 סמ"ק, ברי שאין מדובר בכמות משמעותית. מכל מקום, גם גב' בילסקי הודתה בסופו של יום כי עדותו מתייחסת לאירוע אחד בלבד (עמוד 35 שורות 16 – 18) ומעבר לכך אין בידי התובעת ראיות למקרים נוספים בהם הנתבע לקח ציוד מהתובעת.
בדומה, כאשר גב' בילסקי נשאלה לגבי דו"ח בדיקת המיכלים שנלקחו, הפנתה לדו"ח שנערך על ידי גב' איילה המר (עמוד 34 החל משורה 10). גב' המר עצמה לא העידה בהליך והדו"ח שערכה גם לא הוצג מטעם התובעת.
9. גם לגבי פניה ללקוחות, לא הובאו ראיות. ר' בעדותה של גב' בילסקי, בעמוד 36, שורות 9 – 10 ור' גם בעמודים 40, 43 לפרוטוקול. למעשה, לא הוצגה רשימת לקוחות ובחקירתה הנגדית של גב' בילסקי הוזכר רק לקוח אחד – בזק, והיא סירבה למסור שמות של לקוחות אחרים.
10. זאת ובנוסף, גב' בילסקי אישרה כי בדומה לנתבעת, גם התובעת קנתה חלק מהצ'יפים מספק חיצוני וחלק יייצרה בעצמה (עמוד 36, שורות 16 – 26). בכך חיזוק לטענת הנתבעים כי לצורך פעילותם, לא נזקקו למוצרים של התובעת וכי מדובר במוצרים שניתן לרכוש בשוק הפתוח.
11. אשר לשאלה אם מיכל חליפי שנמכר ללקוח נותר בבעלות התובעת, גב' בילסקי אישרה כי אין הסכם בנושא וכי מדובר בנוהג מקובל (עמוד 37 שורות 28-32). מלבד עדותה בנושא, אין כל ראיה שתתמוך בטיעון זה.
מכל מקום, גם על פי עדותה, המיכלים הם "עיוורים" ויכולים לעבור מחברה לחברה, בעוד שהצ'יפ הוא הנכס המשמעותי (עמוד 37 שורות 26 -27; ר' גם בעמוד 38, שורות 1- 2).
כלומר, גם אם היה מוכח שימוש במיכלים של התובעת, העיקר אינו במיכל שנלקח, אלא בצ'יפ שמורכב עליו. המיכל עצמו יכול שיהיה רכוש של התובעת, אך אין מדובר במוצר שעניינו סוד מסחרי.
12. לא הוכח שהנתבעים עשו שימוש דווקא בצ'יפים שהתובעת פיתחה. גב' בילסקי אישרה שקיימים צ'יפים כמוצרי מדף וכי למדפסות שהנתבעת מוכרת, יש צ'יפים תחליפיים לפחות ממועד הקמתה (עמוד 38 שורות 18 – 20). מכאן, שלא הוכח שהנתבעים עשו שימוש דווקא בצ'יפים של התובעת.
לכך נוסיף כי על פי עדות הנתבע, ניתן לעשות שימוש בצ'יפים של התובעת, "אם יש לך את התוכנת צריבה, ולנו אין" (עמוד 60 שורה 4).
13. במהלך חקירתה הנגדית, גב' בילסקי הציגה "פלאייר" של הנתבעת (ת/1), שלשיטתה תומך בטענה כי הנתבעים פעלו לפגוע בתובעת (עמוד 38 שורות 23 – 28).
במסמך שהוצג נרשם:
"לקראת הצטיידות במתכלים לשנה החדשה
היזהרו מפיתויים והוזלות!!
אנו מודיעים לקהל לקוחותינו:
חברת וידאו אלקטריק בע"מ תומכת אך ורק
במתכלים חליפיים של חברת ויויד אינק בע"מ
ודיו מקורי מבית היצרן (ניתן להשיג אצלנו)
שימוש בדיו אחר מהמומלץ הנו באחריות הלקוח !!!"
לא הוכח שהפניה נעשתה רק ללקוחות התובעת. ממילא, אין חולק כי לתובעת ולנתבעת היו לקוחות משותפים, על רקע פעילותן בעבר. כך שבכל מקרה, כלל לא ברור שפניה ללקוחות של התובעת, על רקע הפעילות המשותפת, כאשר אין כל הסכמה לגבי "חלוקת הלקוחות" בין הצדדים, מהווה פעולה בניגוד לדין.
מעבר לכך, אין כל אזכור של התובעת במסמך שהוצג. כך שגם מבחינה זו, אין בו להוות ראיה לניסיונות של מי מהנתבעים לפגוע דווקא בתובעת (בניגוד לניסיון להרחיב את היקף פעילותם).
14. כאמור, בין התובעת ובין הנתבע לא נחתם חוזה עבודה, ממילא אין תניית הגבלת עיסוק או אי תחרות בין הצדדים.
נזכיר כי גם כאשר נחתמת תניית אי תחרות, בית הדין בוחן את נסיבות ההעסקה ואת מהות העיסוק של המעסיק והעיסוק החדש של העובד ולא בכל מקרה יינתן לתנייה זו תוקף.
בעניין זה נפסק בע"ע (ארצי) 2912-1-10 מן - ספיר ספרינט בע"מ [פורסם בנבו] (14.11.2011):
"כידוע, הלכת צ'ק פוינט הגדירה מחדש את איזון האינטרסים בכל הנוגע לאפשרות להגביל עיסוקו של עובד לאחר סיום עבודתו, בכך שקבעה נקודת מוצא חדשה. נקודת המוצא הינה כי לא יינתן תוקף לתניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ויוכיח כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו (כן ראו את ע"א 6601/96 AES Systems Inc. נ. סער, פ"ד נד(3) 850 (2000)). היה ויוכיח המעסיק "אינטרס לגיטימי" – לא די בכך, ועל בית הדין לבחון את סבירות התניה בהתאם למבחנים שהיו מקובלים בעבר (דוגמת משך זמן ההגבלה, היקפה, התחום הגיאוגרפי עליו היא חלה). 22. בהלכת צ'ק פוינט ניתנו ארבע דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי" - קיומו של "סוד מסחרי"; הכשרה מיוחדת; תמורה מיוחדת; וחובות תום הלב והאמון - כאשר הודגש כי אין זו רשימה סגורה (ראו גם בע"ע 15/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ – אבנר ספקטור, מיום 21.4.2005; להלן – עניין דיירקס). בפסיקה שלאחר מכן, ובפרט בהלכת גירית, הושם דגש על חובות תום הלב בהקשר זה, והובהרו על ידי השופטת (כתוארה אז) נילי ארד הדברים הבאים: "בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו... יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלה על ידי הנתבעים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו". עוד הובהר, כי חובות תום הלב והאמון – החלות גם לאחר סיום יחסי העבודה - יש בהן כדי להוות בסיס להטלת הגבלת עיסוק במקרים המצדיקים זאת, גם ללא תניה חוזית מפורשת (הלכת צ'ק פוינט; ע"ע 62/08 דוד לבל – חברת הדקה ה – 90 בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 27.12.2009; להלן – עניין לבל; כן ראו, בפסיקה מוקדמת יותר, את דב"ע נג/3-17 טוני טועמה – טכנו גומי ליסיצקי בע"מ, פד"ע כה 227 [פורסם בנבו] (1992))."