(4) ידרוש מפושט הרגל, כתנאי להפטרו, שיסכים למתן פסק דין נגדו לזכות הכונס הרשמי או הנאמן על יתרת חובות בני תביעה בפשיטת הרגל שלא נפרעה עד יום ההפטר, ולתשלום היתרה מתוך רווחיו העתידים של פושט הרגל או מתוך נכסים שרכש לאחר שהוכרז פושט רגל, באופן ובתנאים שהורה עליהם בית המשפט; אולם לא יינקטו הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין בלי רשות בית המשפט, שתינתן על יסוד הוכחה שמאז הפטרו רכש פושט הרגל נכסים או הכנסה העומדים לתשלום חובותיו.
(ב) ואלה העובדות המסייגות מתן הפטר:
(1) במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל;
--- סוף עמוד 28 ---
(2) פושט הרגל לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסי חשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת רגלו;
(3) פושט הרגל קיבל עליו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע שהוא חדל פרעון ומבלי שהיה לו יסוד סביר להניח שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו...
(9) תוך שלושת החדשים שקדמו לצו הכינוס, שעה שפושט הרגל לא היה יכול לפרוע את חובותיו במועדם, הוא העדיף נושה שלא כשורה...
(12) פושט הרגל היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה".
בפסיקה הודגשה חשיבות יסוד תום הלב של החייב במהלך הליך פשיטת הרגל. כך, למשל, בע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי (09.08.2009) שם נקבעו הדברים הבאים:
"19. אחד האמצעים החשובים ליישוב בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת הרגל מתמקד בדרישה לתום לב של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה. כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת רגל, עליו להוכיח את תום לבו. כדי לזכות ב"כרטיס יציאה" מהליך פשיטת הרגל, ולקבל פטור מחובות שנותרו לא משולמים, עליו להראות כי פעל בתום לב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ומילא בדייקנות ובהגינות את החובות שהוטלו עליו בגדרו של הליך זה. רק בהתקיים תנאי תום הלב, זכאי החייב להגנה שמסגרת פשיטת הרגל מקנה לו, ולהפטר מחובותיו לאחר שקיים תנאים נוספים. תכלית ההגנה הניתנת לחייב בהליכי פשיטת רגל נוגעת לחייב שנקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפורעם ורק אז "קיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו" (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, 24 (מהדורה שניה, 2000) (להלן – לוין וגרוניס); ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים, פ"ד מח(1) 45, 55 (1994)). הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, אפוא, רק בחייב תם לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום לב, או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע. דרישת תום הלב בהליכי פשיטת רגל...
21.תום ליבו של חייב כשיקול מהותי בהליכי פשיטת רגל, אינו ייחודי לשלב מתן צו ההפטר. הוא שזור כחוט השני לאורכם ולרוחבם של כל שלבי ההליכים כולם. כך לענין מתן צו הכינוס (ע"א 34/89 אגברייה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, [פורסם בנבו], 24.10.90); ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 435 (1995) (להלן – פרשת אליהו); סעיף 18ה(א)(2) לפקודה; לוין וגרוניס, עמ' 108-109); כך לענין מתן ההכרזה על פשיטת הרגל (סעיפים 18ג(ג) ו- 18ה(א)(2) לפקודה); כך לענין אישור הסדר עם נושים (סעיף 35(ה)-(ז) לפקודה; ע"א 334/71 אבייה נ' גולדמן, פ"ד כה(2) 595 (1971)); וכך לענין ביטול הכרזת פשיטת רגל שכבר ניתנה כאשר החייב נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל (פרשת בנבנישתי, פסקה 9, 11; ע"א 5503/92 קירצמן נ' הכנר, פ"ד מט(1)
--- סוף עמוד 29 ---
749, 756-7 (1994) (להלן – ענין קירצמן)). הנה כי כן, בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, מהווה תום הלב של החייב תנאי מהותי לקבלת הסעד המבוקש, והעדר תום לב עלול להביא לא רק לסירוב להיענות למתן הסעד, אלא להוביל גם לביטולו של סעד שכבר ניתן (סעיפים 37 , 54-55 לפקודה)...
