27. בהמשך נשלחו שתי הודעות דוא"ל נוספות ע"י עו"ד קליקה (נספחים ו' ו-ז' לתצהיר דורפברגר. בראשונה טען עו"ד קליקה כי די בסך של 50,000 ₪ שיוחזק בנאמנות לאור מס השבח הצפוי, צירף אישור העדר חיוב בהיטל השבחה, וציין כי הוא בודק מול המוכרת את נושא פגישת החתימה. בשניה, שנשלחה באותו יום ציין עו"ד קליקה "מאושרת הפגישה במשרדי ביום רביעי שעה 11:00 סכום הנאמנות יתוקן לסך של 70,000 ₪"
28. עו"ד קליקה העיד כי העביר את הטיוטה המתוקנת ע"י עו"ד בבני לה"ה לוריא (עמ' 11 לפרו' הדיון מיום 16.11.21 ש' 34), וכמו כן קיבל את אישורו של מר לוריא לקיום הפגישה כשלדבריו מר לוריא קיבל גם את אישורה של גב' לוריא "עד כמה שאני זוכר. כלומר, זה היה אינטראקציה ביניהם כי הוא שאל אותה מתאים לא מתאים" (שם, עמ' 12 ש' 12).
29. באותה שיחה, שהתקיימה כאמור ביום חמישי בשבוע, ביקשו ה"ה לוריא להיפגש עם עו"ד קליקה ביום ראשון שלאחר מכן, ועו"ד קליקה הסביר את מהות הפגישה ב-"לשבת איתי, לחתום יפוי כח, שכר טרחה את הדברים המסודרים לפני עסקה" (שם, עמ' 12 ש' 21).
30. בהמשך אתייחס בפירוט לעדותו של עו"ד קליקה (עמ' 14 ש' 5-30), אך כבר בשלב זה אציין כי עו"ד קליקה טען בעדותו כי מבחינתו והוא סבור שכך היו הדברים גם מבחינתה של עו"ד בבני, טיוטת ההסכם שהועברה אליו מעו"ד בבני הייתה טיוטה בלבד, ולא נערך עדיין מסמך שניתן לראות בו חוזה מחייב. עוד יוקדם ויצוין כי עוה"ד בבני לא הובאה לעדות על ידי התובעים.
31. בשלב זה על רצף הזמן, נפנה לה"ה לוריא, אשר העידו באופן כמעט זהה כי באותו יום חמישי לאחר שנקבעה על ידם פגישה עם עו"ד קליקה, התקיימה שיחה ביניהם ובה גב' לוריא התלבטה האם למכור את הדירה. גב' לוריא העידה כי ניסתה לקרוא את טיוטת ההסכם אך זה היה "סינית" בשבילה (עמ' 45 לפרו' מיום 8.2.22), ואז היא אמרה למר לוריא "תקשיב, לא אני וגם אתה לא מבינים בדבר הזה, בוא נבקש פגישה עם עו"ד קליקה ביום ראשון בבוקר" (שם, ש' 19-20).
32. גב' לוריא טענה כי נלחצה מאד כשהתקבלה הטיוטה ולדבריה "... היה יום חמישי, אני לא אשכח את זה, היה יום חמישי וכשהגעתי למצב הזה שזהו, אני צריכה ללכת לקבל החלטה סופית ולחתום, נלחצתי. נכנסתי לסערת רגשות. נלחצתי מאד הבנתי שאני לא מסוגלת לעשות את הצעד הזה. לא מסוגלת. שקשה לי לקבל את ההחלטה הזאת... " (שם, עמ' 46 ש' 11-15). גב' לוריא העידה כי היא "עמדה לפני שוקת שבורה" מאחר ומצד אחד היה ברור לה שמר לוריא או היא לא יכולים להמשיך ולטפל בהשכרת הדירה, מצד שני היא הרגישה שהיא לא יכולה להיפרד מהדירה, עקב העובדה שיש לה רגשות סנטימנטליים אליה (שם, עמ' 46 ש' 34 ואילך).