"9. המשותף לכל אותם חובות שצו הפטר איננו חל לגביהם הוא אופן יצירתם. היינו חובות שמבחינה מוסרית וחברתית לא מוצדק שההפטר יחול עליהם (ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' סינואני, [פורסם בנבו] פסקה 6 (17.4.2012)). שיקולים אלו שבגינם ראוי שלא להכלילם בצו ההפטר קשורים בכלל שלפיו "לֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר" (חלה, ב, ז; ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן, [פורסם בנבו] פסקה 21 (11.1.2015); להרחבה ראו גם: דברי ההסבר לסעיף 175 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 1027, 692 (להלן: דברי ההסבר לחוק)). אין זה ראוי אפוא שחייב יזכה לפטור מחיוב שצמח לו כתוצאה מפעילות מרמה שבה היה מעורב, או מחיוב שממנו הוא ניסה להתחמק באמצעות מרמה. בפסיקה אף הובעה דעה – שהגיונה בצידה – כי גם כאשר החוב עצמו לא נוצר במרמה, אך החייב ניסה להתחמק מקיומו באמצעות מרמה תוך שימוש בהליכי פשיטת הרגל, הרי שהדבר מצדיק את החרגתו מתחולת ההפטר (ע"א 2434/19 קיירה נ' שלומי, [פורסם בנבו] פסקאות 21-20 (27.5.2020)). על כך נכתב ברע"א 1685/14 סדן נ' פנינסולה נכסים בע"מ [פורסם בנבו] (20.1.2015) כי: "המחוקק ביקש שלא לאפשר לחוטא – חייב שחובו נוצר במרמה, לצאת נשכר [...] מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת פריסת הגנה רחבה על המעמד המיוחד שייחד המחוקק לחובות אלה בכלל, ולחוב שלפי הטענה נוצר במרמה בפרט; לכך טעם ערכי משמעותי וראוי." (שם, פסקה ט"ז).
--- סוף עמוד 34 ---
10. הכללים האמורים נקבעו זמן רב טרם כניסתו של החוק לתוקף, אך הם רלוונטיים ביתר שאת גם כיום. ההסדר החדש, המקביל לסעיף 69(א)(2) לפקודה, קבוע בסעיף 175 לחוק שזו לשונו:
"(א) ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה: (1) תשלום עונשי; (2) חוב שנוצר בדרך מרמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001; [...]
(ג) נוסף על האמור בסעיף קטן (א)(2), בית המשפט רשאי להורות כי ההפטר לא יחול על חוב עבר שמקורו בחובת פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין, אם מצא כי הדבר מוצדק נוכח מהות העבירה שבשלה הוטלו הפיצויים, חומרתה או נסיבותיה". על פניו ומבלי לדקדק פורתא במילות החוק, ההסדר החדש מבוסס בעיקרו על הוראות סעיף 69(א)(2) לפקודה, אם כי החוק הוסיף על הוראות הפקודה שני עניינים: האחד, עבירות חמורות נוספות שלא מוצדק לפטור את החייב מחובות שנוצרו בשל ביצוען, נוכח העדפת האינטרס הציבורי (סעיף 175(א)(2) לחוק); האחֵר, הקניית סמכות לבית המשפט לקבוע אם חוב שמקורו בחובת פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין ייכלל בהפטר אם לאו. לא למותר לציין כי שיקול הדעת הנתון לבית המשפט להחרגת חוב מסוג זה מן ההפטר מתמקד בבחינת העבירה עצמה, במהותה, בחומרתה ובנסיבות שאפפו את ביצועה (ראו: דברי ההסבר לחוק, שם). אולם לא מן הנמנע כי שיקולים נוספים עשויים להילקח בחשבון ובהם מצבו של הנפגע לעומת מצבו של היחיד, היקף הפגיעה ביתר הנושים ואורכו של פרק הזמן שחלף מביצוע העבירה (עודד מאור ואסף דגני הפטר – חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים 355, 357 (2019) (להלן: מאור ודגני)). ודוק: גם על פי ההסדר החדש, אם חוב הפיצויים לנפגע העבירה נוצר בדרך של מרמה או נובע מעבירות גניבה, מין או אלימות חמורה – הרי שההפטר לא יחול עליו וזאת באופן גורף וללא סייגים (ראו: סעיף 175(א)(2) לחוק; דברי ההסבר לחוק, שם; מאור ודגני, 355 ו-357)."
--- סוף עמוד 35 ---
78. המסקנה העולה מכל האמור היא כי אין מקום לדון בבקשת ההפטר בנוגע לחובות שנוצרו לחייב כתוצאה מתרמית ולפיכך, חובותיו של החייב שנזקפו לפסק דינו של בית משפט זה בע"ר 313/10 אינם ברי הפטר "באופן גורף וללא סייגים". בקשת החייב בקשר אליהם נדחית.
