בית הדין האזורי לעבודה חיפה
סע"ש 46267-11-19
21 פברואר 2024
לפני: כב' השופטת כרמית פלד
נציג ציבור (עובדים) מר דוד שמחוני
נציג ציבור (מעסיקים) מר ברק נחשול
התובע מקסים בייגלמן ת.ז. xxxxxxxxx
ע"י ב"כ עו"ד איגור גלידר
–
הנתבעת אלימנטוס בע"מ ח.פ. 515762821
ע"י ב"כ עו"ד אורי בר און
פסק דין
מבוא
1. האם התובע היה שותף בשותפות או שמא עובד שכיר של הנתבעת, זו השאלה המרכזית המונחת לפתחנו ובה עלינו להכריע. בהמשך נדרש להכריע בנפקויות הקביעה ביחס למעמדו של התובע.
2. לפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות הנובעות מעבודתו אצל הנתבעת ומסיומה ובהן שכר עבודה, הפקדות לקרן פנסיה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים בסך כולל של 117,940 ₪. התובע טוען, כי עבד בתפקיד מנהל המטבח במסעדת "ברסרי 107" בחיפה (להלן – המסעדה) שהופעלה על-ידי הנתבעת, חברת אלימנטוס בע"מ (להלן גם - אלימנטוס), החל מיום 1.4.18 ועד לפיטוריו ביום 30.3.19. לטענת התובע הנתבעת לא בצעה עבורו הפקדות לפנסיה, לא שילמה לו את דמי ההבראה (אף שהשלים שנת עבודה מלאה), לא שלמה את שכרו בחלק מחודשי העבודה ולבסוף גם לא שילמה לו פיצויי פיטורים, כמתחייב מנסיבות סיום עבודתו, כפי הנטען.
3. הנתבעת, מצדה, מכחישה את עצם קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. לגרסת הנתבעת, התובע לא היה עובד שכיר במסעדה, אלא שותף בעסקי המסעדה בחלק השקול ל-33.3% בעלות, יחד עם מר קונסטנטין סבין ומר דוד קצ'קוב, אשר כל אחד מהם החזיק אף הוא ב-33.3% בעלות במסעדה, מכוח הסכם שותפות עליו חתמו ביום 23.3.18 (להלן - הסכם השותפות). לטענת הנתבעת, הסכם השותפות נולד מלכתחילה לצורך הקמתה, ניהולה ותפעולה השוטף של המסעדה והצדדים פעלו על-פיו לכל אורך הדרך, אלא שלמגינת לבם של כל המעורבים בדבר – המסעדה לא צלחה בשום שלב מעבר לפסי רווח ולבסוף נסגרה. משכך, טוענת הנתבעת, כי דין התביעה להידחות על הסף.
4. בד בבד עם כתב הגנתה הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד. במסגרת התביעה שכנגד טוענת הנתבעת (התובעת שכנגד) כי לאורך התקופה הרלוונטית לסכסוך משך התובע (הנתבע שכנגד) "משכורות" אף שלא קמה זכאותו לכך, מקום בו לא נתמלא תנאי הסף הנדרש לכך על פי הסכם השותפות – קיומו של רווח תפעולי למסעדה. משכך, טוענת הנתבעת לזכאותה להשבת סך של 86,284 ₪ ש"נמשך" על-ידי התובע בניגוד להסכם השותפות. התובע, מצדו חוזר על עיקר טענותיו, כמפורט בתביעתו העיקרית ובראשן הטענה כי היה עובד שכיר ועל כן היה זכאי לסכומים ששולמו לו, שאינם אלא שכר עבודה ולא יותר.
5. במסגרת בירור התביעה והתביעה שכנגד התקיימו שני דיוני הוכחות, שהוקלטו ותומללו, בתאריכים 23.4.23 ו-12.9.23. מטעם התובע (והנתבע שכנגד), נחקר על תצהירו התובע בעצמו וכן הוגש תצהירו של מר דוד קצ'קוב, אשר חתום אף הוא על הסכם השותפות כאמור לעיל, אלא שזה נמשך מהתיק לבקשת בא כוח התובע בפתח דיון ההוכחות. מטעם הנתבעת (והתובעת שכנגד) נחקר על תצהירו מר סבין, החתום אף הוא, כאמור, על הסכם השותפות והעידה גב' יקטרינה סבין, רעייתו של מר סבין, שנחקרה ביחס לספרי חשבונות שהוגשו לתיק ושנערכו על-ידה. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
6. נציג הציבור מר אפרים ויינשטוק סיים את כהונתו עובר למתן פסק הדין. לאחר שניתנה לצדדים האפשרות להתייחס להחלפת המותב ולאופן המשך ניהול ההליך, ניתנה על ידי בית הדין החלטה מיום 19.2.24 המורה על החלפתו של נציג הציבור אשר סיים כהונתו בנציג הציבור מר ברק נחשול. פסק הדין ניתן על ידי המותב בהרכבו החדש על יסוד כלל החומר שבתיק.
7. להשלמת התמונה נציין כי עובר לניהול הליך זה התנהל בבית הדין הליך נוסף (סע"ש 3157-02-19, מותב בראשות השופטת שומרוני-ברנשטיין), במסגרתו תבע גם מר קצ'קוב את הנתבעת בטענה דומה, לפיה היה, למעשה, עובד שכיר שלה ובהתאם, זכאי לזכויות שונות ככזה (להלן – התביעה המקבילה). התביעה המקבילה הגיעה לקו הסיום ביום 29.11.21, עם מתן פסק דין אשר הורה על דחייתה, משלא נתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים לאותו הליך. פסק הדין אושרר בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 42386-12-21 קצ'קוב - אלימנטוס בע"מ (27.6.22).
א. עיקר טענות הצדדים
8. התובע צרף את הסכם השותפות לכתב התביעה, בציינו כי שכר עבודתו במסעדה נקבע על בסיסו. באותה נשימה, טוען התובע כי הסכם השותפות מחוסר תוקף הואיל והוא עומד בניגוד להסכם אחר מיום 7.2.18, עליו חתומים מר סבין ומר קצ'קוב בלבד ואשר במסגרתו סוכם, בין היתר, כי כל אחד מהשניים יחזיק ב-50% ממניות אלימנטוס (להלן – הסכם אלימנטוס). התובע צרף הסכם נוסף מיום 23.3.18 (המועד בו נחתם גם הסכם השותפות), שכותרתו "הסכם רכישת מסעדה" בין חברת אלבטרוס קפיטל ביזנס גרופ בע"מ לבין אלימנטוס ממנו עולה כי אלימנטוס והיא בלבד, תהא בעלת מלוא הזכויות במסעדה "לרבות המלאי והמוניטין של המסעדה" [נספח א' לתצהיר התובע].
9. הנתבעת, מצדה, טוענת כי הסכם אלימנטוס נולד שעה שמר סבין ומר קצ'קוב הקימו חברה לשם עיסוק בייבוא ושיווק מוצרים מחו"ל ואין לו כל נגיעה ו/או סתירה, עם הסכם השותפות שנחתם עם התובע. אין חולק, כי התובע קיבל תלושי שכר מאלימנטוס. אלא שהנתבעת טוענת כי התשלומים ששולמו לתובע באופן זה שולמו לו ממילא לפנים משורת הדין, כמחווה של רצון טוב וחרף העובדה שהמסעדה בשום שלב לא צלחה מעבר לפסי רווח – כאשר רווח תפעולי היווה תנאי שבלתו לא קמה לתובע כל זכות לקבלת כספים על פי הסכם השותפות. עוד טוענת הנתבעת, להעדר יריבות בין התובע לבין אלימנטוס, על יסוד טענתה העיקרית בדבר היותו שותף ומשאלימנטוס היא, חברה "לא פעילה" מזה שנה וחצי עובר להגשת כתב התביעה.
ב. המסגרת הנורמטיבית
10. ככלל, הנטל להוכחת קיומה של שותפות מוטל על הטוען לכך [ע"א 7065/15 לוי נ' נחלת א.מ בניה ויזום בע"מ בפסקה 8 (28.1.2018); ע"א 1763/93 זילכה נ' שוחט (14.3.1996)]. בענייננו, אפוא, מוטל הנטל להוכחת קיומה של שותפות על הנתבעת.
11. בפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 (להלן – פקודת השותפויות), מוגדרת שותפות כך: "חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות". בסעיף 1 לפקודה מוגדרים קשרי שותפות, כך: "הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט את הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר".
12. בהתאם להגדרה זו, עמדה הפסיקה על שלושת התנאים היסודיים שבלתם לא יוכר קיומה של שותפות: “)1) קיומו של עסק; (2) שני אנשים או יותר שמנהלים את העסק יחד; (3) מניע משותף להפקת רווחים" [ע"א 727/88 שוורץ נ' רנן, פד"י מו(5) 853 (1988) (להלן – עניין שוורץ); רע"א 4339/06 חברת אירו-פארם בע"מ נ' פיטרמן (21.8.06)]. בעניין שוורץ הבהיר בית המשפט העליון, כדלקמן:
"השאלה אם בין בעלי דין נקשר הסכם המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה ושל חוק. השאלה מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות, היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה של עובדה היא."
