128. לאור מסקנתי לעיל, אין גם צורך לדון בשאלת היקף שליחותו של מר לוריא, זאת בשים לב לקביעתי לפיה גם כלפי מר לוריא לא ניתן לטעון ל - "העדה חיצונית" מצידו של גמירות דעת המתייחסת לטיוטת ההסכם שאותה מבקשים התובעים לאכוף. וכמו כן אני רואה את עצמי פטור מלדון גם בשאלה האם אכיפה בנסיבות העניין הינה צודקת.
חיוב הנתבעים בפיצויי קיום בגין הפרת חובת תום הלב במהלך מו"מ
129. כאמור, קבעתי לעיל כי לא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב. עם זאת וכסעד נוסף או חליפי דרשו התובעים פסיקת פיצויי קיום מאחר ולטענתם "בענייננו המשא ומתן הבשיל לחלוטין. ופרט לחתימה על החוזה לא נותר לעשות דבר, זהו בדיוק אחד מאותם מקרים שבהם ראוי לפסוק פיצויי קיום נוסף על אכיפת החוזה" (סעיף 78 לסיכומים).
130. אכן כפי שנקבע בסעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב" ובסעיף 12(ב) נקבע כי "צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 יחולו בשינויים המחויבים".
131. אף התובעים מאשרים כי ככלל, הפיצויים הנפסקים מקום בו נקבע כי הופרה חובת תום הלב בניהול מו"מ, יהיו "פיצויים שליליים" (פיצויי הסתמכות) שמטרתם הינה "להעמיד את הנפגע באותו מצב שבו היה נתון לולא נכנס כלל למשא ומתן... " ("ענין קל בנין" עמ' 298) אלא שבאותו פסק דין נקבע גם כי "עם זאת ישנם מקרים חריגים שבהם זכאי הנפגע לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו בכך שההסכם שעמדו לכרות לא נכרת ולא הוגשם ("פיצויים חיוביים", "פיצויי קיום"), המאפיין מצבים מיוחדים אלה הוא שהמשא והמתן הבשיל למעשה לכדי חוזה, ורק ההתנהגות חסרת תום-הלב מנעה את שכלולו" (שם, עמ' 302)(דגש שלי ש.מ.). כפי שהובהר לא אחת, ההלכה שנקבעה בעניין "קל בנין" שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן (רע"א 235/12 אירוס הגלבוע בע"מ נ' עומר הנדסה בע"מ [פורסם בנבו] (27.2.12), פסקה 9).
132. כפי שפירטתי באריכות לעיל, לעמדתי מכלול הנסיבות מצביע על כך שהמו"מ "טרם הבשיל לכדי חוזה", ונזכיר רק בתמצית כי על טיוטת ההסכם צוין בבירור שהיא טעונה את אישורה של גב' לוריא וזו החליטה כי היא לא מוכרת את הדירה עוד בטרם נפגשה ולו בפעם הראשונה עם עורך דינה, וממילא לא ניתן על ידה או על ידי מר לוריא אישור כלשהו לחתימת ההסכם על בסיס הטיוטה שהועברה.
כן נזכיר בשנית את אותן הטעיות ומידע חלקי שמסר המתווך למר לוריא שעל בסיסן ניתנה הסכמתו למחיר המכירה ואזכיר את קביעתי לפיה קיים לעמדתי סימן שאלה של ממש באשר לוודאות כריתתו של הסכם מחייב גם אם המו"מ היה ממשיך, באם היו מונחות לפני ה"ה לוריא מלוא העובדות האמיתיות הנוגעות לדירה, ולפיכך דין תביעת התובעים לפסיקת פיצויי קיום, להידחות.
133. להשלמת התמונה אציין כי חיוב הנתבעים בתשלום מלוא הפיצוי המוסכם בגין הפרת חוב תום הלב בניהול מו"מ , משמעותו המשפטית בפועל היא מתן צו אכיפה חלקי ביחס לטיוטת ההסכם ובענין זה אפנה לפסיקה לפיה נקבע כי במקרים חריגים ונדירים ביותר ניתן אף לאכוף הסכם מכח הפרת עקרון חובת ניהול מו"מ בתום לב ואולם כפי שנקבע "הפעלתו של כלל מיוחד ונדיר זה עשויה לקרות רק כאשר ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים מקיימות כבר לכשעצמן את יסודות גמירות הדעת והמסוימות... " (רע"א 3160/08 אליהו מזור נ' גאון חברה להשקעות [פורסם בנבו] (28.6.01) עמ' 10 לפסק הדין), וכאמור במקרה שלפנינו קבעתי כי לא מתקיים יסוד גמירות הדעת, ובהתאם וגם מטעם זה אין להיעתר לתביעת התובעים לחיוב בפיצויי קיום.