23. עניינם של הליכי פשיטת הרגל אינו מתמצה בהסדרת מערכת היחסים שבין החייב לנושיו בלבד. נשקלים בגדרם גם היבטים הכרוכים בטובת הציבור בכללותו, וכן "שמו הטוב של עולם המסחר במובן הרחב של המילה" (לוין וגרוניס, עמ' 152). וכדבריו של השופט ש' לוין בע"א 206/88 גרינברגר נ' אייזנברג, פ"ד מה(3) 397, 399 (1991): "חייב בית המשפט לשקול בדונו בבקשה לצו-הפטר, את התנהגותו של החייב, לרבות את התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל... וכן להביא בחשבון שיקולים שבטובת הציבור.." (הדגשה לא במקור). ובהקשר דומה (מפי השופט זוסמן): "משהחלו הליכי פשיטת רגל, אין סידור ענייני החייב נתון עוד להסכם פרטי בינו לבין נושיו, אלא לציבור ענין בסילוק חובותיו של החייב בשים לב לדרישות המוסר המסחרי" (ע"א 172/57 מקבל הנכסים הרשמי נ' נודלמן, פ"ד יא 1177, 1179 (1957) (הדגשה לא במקור)). בהקשר זה, ראוי להתייחס להיבט תום הלב הנדרש מחייב בפשיטת רגל מבחינת המשמעות הערכית והמסר הציבורי העולה ממנו, לפיו אין מקום לזכות אדם ביתרונות הנובעים מהליכי הסדר חובותיו, ולפוטרו מהם אלא אם נמצא ראוי לכך בדרך התנהגותו (השוו ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד, פ"ד נז(4) 211, 224 (2003) (השופט גרוניס)).
24. בית משפט המתבקש לשקול מתן צו הפטר נדרש, אפוא, להתייחס למערכת ענפה של גורמים ולשקללם, כדי להגשים את תכליותיו של הליך פשיטת הרגל על מלוא מורכבותו."
ראו עוד בסוגיה זו את ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197 (2003) וכן את שנקבע בע"א 8096/17 עידית סקוק נ' סבטלנה איסחקוב (03.02.2019) (פסקה 23).
במרבית המקרים, הדיון בתום לבו של החייב במהלך הליך פשיטת הרגל מתקיים שלא על רקע חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירות במהלך ההליך. לא כך הדבר במקרה זה, בו מיוחסות לחייב התנהגות פלילית ועבריינית, מעבר להתנהלות שלא בתום לב. הואיל והחקירה הפלילית טרם הסתיימה וטרם הוחלט אם להגיש נגד החייב כתב אישום, לא מועבר לחייב בשלב זה חומר החקירה והוא אינו יכול להתגונן ולהגיב לחשדות המיוחסים לו.
68. בנסיבות האמורות, אני קובע בסוגיה זו כדלקמן:
א. בשלב זה נדחית בקשת החייב לדון בבקשת ההפטר.
ב. החייב יוכל לחדש את בקשת ההפטר לאחר החלטת הכנ"ר והפרקליטות בנוגע להגשת אישום כנגדו, ככל שימצא לנכון לעשות זאת באותו המועד.
--- סוף עמוד 30 ---
ג. בנוסף, אני מוצא לנכון לקבוע כי הכנ"ר יגיש הודעה מעדכנת בעניינו של החייב עד ליום 1.1.23.
ד. ככל שיוחלט כי אין מקום להגשת כתב אישום, ניתן יהיה לשוב ולהידרש לבקשת ההפטר.
ה. ככל שיוחלט על הגשת כתב אישום, יימסר לחייב חומר החקירה ובמידה ויבקש לחדש את הבקשה, הוא יוכל להתייחס לחומר זה ולהגיש תגובה מנומקת, לצורך ההכרעה בבקשת ההפטר.