[להשלמת התמונה נציין כי קיימת גישה לפיה בחינת שאלת קיומה של שותפות נעשית כיום בראי שישה יסודות כדלקמן: קשרים; שבין בני אדם; המנהלים יחד; עסק; לשם הפקת רווחים; למעט את הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר. ר' למשל ספרם של דוד א' פרנקל וצבי פרנקל, דיני השותפות בישראל, (מהדורה שלישית מורחבת, 2020) בעמ' 13].
13. קיומה של שותפות, נבחן על-פי שלל אינדיקציות שהוזכרו בפסיקה ובהן: כוונת הצדדים להיות שותפים; הצגתם כלפי הציבור כשותפים; השתתפות הצדדים ברווחים ובהפסדים הנובעים מהעסק; משכם של הקשרים העסקיים בין הצדדים; השתתפות בשימוש ובהחזקה בנכסי השותפות; השתתפות בניהול העסקים; זכותם ההדדית של הצדדים להטיל חובות הנובעים מהעסק האחד על השני ועוד [ר' ע"א 609/78 קן-תור נ' גלבוע, פ"ד לד(1) 239 (1979) (להלן – עניין קן-תור); ע"א 682/87 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אקרמן, פ"ד מג(2) 825 (1989); עניין שוורץ הנ"ל; ע"א 167/89 תנעמי נ' חמסי (7.4.92); ע"א 654/88 בן אליהו נ' דגן (10.6.90)].
14. בנוסף, בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי "שותפות יכולה להיווצר גם כאשר צד להתקשרות משקיע את כישוריו המקצועיים בעסק ורואה עצמו בסטטוס של עובד ללא כל כוונה ליצור יחסי שותפות"... "הקובע הוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים" [ע"ע (עבודה ארצי) 1304/02 אורן - עובדיה (15.5.06); דב"ע נא/5-2, וילס ורהייס – פייבר שמואלי, פד"ע כג 133, 135 (להלן – עניין וילס); דב"ע נד/19-2 בוכניק – הודו סנטר (24.11.94) (להלן – עניין בוכניק)].
15. גם בדיון (עבודה ארצי) 2-3/מו שלמה לוי - יצחק צרפתי, יז(1) 240 (1986) חזר בית הדין הארצי לעבודה וקבע, "... שכדי לזהות קיום קשרי שותפות, יש לברר את מטרת ההתקשרות בין הצדדים. האם מטרת ההתקשרות היתה שכירת עובד או ניהול משותף של מפעל? ובמקרה שלפנינו, האם נקבע בהסכם שבתקופת ההתקשרות יעבוד המערער עבור המשיב או איתו? בדב"ע לה/ 36 - 3[2] (בע' 335) אמרנו, כי כיוון שקשרי שותפות הם פרי הסכם, הבסיס לקביעת מהות היחסים יהיה: '... המוסכם בין הצדדים, במפורש או כעולה מהתנהגותם...'. כן נקבע, כי בנוסף למוסכם בין הצדדים יש לשקול את מהות היחסים ביניהם." וכן: "הקובע הוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים. יש לבחון לכן אם הצדדים הלכה למעשה נהגו "מנהג שותפים" בעסק." [עניין אורן הנ"ל].
16. עוד הובהר, בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, כי בשונה מחברה בע"מ, "שותף בשותפות, בין רשומה ובין שאינה רשומה, אינו יכול להיחשב לעובד שלה (מנחם גולדברג: "עובד" ו"מעביד" – תמונת מצב, עיוני משפט י"ז, 19, 56)." [עניין בוכניק הנ"ל].
17. כל זאת וטרם עמדנו על הוראות סעיף 2 לפקודת השותפויות, המתווה חזקות שיש בהן כדי לסייע לעניין ההכרעה העובדתית ביחס לקיומה של שותפות, כדלקמן:
"לשם הכרעה אם קיימים קשרי שותפות ואם לאו, יש ליתן את הדעת על כללים אלה:
(1)שיתוף מכל צורה או הגדר בנכס או בכל זכות בו – אין בכך בלבד כדי ליצור קשרי שותפות בין בעלי הנכס או הזכות, ואפילו הם נוטלים חלק ברווחים המגיעים מן השימוש בהם;
(2)נטילת חלק בהכנסה ברוטו מנכס, היא בלבד אינה יוצרת קשרי שותפות, בין שנוטלי החלק יש להם בנכס זכות או טובת הנאה משותפות ובין שאין להם;
(3)הנפרע חוב או סכום קצוב אחר, בין בשיעורין ובין בצורה אחרת, מתוך רווחיו הנצמחים של עסק, איננו נעשה בשל כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;
(4)חוזה, שעל פיו עובדו או שלוחו של בעל עסק יקבל את גמולו בחלק מרווחיו של העסק, אין בו בלבד כדי לעשות את העובד או את השלוח שותף בעסק או חב כשותף בו;
(5)בן זוגו או ילדו של שותף שנפטר או התלוי בנפטר, המקבל בדרך של אנונה חלק מרווחי העסק שהנפטר היה שותף בו, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;
(6)המלווה כסף למי שעושה עסק או עומד לעשות עסק, ועל פי החוזה שביניהם יקבל המלווה ריבית בשיעור משתנה לפי רווחי העסק, או יקבל חלק ברווחים – אין המלווה נעשה משום כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;
(7)המקבל, בדרך של אנונה או בדרך אחרת, חלק ברווחי עסק כתמורה בעד מכירת המוניטין של העסק, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;
(8)חוץ מן האמור לעיל בסעיף זה, תהא קבלת חלק ברווחי עסק, או כל תשלום התלוי ברווחי עסק או המשתנה לפיהם, ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק, אלא שניתן לסתור ראיה זו בשים לב לכל נסיבות העסקה שבין הצדדים."
מכאן לענייננו.
ג. דיון והכרעה
18. נציין כבר עתה, כי לאחר שקילה זהירה ומוקפדת של מכלול הראיות והעדויות שבפנינו שוכנענו כי דין התביעה להתקבל, הואיל והוכח בפנינו כי הלכה למעשה התובע לא לקח חלק בשותפות שהפעילה את המסעדה. כפי שיפורט להלן, חרף כוונותיהם של הצדדים החתומים על הסכם השותפות – לקיים ביניהם שותפות לצורך ניהולה ותפעולה של המסעדה – בסופו של יום, בכל הנוגע לחלקו של התובע בשותפות, הוראות הסכם השותפות לא השתכללו ולא יצאו מן הכוח אל הפועל. כפי שנפרט להלן, לא הוכח בפנינו קיומו של אחד היסודות האלמנטריים ההכרחיים לקביעת קיומה של שותפות – הוא ניהול העסק יחד. בהעדרו של יסוד זה, כמו גם מקום בו מירב האינדיקציות שנמנו בפסיקה מלמדות על אי קיומה של שותפות בכל הנוגע לתובע ומקום בו אין חולק כי התובע אכן עבד בפועל במסעדה [ר' עדותו של מר סבין בחקירתו בעמ' 37 ש' 23-25 ועדות התובע בעמ' 9 ש' 18-24 שלא נסתרה]– אין לנו אלא לפסוק כי התובע היה עובד המסעדה על כל הכרוך בכך. להלן נפרט עיקר טעמינו.
ג.1. ייזום השותפות
19. מעיון בשורת ההסכמים שהובאו בפנינו, קרי – הסכם אלימנטוס, הסכם רכישת המסעדה והסכם השותפות, אנו למדים על השתלשלות כדלקמן: ראשון נחתם הסכם אלימנטוס (כותרתו "הסכם שותפות"), בין שני צדדים בלבד, הם מר סבין ומר קצ'קוב, ביום 7.2.18. במסגרת הסכם זה נקבע, בין היתר ובתמצית, כי שני צדדים אלו והם בלבד יהיו בעלי החברה (אלימנטוס) בחלוקה שווה, כאשר כל צד יחזיק ב-50% ממניותיה. נקבע עוד, כי מר סבין יעסוק, במסגרת אלימנטוס, בייבוא מחו"ל ואילו מר קצ'קוב יעסוק מטעמה בשיווק בארץ וכי לא יעסקו, במישרין או בעקיפין, בכל עסק המתחרה בעסקי החברה.
20. הסכם רכישת המסעדה נחתם אף הוא בין שני צדדים בלבד, הם אלבטרוס קפיטל ביזנס גרופ בע"מ (להלן – המוכר) ואלימנטוס ועולה ממנו כי אלימנטוס היא והיא בלבד אשר רכשה ועל כן מחזיקה בכל הזכויות בשמה וברכושה של המסעדה. הסכם השותפות והסכם רכישת המסעדה נחתמו, אמנם, באותו מועד – 23.3.18, אולם רק אחד מאלו, הוא הסכם השותפות, מאזכר את האחר, הוא הסכם רכישת המסעדה ועל כן, הסכם השותפות בהכרח מאוחר להסכם רכישת המסעדה. הסכם השותפות מאזכר גם, הסכם נוסף שלא הובא בפנינו, בזו הלשון: "ביום 21.3.18 חתמו יו"ר ומנהל המסעדה [קרי – מר סבין ומר קצ'קוב – כ.פ.] על הסכם שכירות במושכר... ואשר במושכר תפעל המסעדה...". משמע, שהתובע לא היה צד גם להסכם שכירות המבנה בו פעלה המסעדה.
21. סיכומו של דבר – ראשית הוקמה השותפות העסקית בין מר סבין לבין מר קצ'קוב במסגרת חברת אלימנטוס [ר' גם: עמ' 14, ש' 27-35 לפרוטוקול]. כעבור כחודש וחצי מהמועד בו עוגנה שותפות זו בכתב, חתם מר קצ'קוב על הסכם שכירות המבנה בו פעלה המסעדה. עד כאן לא הוצגה כל ראיה לטביעת אצבע של התובע בכל הנוגע לייזום המסעדה. בחלוף מספר ימים, נחתם הסכם רכישת המסעדה, בין המוכר לבין אלימנטוס, בה מחזיקים כאמור מר סבין ומר קצ'קוב בלבד. רק לאחר מכן, ביום חתימת הסכם רכישת המסעדה, נחתם גם הסכם השותפות, במסגרתו נקבע כי תוקם השותפות הכוללת גם את התובע לשם ניהולה ותפעולה של המסעדה. הנתבעת לא ביארה ולא פירטה מדוע, מתי ובאילו נסיבות נכנס התובע לתמונה, בשים לב לכך שלא הוצגה בפנינו כל ראיה למעורבותו בייזום המסעדה ולו עד לאחר החתימה על הסכם שכירות המבנה בו פעלה, כאמור.
22. בנוסף, ההסבר שהוצג על-ידי מר סבין בעדותו, לכך שרכישת מלוא הזכויות במסעדה בוצעה באמצעות אלימנטוס ולא באמצעות השותפות – לקה בסתירות פנימיות והיה חסר. כך, תחילה הציע מר סבין הסבר לפיו לא ניתן היה להקים חשבון בנק בניהולה של השותפות, כיוון שמר קצ'קוב נמצא בפשיטת רגל:
"ש: נכון. עכשיו, מתי חתמתם על הסכם השותפות המשולש בינך לבין קצ'קוב לבין מקסים, אתה יודע?
ת: ב-23 למרץ 2018.
ש: שזה, במילים יותר פשוטות, באותו יום ממש כשחברה אלימנטוס רכשה את הפעילות של המסעדה, מסעדת אלבטרוס אז באותו רחוב יפה נוף. שאלה, מדוע אם באותו היום נחתם הסכם שותפות בינך לבין קצ'קוב לבין התובע, הרכישה של המסעדה לא נעשתה באמצעות שותפות אלא באמצעות חברה? מה ההסבר שלך?
ת: השותפות לא יכלה לנהל חשבון בנק משלה כיוון שמר קצ'קוב פושט רגל וכל, ואף בנק לא היה מוכן לפתוח חשבון משותף לשלושתנו, בגלל זה."
23. אין בידנו לקבל הסבר זה, ממספר טעמים. ראשית, לא נטען וממילא לא הוכח כי הייתה מניעה דומה כלשהי בכל הנוגע לפתיחת חשבון בנק, ביחס לתובע. שנית, לאורך עדותו בחקירה הנגדית חזר מר סבין, שוב ושוב, על הטענה שאלימנטוס לא הייתה אלא אך "ארנקה" של השותפות. אם כך, ומבלי להביע עמדתנו ביחס לשימוש בחברות "ארנק", בולט בחסרונו ההסבר, שלא סופק על ידי הנתבעת, לכך שהזכויות במסעדה לא נרשמו על שם השותפות אלא תחת אלימנטוס.
24. שלישית ומעל לכל – מר סבין עצמו שמט את הקרקע תחת הסבר זה, מיד לאחר שניתן, בהמשך חקירתו, תוך החלפתו באחר, כדלקמן :
"ש: עוד פעם, תסתכל בבקשה, אתם הקמתם את השותפות ב-23/03/2018. כשחתמתם על ההסכם הזה אתה כבר ידעת שמר קצ'קוב הוא בעייתי?
ת: לא.
ש: לא ידעת. אז אם באותו יום עוד לא ידעת שיש בעיה עם מר קצ'קוב, אני שוב שואל, מדוע באותו היום ההסכם על רכישת פעילות המסעדה נחתם מול חברת אלמנטוס ולא מול שותפות? עוד לא היו שום בעיות.
ת: החברה כבר הייתה קיימת כישות רשומה. או-קיי? השותפות עוד לא הייתה קיימת כישות רשומה. הרי רכישה של משהו, לפי מה שאני הבנתי ותקן אותי אם אני טועה, אמורה להתבצע ע"י משהו שכבר קיים ורשום ולא ע"י משהו שהוא עדיין מתגבש."
25. אף בכך אין כדי להסביר את רישום מלוא הזכויות במסעדה על שם אלימנטוס, תחת רישומן על שם חברי השותפות.
26. בהקשר זה נציין כי עלה מהעדויות שהתובע, שאינו קורא את השפה העברית [ר' עדות מר סבין בעמ' 28 ש' 5], כלל לא הבין שחרף חתימתו על הסכם שותפות, לצורך תפעול מסעדה, הרי שהמסעדה נרכשה על ידי החברה הנתבעת, שמצויה בבעלות מר סבין ומר קצ'קוב ואין לו כל נגיעה אליה ובמילותיו "בהתחלה לא ידעתי שזה מתחת לאלימנטוס. זה חשבתי שפותחים מסעדה.. ובנפרד לאלימנטוס מאיפה אני יודע?" [עמ' 4 ש' 18-21]. כניסה להסכם שותפות, שמטרתה תפעול מסעדה, בנסיבות בהן המסעדה נרכשה על ידי חברה בבעלות חלק מהשותפים בלבד אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון, ככל שהדברים נוגעים לתובע.
27. אמנם, סעיף 4 לפקודת השותפויות קובע כהאי לישנא:
" שותפות שנתכוננה לשם ניהול עסק, חייבת ברישום לפי הוראות פקודה זו תוך חודש מן היום שנתכוננה; להוציא שותפות בין חקלאים לשם מיזם משותף בקשר עם עיבוד אדמה."
אולם, סעיף 6 לפקודה קובע כך: "שותפות החייבת ברישום ולא נרשמה כדין, דינו של כל שותף – קנס 15 לירות לכל יום שבו נמשכת העבירה; אולם אי-רישומה של שותפות לא ישפיע בשיקול אם השותפות קיימת ואם לאו."
28. משמע, שככל שההסכמה על השותפות כבר הייתה קיימת במועד החתימה על הסכם רכישת המסעדה, כמשתמע מגרסת הנתבעת, הרי שלא הייתה כל מניעה כי הזכויות במסעדה תרשמנה על שם השותפות. פערים עובדתיים אלה בגרסת הנתבעת מעלים תמיהות, בפרט לנוכח העובדה, שאינה במחלוקת, כי כלל ההסכמים הנ"ל נחתמו בליווי עורך דינה של הנתבעת, כך שחזקה שהייתה ערה היטב לאפשרויות העומדות בפניה ובכל זאת, בחרה לפעול כפי שפעלה.
29. מכל מקום, מסקנתנו העיקרית מן האמור, היא שלא הוכח כי התובע הוצג כלפי הציבור כשותף. מחומר הראיות המונח בפנינו כמתואר לעיל עולה כי בכל צומת משפטית שנקרתה בדרך לייזום המסעדה ואשר כרכה פעולה משפטית אל מול צד שלישי זה או אחר (מוכר הזכויות במסעדה, משכיר המבנה בו פעלה המסעדה) פעלו אל מול הצד השלישי שני גורמים בלבד – מר סבין ו/או מר קצ'קוב. הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי התובע הוצג למי הגורמים הללו, או בכלל, כשותף במסעדה. מסקנתנו מקבלת משנה תוקף, מקום בו מר סבין אישר בעדותו בחקירה הנגדית כי לא ננקט כל צעד לשם רישום השותפות [עמ' 17, ש' 3-5] ואין חולק כי השותפות לא נרשמה בפועל. אמנם, כאמור, אי רישום השותפות כשלעצמו אינו מאיין את קיומה, אולם יש בכך כדי להוות חיזוק לקביעתנו כי לא הוכח שהתובע הוצג למאן דהוא כשותף.
נציין, להשלמת התמונה בלבד, כי הסברו של מר סבין בחקירתו הנגדית לפיו השותפות לא נרשמה מאחר ו"שני השותפים לא רצו לשלם לרשום את השותפות" [עמ' 18 ש' 38] הוא הסבר תמוה, לשון המעטה, אשר נכבש והועלה לראשונה רק בעת החקירה הנגדית וממילא התובע לא עומת עם טענה זו.
ג.2. אי מימושן של הוראות הסכם השותפות ביחס לתובע
30. כאמור, מעיון בהוראות הסכם השותפות ניכרת, אמנם, כוונה לכונן שותפות לשם ניהול ותפעול המסעדה ואמנם, שוכנענו כי התובע אף הבין את המשמעות של ההסכם עליו חתם [ר' חקירת התובע בעמ' 3 ש' 36 עד עמ' 4 ש' 2; עמ' 6, ש' 1-2, 9-29; עמ' 10, ש' 1-2]. עם זאת, נחה דעתנו כי ככל שנוגע הדבר לתובע – כוונה זו לא קרמה עור וגידים, הואיל והניהול של העסק, הלכה למעשה, לא נעשה יחד עמו.
31. התובע, למעשה, העיד על כך בחקירתו בעקביות [ר' בין היתר: עמ' 4, ש' 16-19; עמ' 5, ש' 9-12, 16-19; עמ' 10, ש' 12-17]:
"ש: כאן זה אלימנטוס בע"מ, במסעדה בהן בתור מנהל מטבח, טבח ובתור עובד מטבח. אתה מאשר שכך כתוב?
ת: כתוב כן, ככה, אבל בהתחלה לא ידעתי שזה מתחת לאלימנטוס. זה, חשבתי שפותחים מסעדה,
...
ש: ... אני אומר לך שאלימנטוס לא מוזכרת בהסכם השותפות. אז השאלה שלי אליך, למה תבעת את אלימנטוס?
ת: כי את מי יש לי לתבוע? את קוסטנטין? הוא בעלים של המסעדה, מה אני יכול לעשות?
...
ש: הוא בעצם שותף במסעדה, נכון?
ת: שותפות זה מילה, אתה יודע, זה לשתף פעולה וביננו לא היה שיתוף פעולה.
ש: לא היה שיתוף פעולה?
ת: בשום שותפות ובשום חוזה. כי מה שחתמנו על זה זה לא היה בפועל בפנים."
32. סעיף 6.1 להסכם השותפות, קובע כי "החלטות הנוגעות להשקעות הצדדים בשותפות, חלוקת רווחים, הגדלת או הקטנת הון השותפות, קבלת שותף נוסף לשותפות, מינוי מנכ"ל לשותפות וכל דבר נוסף אשר הוסכם בכתב על ידי הצדדים (להלן: "החלטות חשובות") תוכרענה על ידי הצדדים פה אחד". אף על פי כן, העיד התובע בחקירתו [עמ' 8, ש' 5-12 לפרוטוקול]:
"...צריך להבין כאילו, בפנים פה מה הלך במסעדה. כי כמו שאמרו שלא היה שותפות, חתמנו על שותפות אצלך במשרד,
ש: נכון.
ת: חתמנו שלושתינו. פעם אחת לא היה מה שביקשתי ומה שרציתי במסעדה, לשנות שום דבר, קוסטה [מר סבין – כ.פ.] הכול עשה לבד. הוא החליט ככה הוא עשה ככה, בלי לשאול ובלי שום דבר.
ש: הבנתי.
ת: אז לא היה שום שותפות בהתחלה, מתחילת התחילה, כשהתחלנו.
...
ת: מה שהייתי אומר קוסטנטין לא היה מתייחס, היה עושה משהו, כאילו הוא החליט ככה עשה ככה.
...
ת: אני פועל שם הייתי. לא הייתי שותף, אני הייתי פועל, זו הרגשה שלי. אני לא הרגשתי שותף מצד של קוסטה. לא הרגשתי שותף של
ש: כן, קוסטה הוא דומיננטי, הוא לקח על עצמו את הדברים.
ת: כן אבל כמו שאמרנו, היה שותפות שחתמנו שעל כל הדברים, כל החלטה במסעדה אנחנו צריכים שלושתנו על הדף לחתום ורק אז שיש 3 חתימות על הדף אנחנו ממשיכים ומשנים דברים ושום דבר לא היה את זה."
33. עדות זו של התובע לא נסתרה והיא אף נתמכת במידת מה בדברים האמורים בתצהירו. בהקשר זה, הצהיר התובע כי מר סבין שכר את בת דודתו לעבודה במסעדה בתפקיד מנהלת, אלא ש"היא בהגדרה לא הייתה מתאימה לתפקיד בשל היעדר שליטתה בעברית". למרות זאת, כך הצהיר התובע, אלימנטוס (דהיינו החברה אשר בבעלותם ובשליטתם הבלעדית של מר סבין ומר קצ'קוב בלבד) שכרה עבורה רכב צמוד בעלות של כ-2,500 ₪ בחודש. התובע מדגיש בתצהירו, כי החלטה זו התקבלה על ידי מר סבין באופן בלעדי [ס' 10 לתצהיר התובע]. עוד הוסיף התובע והצהיר בהקשר זה וכדוגמה נוספת, כי אלימנטוס הזמינה מאוקראינה אדם שהיה אמור לסייע לה בייבוא שמנים. אדם זה הוטס ארצה ושוכן בבית מלון משך מספר ימים על חשבונה של המסעדה [ס' 11 לתצהיר התובע]. הנושא לא זכה לכל התייחסות בתצהירו של מר סבין והדברים לא נסתרו בכל דרך אחרת בהליך זה. מה גם, שטענת התובע לפיה החלטות מעין אלו, שהיה בהן מטבען כדי לגרוע מרווחי המסעדה, נתקבלו באופן בלעדי על ידי מר סבין – עולה בקנה אחד עם התמונה שהצטיירה בכללותה מהראיות שהוצגו. אנו סבורים, אפוא, כי הוכח ולו במאזן ההסתברויות שסעיף 6.1 להסכם השותפות לא קוים דה פקטו ביחס לתובע.
34. לא נעלמה מעינינו עדותו של מר סבין לפיה התובע, כמנהל מטבח שותף בעסק, היה רשאי להחליט על דעת עצמו אם לשפץ את מטבח המסעדה בעצמו או לשכור איש מקצוע לשם כך [עמ' 21, ש' 11-19 לפרוטוקול]. אלא, שלטעמנו הדברים אינם מתיישבים עם שורת ההיגיון.
35. אמנם, מר סבין העיד בחקירתו ברחל בתך הקטנה כי שלושת החתומים על הסכם השותפות קיבלו החלטות יחד והכל בנוכחות ב"כ המייצג את הנתבעת וכי הדבר תועד בפרוטוקולים ("יש לפחות 3 או 4 פרוטוקולים") [עמ' 20 ש' 26 עד עמ' 21 ש' 4 לפרוטוקול]. אלא שפרוטוקולים אלה לא הוצגו בפנינו בהליך זה ויש לזקוף זאת לחובת הנתבעת ולייחס לכך אחת משתי משמעויות אפשריות חלופיות: האחת, היא שבניגוד לעדות מר סבין – לא קיימים פרוטוקולים כאמור. השנייה, היא שפרוטוקולים אלה קיימים אמנם, אך הנתבעת נמנעה מהצגתם שאם לא כן, היה בהם כדי לתמוך בטענות התובע [ר' ע"ע (ארצי) 300151/98 יעקב שפירו נגד נציבות מס הכנסה (13.7.03); ע"ע (ארצי) 402/07 ניצנים נגד יאיר חודאדי, (19.1.10)]. כך או כך, איננו מקבלים את עדות מר סבין לפיה החלטות מהותיות כלשהן הנוגעות לניהול המסעדה התקבלו בין היתר גם על ידי התובע. קל וחומר, מקום בו לא נטען וממילא לא הוכח כי בניגוד לעדותו בחקירה, לתובע היה חלק כלשהו בהחלטה לנהל ולתפעל את עסק השותפות, המסעדה, באמצעות חברה שאין לו כל דריסת רגל בה.
36. הדברים מקבלים משנה תוקף, לנוכח עדות התובע בתצהירו, לפיה סיום דרכם המשותפת של הצדדים נעשה בנסיבות בהן מר סבין הודיע לו על סגירת המסעדה הואיל והחברה המנהלת אותה (אלימנטוס) לא הצליחה להסדיר עבורה את עניין הרישוי [ס' 5 לתצהיר התובע]. מר סבין לא התייחס לכך כלל בתצהירו והדברים לא נסתרו בפנינו בכל דרך אחרת על ידי הנתבעת ועל כן מקובלים עלינו.
37. ההחלטה על סגירת העסק, מטבע הדברים, היא מבין ההחלטות המהותיות והחשובות ביותר שניתן להעלות על הדעת בכל הנוגע לעסק. מקום בו החלטה קריטית שכזו נתקבלה ללא שיתוף התובע, אשר אך קיבל עליה הודעה בדיעבד – ברור, לדידנו, כי הכף נוטה במובהק לעבר קבלת טענת התובע לפיה לא ניהל את העסק יחד עם יתר החתומים על הסכם השותפות. כאמור, מדובר באחד משלושת היסודות הסטטוטוריים היסודיים הדרושים לקביעת קיומה של שותפות ובלתו אין. בהקשר זה נזכיר עוד כי לא נטען וממילא לא הוכח בפנינו שקויימו כל הוראות סעיף 10 להסכם השותפות המתייחסות לפירוק השותפות. כך למשל לא נטען ולא הוכח כי כל השותפים יפעלו יחדיו על מנת לפרק את השותפות ולחלק את נכסיה באופן יעיל, תוך עריכת חשבון כללי ומלא וכן לא הוכח כי השותפות תמשיך לפעול 3 חודשים נוספים מיום מתן ההודעה על ההחלטה לפרק את השותפות. ההיפך הוא הנכון. התובע טען וטענתו לא נסתרה כי מר סבין הודיע לו על סגירת המסעדה לאלתר.
38. נוסיף כי בדומה לכך, סעיף 8.1 להסכם השותפות, קובע כי "השותפות תנהל ספרי חשבונות מתאימים, לפי המקובל בעסקים דומים לעסקי השותפות ובהם יירשמו כל הפרטים הרלבנטיים לענייני השותפות" וסעיף 8.2 קובע כי "ספרי החשבונות וכן המכתבים, הניירות והמסמכים השייכים לשותפות או הנוגעים לענייניה, ישמרו במקום העסקים העיקרי של השותפות וכל שותף יוכל בכל זמן לעיין בהם, לבדקם ולהעתיק מהם".
39. בפועל, לא הוכח בפנינו כי השותפות ניהלה ספרי חשבונות כמשמעם בסעיף 8.1 להסכם. בחקירתו הנגדית של מר סבין העיד האחרון, לראשונה, על אודות קיומם של "ספרי חשבונות", השייכים לעסקי המסעדה. לבקשת בא כוח התובע ובהסכמה הדדית, הוגשו לתיק אותם מסמכים אליהם התייחס מר סבין כספרי החשבונות האמורים (לגביהם נטען כי אלו צורפו מלכתחילה לתצהיר מר סבין כנספח ד' אשר כלל במקור דפים בלתי קריאים) [ר' מוצג מיום 30.4.23]. עיון במסמכים שהוגשו, העלה כי מדובר בצילום מחברת הרשומה בכתב יד, חלקה בשפה העברית וחלקה בשפה הרוסית. הנתבעת טענה כי מדובר בכתב ידה של רעייתו של מר סבין, אשר זומנה עקב כך למתן עדות והעידה כי את הנתונים לעריכת המסמכים הללו קבלה מהתובע, שהעביר לידיה חשבוניות מהקופה. אלא שזו, העידה גם, כי המסמכים אשר ערכה אינם כוללים רישום ממצה של מלוא התנועות הכספיות הנוגעות למסעדה, אלא אך רישום של תנועת הכסף המזומן במסעדה, בעוד שהוצאות "ספקים גדולים", במילותיה של העדה – לא תועדו על-ידה [עמ' 5, ש' 39 עד עמ' 6 ש' 22; עמ' 8, ש' 5-12]. יתרה מכך, העידה גב' סבין בחקירתה, כי רישומיה הועברו ממילא לידיה של רואת החשבון שניהלה את ענייניה הכספיים של המסעדה ונעשו על ידה כמעין רישום פנימי לידיעה. הנה כך [עמ' 4, ש' 8-14]:
"ש: ואת אומרת שהרישום הזה למעשה היה גם אצל הנהלת חשבונות של המסעדה, נכון?
ת: כן.
ש: של חברת, של חברת אלימנטוס. אז אני שואל למה היה צריך לנהל חשבון ידני אם היה ניהול חשבון של חברה?
ת: אני עשיתי את זה בשבילי כי אני רציתי פשוט לדעת כמה, כמה הם באמת מרוויחים כאילו,"
40. הדברים מדברים בעד עצמם. אנו דוחים, אפוא, את הטענה כאילו רישומיה של גב' סבין הם-הם "ספרי החשבונות" של המסעדה.
41. בנוסף, לא הוכח כי לתובע הייתה מעורבות כלשהי בפן הפיננסי של השותפות וכל שהוכח הוא כי לתובע היתה מעורבות טכנית בעצם הבאה פיזית של הכספים והרישומים שהצטברו בקופת המסעדה אל גב' סבין, לבקשתה, וזו האחרונה העבירה את הכספים והמסמכים לרואה החשבון [עמ' 2 ש' 22-23, עמ' 4 ש' 1-2, עמ' 5 ש' 11-12 לפרוטוקול מיום 12.9.23]. רישומיה הפנימיים של גב' סבין ביחס להכנסות ולהוצאות הקופה טרם העברת המידע והמסמכים לרואה החשבון נעשו אף הם לבקשת מר סבין, בעלה ולא לבקשת התובע [עמ' 4 ש' 22-33].
42. בנוסף, הרי שמר סבין עצמו העיד על עצמו כי הוא "אפשר לתובע" כ"מחווה של רצון טוב" שלו בלבד (קרי של מר סבין) "למשוך משכורות" [ס' 7 לתצהיר מר סבין]. בפועל, הוכח בהליך זה כי השימוש בטרמינולוגיה של "משיכת" משכורות על-ידי התובע, הוא שימוש שיש בו משום ניסיון להציג מצג עובדתי שגוי. מר סבין העיד בחקירתו פעמים רבות ובעקביות כי חשבון הבנק ששימש את עסקי המסעדה היה חשבונה של חברת אלימנטוס, בה כאמור החזיקו הוא ומר קצ'קוב בלבד [ר' למשל, עמ' 23 ש' 1 לפרוטוקול]. מר סבין עוד הוסיף והעיד בחקירתו כי חשבון הבנק של אלימנטוס מצוי בשליטתו שלו בלבד, לאחר שנאלץ "להוציא" את מר קצ'קוב מהחשבון [עמ' 17, ש1 16-20 לפרוטוקול]. משמע, שלתובע לא הייתה בשום שלב כל גישה לחשבון הבנק ששימש את עסקי המסעדה. בנוסף, מעדותו של מר סבין בחקירתו עלה כי בפועל "משיכת המשכורות" המיוחסת לתובע הסתכמה בפניות התובע אליו (אל מר סבין) בבקשה לקבל משכורת - פניות שנענו בחיוב [עמ' 34, ש' 19-33 לפרוטוקול]:
"ש: טוב. או-קיי, עכשיו, אתה כותב בסעיף 7 בפסקה 3. עולה בבירור כי התובע משך משכורות בניגוד מוחלט להסכם השותפות. תסביר לי בבקשה מה זה משך משכורות,
ת: ביקש כסף.
ש: מה הייתה, מה הייתה היכולת של התובע להנפיק תלוש שכר, מה הייתה היכולת של התובע להעביר את הכסף מחשבון החברה לחשבונו הוא, מה מתוך זה החליט התובע בעצמו, מה?
ת: הוא נתן לי את הסכום כסף שהוא צריך באותו חודש וקיבל אותו.
ש: עוד פעם, בוא נקרא ביחד מה כתבת. עולה בבירור כי התובע משך משכורות בניגוד מוחלט להסכם השותפות. עוד פעם אני שואל, איך הוא משך? מה הוא עצמו עשה?
ת: בא ביקש כסף.
ש: הבנתי. ז"א, בניגוד להסכם משך, הוא ניגש אליך ואתה בניגוד להסכם מרוחב לב פעלת.
ת: ועל זה אני נאשם עכשיו, זה מה שבדיוק אני אומר לך."
43. הדברים מתיישבים עם עדות התובע, לפיה לא הייתה לו גישה לנתוניה הכספיים של המסעדה [עמ' 7, ש' 28-29; עמ' 11, ש' 17-18; עמ' 13, ש' 4-13 לפרוטוקול]:
"ת: אני את האמת להגיד לך, לא ראיתי שום מסמך ואפילו פעם אחת לא ראיתי חשבון ואפילו לא ידעתי מה הולך שמה. זה אני לא יכול להגיד לך כאילו
...
ת: כן אני, לא, לא הראו לי שום דבר, אני לא יודע מה זה, אפילו לא ראיתי חשבון, לא... כמה מסעדה מכניסה, לא, רק מפעם אחת ידעתי כשישבנו עם דוד וזהו.
ש: או-קיי, מקסים בסעיף 10 לתצהיר שלך, אתה בעצם מלין על הדרך
...
ש: על הדרך שבה קוסטה ניהל
ת: כן.
ש: את הכספים במסעדה. נכון?
ת: אני לא ידעתי מה הניהול של הכספים כי לא ראיתי."
44. אם כך, הוכח כי לתובע לא הייתה גישה עצמאית לנתונים הכספיים המלאים הנוגעים לעסקי המסעדה, ודאי שלא הוכח כי הייתה לו האפשרות לחייב את המסעדה מבחינה כספית בדרך זו או אחרת באופן עצמאי ו/או על דעת עצמו.
45. כך גם לא נטען ולא הוכח כי השותפים התנהלו בפועל בהתאם לקבוע בסעיף 7.3 להסכם השותפות, הקובע את יעדי כל אחד מהצדדים ואת שיטת הניקוד והסנקציות שלצידה. מר סבין העיד כי סעיף 7.3 האמור לא יושם בפועל [עמ' 26 ש' 31-28].
46. הדברים יפים גם לסעיף המרכזי – סעיף 4.2 להסכם השותפות שזו לשונו:
"4.2 עם סיום ההשקעה הראשונית על ידי היו"ר
כאמור בסעיף 4.1 לעיל, חלקו של כל אחד מהצדדים
בהשקעות בחברה ו/או ברווחיה ו/או בהפסדיה ו/או
בכל דבר אחר יהא כדלקמן:
יו"ר 33.3%
מנהל המסעדה 33.3%
מנהל המטבח 33.3%
(יו"ר, מנהל המסעדה, מנהל המטבח להלן: "השותפים")"
47. לא הוכח כי התובע היה שותף ברווחי השותפות ואף לא בהפסדיה. לטענת מר סבין השותפות מעולם לא הניבה רווח תפעולי והייתה נתונה בהפסדים [סעיף 7 לתצהירו]. יחד עם זאת, לא הוכח בראיות מה היה המועד שבו סיים מר סבין לבצע את ההשקעה הראשונית בשותפות – השקעה שרק בסיומה היו אמורים השותפים להשתתף ברווחים ו/או בהפסדים.
48. אף שהנתבעת צרפה תדפיסים מתוך חשבון הבנק של אלימנטוס, ששימש את המסעדה, ממסכת הראיות והעדויות עולה כי חשבון זה לא יוחד לעסקיה של המסעדה, אלא כלל עירוב בין כספים הנוגעים למסעדה לבין כספים הנוגעים לעסקיה של אלימנטוס עצמה. כך, מר סבין עצמו הצהיר ואף העיד במהלך חקירתו הנגדית, כי אלימנטוס היא חברה שהוקמה על-ידו ועל ידי מר קצ'קוב לשם עיסוק בייבוא שיווק ומוצרים מחו"ל [ס' 5 לתצהיר מר סבין]. משמע, שאף לשיטתו של מר סבין – לאלימנטוס עיסוקים משלה, המובחנים מעסקי המסעדה. לא נסתרה גם הצהרת התובע בסעיף 11 לתצהירו לפיה אלימנטוס הזמינה מאוקראינה אדם שהיה אמור לסייע לה בייבוא שמנים – הצהרה המלמדת על פעילות נפרדת של אלימנטוס מהמסעדה. חשוב מכך – המסעדה נסגרה בהעדר רישוי בסוף חודש מרץ 2019. אף על פי כן, מעיון בתדפיסי חשבון הבנק של אלימנטוס, אשר צורפו לתצהיר מר סבין, עולה כי גם חודשים ארוכים לאחר סגירת המסעדה, המשיכה והתקיימה פעילות בחשבון הבנק של אלימנטוס. למעשה, בשום שלב לא נטען על ידי הנתבעת, ברחל בתך הקטנה, וממילא לא הוכח, כי כל פעילותה של אלימנטוס, לרבות מכלול התנועות הכספיות בחשבונה, יוחדו למסעדה. אמנם, מר סבין העיד פעמים רבות בחקירתו כי אלימנטוס הייתה "ארנקה" של השותפות, אלא שאף בכך אין כדי לחייב, בהכרח, כי ניתן לייחס את כל התנועות הכספיות בחשבונה של אלימנטוס לענייני המסעדה בלבד.
49. הנתבעת לא אבחנה, ודאי לא בגיבוי תצהיר מתאים, בין כספי המסעדה לכספי פעילותה האחרת של אלימנטוס ועל כן, בשים לב לכך שמר סבין לקח על עצמו חבות בהלוואת בעלים נפרדת כלפי אלימנטוס (כעולה מסעיף 3.1 להסכם מיום 7.2.18 שנחתם בין מר סבין לבבין מר קצ'קוב וצורף כנספח ג' לתצהיר התובע), בצד חבותו בהלוואת הבעלים עבור המסעדה, אין בידנו ללמוד בהכרח מתוך תדפיסי חשבון הבנק שצרפה הנתבעת מהו המועד המדויק בו הושלמה ההשקעה הראשונית לה התחייב מר סבין מכוח הסכם השותפות דווקא. מכאן שהנתבעת לא השכילה להוכיח כי ההשקעה הראשונית שלקח על עצמו מר סבין אכן הושלמה ומתי ובהכרח לא ניתן עם כן לקבוע מהו המועד שממנו היה על התובע להשתתף ברווחים ו/או בהפסדים. יתכן כי באי השלמת ההשקעה הראשונית כאמור (אם וככל שאכן לא הושלמה, ענין שכאמור לא הוכח) טמונה התשובה לאי קיומם בפועל של סעיפים מהותיים רבים היורדים לשורש הסכם השותפות.
50. בנוסף, משלא הוכח כי תפעול המסעדה היה עיסוקה היחיד של אלימנטוס ואף עלה מהראיות שלאלימנטוס היו עיסוקים נוספים [ר' כדוגמאות לא ממצות ס' 11 לתצהיר התובע, שלא נסתר, סעיף 5 לתצהיר מר סבין וכיוצ"ב] הרי שלא ניתן לקבוע על יסוד דוחות הרווח וההפסד של אלימנטוס כי המסעדה לא השיאה רווחים כלל. נציין בהקשר זה כי התובע הצהיר בסעיף 10 לתצהירו שלמסעדה היו רווחים בתקופה מסויימת וחזר על רוח הדברים עליהם הצהיר גם בחקירתו הנגדית [עמ' 10 ש' 35, עמ' 11 ש' 10].
51. מכל המקובץ עולה, כי סעיפים יסודיים ומהותיים המצויים בלב ליבה של ההסכמה על הקמת שותפות – הלכה למעשה לא קוימו ונותרו בגדר אות מתה בכל הנוגע לתובע. מר סבין עצמו העיד כי "השותפים לצערי לא הבינו את המהות של שותפות עסקית... והתנהלו באמת כעובדים שכירים לכל דבר וענין" [עמ' 37 ש' 34-39 ועמ' 38 ש' 1 ור' גם עדותו בעמ' 31 ש' 8-10 לפיה בפועל "לא היתה שותפות"]. נפנה בהקשר זה לספרם של דוד א' פרנקל וצבי פרנקל, דיני השותפות בישראל, (מהדורה שלישית מורחבת, 2020) בו צויין "כדי שתיווצר שותפות על השותפים לנהל בפועל את העסק. אין די בהסכמת החברים לנהל יחד עסק. בענין זה לשונה של הפקודה ברורה. "המנהלים יחד" כתוב. לא כתוב "המתכוונים לנהל יחד". הסכם להקמת שותפות בעתיד איננו מהווה קשרי שותפות. כל עוד לא החלה השותפות בפעילותה, כל עוד לא החל "ניהול יחד" של העסק, השותפות טרם נוצרה" [עמ' 24]. דומה כי הדברים יפים לענייננו.
52. די במכלול העובדות המתוארות לעיל המלמדות, לטעמנו, כי התובע לא נהג "מנהג בעלים" במסעדה וכי מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, להבדיל מהיחסים שהתכוונו הצדדים ליצור כמשתמע מהסכם השותפות – לא היו יחסי שותפות, כי אם יחסי עבודה.
כאמור, לא הוכח יסוד הניהול המשותף של המסעדה. לא הוכח שהתובע הוצג לציבור כשותף במסעדה, לא הוכח כי השתתף בשימוש ובהחזקה בנכסי השותפות או כי היה ביכולתו לחייב את העסק בדרך זו או אחרת. אף לא הוכח כי בזמן אמת השתתף ברווחים או בהפסד כלשהו הנובע מן העסק. הנתבעת טוענת כי לא היו למסעדה רווחים וטענה זו לא הוכחה הואיל ודוחות הרווח וההפסד שצורפו הם של חברת אלימנטוס, שכאמור, לא ניתן לקבוע, על בסיס מכלול העדויות והראיות שבפנינו, כי פעילותה הפיננסית יוחדה אך ורק להפעלת המסעדה. אשר להפסדים הנטענים – לא נטען וממילא לא הוכח כי בזמן אמת נדרש התובע להשבת סכומים אלו או אחרים.
53. אשר למשכם של הקשרים העסקיים בין הצדדים –יחסי הצדדים ארכו זמן קצר יחסית, כשנה, באופן התואם את משך פעילותה של המסעדה. כאמור, לא נטען ולא הוכח כי קויים האמור בסעיף 10 להסכם השותפות העוסק בפירוקה וקובע, בין השאר, כי זו תמשיך לפעול (ובמשתמע בניהול משותף של השותפים) למשך 3 חודשים ממועד מתן ההודעה על ההחלטה לפרקה. גם במובן זה, אפוא, לא מצאנו אינדיקציה ליחסים החורגים מיחסי עובד ומעסיק.
54. על יסוד כל המקובץ לעיל, נחה דעתנו כי התובע לא היה שותף בעסק, כי אם עובד בעסק ועל כן הוא זכאי לשכר ולזכויות ככזה.
55. אשר לטענת הנתבעת להעדר יריבות בינה לבין התובע: משקבענו כי התובע היה בגדר עובד, כי עבד בפועל במסעדה, כי אלימנטוס היא בעלת מלוא הזכויות במסעדה ומשאין חולק כי אלימנטוס היא שהנפיקה את תלושי שכרו של התובע ושילמה לו משכורות – אנו קובעים כי התובע היה עובד אלימנטוס ובהתאם, דוחים את טענתה להעדר יריבות עמו.
56. למען לא תצא היריעה בחסר, נציין כי אין בידנו ללמוד מאומה לענייננו, מההחלטה בד"מ (ת"א) 25097-09-12 שי – גנדוביץ' (15.7.13) אליה הפנתה הנתבעת בסיכומיה בטענה כי דובר "בתובענה הדומה מאד לענייננו", בעיקר משצוין שם, ברחל בתך הקטנה, כי "הצדדים אינם חלוקים על כך שנוצר ביניהם קשר של שותפות" שעה שבענייננו מדובר בגרעין המחלוקת.
ג.3. התביעה המקבילה
57. הנתבעת תלתה יהבה בדחיית התביעה המקבילה במסגרתה עתר השותף השלישי, מר קצ'קוב להכרה ביחסי עובד ומעסיק, אלא שלטעמנו אין הנדון דומה לראיה ולא ניתן להקיש מהתביעה המקבילה לנסיבות ענייננו, שכן קיימים הבדלים ניכרים בין התובע לבין מר קצ'קוב בכל הנוגע לקשר לשותפות ולנתבעת. נפרט.
58. בין מר קצ'קוב לבין מר סבין נחתם ביום 7.2.18 הסכם אלימנטוס, אשר במסגרתו הוסכם כי מר קצ'קוב יירשם כשותף וחבר דירקטוריון בנתבעת ויחזיק ב 50% ממניותיה בעוד מר סבין יחזיק ב 50% הנותרים של מניות הנתבעת. עוד סוכם באותו הסכם כי מר קצ'קוב יהיה רשאי, מהמועד בו תחל הנתבעת להניב רווחים ובהתקיים התנאים הקבועים בהסכם, למשוך רווחים מהנתבעת [נספח ג' לתצהיר התובע ור' גם סעיף 1 לפסק הדין של בית הדין האזורי בתביעה המקבילה]. מר קצ'קוב אכן נרשם כבעלים של מחצית ממניות הנתבעת, כעולה מדוח רשם החברות [נספח ב' לכתב התביעה]. לתובע, בניגוד למר קצ'קוב, לא היתה כל נגיעה לנתבעת, הוא לא היה בעל מניות בה ולא היה אמור ליהנות מפירות רווחיה.
59. הנתבעת, שהיתה כאמור בבעלות מר קצ'קוב ומר סבין בלבד, חתמה ביום 23.3.18 על הסכם מול חברת אלבטרוס קפיטל ביזנס גרופ בע"מ [נספח א' לתצהיר התובע] שמטרתו רכישת הזכויות במסעדה, לרבות שם המסעדה, נכסיה המלאי והמוניטין שלה. לתובע, כאמור, לא היה כל חלק בנתבעת ואף העיד כי לא ידע ולא הבין בזמן אמת שהמסעדה נרכשה על ידי אלימנטוס.
60. מר קצ'קוב לבדו, להבדיל מהתובע, חתם על הסכם מול חברת י. פריצקר להשכרת המבנה בו שכנה המסעדה [ר' סעיף 3 לפסק הדין האזורי בתביעה המקבילה, עדות מר סבין בעמ' 16 ש' 12-16]. מר סבין אישר שהתובע כלל לא נכח במעמד חתימת חוזה השכירות, בו נכחו מר סבין ומר קצ'קוב לבדם [עמ' 16 ש' 23-27].
61. בנוסף, ביום 24.5.18, לאחר שהמסעדה כבר החלה לפעול לכאורה באמצעות הסכם השותפות מושא ענייננו, נחתם בין מר קצ'קוב ומר סבין, וביניהם בלבד, "הסכם למכירת מניות" בו נקבע, בין השאר, כי מר קצ'קוב ירכוש ממר סבין חלק ממניות הנתבעת [ר' סעיף 7 לפסק הדין האזורי שבתביעה המקבילה].
62. עיננו הרואות כי התובע כלל לא היה מעורב בעסקי הנתבעת, אשר הייתה בבעלות מר קצ'קוב ומר סבין בלבד. כמפורט לעיל, לא הוכח שהייתה זהות מוחלטת בין עסקי אלימנטוס לעסקי המסעדה ועל אף שנטען כי אלימנטוס שימשה כ"ארנק" של השותפות, הרי שהוכח כי היו לה עיסוקים אחרים, שונים ונפרדים – עיסוקים שלתובע לא הייתה יד ורגל בהם. לא נטען וממילא לא הוכח בפנינו כי התובע, להבדיל ממר קצ'קוב, התחייב בשם השותפות כלפי צדדים שלישיים וחתם בשמה ו/או מטעמה על מסמכים כלשהם.
63. מהטעמים המפורטים סבורים אנו כי לא ניתן להקיש מתוצאת התביעה המקבילה וליישמה כלשונה על נסיבות ענייננו, השונות.
ג.4. נפקויות הקביעה כי התובע עבד במסעדה
ג.4.א. זכאות התובע לשכר
64. התובע טוען וטענתו נתמכת בתצהירו, כי החל לעבוד במסעדה ביום 1.4.18 וסיים עבודתו עם ההודעה על סגירת המסעדה, ביום 30.3.19 [ס' 3 ו-5 לתצהיר התובע]. מועד תחילת העבודה הנטען על ידי התובע תואם אף את האמור בתלושי השכר שהנפיקה הנתבעת [נספח ד' לתצהיר התובע]. הנתבעת, מצדה, הכחישה את הדברים באופן גורף, אך לא העמידה גרסה נגדית סדורה ביחס למועדים בהם עסק התובע במסעדה ולא סתרה את תצהירו של התובע בכל דרך. אדרבא. בחקירתו הנגדית, העיד מר סבין, בין היתר, כך: "... אנחנו באמת עבדנו ביחד, יחד. כל התקופה הזאת, כמעט עד סוף חודש האחרון של המסעדה... והוא באמת, הוא נתן את הנשמה שלו שמה במסעדה, הוא עבד באמת, כל מה שהוא אומר לפי, בהתאם לעבודה שלו לעיסוק שלו במסעדה זה הכל אמת. הוא באמת השקיע את הנשמה שלו שם." על כן, מקובלת עלינו טענת התובע בדבר תקופת העבודה.
65. לטענת התובע, למעט עבור החודשיים הראשונים לעבודתו, היה זכאי לשכר בגובה 15,000 לחודש לכל אורך התקופה בה עבד במסעדה ועל כן, הוא תובע הפרשי שכר בגין החודשים יולי ודצמבר 2018 וכן, ינואר-פברואר 2019, בהם קיבל שכר נמוך מכך. התובע מבסס את טענתו בהקשר זה על סעיף 4.4 להסכם השותפות הקובע:
"4.4. עד להחזר מלוא הלוואת הבעלים מנהל המסעדה ומנהל המטבח יהיו רשאים, אך לא חייבים, למשוך משכורת של עד – 15,000 ₪ ברוטו לכל שותף החל מהמועד בו תניב השותפות רווח תפעולי. יתרת הרווחים יקוזזו לפירעון הלוואת הבעלים. (להלן: "משיכת משכורת מנהל המסעדה ומנהל המטבח עד לקיזוז מלוא הלוואת הבעלים")."
66. בנוסף, טוען התובע כי לא קיבל כל תשלום באשר הוא בגין עבודתו בחודשים ספטמבר-נובמבר 2018 ומרץ 2019 ועל כן תובע תשלום שכר בגובה 15,000 ₪ בגין כל אחד מחודשים אלה. התובע טוען כי אף שנמסרו לו, עבור חודשים אלה, תלושי שכר בהם צוין כי קיבל שכר (אם כי לא בגובה 15,000 ₪) – בפועל לא הועברו סכומים אלה לחשבונו. הנתבעת, מצדה, מכחישה טענה זו וטוענת כי התובע קיבל את שכרו לחודשים ספטמבר עד נובמבר 2018 במזומן, עת נטל את הסכומים בעצמו מקופת המסעדה. הנתבעת לא העמידה כל גרסה עובדתית כנגד גרסת התובע לפיה לא קיבל שכר בגין חודש מרץ 2019.
67. אין בידנו לקבל את טענת התובע לפיה קמה לו זכות חוזית, מכוח הסכם השותפות או מכל מקור אחר, לשכר חודשי קבוע בגובה 15,000 ₪ בגין עבודתו במסעדה.
68. ראשית, לשון סעיף 4.4 להסכם השותפות אינה בהכרח תומכת בפרשנות זו, מקום בו הסכום בסך 15,000 ₪ נקבע כסכום המקסימאלי שרשאים היו התובע ומר קצ'קוב למשוך כשכר ("עד 15,000 ₪") החל מהמועד בו הניבה השותפות רווח תפעולי.
69. שנית, מעיון בתלושי השכר שהציג התובע עולה כי בפועל ובזמן אמת, גם בחודשים בהם אין מחלוקת כי התובע קיבל שכר – לרוב קיבל שכר נמוך משמעותית מהסך המקסימאלי האפשרי של 15,000 ₪. למעשה, מעיון בתלושי השכר שהוצגו בפנינו בהליך זה עולה, כי מתוך עשרת החודשים לגביהם טוען התובע כי היה זכאי בהם לשכר חודשי בסך 15,000 ₪, דה פקטו זכה לשכר בסכום זה בגין חודשיים בודדים בלבד. על כן, אין בידנו לקבל את טענת התובע בדבר הסכמה חוזית על תשלום קבוע בסך 15,000 ₪ לחודש בעד עבודתו במסעדה ובהתאם, אנו דוחים את תביעתו לקבלת הפרשי שכר בחודשים בהם שולם לו שכר.
70. לפתחנו עומדת אם כן השאלה, האם זכאי התובע לשכר עבור החודשים ספטמבר-נובמבר 2018 ומרץ 2019 ובאיזה סכום. הואיל והנתבעת, כאמור, לא טענה ברחל בתך הקטנה וממילא לא הוכיחה כי שילמה לתובע סכום כלשהו בגין עבודתו במסעדה בחודש מרץ 2019 – מקובלת עלינו הטענה שלא קיבל שכר בגין חודש זה, חרף זכאותו לכך. אשר לחודשים ספטמבר עד נובמבר 2018 – התובע עצמו צירף לתיק תלושי שכר, מהם עולה כי קיבל שכר בסכומים משתנים בחודשים אלה. עם זאת, כאמור, לטענתו הסכום הנקוב בתלושים לא הועבר אליו בפועל ולשם כך צרף תדפיסי חשבון בנק, בין היתר לחודשים אוקטובר-דצמבר 2018, בהם משולמות משכורות ספטמבר-נובמבר 2018. מהשוואה בין תדפיסים אלה לבין תדפיסי חשבון בנק שצרף התובע עבור חודשים קודמים, עולה כי בניגוד לחודשים קודמים, בהם בוצעו לחשבון התובע העברות בנקאיות בסכומים שונים מאת אלימנטוס, בחודשים ספטמבר-נובמבר 2018 לא בוצעה על-ידה כל העברה בנקאית לחשבונו. הנתבעת לא העלתה כל טענה בדבר מהימנותם של תדפיסי חשבון הבנק ועל כן, אנו קובעים כי בחודשים ספטמבר-נובמבר 2018 לא בוצעה כל העברה בנקאית של משכורת לחשבון הבנק של התובע.
71. עם זאת, הנתבעת, מצדה, צרפה כאמור את פירוט תנועות המזומן מקופת המסעדה ואליה, אשר נערכה על ידי גב' סבין, לתימוכין בטענתה לפיה התובע נטל את משכורתו במזומן בחודשים ספטמבר-נובמבר 2018. כאמור, תרשומת זו נערכה בחלקה בשפה הרוסית, אשר אינה שגורה בפי בית הדין. לאור זאת, ניתנה לצדדים האפשרות להגיש בקשות רלוונטיות, לרבות לעניין תרגום המסמך. ביום 2.5.23 הודיע התובע כי לא יעמוד על תרגום המסמך, אם כי בקש לחקור את העדה הרלוונטית, גב' סבין, על מסמכי המקור. הנתבעת לא הודיעה ולא ביקשה מאומה בהקשר זה. מעיון במסמכים עצמם, עולה כי אלה לא מדברים בעד עצמם. המסמך, כולל 3 טורים, כשבראשון בהם פירוט לקוני של סוג ההוצאה, בצדו מספר, בטור השני מצוין "מזומן" ו/או "אשראי" ואף בצד מילים אלה מספרים, השונים מזה שננקב בטור הראשון, כך שלא ניתן להבין אילו מהמספרים (בטור הראשון או בזה השני) מייצג את הסכום שיצא או נכנס לקופת המסעדה. בטור השלישי מופיע התאריך הרלוונטי. כאמור, הנתבעת הגישה מסמך זה במסגרת תצהירו של מר סבין ולא במסגרת תצהיר מטעם עורכת המסמך, היא גב' סבין והדברים לא בוארו גם במסגרת חקירתה של האחרונה, כך שאין בידנו להסתמך על המסמך. ממילא ולמעלה מן הצורך נציין, כי מעיון בחלק המסמך הנוגע לחודשים ספטמבר-נובמבר 2018, בחלקים הכתובים בעברית בלבד, לא מצאנו רישום בדבר תשלום משכורת לתובע. אף מר סבין, עד הנתבעת, אשר במצורף לתצהירו הוגשו המסמכים – לא הפנה באופן ספציפי לרישום שכזה במסמכים.
72. על כן אנו קובעים כי התובע לא קיבל שכר בעד עבודתו בחודשים ספטמבר-נובמבר 2018 ומרץ 2019 כלל, חרף זכאותו לכך.
ג.4.ב. השכר הראוי
73. כיוון שלשון ההסכם בין הצדדים אינה נוקבת בשכר מוסכם אלא בטווח שכר ("עד 15,000 ₪") כאמור ומכיוון שלא ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים על שכר חודשי קבוע מוסכם, הואיל והסכומים ששולמו לתובע נעו בטווח שבין 6,000 ₪ לחודש ועד 15,000 ₪ לחודש – הרי שאין מנוס אלא לקבוע כי התובע זכאי לשכר ראוי בעד החודשים בהם לא קיבל כל שכר.
74. בדיון (ארצי) 1-1/לה פפהשוילי - סולוביצ'יק, ו(1) 323 (1975). נפסקו הדברים הבאים ביחס למונח "שכר ראוי":
"שכר ראוי הוא תופעה יוצאת דופן במערכת יחסי עובד-מעביד. שכר ראוי בא מהמג'לה, באותם המקרים שבין הצדדים "לא נעשה כל חוזה בנוגע לשכר". במשטר יחסי העבודה בישראל יבוא שכר ראוי רק באותם המקרים שלא נערך "כל חוזה", בין במפורש ובין מכללא, בין אינדיבידואלי ובין קיבוצי שחל על הצדדים, בין בנקיבת סכום ובין תוך התייחסות לתעריף או למערכת שכר אחרת. המושג שכר עבודה ראוי אינו אלא מהעיקרון של ,guantum meruit היינו "הבטחה מכללא שהמעביד ישלם שכר לפי שווי השירות" (,hepple and o'higgins 76 . Individual law of employment, p[1]) שכר ראוי, או בלשון השגורה היום בפי הבריות שכר מקובל, הוא השכר שנוהגים לשלם באותו מפעל, או במפעל דומה, באותו ישוב, בעד עבודה דומה, כשמביאים בחשבון נתונים אישיים (מצב משפחתי, מספר ילדים) (. 265, P. 1nipperdey, lehrbuch des arbeitsrechts, vol- hueck[2]).
החשוב לציין לענייננו - והוא גם הקובע - הוא, ששיעור השכר הראוי אינו ודאי ביחסים שבין העובד לבין המעביד, כל עוד לא נקבע בהליך שיפוטי. כי זוהי מהותו של השכר הראוי, שלא נקבע שיעור השכר בין השניים - לא במפורש, לא מכללא, ולא תוך התייחסות למסגרת שכר אחרת; לו היתה הסכמה בין השניים, כי אז לא היו נזקקים לשכר ראוי".
75. בעס"ק (ארצי) 55074-08-16 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – חברת נמל אשדוד בע"מ (27.8.17) נפסק ביחס לשכר ראוי, גם אם בנסיבות שונות בתכלית, כי "קביעת השכר הראוי אינה "פרס" או "עונש". היא משקפת אמת מידה אובייקטיבית לתמורה בעד עבודה שלגביה לא הוסכמה התמורה." [סעיף 68 לפסק הדין].
76. בנסיבות בהן נטל הוכחת השכר הראוי מוטל על העובד, אין מקום לקבוע כי שכר העבודה הראוי הוא בהכרח בגובה השכר הממוצע במשק בתקופה הרלבנטית. באין מנוס ובהעדר ראיות רלבנטיות נוספות, ייקבע שכר זה בגובה שכר המינימום [ענין וילס].
77. בענייננו לא הציג התובע כל נתון בהקשר זה ולא הוכיח את גובה השכר הראוי לו היה זכאי. תחת זאת הסתפק התובע בטענה כי יש להעמיד את שכרו החודשי על הסך המקסימאלי האפשרי הנקוב בהסכם השותפות. משדחינו טענה זו אין לנו, בנסיבות הענין, אלא להעמיד את שכרו הראוי של התובע על גובה השכר המינימאלי ששולם לו בפועל – הוא 6,000 ₪. יצויין כי שכר זה גבוה משכר המינימום בעת הרלבנטית.
78. בגין החודשים ספטמבר-נובמבר 2018 ומרץ 2019 היה התובע זכאי, אפוא, לשכר בסך כולל של 24,000 ₪.
ג.4.ג. זכאות התובע להפקדות לתגמולים
79. טוען התובע, כי כלל לא בוצעו בגינו הפקדות לפנסיה ועל כן, הוא תובע חלף הפקדות פנסיוניות (חלק התגמולים בלבד בשיעור 6.5%) בגין השכר ששולם לו בתוספת השכר שהוחסר ממנו ובסך כולל של 11,050 ₪. הדברים גובו בתצהיר התובע שלא נסתר כלל. הנתבעת הכחישה באופן גורף את זכאותו של התובע, על יסוד הטענה – אותה דחינו לעיל – כי היה שותף בעסק. הנתבעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה כי בצעה עבור התובע אי-אלו הפקדות פנסיוניות. מה גם שמתלושי השכר שהנפיקה בזמן אמת, עולה כי לא בצעה הפקדות כאמור. על יסוד כל האמור, קובעים אנו כי לא בוצעו עבר התובע אי אלו הפקדות פנסיוניות.
80. התובע זכאי, אפוא, לתשלום חלף הפקדות פנסיוניות (חלק תגמולי המעסיק), בשיעור 6.5% בגין מלוא השכר ששולם לו בפועל לאורך תקופת העבודה והשכר אשר נפסק לזכותו לעיל. יש לציין כי מהצלבה בין טענות התובע בדבר השכר ששולם לו בפועל לבין תלושי השכר – ישנה חוסר הלימה בין הסכומים ביחס לחלק מחודשי העבודה. על כן, כיוון שאין מקום לפסוק יותר מאשר נתבע בכתב התביעה, כל אימת שנטען על ידי התובע כי שולם לו סכום נמוך מזה הנקוב בתלוש השכר, יבוצע החישוב בהתאם לנטען על ידי התובע. להלן התחשיב ביחס לשכר אשר שולם בפועל:
חודש שכר יסוד על פי הנטען על ידי התובע גובה התגמולים (6.5%)
אפר-18 10,000 650
מאי-18 10,000 650
יונ-18 15,000 975
יול-18 8,000 520
אוג-18 15,000 975
דצמ-18 8,000 520
ינו-19 6,000 390
פבר-19 8,000 520
סה"כ 5,200