חיוב הנתבעים בפיצויי הסתמכות (פיצויים שליליים) בגין ניהול מו"מ בחוסר תום לב
134. על אף שהתובעים לא עתרו בפועל לסעד חליפי לחיוב הנתבעים בפיצויי הסתמכות בגין ניהול מו"מ שלא בתום לב, בטיעוניהם עלו טענות באשר לחובת תום הלב החלה על זכות הפרישתה מהמו"מ (ראו סעיפים 44-45 לסיכומים), ומאחר ושני הצדדים התייחסו לסוגיה זו, מצאתי לנכון לדון בה, זאת לאחר שהתקיימו התנאים הנדרשים לדיון בסוגיה כפי שנקבעו בע"א 483/16 חביבה יהודאי נ' חלמיש – חברה ממשלתית-עירונית לדיור שיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב בע"מ [פורסם בנבו] (3.10.17), פסקה 35).
בהתאם עלי לדון תחילה בשאלה האם הוכח חוסר תום לב של הנתבעים בהחלטתם להפסיק את המו"מ ולא למכור את הדירה.
זכות הפרישה ממשא ומתן
135. בהקשר זה טען ב"כ התובעים בסיכומיו כי הסיבה היחידה להפסקת המו"מ הייתה סברת הנתבעים כי ערכה של הדירה גבוה יותר. לשם דיון בטענות התובעים אקדים מספר משפטים באשר לזכות הפרישה ממו"מ וגבולותיה.
136. בענין זה אפנה לגבריאלה שלו ואפי צמח, "דיני חוזים" (מהדורה רביעית 2019), עמ' 118, שם צוינו הדברים הבאים שאליהם אני מצטרף בכל הכבוד "משא ומתן מיועד לא רק לשם קביעת תוכן החוזה, אלא גם כדי לאפשר לצדדים להחליט אם אכן יערך ביניהם חוזה. לא כל משא ומתן מסתיים בחוזה. צד הנכנס למשא ומתן חושף את עצמו לסיכון כי העסקה המתוכננת לא תצא אל הפועל. לעולם אין בעצם קיום המשא ומתן, ערובה לעריכת החוזה. מכאן שבאופן עקרוני עומדת לצדדים למשא ומתן הזכות לפרוש ממנו”)דגש שלי ש.מ).
137. עם זאת נקבע לא אחת כי "כמו כל התנהגות במהלך משא ומתן, גם הפרישה ממנו צריכה להיות מונחית על ידי עקרון תום הלב, פרישה בתום לב, היא פרישה המודרכת על-ידי שיקולים ענייניים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא-ומתן ומעמדות הצדדים לו" (ע"א 2071/99 פנטי נ' יצהרי פ"ד(5) 721, 727 (2001).
138. באשר לגבולות זכות הפרישה ממשא ומתן נאמרו דברים ברורים היפים לעמדתי לענייננו: "צד למשא ומתן אינו יכול לנהוג בשרירות ובשרירותיות מוחלטת, כאשר הדבר בא על חשבון רעהו. המסגרת של משא ומתן טומנת בחובה אחריות כלפי האחר, על אף שכאמור, חובת תום הלב אינה מתבטאת בהכרח לכרות את החוזה, ואף לאחר שהמשא ומתן תם אך החוזה טרם נכרת, אין נקודת "אל-חזור" קודם לכריתת החוזה, אשר לאחריה לא יכולים הצדדים למשא ומתן לפרוש ממנו בתום לב (בכפוף להוראות חוק החוזים עצמו. ראו למשל סעיף 3(א) לחוק, לעניין המועד האחרון להחזרת המציע מהצעתו). ניתן לפרוש מן המשא ומתן בכל שלב שהוא. אולם משמעות החובה בהקשר זה היא כי כאשר הפרישה כרוכה, למשל, בפגיעה בציפייתו הסבירה או בהסתמכותו של הצד השני – יש מקום רב יותר לבחינת השיקולים להחלטת הפרישה. מטבע הדברים, ככל שקרובים אנו יותר לחתימה על החוזה, כך מתגבשת יותר ציפייתו של הצד השני ונדרש טעם טוב יותר לפרישה מן המשא ומתן”)דגש שלי ש.מ.) ("ענין חלפון" פסקה 8 לדעת המיעוט של כב' השופט הנדל).