69. לתוצאה האמורה אני מגיע על יסוד העובדה, שבשלב זה אין זה ראוי לקבל החלטה בבקשת ההפטר, כאשר רב הנסתר על הגלוי, בנוגע להתנהלותו של החייב במסגרת הליך פשיטת הרגל. יסודות ההפטר נטועים היטב בחובתו של החייב לנהוג בתום לב במסגרת הליכי פשיטת הרגל ובתקופה שקדמה לו. אין אנו עוסקים בשלב שטרם הליך פשיטת הרגל, אך מדובר בגורם אשר ישפיע בבוא היום להכריע בעניין זה. בכל הנוגע לסוגיה זו נקבעו בע"א 6892/18 עמוס אמיר רפאל נ' יעקב זיסמן – מנהל מיוחד (18.12.19) הדברים הבאים, שיפים גם לענייננו (ההדגשות אינן במקור):
"החובה לנהוג בתום לב כתנאי להכרזת חייב פושט רגל קיבלה ביטוי ברור במסגרת סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל (להלן: הפקודה), הקובע כי הגשת בקשה "שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל", מצדיקה את דחייתה. חובה זו מתפרשת על שתי תקופות – הן על התקופה הקודמת להליך, בעת שנוצרו החובות; והן על התקופה החל ממועד פתיחת הליכי הכינוס ועד הדיון בבקשה על ההכרזה כאמור (ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקה 16 (14.8.2012); עניין גוטמן, פסקה 14; שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 173 (מהדורה שלישית, 2010)). במסגרת בחינת תום הלב במהלך תקופת היווצרות החובות, נבחנת התנהלותו של החייב באותה עת, ובכלל זה אם צבירת חובותיו הייתה כרוכה בפגיעה בתקנת הציבור או בחוק, או אם פעל שלא בהגינות כלפי נושיו. בחינת תום הלב במסגרת השלב השני, במסגרת הליכי הכינוס, מתמקדת בשיתוף הפעולה של החייב עם בעל התפקיד וחשיפת כלל המידע הנדרש להערכת היקף נכסיו וכושר השתכרותו (עניין גוטמן, פסקאות 24-21; ע"א 3382/17 צימבר נ' סמט, [פורסם בנבו] פסקה 14 (29.8.2018)). כחלק מחובת תום הלב בשלב זה, נדרש החייב לעמוד
--- סוף עמוד 31 ---
במגבלות שהושתו עליו, כמו גם לשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו לקופת פשיטת הרגל (ע"א 2063/07 יצחקי נ' הכונס הרשמי [פורסם בנבו] (31.7.2008); עניין גל, פסקה 11)."
70. כאמור, בשלב זה רב הנסתר על הגלוי. לא ניתן לקבוע ללא תשתית ראייתית שתוצג דבר על התנהלות החייב במסגרת הליכי פשיטת הרגל ולא ניתן להגיע למסקנות בשלב הזה בשאלה, האם החייב פעל בתום לב, או האם עבר עבירות בתקופה זו, כמיוחס לו על פי החשדות שנחקרים. יש להמתין להכרעות הכנ"ר והפרקליטות בנוגע להגשת כתב האישום. אם יוחלט שלא להגיש כתב אישום, ניתן יהיה לחדש את הדיון בבקשת ההפטר. אם יוחלט להגיש כתב אישום, יועמד חומר החקירה המלא לעיון החייב והוא יוכל להגיב לחשדות, דבר שאין בידו לעשות כעת, בטרם ייחשף לחומר החקירה. לדידי, לא יהיה צורך להמתין להכרעה באישום הפלילי (אם יוחלט להגישו) ובוודאי לא להכרעת ערכאת הערעור (אם יוגש). אם וכאשר יוגש כתב אישום וניתן יהיה לעיין בחומר החקירה ולשמוע את עמדת החייב, תהיה בפני בית המשפט תשתית ראייתית אשר תאפשר להכריע בטענה בדבר התנהלות עבריינית בהליך פשיטת הרגל, ובדבר חוסר תום לב בהתנהלות החייב בהליך, לצורך הכרעה בבקשת ההפטר.
