זילכה מוסיף כי בהתאם להלכה פסוקה, חוסר יכולת לבצע חיוב משמש הגנה מפני הליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט. חוסר היכולת עשוי להביא, במקרים המתאימים, לביטול החלטה בה התקבלה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. מכאן לשיטתו, על משקל קל וחומר, חוסר היכולת הכלכלית שלו להפקיד את כספי הדיבידנד במזומן חייב להוביל לעיכוב ביצוע מיידי של ההחלטה.
עוד טוען זילכה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. זאת מאחר שייגרם לו נזק אדיר ובלתי הפיך אם ייאסר, בעוד שלמשיבים לא ייגרם כל נזק אם יימנע מאסרו. זאת, הן משום שאם ייאסר ממילא הכספים לא יופקדו; והן משום שההחלטה על הפקדת כספי הדיבידנד אינה עוסקת בתשלום כספים למשיבים, כי אם בהפקדתם בקופת בית המשפט.
לבסוף עותר זילכה כי אם לא תתקבל החלטה בבקשת ההמרה, יורה בית משפט זה על המרת סכום ההפקדה במזומן בהפקדת המניות האמורה.
לעניין סיכויי הערעור טוען זילכה כי הם טובים. כך, הוא טוען כי החלטת הביזיון התקבלה מבלי שנבחנו העובדות כנדרש. בנוסף, תצהיריו לא נסתרו שכן המשיבים ויתרו על חקירתו. לשיטתו, כספי הדיבידנד התקבלו במהלך העסקים הרגיל של קווין ייזום המצויה בבעלותו החלקית. כספי הדיבידנד לא הגיעו לידיו, וההחלטות המתייחסות להפקדת כספי הדיבידנד – אותן נועדה החלטת הביזיון לאכוף – ניתנו לאחר שכספי הדיבידנד כבר שולמו על ידי קווין ייזום לגופים שונים. לפיכך, אין ביכולתו למלא אחר החלטות אלה.
--- סוף עמוד 9 ---
בנוסף, נטען כי ההחלטה על הפקדת הדיבידנד סותרת את הצו לאיסור דיספוזיציה, ומסתמכת על הנחות שהניח בית משפט קמא ולא על ממצאים עובדתיים. כך למשל בהחלטה על הפקדת הדיבידנד הניח בית משפט קמא כי קיים קשר בין מכירת בית ההימורים בטנג'יר לבין חלוקת הדיבידנד, וכי חלוקת הדיבידנד בוצעה שלא במהלך העסקים הרגיל. הנחה זו היא חסרת בסיס עובדתי, ורק בשלה קבע בית משפט קמא כי על זילכה להפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט.
זילכה מוסיף וטוען כי ההחלטה על הפקדת הדיבידנד, אותה נועדה החלטת הביזיון לאכוף, נשענת על אדנים רעועים ביותר, ולמעשה עומדת בסתירה להחלטות הנוגעות לצו איסור הדיספוזיציה ולצו המצומצם. לטענתו ההחלטה אינה ברורה ואינה חד משמעית, ולא ברור האם היא מתיימרת לשנות את צו איסור הדיספוזיציה והצו המצומצם או שהיא מתבססת עליהם ונובעת מהם.
לגישתו של זילכה, קיימת דרך מידתית יותר לאכוף את החלטות בית המשפט לעניין הפקדת כספי הדיבידנד: הראשונה, בדרך של המרת סכום ההפקדה ממזומן למניות בחברת קווינקו כפי שפורט לעיל; והשנייה, בדרך של מתן צו לצדדים שלישיים (קווין ייזום ורשות המיסים) שיורה להם להפקיד בקופת בית המשפט את הסכומים שהועברו לידיהם מתוך כספי הדיבידנד.
לבסוף טוען זילכה כי בהחלטה בבקשה המוגשת לפי פקודת ביזיון בית המשפט, מוגבל בית המשפט אך ורק לאכיפת החלטות שכבר ניתנו, ובענייננו – ההחלטה על הפקדת הדיבידנד וההחלטה בבקשה לעיון חוזר. לפיכך, בית המשפט יכול לאכוף על המערער להפקיד רק את כספי הדיבידנד ממש, שהם לשיטתו כספים "צבועים" שמקורם ידוע. אולם, כספים אלה כבר אינם קיימים כלל וממילא מעולם לא היו בידיו. לכן אין בית המשפט רשאי להורות לו, מכוח פקודת ביזיון בית המשפט, להפקיד בקופת בית המשפט כספים אחרים, ממקורותיו.