139. בבואנו ליישם את העקרונות לעיל אזכיר תחילה כי קיבלתי כמהימנה את עדות גב' לוריא לפיה היא לא הייתה שלמה מלכתחילה עם מכירת הדירה לאור הקשר הסנטימנטלי שלה לדירה, וכי הסכימה להתקדם עם הליך המכירה רק מאחר ולא היה לה פתרון אחר לטיפול בהשכרת הדירה וכי משבנה הסכים לטפל בנושא ההשכרה היא החליטה מידית כי היא אינה מוכרת כלל את הדירה.
לעמדתי, לאור השלב שבו היה המו"מ שבו ה"ה לוריא עוד טרם פגשו את עורך דינם וממילא לא נתנו אישור כלשהו לטיוטה שהוכנה, לא ניתן לקבוע כי פרישתה של גב' לוריא מהמו"מ בשל רצונה להמשיך ולהחזיק בדירה יכול להיחשב כחוסר תום לב במיוחד בנסיבות בהן קבעתי כי קונים "סבירים" בנסיבות הענין לא יכלו לסבור כי נוצרה כבר "גמירות דעת" של ה"ה לוריא להתקשר בהסכם מחייב למכירתה.
כפי שנקבע לעיל, כניסה למו"מ אינה מחייבת בכל מקרה התקשרות בהסכם חוזי מחייב, ורצונם הנחוש של התובעים לרכוש את הדירה יהא אשר יהא, אינו יכול לשלול מגב' לוריא את זכותה העקרונית לשמור על קניינה ולהותיר בבעלותה את הדירה, כל עוד אין בכך כדי לפגוע שלא כדין בזכויות הצד השני למו"מ - התובעים.
140. יותר מכך, גם אילו הנימוק להחלטת ה"ה לוריא שלא למכור כיום את הדירה היה נעוץ בפוטנציאל עליית השווי המהותית של הדירה בעתיד, לאור קיומה של תמ"א בתוקף המתייחסת גם לדירה, עובדה שהתגלתה למר לוריא בבדיקות שערך ביום שבת -7.11.20 לאחר שגב' לוריא החליטה שהיא אינה מוכרת את הדירה, עדיין הייתי סבור במכלול נסיבות הענין כי אין בכך משום חוסר תום לב של ה"ה לוריא.
141. ובמה דברים אמורים? – כפי שפירטתי בסעיף 15 לעיל, המתווך מסר למר לוריא בתחילת טיפולו בדירה הערכת מחיר מפורטת הכוללת מגוון רחב של נתונים, אך לא צוין בה בדרך כלשהי כי קיימת תמ"א בתוקף המתייחסת לדירה.
142. מחומר הראיות עלה כי המתווך ידע על קיומה של התמ"א אך לא זו בלבד שהוא לא גילה עובדה זו למר לוריא אלא הוא אף ניסה להטעותו בשיחותיו עימו ולהציג מצג כאילו לא קיימת תוכנית בתוקף או כי לעובדה זו אין ערך כלכלי כלשהו.
