בבית המשפט העליון
ע"פ 1632/23
לפני:
כבוד השופטת ר' רונן
המערער:
יגאל זילכה
נ ג ד
המשיבים:
1. אברהם קלדרון
2. עודד כהן
החלטה
1. בפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' אלטוביה) בת"א 55526-12-12 [פורסם בנבו] מיום 12.1.2023 בה התקבלה בקשת המשיבים למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: בקשת הביזיון).
הרקע לבקשה
2. המבקש (להלן: זילכה) הוא איש עסקים המחזיק בקבוצת חברות הפועלת בתחום ההימורים, התיירות והפנאי ברחבי העולם (להלן: הקבוצה). בין היתר, מחזיק זילכה ב-84.5% מהון המניות של חברת יגאל מולי תיירות בע"מ המחזיקה ב-50% מהון המניות של חברת קווין ייזום בע"מ (להלן: קווין ייזום), המחזיקה בשרשור ב-37.5% מהאחזקות בבית הימורים בטנג'יר (להלן: בית ההימורים בטנג'יר). המשיבים רשומים כבעלי מניות במספר חברות בקבוצה.
ביום 27.12.2012 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תובענה כנגד זילכה, בה טענו כי מזה עשרות שנים מתקיימת ביניהם לבין זילכה שותפות עסקית הנוגעת לאחזקותיו של זילכה בעסקי הקבוצה. שותפות זו לא עוגנה בהסכם בכתב, אך לטענתם הוסכם בעל פה כי זילכה יחזיק עבורם בנאמנות את חלקם בשותפות. מנגד, זילכה כפר בקיומה של שותפות בין הצדדים, וטען כי מלבד המניות הרשומות על שמם, אין למשיבים זכויות נוספות בחברות שבקבוצה. המשיבים ביקשו מבית המשפט שורה של סעדים, ובכלל זה סעדים הצהרתיים בנוגע לזכויותיהם בעסקי הקבוצה שהוחזקו
--- סוף עמוד 3 ---
בנאמנות על ידי המבקש; סעדים אופרטיביים וכן סעד של מתן חשבונות. בדיון מקדמי שהתקיים ביום 14.10.2013 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית על פי הצעת בית משפט קמא (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) לפיה התביעה תתברר בהליך דו-שלבי.
בתום הליך ארוך ומקיף ניתן ביום 23.5.2017 פסק דין חלקי בשלב הראשון של ההליך, בו נקבע כי יש לראות את המשיבים כשותפים בכל עסקי הקבוצה; ואת זילכה, אשר נרשם כבעל המניות של החברות השונות, כמי שמחזיק מניות אלה בנאמנות עבור המשיבים עד לרישומן על שמם. כמו כן, ניתן במסגרת פסק הדין החלקי צו למתן חשבונות כנגד זילכה ביחס לכל החברות בקבוצה שאליהן מתייחסת התביעה.
על פסק הדין החלקי הגיש זילכה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, וביום 30.7.2017 נקבע (השופט נ' סולברג) כי פסק הדין החלקי טעון השלמה בעניין היישום האופרטיבי של המסקנות העולות ממנו. מטעם זה נקבע כי בקשת רשות הערעור אינה עומדת באמות המידה הקבועות בסעיף 21(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) ומשכך אין הצדקה לתת בשלב הזה רשות לערער מבלי להמתין לסעד הסופי שייפסק. זאת, למעט בכל הנוגע לסעד למתן חשבונות שניתן על ידי בית משפט קמא, לגביו הורה בית המשפט למשיבים להגיב. בהמשך, ביום 6.9.2017, דחה בית המשפט העליון את טענותיו של זילכה לעניין מתן החשבונות, וקבע כי על זילכה להגיש למשיבים את חשבונותיו בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה (ראו רע"א 5685/17 זילכה נ' קלדרון [פורסם בנבו] (6.9.2017)).
לטענת המשיבים, זילכה הפר את צו מתן החשבונות פעם אחר פעם, כשמסר חשבונות חלקיים, שגויים, לא נאותים ולא מהימנים.
3. ביום 25.9.2017 הגישו המשיבים לבית משפט קמא בקשה למתן צו איסור דיספוזיציה שיאסור על זילכה לבצע כל דיספוזיציה באחזקותיו בעסקי הקבוצה, ולמתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד זילכה. ביום 3.10.2017, נתן בית המשפט (כב' השופט מ' אלטוביה) בהסכמת זילכה, צו איסור דיספוזיציה, האוסר עליו לבצע "במישרין או בעקיפין כל דיספוזיציה באחזקותיו בעסקי הקבוצה [...] לרבות ובכלל זה לאסור על [זילכה] למכור מניות, ניירות ערך או כל אחזקה אחרת בחברת י.ז קווינקו בע"מ או הקשורים לבית ההימורים באגאדיר וטנג'יר או לבצע כל פעולה שאינה במהלך העסקים הרגיל. מובהר כי לא תבוצע משיכת כספים 'חדשה' לידי [זילכה] שלא מהווה החזר חוב שכבר היה קיים והחל פירעונו" (להלן: צו איסור הדיספוזיציה).