טענות המשיבים
10. המשיבים טוענים מנגד כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל עיתוי הגשתה – ימים בודדים לפני מאסרו של זילכה וחודשיים לאחר שהתקבלה החלטת הביזיון. לטענתם, זילכה יכול היה לפנות לבית המשפט המחוזי באופן מיידי לאחר מתן ההחלטה ולבקש לעכב את ביצוע הצו לפי סעיף 87 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
--- סוף עמוד 10 ---
בנוסף, הוא יכול היה להגיש את הבקשה לעיכוב הביצוע יחד עם הערעור על ההחלטה. חלף זאת, בחר זילכה להגיש את הבקשה לעיכוב הביצוע רק שבועיים לאחר הגשת הערעור, ואת הערעור בחר להגיש בחלוף כחודש וחצי ממתן החלטת הביזיון.
בנוסף טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה על הסף אף מהטעם שזילכה נהג בבקשתו הנוכחית בחוסר ניקיון כפיים מוחלט. זאת, משום שהוא כבר ביקש בעבר מבית משפט זה לעכב ביצוע של צו שניתן על ידי בית משפט קמא ושהורה לו להפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט ובקשה זו נדחתה. עם זאת, גם לאחר שנדחתה בקשתו לעיכוב ביצוע, זילכה לא הפקיד את כספי הדיבידנד כנדרש. לפיכך, אין הוא יכול לצפות שבית המשפט ייעתר כעת לבקשתו לעיכוב ביצוע החלטה, כאשר גם לאחר שבקשה אחרת שלו נדחתה, הוא המשיך לא למלא אחר הצו.
המשיבים מוסיפים כי עצם התנהלותו המבזה של זילכה לאורך שנים, במהלכן הוא הפר החלטות של בית משפט זה ובית משפט קמא, מצדיקה את דחיית הבקשה.
בנוסף, המשיבים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לדחיית הבקשה. זאת כיוון שהמפתח למניעת מאסרו של זילכה מצוי בידיו. טענותיו בנוגע להיעדר יכולת למלא אחר הצווים השיפוטיים הן חסרות יסוד ונדחו בעבר על ידי שתי ערכאות – במסגרת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר ובמסגרת החלטת השופט סולברג מיום 25.9.2020. גם בבקשה דנן לא תמך זילכה את טענתו בדבר הנזק שייגרם לו אם יפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט באסמכתאות מספקות, אלא באסמכתאות חסרות שאין די בהן כדי להעיד על היעדר יכולת כלכלית. בהקשר זה נטען כי זילכה כלל לא היה רשאי לצרף במסגרת הליך הערעור ראיות חדשות שלא הובאו בפני בית משפט קמא, וזאת מבלי שהגיש בקשה מתאימה ומבלי שניתנה לו רשות לעשות כן.
המשיבים מוסיפים כי גם אם תתקבל הטענה (המוכחשת) לפיה זילכה אינו יכול להפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט, הרי שהוא יכול היה להסתייע בצדדים שלישיים, או לפחות לפרט אילו ניסיונות ביצע, אם ביצע, כדי לגייס את הכספים הדרושים כדי לקיים את ההחלטה.
באשר לסיכויי הערעור טוענים המשיבים כי הם אפסיים. זאת, משום שטענותיו של זילכה בערעור על ההחלטה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, מופנות בעיקרן כנגד
--- סוף עמוד 11 ---
החלטות קודמות. מדובר בהחלטות שלא ניתן עוד לערער עליהן בשלב זה, מאחר שהמועד להשיג עליהן חלף מזמן. כך למשל, טענתו של זילכה לפיה הדיבידנד שחולק הוא בבחינת החזר חוב קיים, היא טענה ישנה שמועלית על ידיו בכל פעם מחדש. טענה זו נדחתה בהחלטה בבקשה לעיון חוזר, ואף ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה (ברע"א 5822/20 [פורסם בנבו] מיום 25.9.2020). החלטה זו אינה עומדת כעת לערעור, וממילא דינה של כל טענה של זילכה ביחס לדחיית טענה זו על ידי בית משפט קמא – להידחות.
11. גם כאן יצוין לשם שלמות התמונה כי ביום 22.3.2023 הגיש זילכה הודעת עדכון מטעמו, לה הוא צירף תצהיר מאומת כדין לתמיכה בבקשתו לעיכוב ביצוע. בנוסף הוא ביקש לעדכן את בית המשפט כי ביום 12.3.2023 הודיע המנהל המיוחד של קווין ייזום (להלן: המנהל המיוחד) לבית המשפט (במסגרת ת"א 14040-04-18), [פורסם בנבו] כי כספי מכירת בית ההימורים בטנג'יר נמצאים בשליטת המנהל המיוחד ונדרשים לו לתשלום מיסים בארץ ובחו"ל כמו גם לשם הסדרת חובות לנותני השירות בשרשרת החברות.