143. כך בשיחה בה הודיע מר לוריא למתווך על "ירידתם" של ה"ה לוריא מענין המכירה(נספח ו1 לתצהיר דורפברגר), שאל מר לוריא את המתווך בענין ההשבחות הצפויות בדירה אותן גילה לאור בדיקותיו וכן טען כי "הסתכלתי בנושאים האלה והבנתי שהאיזור איפה שהדירה הזאת נמצאת יש לה את כל הזכויות ואפילו מעבר למה שהיה קודם....." ובהמשך שאל את המתווך "...האם אתה מודע לזה?". על כך השיב המתווך "אני מודע דווקא למשהו אחר לגמרי ,כרגע אין תמ"א יותר בחיפה עצרו את כל הליכי התמ"א”)דגש שלי ש.מ) . אלא שמר לוריא התעקש וטען "כן, מלבד-, שדרות-, אה מוריה ושדרות הנשיא , מלבד" ועל כך השיב המתווך "כן, אבל זה- , טוב, יכול להיות שייצא משהו מזה, יכול להיות גם שלא, אני לא יכול להגיד לך, זה-.." (עמ' 2 לתמליל ש' 27-עמ'3 ש' 4-5).
144. לעמדתי עולה מהשיחה שהמתווך ידע על קיומה של תמ"א בתוקף החלה על הדירה, אך הוא העלים מידע זה ממר לוריא ואף ניסה כאמור לשכנעו בתחילת השיחה שאין יותר תמא"ות בחיפה וזאת כשהוא יודע כי נתון זה אינו נכון, ורק לאור התעקשותו של מר לוריא הוא נאלץ להודות בקיומה של התמ"א.
145. זאת ועוד משיחה אחרת של המתווך עם מר דורפברגר אנו למדים שהמתווך גם ניסה לשכנע את מר לוריא כי אין ערך כלכלי לפוטנציאל העתידי של הדירה.
כך בשיחה שקיים המתווך עם מר דורפברגר לאחר הפסקת המו"מ ביום 16.11.20 (תמליל נ/10), הוא מספר למר דורפברגר על דברים שהוא אמר למר לוריא ולפיהם "... אמרתי לו תראה, על הדברים האלה היית צריך לחשוב לפני, לא ניתן לחזור ברגע האחרון אחורה, אתה ידעת מה המחיר, אי אפשר להעריך, אמרתי לו אי אפשר להעריך נכס, נכס על פוטנציאל עתידי... " (ש' 6-8 לתמליל נ/10) (דגש שלי ש.מ.).
146. גם בענין זה הוכח לפני כי המתווך הטעה את מר לוריא בדברים שהוא אמר לו, וכי בפועל המתווך עצמו חשב דברים אחרים באופן מהותי. הראיה לכך מצויה בהודעה הקולית ששלח המתווך למר דורפברגר כשבועיים לאחר הפסקת המו"מ ובה הציע למר דורפברגר דירה אחרת להשקעה(תמליל השיחה נ/1).
בהודעה חוזר המתווך ומדגיש את העובדה שמדובר "... ברח' בית ג'קוד בבנין שכבר חתום לתמ"א זאת אומרת זה ממש בתהליכים מתקדמים לכן המחיר מאד מאד אטרקטיבי ועם פוטנציאל מאד גדול לטווח הרחוק יותר... " (ש' 10-12 לתמליל) ו"אם תרצה וזה מענין אותך אני יכול לשלוח לך תמונות אבל הפאנץ ליין של העסקה הזאת זה התמ"א... " (שם, ש' 20). (דגש שלי ש.מ).
147. הנה כי כן , אותו מתווך מציע דירה אחרת ומהודעתו עולה בבירור כי עובדת קיומה של תמ"א בתוקף החלה על אותה דירה היא מהותית ביותר, וכי קיימת חשיבות רבה לפוטנציאל העתידי של עליית שווי בדירה והכל כאמור בניגוד גמור למצגים שהציג המתווך כלפי מר לוריא.
148. כאמור לעיל, אין בידי די נתונים כדי לקבוע האם אכן קיים פער ממשי בין המחיר שהציע מר דורפברגר לבין השווי האמיתי של הדירה, אך די בעובדה שמר לוריא גילה כי המתווך העלים ממנו מידע רלוונטי וחשוב הטעון בדיקה, בכדי להצדיק פרישה שלו או של גב' לוריא מהמו"מ ובכל מקרה לא ניתן לקבוע כי פרישה מטעם זה על פניו תיחשב כמעשה חסר תום לב.
149. בהקשר זה אציין כי רק מהטעם שהמתווך לא היה צד לתיק ולא עמדה בפניו האפשרות להתייחס כנדרש לכל הטענות שהועלו כלפיו על ידי ב"כ הנתבעים, אני נמנע מקביעות מוחלטות ביחס להפרת חובת הנאמנות והסודיות המוטלות על המתווך מכח הדין כפי שעולות מהפעולות שביצע.