--- סוף עמוד 4 ---
ביום 24.11.2019 הגיש זילכה בקשה לצמצום צו איסור הדיספוזיציה, כך שניתן יהיה לבצע עסקה של מכירת אחזקות הקבוצה בבית ההימורים בטנג'יר. זאת, בתנאי שמשא ומתן המתנהל מזה מספר חודשים עם רוכשת פוטנציאלית, יבשיל לכדי הסכם. המשיבים התנגדו לבקשה בלא שיוטלו מגבלות על זילכה לשם הבטחת זכויותיהם. בסופו של דבר הורה בית המשפט ביום 6.4.2020 על צמצום צו איסור הדיספוזיציה (להלן: הצו המצומצם). בצו המצומצם נקבע כי יש לאפשר את מכירת בית ההימורים בטנג'יר ולהחריג את צו איסור הדיספוזיציה, ובלבד שמלוא כספי התמורה יופקדו בקופת בית המשפט; וכי עניין זה יצוין בהסכם המכר כך שהקונה או מי מטעמו יפקיד את הכסף ישירות בקופת בית המשפט. עוד נקבע כי ככל שעובר למכירה או במהלך הוצאתה לפועל יימשכו דיבידנדים מהחברה המוכרת או החברה הנמכרת, יופקדו גם הם בקופת בית המשפט.
4. לאחר החלטות אלה קיבלו המשיבים מכתב שנשלח ביום 2.4.2020 על ידי בא-כוחו של זילכה לצד שלישי, ובו נכתב כי "ביום 7.1.2.2020 התקבל בחשבונה של קווין ייזום ותיירות (2002) בע"מ (להלן: קווין ייזום) סך של 598,245 אלף אירו, שמקורו בחלוקת דיבידנדים בקזינו בטנג'יר". לנוכח האמור פנו המשיבים לבא-כוחו של זילכה בבקשה לפעול על פי הצווים שניתנו, ודרשו שזילכה יפקיד את כספי הדיבידנד (להלן: כספי הדיבידנד) בקופת בית המשפט. משדחה זילכה את בקשתם, ביקשו המשיבים ביום 8.5.2020 מבית המשפט לחייב את זילכה להפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט.
זילכה התנגד לבקשה. הוא טען כי חלוקת הדיבידנד אינה אסורה על פי הצווים שהוצאו, שכן הדיבידנד כלל לא חולק במסגרת עסקת המכירה, וממילא הוא לא ניתן לו אלא לקווין ייזום – בה אין למשיבים זכויות. בהקשר זה נטען כי צו איסור הדיספוזיציה ניתן רק נגד זילכה באופן אישי ולא נגד החברות, וכי הוא אוסר על ביצוע דיספוזיציות באחזקות של זילכה ואינו אוסר על חלוקת כספים בין חברות בתוך הקבוצה. עוד נטען כי סכום הכסף שהועבר לזילכה מתוך כספי הדיבידנד אינו מהווה תשלום דיבידנד בשל אחזקותיו אלא "החזר חוב שכבר היה קיים והחל פירעונו", ולכן צו איסור הדיספוזיציה אינו חל עליו.
באשר לתחולת הצו המצומצם טען זילכה כי הוראותיו צופות פני עתיד ואינן חלות על דיבידנד שכבר חולק בחודש ספטמבר 2019, כשבעה חודשים לפני מתן הצו
--- סוף עמוד 5 ---
המצומצם. עוד נטען כי הדיבידנד חולק במהלך העסקים הרגיל של החברה המחזיקה בפעילות בית ההימורים בטנג'יר, בלא כל קשר לעסקת המכירה שטרם הושלמה, ואשר המגעים שנוהלו בעניינה הופסקו. לבסוף נטען כי מחצית מכספי הדיבידנד ממילא שייכים לצד שלישי שהינו צד זר להליך, ועל כן אין הצדקה לחייב את זילכה בהפקדת מלוא הסכום.
5. בהחלטתו מיום 15.6.2020 (להלן: ההחלטה על הפקדת הדיבידנד), קבע בית משפט קמא כי על פני הדברים, כספי הדיבידנד באים בגדרו של צו איסור הדיספוזיציה שניתן ביום 3.10.2017. בית המשפט הזכיר את החלטתו מיום 6.4.2020 בה נקבע כי מלוא כספי תמורת מכירת בית ההימורים בטנג'יר יופקדו בקופת בית המשפט, וככל שיימשכו דיבידנדים עובר למכירה או במהלך המכירה, הם יופקדו בקופת בית המשפט. בית המשפט דחה את טענותיו של זילכה לפיהן יש להחריג את כספי הדיבידנד מתחולת הצווים האמורים. עוד נקבע כי איסור העברת דיבידנדים מבית ההימורים בטנג'יר חל בקשר עם עסקת המכירה, ובהתחשב בעיתוי חלוקת הדיבידנד, סביר להניח שיש קשר בין המכירה לבין חלוקתו. בית המשפט הוסיף כי גם אם אין אלה פני הדברים, חל על כספי הדיבידנד האיסור לבצע פעולה שאינה במהלך העסקים הרגיל. כן נדחתה טענתו של זילכה לפיה הדיבידנד חולק לקווין יזום ולא לו, משום שבית המשפט קבע כי הצו חל על פעולה של חלוקת דיבידנד או הוצאת כספים שאינה במהלך העסקים הרגיל בין במישרין ובין בעקיפין באמצעות חברות נשלטות או קשורות. לפיכך, בית המשפט הורה לזילכה להפקיד בקופת בית המשפט את כספי הדיבידנד בסך 598,245 אירו, וזאת עד ליום 18.6.2020.
6. ביום 18.6.2020 הגיש זילכה בקשה לעיון חוזר בהחלטה על הפקדת הדיבידנד ולעיכוב ביצועה. בהחלטתו מיום 5.7.2020 דחה בית משפט קמא את הבקשה. הוא קבע כי כל ניסיון של זילכה לטעון כי מדובר בהחזר חוב או בדיבידנד שחולק קודם לתחולת צו איסור הדיספוזיציה מיום 3.10.2017 המחייב הפקדה בקופת בית המשפט; או לתת פרשנות לצו לפיה הוא חל רק על קבלת כספים שקיבל זילכה ולא על כספים המגיעים לחברות בשליטתו – אינו מקובל. זאת נוכח לשון הצו, ובפרט המונח "לרבות" המחבר בין הרישא לבין הסיפא; ונוכח האמור במכתב ששלח בא-כוחו של זילכה מיום 2.4.2020. בנוסף, נקבע כי "לנטען באשר לנעשה בכספי הדיבידנד אין כל נפקות כאן, נוכח חובת ההפקדה בקופת בית המשפט, אשר נקבעה על דעת המבקש ובהסכמתו" (להלן: ההחלטה בבקשה לעיון חוזר).
--- סוף עמוד 6 ---
על החלטה זו, הדוחה את בקשתו לעיון חוזר בהחלטה על הפקדת הדיבידנד ועל ההחלטה על הפקדת הדיבידנד עצמה, הגיש זילכה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בהחלטה מיום 25.9.2020 קבע בית משפט זה (השופט נ' סולברג; להלן: החלטת השופט סולברג מיום 25.9.2020) כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור המעוגנות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט ובהלכה הפסוקה. נקבע כי זילכה לא הצביע על נזק של ממש שייגרם לו כתוצאה מהפקדת כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט, ולא טען ולא הוכיח כי הוא זקוק לכספים אלה לשימוש מיידי.
למעלה מן הצורך ציין בית המשפט כי יש היגיון בהפקדת כספי הדיבידנד שחולקו בעיצומו של משא ומתן לגבי מכירת החברה, גם אם עסקה זו טרם הבשילה לכדי מימוש. כמו כן, צוין כי הפקדת כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט לא תגרום לנזק בלתי הפיך לזילכה או לצד שלישי (ראו רע"א 4822/20 זילכה נ' קלדרון [פורסם בנבו] (25.9.2020)).
7. ביום 19.10.2020 ביקש זילכה מבית המשפט המחוזי שיורה לקווין ייזום ולרשות המיסים להפקיד בקופת בית המשפט את הכספים שהתקבלו בידיהן מתוך כספי הדיבידנד. בנוסף התבקש בית המשפט להבהיר את שנקבע בצו לאיסור דיספוזיציה, ולקבוע כי זילכה רשאי למשוך לידיו כספים המהווים החזר חוב שכבר היה קיים ושפירעונו החל. בנוסף ביקש זילכה כי בית המשפט יקבע שסכום של 185,000 אירו מתוך כספי הדיבידנד מוחרגים מההחלטה על הפקדת הדיבידנד, מאחר שהם מהווים החזר חוב שכבר היה קיים והחל פירעונו. זילכה טען כי אין ברצונו להימנע מלקיים את הוראות בית המשפט על פיהן היה עליו להפקיד בקופת בית המשפט את כספי הדיבידנד, אך כספים אלה מעולם לא היו בידיו ואינם בידיו כעת. לטענתו, אכיפת ההחלטות שהורו לו להפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט תגרום לו נזק כבד, שכן אין ברשותו סכום נזיל כזה (בקשה זו תכונה להלן: הבקשה מיום 19.10.2020).