הודעה זו הוגשה בהמשך לטענתו של זילכה בבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע, לפיה המנהל המיוחד הודיע לו שמלוא חלקה של קווין ייזום בכספי התמורה ממכירת בית ההימורים בטנג'יר הופקד בחשבון הבנק של קווין ייזום. זילכה טען כי מהודעת המנהל המיוחד עולה בבירור כי מטרת צו איסור הדיספוזיציה והצו המצומצם הושגה במלואה, והוא ביקש כי בית המשפט ישקול גם את הודעת המנהל המיוחד בהחלטתו.
12. גם המשיבים הגישו באותו יום הודעת עדכון מטעמם, בה טענו כי בהודעת העדכון מטעמו, ביקש זילכה שוב לזרות חול בעיני בית המשפט. זאת משום שלטענתם ישנם בענייננו שני מסלולים נפרדים: (1) מסלול כספי חלוקת הדיבידנד; (2) מסלול כספי תמורת מכירת בית ההימורים בטנג'יר. בקשת הביזיון וההחלטה ממנה היא נובעת נוגעות למסלול הראשון, קרי לכספי הדיבידנד בסך 598,245 אירו. כספים אלה התקבלו על ידי זילכה, ובניגוד להחלטות בית משפט קמא – הם לא הופקדו בקופת בית המשפט.
באשר לכספים שבמסלול השני, לאחר שהושלמה עסקת המכירה של בית ההימורים בטנג'יר, פנה המנהל המיוחד לבית משפט קמא בבקשה דחופה למתן
--- סוף עמוד 12 ---
הוראות כיצד לפעול עם תמורת המכירה בסך של 2,134,099 ₪ שהתקבלה בחשבון קווין ייזום. סוגיית כספים אלה מצויה עדיין בדיון בפני בית משפט קמא. המשיבים מבקשים להבהיר כי עצם קבלת תמורת עסקת המכירה בחשבונה של קווין ייזום, אינו פוטר את זילכה מהחובה להפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט.
ישיבת יום 2.4.2023
13. בישיבת יום 2.4.2023 חזרו באי-כוח הצדדים על טענותיהם.
בא-כוחו של זילכה טען כי כספי הדיבידנד התקבלו בחשבונה של קווין ייזום עוד בטרם ניתנה ההחלטה מיום 6.4.2020 ולכן הצו המצומצם מיום 6.4.2020 אינו חל עליהם. זאת, בנוסף לכך שאלה כספים שחולקו במהלך העסקים הרגיל, בעוד שהצו המצומצם התייחס רק לדיבידנדים שיימשכו במסגרת הוצאתה לפועל של עסקת המכר של בית ההימורים בטנג'יר.
14. בא-כוחו של זילכה הוסיף כי מצבו הכלכלי של זילכה השתנה לרעה מאז החלטתו של השופט סולברג מיום 25.9.2020, ולפיכך אין ביכולתו היום להפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט. בהקשר זה נטען כי ערך המניות שברשות זילכה ירד; כי הוטלו עיקולים על נכסיו של זילכה, לרבות על בית המגורים שלו; על כל חשבונות הבנק הרשומים על שמו; ועל מניותיו בחברת קווינקו עד לסכום של 28,731,234 ₪.
עוד נטען כי זילכה מתפרנס היום למחייתו משכר של 20,000 ₪ המועבר לו מדי חודש מחברת קווינקו בה הוא מועסק, וכן מדמי שכירות של דירה אותה הוא משכיר, המשמשים לו לפירעון הלוואות המשכנתא על הדירה. זילכה הוסיף כי הוא מתגורר כיום בחו"ל וכי אין לו כספים משמעותיים בחשבונות בנק בחו"ל מלבד אלפי שקלים בודדים המשמשים אותו למחייה ולתשלומים שוטפים. מכאן שאין לו כספים נזילים בסכומים משמעותיים, וודאי שלא בשיעור המתקרב לסכום נושא החלטת הביזיון.
עוד נטען כי כספי הדיבידנד מעולם לא היו בידיו של זילכה, וכי כיום הם מצויים בידי צדדים שלישיים – חלקם נמצאים בידי קווין ייזום וחלקם שולמו למס הכנסה. לבסוף ציין בא-כוחו של זילכה כי בהתאם לאמור בהודעת העדכון שצורפה
--- סוף עמוד 13 ---
לבקשה דנן, כל כספי תמורת מכירת בית ההימורים בטנג'יר נמצאים בידיו של המנהל המיוחד.