79. למרות האמור לעיל, אין בדחיית בקשת החייב להפטר מחובותיו שנוצרו בתרמית בכדי לדחות על הסף את בקשת ההפטר, אשר תידון, ככל שהחייב יימצא לנכון לבקש את חידוש הדיון בה בהתאם לקביעתי הנ"ל (וראו בקשר לכך ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן (11.1.15) אליו הפנה החייב בבקשתו). אין מקום לדון בחובותיו של החייב כמקשה אחת ואין מניעה לאבחן בין החובות השונים.
תפיסת הכספים
80. ביום 17.1.22, הוגשה בקשה מטעם המנהל המיוחד בנוגע לתפיסה של סכום מזומן בסך 900 אירו. לטענת המנהל המיוחד מדובר בכספים שנתפסו בביתו של החייב. לטענת המנהל המיוחד מדובר בכספים שמוחזקים במשטרת ישראל ויש להורות על העברתם לקופת פשיטת הרגל, שכן מדובר בכספים השייכים לקופה זו בהתאם להוראות החוק.
81. לטענת המנהל המיוחד עולה מדוחותיו החודשיים של החייב כי הוא מצוי בגירעון מתמשך ולכן לא ברור מקור הכספים. בדוחות אלה באים לידי ביטוי גם הכנסותיה של הרעיה. לפיכך, נטען כי יש מקום להורות על העברת הכספים לקופת פשיטת הרגל (וראו בקשר לכך פרוטוקול, ע' 239, ש' 27-16) .
82. ביום 24.1.22 הגיש החייב את תגובתו. לטענתו מדובר בכספים השייכים לרעייתו, אשר נשארו ברשותה לאחר נסיעה שלה לחו"ל בחודש נובמבר 2021, כאשר 800 אירו נתפסו בארון הבגדים שלה ו-100 אירו נתפסו בארנקה. לטענת החייב מדובר ברדיפה של ממש כאשר אין לרעייתו כל חובת דיווח וכי לא ברורה האבחנה שביצעו חוקרי המשטרה בין השקלים שהיו ברשות רעייתו ולא נתפסו לבין המטבע הזר. לטענת החייב מדובר בכספים אותם הרוויחה רעייתו במסגרת עבודתה ולא הוכח כי יש לו קשר כלשהו לכספים אלו. עוד טען החייב כי המנהל המיוחד לא הצביע על המקור החוקי המקנה לו את הזכות להחרים את הכספים ולהעברתם לקופת הפש"ר וכי סעיף 108 לפקודה אינו המקור החוקי המתאים בנסיבות העניין.
83. בנסיבות העניין מצאתי לקבל את עמדת החייב בנוגע לכספים שנתפסו. מדובר בכספים שנטען שנתפסו בארנקה וארונה של הגב' יונה. המנהל המיוחד לא הראה
--- סוף עמוד 36 ---
פרטים לגבי מקום התפיסה ושייכות של הכספים לחייב. אין מקור חוקי האוסר על הרעיה, שאינה נמצאת בהליכי פשיטת רגל, להחזיק כספים אותם היא מרוויחה במסגרת עבודה ולא הוכח – בנוגע לכספים אלה – כי החייב קשור אליהם בדרך כלשהי.
84. במקרים שכאלה יש מקום לערוך איזון בין הצורך לוודא כי כלל פוטנציאל הכספים של החייב מגיעים לקופת הפש"ר ומאידך, זכויותיה של רעייתו של החייב לנהל את חייה באופן סביר וראוי.
85. כאמור, לא מצאתי כי בנסיבות העניין דנן, יש עדיפות לגרסת המנהל המיוחד כי מדובר בכספים שהסתיר החייב אצל רעייתו, ומאידך, מקובלת עלי עמדת החייב כי בנסיבות העניין, מדובר בסכום נמוך, שנחזה כשייך לרעייתו וכי לא היה מקום לתפוס את הכספים ולשייכם לקופת הפש"ר.
86. לאור האמור, אני דוחה את בקשת המנהל המיוחד ביחס לכספים שנתפסו ולא מצאתי לנכון להורות למשטרה להעבירם לקופת הפש"ר.
סוף דבר
87. לאור כל האמור לעיל, נקבע בזאת כדלקמן:
א. הבקשה למתן הפטר בשלב זה נדחית.
ב. על הכנ"ר להגיש הודעה מעדכנת כפי שנקבע בפסקה 68 עד ליום 1.1.23.
ג. החייב יוכל להגיש בקשה לחידוש בקשת ההפטר על פי שיקול דעתו, בהתאם לקביעתי בפסקה 68 לעיל.
ד. אין מקום לכלול בבקשת ההפטר את החובות שנוצרו לחייב בעקבות תרמית כפי שנקבע בפסק הדין בע"ר 313/10.
ה. בקשת המנהל המיוחד בנוגע לתפיסת המזומן אצל גב' יונה (בסך 900 אירו) נדחית.
88. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ה' באב התשפ"ב, 2 באוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
אביגדור דורות, שופט