האם יש לדון במסגרת בקשת ההפטר בחובות שנוצרו במרמה?
71. כאמור לעיל, בשלב זה הוכרע כי אין מקום לדון בבקשת ההפטר. יחד עם זאת, מצאתי לנכון להכריע בבקשת החייב להכליל במסגרת בקשת ההפטר גם את חובותיו, שנקבע לגביהם במסגרת ע"ר 313/10 כי נוצרו בתרמית.
72. כפי שהובא לעיל בהרחבה, במסגרת ע"ר 313/10 קבע כב' השופט (בדימוס) י' צבן כי חובותיו של החייב נוצרו בתרמית ופסק דינו הפך חלוט.
73. לא נעלמה מעיני טענת החייב כי אחת ממטרות שבבסיס הליך פשיטת הרגל נועדה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש. כמו כן, לא נעלמה מעיני העובדה שמדובר בחובות בגובה של 1.1 מיליארד שקלים (מתוך חוב של 1.8 מיליארד).
74. על אף האמור לעיל, המחוקק קבע, במסגרת סעיף 69(א) לפקודה כך:
"69. (א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:
--- סוף עמוד 32 ---
(1) חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;
(2) חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;
(3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה...".
75. לא ברורה טענת החייב כי בית המשפט רשאי לפטור את החייב מחובות שנקבע לגביהם כי נוצרו במרמה, כאשר המחוקק קבע כי אין מקום לעשות כן.
76. יתרה מכך, בפסקי דין רבים (אליהם, בין היתר הפנה המנהל המיוחד) נקבע כי אין בסמכותו של בית המשפט לפטור חייב במסגרת מתן הפטר מחובות אלה. הדברים נכונים גם במקרים בהם חלפה תקופת זמן משמעותית. כך למשל נקבע בפש"ר (ת"א) 1113/07 עופר מקסימוב נ' כונס הנכסים הרשמי (5.1.20):
"עם זאת אין מקום להתעלם מהוראת סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, הקובעת כי צו הפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר תביעה זולת חוב שנוצר במרמה. על-כן חלוף הזמן כשלעצמו – ובמקרה דנן חלפו כאמור כ-18 שנה – אין בו די כדי להקנות לבית המשפט סמכות ליתן הפטר בגין חובות שנוצרו בדרכי תרמית בניגוד להוראתו המפורשת של המחוקק. עמד על כך בית המשפט בין השאר בע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' סינואני (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 17.04.2012), בפסקה 6 לפסק-דינו של כבוד הנשיא אשר גרוניס. ראה גם רע"א 1685/14 סדן נ' פנינסולה נכסים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה טז לפסק-דינו של כבוד השופט אליקים רובינשטיין (פורסם ביום 20.01.2015): „המחוקק ביקש שלא לאפשר לחוטא – חייב שחובו נוצר במרמה, לצאת נשכר [...]“. יצוין כי המחוקק ערך הבחנה גם לגבי חובות שאין מקום ליתן בגינם הפטר, בין חובות שלבית המשפט נתון למרות זאת שיקול דעת למתן הפטר, כמו למשל חוב מזונות, ובין חובות אחרים, כגון חוב שנוצר בדרכי תרמית, שלגביו לא נתון לבית המשפט שיקול דעת כאמור. בעניין זה ראה ע"א 1003/09 מקבילי
--- סוף עמוד 33 ---
נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 04.01.2010)."
77. הדברים האמורים באו לידי ביטוי גם בפסיקתו של בית המשפט העליון מהעת האחרונה בע"א 4288/21 יצחק כהן נ' סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד (27.6.21) אשר מתייחס במסגרת פסק דינו גם להסדר החקיקתי החדש (שאינו חל בעניינו) ועליו ניסה להסתמך החייב בבקשתו: