בבית המשפט העליון
דנ"א 3116/23
לפני: כבוד הנשיאה א' חיות
המבקש: יוסף שוחט
נ ג ד
המשיבים: 1. רון סלע
2. תמיר פורמג'ו
בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 5926/22 מיום 29.3.2023 אשר ניתן על ידי השופטים נ' סולברג, י' וילנר וע' גרוסקופף;
תגובת המשיבים מיום 24.7.2023
בשם המבקש: עו"ד רותם שור
בשם המשיבים: עו"ד דורון אפיק; עו"ד יאיר אלוני
החלטה
זוהי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים נ' סולברג, י' וילנר וע' גרוסקופף) ברע"א 5926/22 מיום 29.3.2023 (להלן: פסק הדין), בו התקבלה בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים, ונקבע כי אין לחייבם בסעד חוזי של השבה לאחר שהתקבלה התנגדותם לביצוע שטרות שמסרו למבקש.
1. כעולה מפסק הדין, במסגרת קשר עסקי שהתקיים בין המבקש למשיבים, העביר המבקש במהלך שנת 2010 שני סכומי כסף, בסכום כולל של 160,000 דולר, למשיבים או לגורמים הקשורים עמם (להלן: ההשקעה הראשונית). בהמשך אותה השנה נחתם הסכם בין הצדדים, הנוגע למיזם בתחום הזהב והיהלומים שהקימו המשיבים (להלן: ההסכם והמיזם). בהסכם נאמר כי המשיבים "התחייבו להחזיר ל[מבקש] בגין השקעתו במיזם סך של 350,000$" בחמישה תשלומים חודשיים ושווים, וכי להבטחת תשלומים אלו ימסרו המשיבים למבקש חמישה שטרי חוב (להלן: השטרות).
2. ביום 2.3.2017 הגיש המבקש את השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. המשיבים התנגדו לביצוע השטרות, וההליך הועבר לבית משפט השלום בתל אביב-יפו – אשר דחה ביום 29.6.2020 את תביעת המבקש למימוש השטרות (השופט נ' אשכול). בין היתר, נקבע כי המבקש אינו אוחז כשורה בשטרות, שכן המבקש הינו צד קרוב לשטרות וכן משום "השטר אינו תקין לפי מראהו". בית המשפט הוסיף כי אף שמדובר בתביעה שטרית, ניתן לבחון במסגרתה גם טענות חוזיות בהיות הצדדים צדדים הקרובים לשטר.
בית המשפט קבע כי הסך של 160,000 דולר לא הועבר למשיבים עצמם אלא "למיזם משותף", כך שהמשיבים לא היו צד להשקעה הראשונית, וכי עד לחתימה על ההסכם והשטרות המשיבים לא היו ערבים או חייבים להשיב סכום כלשהו למבקש. לאחר שבחן את ראיות הצדדים, פסק בית משפט השלום כי בין הצדדים נכרת הסכם נוסף, בעל-פה, במסגרתו התחייב המבקש להשקיע סך של מיליון דולר במיזם אחר, תמורת 33% ממניות החברה שהוקמה לטובתו, והוסכם כי התשלום למבקש ייעשה מרווחי אותו מיזם. בית המשפט הוסיף וקבע:
"בעת שחתמו [המשיבים] על ההסכם ועל השטרות, סברו, על סמך מצג של [המבקש] והתחייבות שנתן בעל פה, כי חתימתם מותנית בהתחייבותו של [המבקש], להשקעת מיליון דולר ארה"ב בחברה שבבעלותם, לטובת המיזם הנוסף שהחלו לקדם, וראו בהשקעתו העתידית התמורה. ה[מבקש] לא השקיע, לאחר החתימה על השטרות, במיזם של ה[משיבים] ולא נתן התמורה המובטחת."
בהתאם, דחה בית המשפט את התובענה לביצוע שטר. המבקש ערער על דחיית התובענה, והמשיבים הגישו ערעור שכנגד על אי-פסיקת הוצאות לטובתם.