150. בכל מקרה, מאחר והתובעים מבקשים להתבסס על המצגים שהציג מר לוריא לפני המתווך בשיחותיו עימו ושהועברו אליהם על ידי המתווך, אין הם רשאית לבחור לעצמם רק את דבריו של מר לוריא, אלא יש ליתן משקל מתאים גם לפעולותיו של המתווך אשר הובילו הן למתן הסכמתו הראשונית של מר לוריא למחיר שהוצע והן להחלטה לפרוש המו"מ, וכאמור לעמדתי בנסיבות לעיל, לא ניתן לראות בפרישה כחסרת תום לב.
151. להשלמת התמונה אציין כי אינני יכול לקבוע ברמה הנדרשת כי מר דורפברגר ידע כי ה"ה לוריא אינם מודעים לקיומה של תמ"א בתוקף החלה על הדירה. עם זאת הוכח כי מר דורפברגר היה מודע לעובדה זו בעת ניהול המו"מ וניתן להניח כי היא שימשה שיקול מהותי ברצונו לרכוש את הדירה. את מסקנתי זו אני מבסס בראש ובראשונה על תמליל השיחה (ת/1) בין מר דורפברגר למר יעקובי ממנה עולה כי מר דורפברגר הציג עצמו כמומחה לביצוע פרויקטים מסוג תמ"א בבניין דוגמת הבניין בו מצויה הדירה. וכך טען מר דורפברגר בפני מר יעקובי כי "... תשמע, זה מר שאני עושה בחיים" (עמ' 2 לתמליל ת/1 ש' 18). וכי "... זה מיקום שאני יודע לעשות בו פרוייקט" (שם, עמ' 3 ש' 13). וכן "... מה אכפת לי? זה מה שאני עושה כבר המון שנים... " (שם, עמ' 9 ש' 7).
152. בנוסף יש לתת משקל לאי הגשת השיחות הטלפוניות שהתנהלו בין המתווך למר דורפברגר בין התאריכים 2.11.20- 8.11.20 כראיה. כפי שפורט לעיל (סעיף 19), המתווך העיד באופן חד משמעי כי העביר לב"כ התובעים הקלטה של 12 שיחות טלפוניות שהתקיימו בינו לבין מר דורפברגר בתאריכים לעיל, שעניינם המו"מ המתנהל ביחס לדירה, ואולם ב"כ הנתבעים חזר וטען כי שיחות אלו לא גולו על ידי ב"כ התובעים למרות החלטה מפורשת שניתנה על ידי בנושא ביום 16.3.21.
לאחר העלאת הטענה עמדו בפני ב"כ התובעים כל האפשרויות להפריך טענה זו והוא אף הצהיר כי "אני אבדוק מה העברתי אליך ...קיבלת ממני המון מיילים”)עמ' 17 לפר' מיום 8.2.22 ש' 3-4). אלא שדבר לא נעשה והמסקנה המתחייבת מכך היא שאכן התובעים ובא כחם הפרו את החלטתי הברורה מיום 16.3.21 ולא העבירו לנתבעים הקלטות של שיחות או הודעות קוליות שהתנהלו בין המתווך למר דורפברגר, וביחס לשיחות אלו חלה ביתר תוקף החזקה שאילו הן היו מוצגות הן היו פועלות לרעת התובעים. כך גם בנושא קיומה של התמ"א ניתן להניח כי נושא זה עלה לדיון בין המתווך למר דורפברגר וכאמור לא גולה למר לוריא ובהתאם מתחזקת המסקנה שלפיה פרישת ה"ה לוריא מהמו"מ על רקע העלמת מידע חשוב מהם, איננה יכולה להיחשב כפעולה חסרת תום לב בנסיבות.