8. בסמוך לאחר הגשת הבקשה מיום 19.10.2020, הגישו המשיבים ביום 29.10.2020 לבית המשפט המחוזי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: בקשת הביזיון). הם עתרו כי בית המשפט יאכוף על זילכה – בין אם בקנס, בין אם במאסר ובין אם על ידי מינוי כונס נכסים – לציית להחלטה על הפקדת הדיבידנד ולהחלטה בבקשה לעיון חוזר, מכוחן היה על זילכה להפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט.
--- סוף עמוד 7 ---
בשל בקשות שונות לדחיית מועדי הדיון, דיון בבקשת הביזיון התקיים ביום 26.5.2022. ההחלטה בבקשה ניתנה ביום 12.1.2023 (להלן: החלטת הביזיון).
בהחלטת הביזיון נקבע כי אין מחלוקת על כך שזילכה לא הפקיד את כספי הדיבידנד בקופת בית המשפט עד למועד שנקצב לכך או בכלל. בנוסף ציין בית המשפט כי נראה שזילכה עומד במריו, וכי אין בכוונתו לקיים את ההחלטות שהורו על הפקדת כספי הדיבידנד לקופת בית המשפט. לפיכך, אין מנוס מלהטיל עליו סנקציות חמורות שירתיעו אותו מלהמשיך ולהפר את הוראות בית המשפט. בית המשפט הורה לזילכה להפקיד בקופת בית המשפט את כספי הדיבידנד, וזאת עד ליום 25.1.2023 בשעה 12:00. כמו כן, הטיל בית המשפט על זילכה קנס בגובה 75,000 ₪ לתשלום עד ליום 25.1.2023.
בית המשפט הוסיף כי ככל שזילכה לא יפקיד את כספי הדיבידנד ואת הקנס בקופת בית המשפט עד למועד שנקבע, הוא ישלם קנס בסך 3,710 ₪ בגין כל יום איחור בהפקדה, החל מיום 26.1.2023 ועד להפקדה או לתשלום המלא בפועל. ככל שזילכה לא יעשה כן, יוצא נגדו צו מאסר שיבוטל כנגד עמידה בכל הדרישות שקבע בית המשפט.
במסגרת אותה ההחלטה ניתנה גם החלטה בנוגע לבקשה מיום 19.10.2020. נקבע כי אין לדון בבקשה זו במסגרת ההליך דנן, שכן טענתו של זילכה לפיה העביר לקווין ייזום ולרשות המיסים כספים אינה רלוונטית להליך העיקרי המתנהל בינו לבין המשיבים.
על החלטת הביזיון הגיש זילכה ערעור לבית משפט זה, שמלכתחילה נקבע לדיון ביום 10.7.2023 (ע"פ 1632/23 זילכה נ' קלדרון) [פורסם בנבו]. יוער כי בהמשך התבטל מועד זה וטרם נקבע מועד חדש. בנוסף, הוגשה הבקשה שלפניי, בה התבקש עיכוב ביצוע עונש המאסר שנקבע בהחלטת הביזיון. בהחלטתי מיום 23.3.2023 עוכב ביצוע עונש המאסר נושא החלטת הביזיון עד להחלטה אחרת.
לשלמות התמונה יצוין כי ביום 25.1.2023 הגיש זילכה לבית המשפט המחוזי בקשה (להלן: בקשת ההמרה) בה הוא ביקש מבית המשפט להורות שחלף הפקדת כספי הדיבידנד במזומן בקופת בית המשפט, הוא יפקיד 1,682,709 מניות שבבעלותו בחברת
--- סוף עמוד 8 ---
י.ז קווינקו בע"מ (להלן: חברת קווינקו). בבקשה נטען כי שוויין של המניות מוערך נכון למועד הגשת הבקשה ב-7,555,364 ₪. בבקשת ההמרה טרם ניתנה החלטה.
טענות המבקש
9. זילכה טוען כי אינו יכול לקיים את ההחלטה מיום 12.1.2023 ולהפקיד את כספי הדיבידנד במזומן בקופת בית המשפט, משום שכלל נכסיו משועבדים או שמוטל עליהם עיקול זמני. מכאן, שכלל הסנקציות שנקבעו בהחלטה מיום 12.1.2023, ובפרט צו המאסר, יושתו עליו מבלי שיש ביכולתו למנוע זאת.