בית דין אזורי לעבודה בתל אביב -יפו
סע"ש 28282-12-19
14 דצמבר 2023
לפני :
כב' השופטת מרב חבקין
נציגת ציבור (עובדים) גב' עירית אילון
נציג ציבור (מעסיקים) מר נתן רוזנבוים
התובעת: איריס חכם
ע"י ב"כ: עו"ד אורן טל
–
הנתבעת : אהרון זגמן בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אורי נוה
פסק דין
1. לפנינו תביעה שעיקרה פיצוי בגין פיטורי התובעת בהיותה בטיפולי פוריות.
העובדות
2. מיום 29.5.16 התובעת עבדה כפקידה אצל הנתבעת, שעיסוקה בייבוא ושיווק כלי עבודה וחומרים לתעשייה.
3. מחודש 1/2018 החלה התובעת בטיפולי פוריות.
4. התובעת נעדרה בשל הטיפולים שעברה, ונהגה להודיע על כך לנתבעת במסרונים, ומבלי שנדרשה להמציא אישורים רפואיים לעניין הטיפולים (סעיף 24 לתצהיר התובעת).
5. ביום 14.12.18 התובעת הודיעה למנהל המכירות מר שמעון אפנג'ר (להלן – שמעון) כי ביום 16.12.18 היא עתידה לעבור טיפול פוריות, ורשמה "מניסיון קודם החלמה של שבוע".
6. ביום 18.12.18 (יום שלישי בשבוע) עדכנה התובעת את מנהל הנתבעת מר סער זאב (להלן – סער), כי בתחילת השבוע (הבא) תגיע.
7. על פי דוחות הנוכחות התובעת נעדרה מהעבודה מיום 16.12.18 עד 20.12.18 ושבה לעבודה ביום 23.12.18.
8. ביום 17.1.19 בבוקר שלחה התובעת לסער הודעה, כי לא תגיע באותו היום לעבודה ללא ציון הסיבה.
9. ביום 11.2.19 נמסר לתובעת מכתב זימון לשימוע שיערך ביום 12.12.19 בשעה 10:30 . במכתב נרשם, כי הפיטורים נשקלים בשל "חוסר התאמה לתפקיד".
10. ביום 12.2.19 התקיים לתובעת שימוע בנוכחות סער ומר אמיר זגמן (בעל מניות ומנהל).
11. התובעת הקליטה את השימוע ללא ידיעת מנהלי הנתבעת.
12. לאחר השימוע ובאותו היום נמסר לתובעת מכתב פיטורים במסגרתו הודע לה על פיטוריה וסיום יחסי העבודה ביום 12.3.19. עוד צוין במכתב, כי התובעת אינה נדרשת לעבוד בפועל מיום 12.2.19 (בתקופת ההודעה המוקדמת) וזכויותיה המלאות תשולמנה.
13. ביום 11.12.19 הוגש כתב התביעה.
14. מטעם התובעת העידה התובעת לבדה. מטעם הנתבעת העידו סער ושמעון.
תמצית טענות הצדדים
15. לטענת התובעת, היא פוטרה בתקופה המוגנת ללא קבלת היתר הממונה,
ומשכך זכאית לפיצוי לא ממוני וכן לפיצוי ממוני מכוח חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן – חוק עבודת נשים) וזאת בגין 120 ימים.
עוד נטען, כי מתמלול השימוע עולה שלא היו כנגדה טענות קונקרטיות, ומכאן לשיטתה הפיטורים נבעו מהעובדה שעברה טיפולי פוריות. משכך, עותרת התובעת לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן – חוק שוויון הזדמנויות).
16. בנוסף, טענה התובעת, כי היא זכאית לפיצוי בגין הליך שימוע שלא כדין. בהקשר זה נטען, כי התובעת זומנה בהתראה של פחות מיממה, במכתב השימוע לא פורטו נימוקי השימוע כהלכה, לא התאפשר לה להתגונן כראוי, לא נוהל פרוטוקול כנדרש ומכתב הפיטורים נמסר לה דקות ספורות לאחר סיום השימוע.
17. התובעת עתרה גם להפרשים בגין זכויות סוציאליות לתקופה המוגנת מפיטורים לפי חוק עבודת נשים, וכן דרשה פיצוי בגין עוגמת נפש.
18. לטענת הנתבעת, הפיטורים נבעו מסיבות הנוגעות להתנהלות התובעת בעבודה בלבד. הנתבעת התחשבה בתובעת בכל הנוגע לטיפולים, אולם טעתה באי ידיעת החוק לעניין איסור פיטורים. מנגד, התובעת הייתה מודעת לטעות, ובחוסר תום לב נמנעה מלהעמיד את הנתבעת על טעותה.
19. לשיטת הנתבעת, לא מדובר בתביעה לפיצוי על נזק אמתי שנגרם אלא בתביעה מנופחת. טיפול הפוריות האחרון עליו דיווחה התובעת היה ביום 16.12.18, ועל כן לכל היותר היא זכאית לפיצוי ממוני בגין חודשיים בהתאם לחוק עבודת נשים.
דיון והכרעה
20. סעיף 9 (ה)(1) לחוק עבודת נשים מורה כך:
"לא יפטר מעסיק עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול לגבי עובד או עובדת העוברים טיפולים כאמור בפסקה זו לקראת שתי לידות לכל היותר, בתקופת העסקתם אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ואם עברו טיפולים כאמור לקראת הולדת ילדים מבני זוג קודמים – גם לקראת שתי לידות עם בן הזוג הנוכחי";
21. סעיף 13 א לחוק קובע בין היתר כך:
(א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי –
(1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין;
(2) ....
(ב) (1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור.
(2) לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה:
(א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור;
(ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר;
(ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה.
22. אין מחלוקת, כי התובעת ידעה את הנתבעת שעברה טיפול פוריות ביום 16.12.18 ונעדרה בשל כך מהעבודה עד 20.12.18.
23. אין מחלוקת, כי לא התבקש היתר לפיטורים בהתאם לחוק עבודת נשים, ומכאן כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק באשר במועד הפיטורים טרם חלפו 150 ימים מהמועד בו נעדרה התובעת בשל טיפול פוריות.
24. בתצהירה התובעת מתייחסת לטיפול פוריות אחרון מיום 16.12.18 אולם בסיכומיה נראה, כי ההתייחסות היא לטיפול מיום 17.1.19 לגביו הוגש תיעוד רפואי.
25. אין בידינו לקבל את הטענה, כי התקופה בה חל איסור פיטורים תימנה מיום 17.1.19. ראשית, לא נטען ולא הוכח כי תיעוד רפואי לגבי טיפול מיום 17.1.19 נמסר לנתבעת בזמן אמת. שנית, בזמן אמת התובעת לא ידעה את הנתבעת, כי ההיעדרות ביום 17.1.19 היא לצורף טיפול פוריות או לעניין רפואי כלשהו, וזאת כעולה מתכתובת מסרונים שהוגשה על ידה (נספח ד' לתצהיר התובעת).
26. התובעת אף לא הציגה אישור רפואי לגבי טיפול פוריות ביום 17.1.19 בשימוע או לאחר שנמסרה לה ההחלטה בדבר הפיטורים.
27. התובעת העידה לפנינו, כי לא נדרשה על ידי הנתבעת להציג תיעוד רפואי לגבי הטיפולים שעברה והמציאה אישורי מחלה שגרתיים (פרו' עמ' 6 ש' 3). ואולם, לא צורף אישור מחלה שכזה לגבי תאריך 17.1.19. אף לא נטען כי הוצג אישור מחלה לנתבעת לגבי היעדרות מיום 17.1.19.
28. סעיף 9 (ה)(1) לחוק מדבר על היעדרות מעבודה לפי סעיף 7 (ג)(4) לחוק הרלבנטי לענייננו, והקובע בסעיף קטן (א) כי :
"בתקופה שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעסיקה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה; שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות לעניין תקופת ההיעדרות כאמור;".
29. כמפורט לעיל, התובעת לא טענה, כי הודיעה מראש, שהיעדרות ביום 17.1.19 היא לצורך טיפול פוריות. מכאן עולה שדבר הטיפול ביום 17.1.19 נודע לנתבעת לראשונה במסגרת התביעה.
30. אמנם, גם לגבי טיפול מיום 16.12.18 לא הוצג לנתבעת אישור רפואי על עצם הטיפול, אולם התובעת מסרה למנהליה הודעה מראש על הטיפול, וכפי שהעידה לא נדרשה להמציא אישור על טיפולים, אלא אישורי מחלה. משכך, אין בעובדה כי לא הוצגו בזמן אמת אישורים רפואיים לגבי הטיפול מיום 16.12.18 כדי להוות הגנה לנתבעת. מנגד אי הצגת אישור והיעדר הודעה בזמן אמת לגבי מהות ההיעדרות ביום 17.1.19 מצדיקים שלא לראות במועד זה כמועד הרלבנטי לעניין הפרת חוק עבודת נשים.
31. לסיכום, מנין 150 הימים לעניין התקופה המוגנת הוא מתאריך 20.12.18 (יום היעדרות לאחר טיפול אחרון עליו עודכנה הנתבעת בזמן אמת) וסיומה של התקופה הוא ביום 20.5.19.
32. אין מחלוקת, כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 12.3.19 בהתאם למכתב הפיטורים, וכי עד למועד זה שולם לתובעת שכר. בהתאם, התקופה המזכה על פי חוק עבודת נשים היא מיום 13.3.19 עד 20.5.19.
33. בסיס השכר הקובע אינו שנוי במחלוקת והוא עומד על סך 8,183 ₪ (ראה סעיף 22 לסיכומי הנתבעת).
34. משכך, התובעת זכאית לפיצוי מכוח סעיף 13 א (ב) (1) לחוק עבודת נשים בסך 27,617 ₪ ( 8,183 X150% X2.25).
35. אשר לפיצוי לא ממוני מכוח סעיף 13 א (א)(1) לחוק עבודת נשים – השאלה האם יש לפסוק פיצוי לא ממוני במקרים בהם כבר נפסק פיצוי בשיעור 150%, לא הוכרעה סופית בפסיקה. בפרשת סירטו נקבע, כי הנטייה היא לפרשנות לפיה פיצוי בגין הנזק הלא ממוני יפסק בנוסף לפיצוי בגין הנזק הממוני, וזאת בין היתר בשל העובדה כי "הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני הוא מכשיר להבעת מורת רוח מהתנהגות המעסיק אשר הפר את הוראות החוק" (ע"ע (ארצי) 44776-05-16 נאוה סירטו נ' הפניקס קרנות פנסיה מאוזנות וותיקות בע"מ [פורסם בנבו] (19.02.18)).
36. התובעת עתרה לפיצוי לא ממוני בסך 50,000 ₪ והנתבעת בסיכומיה טענה, כי לכל היותר יש לפסוק את הפיצוי בשיעור 150% בהתאם לסעיף 13 א (ב)(1) לחוק.
37. לאור הנפסק בפרשת סירטו מצאנו, כי ברמה העקרונית התובעת זכאית גם לפיצוי לא ממוני, אולם יש להעמידו על סך של 15,000 ₪ בלבד.
38. לעניין זה לקחנו בחשבון את העובדה, כי בעוד שנציגי הנתבעת העידו שלא היו מודעים לאיסור פיטורים, הנוגע לטיפולי פוריות (וטענה זו לא נסתרה) , התובעת (לפי עדותה) הייתה מודעת היטב להוראות החוק בעניין. חרף האמור לא מצאה התובעת לנכון להעמיד את המעסיקה על טעותה, לא בעת השימוע ולא בסמוך לאחר הפיטורים.
39. וכך העידה התובעת (פרו' עמ' 7 ש' 5 – 11):
ש. מתי ידעת שאסור לפטר עובדת שנמצאת בטיפולי פוריות ?
ת. מאז ומעולם. אני חושבת שכולם יודעים את זה.
ש. את אומרת שאת ידעת. את מקבלת זימון לשימוע לפני פיטורים ובזמן הזה את יודעת שאסור לפטר אותך כי את בטיפולי פוריות. מדוע את לא אומרת את זה למעסיק שלך בשימוע?
ת. אמרתי בשימוע וזה מצוין בתמלול.
ש. תראי לי.
ת. לא אמרתי שאסור. אמרתי שאני בטיפולים.
40. ובהמשך (פרו' עמ' 7 ש' 35 – עמ' 8 ש' 11):
ש. למה טרחת להקליט את השיחה ?
ת. כי הרגשתי שזה נעשה לא בצורה פיירית או הוגנת.
ש. חשבתי שזה לא חוקי –מה העניין עם הוגנת ?
ת. כי עצם זה שזה התנהל שנייה לפני שאני הולכת הביתה, הרגיש לי שמשהו לא... שהרגע הוציאו את זה
ש. מה היה החשד שלך ?
ת. לא יודעת. לא עניין של חשד אבל הרגיש לי שמשהו פה לא תקין
ש. את מודעת לשיחת השימוע ומקליטה ולא מבקשת רשות להקליט את זה, וזה בסדר מותר להקליט, אבל עושה את זה בסתר, את מקליטה אז למה את לא מעמתת אותו עם זה שאסור לפטר בזמן פוריות ?
ת. עדכנתי שאני בטיפולי פוריות
ש. אחרי שקיבלת את מכתב הפיטורים ואת פרו' השימוע שנערך לא שלחת שום מכתב או פנייה לנתבעת קודם שהגשת את התביעה נכון ?
ת. לא
41. כאשר נשאלה התובעת במפורש, האם מהיכרותה עם מנהליה סביר שיפעלו בניגוד לחוק, התחמקה ממענה ישיר, וכך העידה (פרו' עמ' 8 ש' 17 – 21):
ש. תאשרי לי שעל פי ההכרות שלך עם נציגי הנתבעת, אם היית אומרת להם בשימוע שאסור לפטר עובדת בפוריות הם לא היו מפטרים אותך?
ת. לא יודעת
ש. בהנחה שהיית אומרת להם את חושבת שהם היו ממשיכים בהליך בלי לברר את החוק ?
ת. לא יודעת
42. לטעמנו, מכלול הנסיבות מצביע על כך שסביר יותר, כי התובעת הייתה מודעת לכך שהנתבעת טועה בהבנת המצב החוקי בכל הנוגע לאיסור פיטורים במצבה. לא נראה, כי התובעת סברה בזמן אמת שהנתבעת מפרה איסור חוקי ביודעין. סביר יותר ובפרט נוכח עדותה, כי בזמן אמת סברה התובעת שאמירה מפורשת מצדה לגבי איסור הפיטורים עשויה להניא את הנתבעת מנקיטה בהליך הפיטורים, וחרף האמור נמנעה במכוון מאמירה זו.
43. כללו של דבר, הנתבעת חבה בפיצוי לא ממוני בסך 15,000 ₪, שכן פעלה בניגוד לחוק, וממילא אי ידיעת הדין אינה פוטרת. מנגד יש לקחת בחשבון את התנהלות התובעת, כמפורט לעיל, אשר היה באפשרותה לעצור את הפעולה הלא חוקית, או לפחות לנסות לעשות כן, ומסיבותיה לא עשתה כן.
44. נזכיר שעל פי הפסיקה, אין מניעה, כי מעסיק יחזור בו מהפיטורים אם גילה את ההפרה לאחר קבלת ייעוץ משפטי, ובמקרה שכזה שאלת חובת העובדת לשוב לעבודה לצורך הקטנת הנזק תיבחן על רקע מכלול הנסיבות (השווה בשינויים המחויבים: ע"ע (ארצי) 65350-09-19 סקול מרקט בע"מ - הילה אילוז שמעוני [פורסם בנבו] (24.6.20) ). במקרה זה התובעת לא פנתה לאחר הפיטורים על מנת להעמיד את הנתבעת על טעותה ואף לא שלחה מכתב התראה קודם לתביעה.
45. נדגיש, כי קביעתנו שלעיל בדבר שיעור הפיצוי הלוקח בחשבון את התנהלות התובעת נכונה לנסיבות הפרטניות של המקרה, שהוכחו לפנינו, לרבות קביעתנו בנושאים נוספים כפי שיפורט להלן, וגם נוכח התרשמותנו מיחסה האוהד של הנתבעת לתובעת בכל הנוגע לטיפולים שעברה.
פיצוי בגין חוק שוויון הזדמנויות
46. סעיף 9 לחוק השוויון קובע כמפורט להלן:
(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -
(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;
(2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.
47. בעניין ע"ע (ארצי) 11260-10-13 מרכז הפורמיקה אברבוך בע"מ נ' יפית פרבר גאלי [פורסם בנבו] (14.11.16) נקבע כך(סעיף 37.1 לפסק הדין):
"לפי סעיף 9 לחוק השוויון, בשלב הראשון יש לבחון אם היה במעשיו או בהתנהגותו של העובד סיבה לפיטוריו, ונטל ההוכחה כי לא היה במעשיו או בהתנהגותו של העובד סיבה לפיטוריו מוטל על העובד ולא על המעסיק. מכאן, שבשלב הראשון, על העובדת היה מוטל הנטל להוכיח שבכשלים שנפלו בתפקודה "לא היה סיבה לפיטוריה".
לטעמנו התובעת לא עמדה בנטל להוכיח, כי הכשלים בתפקודה לא היו סיבה לפיטוריה, ונסביר להלן.
48. התובעת טענה בתצהיר, כי היא עובדת חרוצה ומסורה וזכתה רק לשבחים בגין העבודה (סעיף 5). ברם, בחקירה נגדית הודתה התובעת, כי קיבלה הערות בנוגע לאופן ביצוע העבודה (פרו' עמ' 6 ש' 26) וכי עסקה בעניינים פרטיים בזמן עבודה, אם כי לשיטתה הדבר לא הפריע לביצוע העבודה (פרו' עמ' 6 ש' 23).
49. התובעת לא הביאה עדים לתמוך בגרסתה, כי לא נפל פגם בתפקודה בעבודה גם בחודשים הסמוכים לפיטורים. כאשר שנשאלה בעניין לא ידעה לציין שמות עובדים שיכולים לחזק את גרסתה (פרו' עמ' 7 ש' 4).
50. שמעון בתצהירו (סעיף 9) פירט כך:
"בנוסף, כשביקשנו מאיריס לבצע משימות שוטפות - לרוב לא מורכבות במיוחד כמו בדיקת מסמכים או מלאי – היא הייתה אומרת לנו שאין לה זמן".
51. והוסיף בהמשך (סעיף 10 לתצהיר) כי:
"איריס הקלה ראש עד לכדי ירידה ניכרת ובולטת בתפקודה, והתנהלותה חרגה מגבולות הטעם הטוב".
52. עדות זו לא נסתרה גם בחקירה נגדית, וכך העיד (פרו' עמ' 11 ש' 16 – 19):
"חד משמעית, אין משהו יותר חד משמעי מהעניין הזה של התלונות שהיו בחודש חודשיים האחרונים. חד משמעית ואני מוכן להישבע פה. היו תלונות ברמות מפחידות מצד כולם, מצד הסוכנים, מצד לקוחות. סוכן מתקשר אלי ואומר שהוא לא יכול לדבר איתה".
53. סער בתצהיר (סעיף 6) פירט כדלקמן:
"לא פעם פנו אלינו מנהלי עבודה והסבו את תשומת ליבנו לירידה ביחס ובביצועים של איריס ובדרישה שתשפר את תפקודה. קיבלנו דיווחים על חוסר מוטיבציה וחוסר רצון מצידה לבצע משימות שונות. אפילו לקוחות של החברה התרעמו בפני נציגי החברה על חוסר מענה ושירות לקוי, כשתלונות אלה קשורות באופן ישיר להתנהלותה של איריס. התנהלות זו של איריס גרמה לחברה נזק לא מבוטל ופגיעה במוניטין.
כשקבלנו תלונות חוזרות ונשנות ממנהלי עבודה על ירידה משמעותית ומתמשכת בתפקודה ובביצועיה של איריס, החלטנו בלית ברירה לפטר אותה".
54. גם עדות זו לא נסתרה בחקירה נגדית (פרו' עמ' 15 ש' 11 – 17):
ש. אתה יכול לומר לי למה פיטרת את התובעת ?
ת. למה? מכמה סיבות. בגדול זה היה חוסר התאמה לתפקיד מבחינתנו בחודשים האחרונים. היו כמה סיבות. אחת – ששמענו יותר מידי תלונות מלקוחות ובעיקר מעובדים, מסוכנים ומפקידות. דברים שהיינו מבקשים לעשות כל הזמן לא היה זמן לעשות אותם. היא הייתה אומרת לנו, גם לי וגם לסימה שאנחנו היינו האחראים עליה, שאין לה זמן. שהיינו מבקשים דברים תמיד לא היה לה זמן, והיינו שוברים את הראש למה אין לה זמן. ושהיינו עוברים בחדר ראינו במחשב משהו שלא קשור לעבודה ושהיא מתעסקת בדברים אחרים.
55. העדים נשאלו לגבי תיעוד לתלונות על התובעת. מצאנו, כי המענה שניתן בעדותם לעניין זה הוא סביר והגיוני. לא ניתן לצפות לתיעוד של כל שיחה עם העובדים, ובלשונו של סער : "אנחנו לא מתעדים את זה, אני לא עו"ד. אם סוכן או אחד העובדים אומר שיש בעיה אני לא הולך לכתוב את זה " (פרו' עמ' 14 ש' 20, וראה גם שמעון בעמ' 11 ש' 30 – 33).
56. לסיכום, משלא עמדה התובעת בנטל להראות, כי לא נפל פגם בהתנהלותה שהביא לפיטורים, ממילא לא עבר נטל השכנוע למעסיק להראות, כי לא שקל את טיפולי הפוריות של העובדת בהחלטה על הפיטורים.
57. נוסיף, כי אף אם נניח שנטל השכנוע עבר לנתבעת, לטעמנו הנתבעת עמדה בנטל להראות שטיפולי הפוריות לא היוו שיקול כלשהו בהחלטה לפטר את התובעת.
58. לעניין זה התרשמנו מכנות עדותם של סער ושמעון, לפיה ההחלטה התקבלה משיקולים מקצועיים, וכי טיפולי הפוריות מעולם לא היו מקור לחיכוך, אלא נהפוך הוא - הנתבעת עודדה את התובעת, קיבלה בהבנה את היעדרותה בתגובות מחממות לב ולא הכבידה עליה בדרישת אישורים רפואיים מיוחדים, אלא הסתפקה באישורי מחלה.
59. הדבר עולה מתכתובת מסרונים (נספח ד לתצהיר התובעת ונספח 1 לתצהיר סער) ואף מתצהיר התובעת בו צוין שנציגי הנתבעת נהגו כלפי "בהבנה ובסבלנות" בכל הנוגע לטיפולים (סעיף 9 לתצהיר התובעת). אמנם, התובעת הוסיפה כי "דיבורים לחוד ומעשים לחוד", אך כאשר נשאלה לפשר הטענה לגבי המעשים אליהם התכוונה, לא ידעה להצביע על מעשה שכזה (פרו' עמ' 5 ש' 21).
לסיכום, התביעה לפיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות נדחית.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
60. אשר לטענת התובעת לגבי פיטוריה ללא שימוע כדין מצאנו, כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין פגמים הליך השימוע, וננמק קביעתנו לגבי הפגמים העיקריים.
61. ראשית, מכתב הזימון לשימוע אינו מפורט באופן המאפשר לתובעת להתגונן ביחס לטענות כלפיה. כאשר עילת הזימון לשימוע מנוסחת באופן כוללני כמעין "כותרת" יש בכך משום פגיעה מהותית בזכות הטיעון (ע"ע (ארצי) 21781-10-10 לולו ראשד נ' הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה גבעות אלונים [פורסם בנבו] (13.7.22) בסעיף 58 לפסק הדין).
62. התובעת בפתח ישיבת השימוע הלינה על כך שלא קיבלה פירוט מספק לעניין הסיבות בעטין זומנה לשימוע (נספח ו עמ' 2 ש' 10). אמנם במהלך השימוע ניתן פירוט לטענות הנתבעת, אך גם זאת נעשה שלא באופן מלא ושלם (נספח ו עמ' 3 ש' 7).
63. שנית, מתמלול השימוע נראה, כי ההחלטה על פיטורי התובעת התקבלה מראש. במהלך השימוע נאמר כך: "... ולכן החלטנו לעשות את הצעד הזה ואני חושב שכל מילה אחרת היא מיותרת" (עמ' 3 ש' 5) ובהמשך "... אנחנו החלטנו את ההחלטה" (עמ' 4 ש' 8).
64. התובעת בסיכומיה עתרה לפיצוי בגובה 4 משכורות. על פי ניסוח העילה בתביעה מדובר בעתירה לפיצוי לא ממוני.
65. על פי הלכה פסוקה, פיצוי בגין נזק לא ממוני עקב פגמים בהליך השימוע, מטרתו לפצות על עוגמת הנפש ועל הפגיעה בכבוד האדם הגלומה בכך שלא ניתנה לעובד זכות הטיעון באופן ראוי. משכך, קביעת הסכום תיעשה באופן גלובלי ולא לפי מכפלת שכר העובד.
66. לעניין זה יש להתחשב "במכלול הנסיבות ובהן חומרת הפגמים בהליך, השלכתם על ההחלטה הסופית שנתקבלה, מהות ההחלטה, הרקע להחלטה, מעמדם ומצבם של המפר והנפגע והתנהלותם וכיוצא באלה נסיבות" (ראה: ע"ע (ארצי) 39172-11-16 מדינת ישראל משרד החינוך נ' דניאל שדה [פורסם בנבו] (3.6.18)).