153. לקראת סיום אציין כי מצאתי בכל זאת פגם מסוים בהתנהלותם של ה"ה לוריא בכך שמר לוריא, בידיעת גב' לוריא, ניהל מו"מ למכירת הדירה מבלי שהבהיר למתווך כי הוא אינו מוסמך לקבל החלטה סופית ביחס למכירת הדירה ללא אישור גב' לוריא, ומבלי שציין כי גב' לוריא עצמה מתלבטת עדיין ביחס לעצם מכירת הדירה. פעולה שכזו בנסיבות מסוימות עשויה להיחשב כניהול מו"מ ללא כוונה אמיתית להתקשר בהסכם, ואף עשויה לשמש בסיס לחיוב בפיצויים שליליים.
154. אלא שבמקרה שלפנינו, התובעים כאמור לא תבעו כל סעד בענין ואף לא התייחסו באופן ברור לנקודה אותה העליתי, ובכל מקרה התובעים לא הצביעו על נזק כלשהו שנגרם להם עקב המו"מ.
בהקשר זה אציין כי במכתב ההתראה ששלחה עו"ד בבני (נספח א' לתצהיר מר לוריא), נטען בסעיף 3 לנזקים כספיים עקב "פתיחת כספים" לצורך הוצאת השיק הבנקאי ועקב ויתור על אפשרות מקבילה לעסקת נדל"ן חלופית, אך כלל טענות אלו נזנחו בעת ניהול התיק ולא נטען ולא הוכח נזק כלשהו בהקשר לטענות אלו או אחרות. בהתאם אין כל מקום לקבוע מסמרות או לפסוק פיצוי כלשהו לתובעים גם בנושא זה.
סיכום
155. לאור כל האמור לעיל, דין תביעת התובעים על כל חלקיה להידחות. אציין כי במהלך ההוכחות ניסיתי לברר עם מר דורפברגר מה עומד בסיכומו של דבר בבסיס תביעתו והלה השיב בכנות לטעמי כי הגיע למסקנה "... שעם כל הכבד למר לוריא וגברת לוריא שהם אנשים בני 70 ומשהו שיהיו בריאים, הם פשוט באו לרמות אותי. ככה אני הרגשתי" (עמ' 21 לפר' מיום 16.11.21 ש' 27-29 ). יותר מכך ב"כ התובעים הציג את התנהלות הנתבעים כדוגמא ל-"הידרדרות הערכית והמוסרית הפושה בחברתנו".
156. כפי שפירטתי באריכות לעיל, לעמדתי פני הדברים במקרה שלפנינו שונים באופן מהותי, ומדובר במקרה "שגרתי" של בעל דירה המבקש לבחון את האפשרות למכור את דירתו, מקבל הצעה כספית המקובלת עליו ובשלב הכנת ההסכם, ועוד בטרם פגש אפילו בפעם הראשונה את עורך דינו, מתחרט ומחליט שלא למכור כלל את הדירה.
157. כפי שציינו פר' שלו לעיל, אין כל חיוב שכל מו"מ יסתיים בעסקה, אלא שעמדה זו ככל הנראה לא הייתה מקובלת על התובעים אשר סברו כי על גב' לוריא למכור להם את דירתה ויהי מה, ולצורך כך בחרו לנהל הליך כולל כנגד הנתבעים וכפי שאמר מר דורפברגר למתווך "...יש קייס, אין קייס, אני אנהל את המלחמה הזאת”)סעיף 47 לעיל)., ולעמדתי גישה שכזו צריך לדחות באופן מלא.
158. לפיכך אני מורה על דחיית תביעת התובעים במלואה והתובעים ישאו בהוצאות הנתבעים בסך של 15,000 ₪ שישולמו מכספי הפיקדון שהפקידו התובעים בהתאם להחלטתי מיום 29.11.20. כמו כן אני מורה על מחיקת כל הערה שנרשמה לטובת התובעים על הדירה בהתאם להחלטתי לעיל, וככל שנדרש לכך צו ספציפי, ב"כ הנתבעים יגיש בקשה מתאימה.
159. אציין כי בקביעת סכום ההוצאות נתתי משקל להיקף ההשקעה שנדרשה מצד הנתבעים ובא כחם לצורך ניהול ההליך וכן להפרת החלטתי על ידי התובעים בענין העברת שיחות המתווך ומאידך מצאתי מקום למתן את סכום ההוצאות נוכח הפגם המסוים שמצאתי בהתנהלות ה"ה לוריא כפי שפורט בסעיף 153 לעיל.
ניתן היום, ח' טבת תשפ"ג, 01 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.