22. הלכת ע"א 624/13 שלעיל, אמנם התייחסה לאמור בסע' 10 לחוק המקרקעין שעניינו רכישת מקרקעין בתום לב, אולם ההלכה האמורה רלוונטית גם לעסקאות נוגדות כאמור בסע' 9 לחוק המקרקעין. הדברים נכתבו לאור טענות מי מהמשיבים, כי הם לא ידעו דבר, וגם אם עורכי הדין מטעמם ידעו, עדיין הדבר לא עולה כדי ידיעה אישית שלהם, אלא שלצורך הוכחת תום לב אובייקטיבי, ידיעת עורכי הדין, משמעה כידיעת המשיבים. בנוסף, נטען מטעם מי מהמשיבים כי הם אינם צריכים לספוג את הרשלנות של עורכי הדין שפעלו מטעמם. אף כאן, בבחינת תום הלב האובייקטיבי, אין די שהם עצמם לא ידעו מה שהיה צריך לדעת או מה שידע עורך דינם בעסקה, אלא כי לא יכולים היו לדעת על מצב הדברים כפי שהיה, כך למשל כפי שיפורט, שלא נמצא כל דופי בהתעלמות מהבנק המלווה או מחובת ביצוע תשלומים רק בחשבון החברה אצל הבנק המלווה. אעיר כי פסק דין זה, לא יהיה בו בכדי לקבוע מסמרות, ביחסים שבין מי מהמשיבים למי מעורכי הדין שטיפלו בעסקאות, כאשר מי מהמשיבים הצהירו כי ככול שתדחה עמדתם, ישקלו צעדיהם, בין היתר ישקלו צעדיהם כלפי עורכי הדין המעורבים ואם כך יהיה, יש להניח כי עוד יתבררו טענות אלו בפני הערכאה המוסמכת.
23. ההלכה הפסוקה החל מהתקדים בהלכת גנז, נתנה מענה לאותו קושי, שבו בעל העסקה השנייה, מסתמך על רישום לשכת רישום המקרקעין ואילולא קביעת הנסיבות החריגות, מה שיכול היה לצאת הינו מצב שבו הציבור אינו יכול לעמוד שכן אינו יכול לסמוך על המרשם, בנסיבות בהן אין כל קצה חוט או רמז, שיכול להביא לכך שרוכש פוטנציאלי, יעלה בדעתו כי ישנה עסקה נוגדת, קודמת בזמן. כך נקבע בהלכת ע"א 48/16 ציון דהאן נ' יגאל שמחון (9.8.17), בה הדגיש בית המשפט, (במקרה שבו היה מדובר בהיקש לעסקאות נוגדות שבסע' 9 לחוק המקרקעין), (כב' השופטת ד' ברק – ארז) בסע' 38:
"בהתאם לכך בגדרו של סעיף 9 לחוק המקרקעין הקונה השני נחשב כמי שפעל בתום לב אם לא ידע בפועל על זכותו של הקונה הקודם לו בזמן, וכן אם לא עצם עיניו מלדעת על זכות זו, היינו נמנע מלבדוק עובדה מסוימת למרות שהוא חשד שהיא מתקיימת...".
24. בענייננו, כפי שעוד ינומק להלן, בהינתן המשכנתא הרשומה, והידיעה או עצימת עיניים של מי מהמשיבים לקיומה, ובהתאם, קיום הבנק המלווה והחיוב להפקדת כספים בחשבון החברה בבנק המלווה, מסקנתי שעוד תנומק להלן, הינה שלא יהיה בהעדר רישום הערת האזהרה מטעם משרד השיכון, בכדי להוות נסיבה ההופכת את הקערה על פיה, לקבלת עמדת בעלי העסקה השנייה בזמן.