67. נוכח הפגמים בהליך השימוע כמתואר לעיל סברנו, כי יש להעמיד את הפיצוי הלא ממוני על סך 20,000 ₪. נציין בהקשר זה, שאמנם הפירוט בשיחת השימוע היה חלקי, אך נראה מהשיחה שנוהלה לאחר השימוע, כי התובעת ידעה על מהות התלונות כנגדה, למצער מצד העובדים האחרים (נספח ז). עוד יש לקחת בחשבון את העובדה, כי קבענו שהתובעת לא פוטרה בשל הטיפולים, אלא מטעמים ענייניים מקצועיים.
השלמת זכויות סוציאליות לתקופה המזכה
68. על פי הלכה פסוקה מקום בו פיטורי העובדת נעשו בניגוד לסעיף 9 לחוק עבודת נשים יש לפסוק בנוסף לפיצוי בגין השכר שנמנע עד תום התקופה המוגנת גם "... פיצוי בגין זכויות נוספות שהיו משולמות להן לו פיטוריהן היו נעשים כדין, היינו – בתום התקופה במהלכה נאסר לפי חוק לפטרן" (ע"ע (ארצי) 285-09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ נ' עדה פלדמן [פורסם בנבו] (28.12.10)).
69. התובעת עתרה להשלמת פיצויים, הפרשות לפנסיה ופדיון חופשה.
70. מצאנו, כי התובעת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים ורכיב תגמולים בגין התקופה מיום 12.3.19 עד 20.5.19. כפי שנקבע לעיל, השכר לתקופה הנדונה עמד על סך 18,412 ₪.
71. על כן התובעת זכאית לפיצוי בגין השלמת פיצויי פיטורים בסך 1,528 ₪ (18,412 X0.083) ולפיצוי בגין חלף הפרשות לרכיב תגמולים בסך 1,197 ₪ (18,412 X 0.065).
72. אשר לפיצוי בגין פדיון חופשה עד לתום התקופה המזכה - התובעת עתרה לפיצוי בגין 4 ימי חופשה בהתייחס לתקופה מוגנת בת 4 חודשים. מצאנו, כי אורכה של התקופה המזכה הוא מחצית התקופה שנתבעה. על כן, ובהיעדר תחשיב נגדי נפסוק לתובעת מחצית מהסכום הנתבע, היינו סך 756 ₪.
פיצוי בגין עוגמת נפש
73. לא מצאנו לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש שממילא יפסק רק במקרים חריגים ונדירים (ראה דב"ע נג/3-99, משרד החינוך, מדינת ישראל נ' דוד מצגר, פד"ע כ"ו 563 [פורסם בנבו]). האמור נכון מכוח קל וחומר נוכח פיצוי לא ממוני שנפסק לתובעת בשל נסיבות פיטוריה, כמו גם בגין הפרת חוק עבודת נשים, כאשר הללו מגלמים גם את עוגמת הנפש בגין הליך הפיטורים על כל ההפרות הכרוכות בו.
74. בנוסף, לא מצאנו, כי התנהלות הנתבעת הייתה נגועה בחוסר תום לב מובהק, שכן כאמור קבענו שהנתבעת נתפסה לטעות בהבנת המצב החוקי (השווה בשינויים המחויבים: ע"ע (ארצי) 39347-12-21 ניצנית דדון - רפי ונציה שמאות וסקרים בע"מ [פורסם בנבו] (16.8.22)).
סוף דבר
75. התביעה מתקבלת חלקית.
76. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א. פיצוי ממוני בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך 27,617 ₪.
ב. פיצוי לא ממוני בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך 15,000 ₪.
ג. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 20,000 ₪.
ד. פיצוי בגין השלמת פיצויי פיטורים בסך 1,528 ₪.
ה. פיצוי בגין השלמת הפרש תגמולים בסך 1,197 ₪.
ו. פיצוי בגין פדיון חופשה בסך 756 ₪.
77. הסכומים ישולמו לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת וזאת בצירוף ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה (11.12.19) ועד התשלום בפועל.
78. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 15,000 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, ב' טבת תשפ"ד, (14 דצמבר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.