15. בא-כוח המשיבים התנגד לדברי בא-כוחו של זילכה. הוא טען כי על זילכה – כבעל דין המבקש לטעון שאין לו יכולת כלכלית להפקיד סכום כסף מסוים בקופת בית המשפט – מוטל הנטל להוכיח שסכום הכסף המדובר לא נמצא ברשותו, וגם שאין לו דרך חלופית להשיגו. לשיטת בא-כוח המשיבים, זילכה לא הצליח להרים נטל זה. הוא לא ביסס את הטענה לפיה אין לו יכולת כלכלית, ואף לא הוכיח שניסה לגייס את הכסף באמצעות צדדים שלישיים.
בא-כוח המשיבים הוסיף כי טענותיו של זילכה לעניין חוסר יכולתו הכלכלית הועלו בעבר בפני שתי ערכאות שבחנו אותן ודחו אותן. בהקשר זה צוין כי בבקשה דנן נשמעה לראשונה טענה חלקית בלבד מצידו של זילכה לעניין שינוי נסיבותיו הכלכליות. גם טענה זו לא הוכחה ברמה הנדרשת, ולא צורפו לה אסמכתאות מתאימות. מהאסמכתאות החלקיות שכן צורפו לבקשה דנן, ניתן להסיק שזילכה מנסה להסתיר את מצבו הכלכלי האמיתי. בהקשר זה צוין כי אין בתדפיסי חשבונות הבנק שצורפו לבקשה כל הפקדה רצופה של סכום של 20,000 ₪ (כפי שהיה מצופה – לאור טענתו של זילכה לעניין השכר שהוא מרוויח); וכן אין ראיה להפקדה רצופה של דמי שכירות חודשיים בחשבונות אלה.
בא-כוח המשיבים הוסיף כי מאזן הנוחות צריך לאזן בין האינטרס של זילכה, לבין האינטרס של המשיבים והאינטרס הציבורי. בהקשר זה נטען כי ישנו אינטרס ציבורי חזק לדחות את הבקשה, שכן זילכה הפר וממשיך להפר באופן שיטתי החלטות שיפוטיות.
דיון והכרעה
16. כזכור, הבקשה שלפניי נסובה סביב שאלת עיכוב הביצוע של עונש המאסר נושא החלטת הביזיון.
כבר נקבע בפסיקת בית משפט זה כי השיקולים שינחו את בית המשפט בשאלת עיכוב ביצועה של החלטה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט הם שיקולים דומים לאלה הנוהגים ברגיל לגבי עיכוב ביצוע של פסק דין אזרחי, קרי – סיכויי הערעור
--- סוף עמוד 14 ---
ומאזן הנוחות (ראו משה קשת ביזיון בית המשפט 234-233 (2002); רע"א 6920/08 חנון נ' ועד עדת הספרדים, פסקה י [פורסם בנבו] (25.3.2009)). בבחינת מאזן הנוחות בבקשה לפיה עתיד להישלח מי שהפר לכאורה החלטה שיפוטית למאסר, על בית המשפט להביא בחשבון מספר אינטרסים –את האינטרס של בעל הדין שהגיש את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט לקיום מהיר של הצו; את האינטרס הציבורי שבאכיפת צווים שיפוטיים; ומנגד את עניינו של המפר – שלא ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם יימצא בערעור שלא היה מקום להורות על מאסרו (ראו ע"פ רייפמן נ' עו"ד איתן ארז, פסקה 17 [פורסם בנבו] (21.9.2009) (להלן: עניין רייפמן)).
לפיכך, בית המשפט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע החלטה על מאסר לפי פקודת ביזיון בית המשפט נדרש לבחון בזהירות רבה את טענות בעל הדין המפר, תוך בחינת הנזק שעשוי להיגרם לו מריצוי מאסר שלא לצורך מחד גיסא, ומאידך גיסא לאור האינטרסים האחרים.
אחד השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון במסגרת אותה "בחינה זהירה", הוא האם בעל הדין המפר יכול בכלל לבצע את הצו. אם התשובה היא שלילית – הרי שאין תוחלת למאסרו ואין מקום להותיר את ההחלטה אודות המאסר על כנה (ראו עניין רייפמן, פסקה 18; רע"א 734/22 א.ס.פ.י חברה לקידום פרויקטים באיכות הסביבה (ישראל) בע"מ נ' גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ, פסקה 11 [פורסם בנבו] (29.5.2022)). זאת מאחר שהליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט לא נועדו להעניש את המפר, אלא להביא לביצועה של ההחלטה השיפוטית. אם ממילא הביצוע אינו אפשרי כלל – הרי שאין עוד טעם בצו.