בית משפט השלום בראשון לציון
כב' השופט רפי ארניה
ת"א 24868-09-21 אמרז בע"מ נ' כץ
התובעת:
אמרז בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מייק ביטון
נגד
הנתבע: בן ציון כץ
ע"י ב"כ עוה"ד אורי בראון
פסק דין
תביעה על סך של 752,240 ₪.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
1. התובעת הינה חברה, המייצרת אריזות ושפופרות פלסטיק.
2. הנתבע הינה בעליה של החברה עדי זיו בני 2019 בע"מ, בשמה הקודם אימדקול בע"מ, והוא הדירקטור היחידי בה (להלן: "הנתבע" ו – "החברה", בהתאמה).
3. התובעת הינה הבעלים של 3 מכונות ייצור, האחת מסוג AOKI, ושתיים מתוצרת NISSEI. מכונות הייצור מאפשרות לייצר אריזות ושפופרות פלסטיק. מוצרי הפלסטיק מיוצרים באמצעות תבניות המורכבות על מכונות הייצור, באמצעות תבניות מוצרים, המצויות בתחנת הסיום של המכונה.
4. ביום 27.10.2016 הזמינה התובעת מהחברה 3 מערכות רובוטיות תעשייתיות, הקרויות בעגה המקצועית "מניפולטורים" וזאת תמורת הסך הכולל של 387,125 ₪ (נספח 1 לתצהיר מר חסון מטעם התובעת - להלן: "חסון"). בהתאם להזמנה, מועד אספקת המניפולטורים נקבע ליום 27.12.2016. 40% מתמורת המניפולטורים שולמה על ידי התובעת לחברה מראש.
המניפולטורים מיועדים להחליף את התבניות בתחנת הסיום של מכונת הייצור, באופן שהם חוסכים מיון והפרדה ידניים שלהם, וכך לחסוך עלויות העסקת עובד אנושי.
לשם כך, על המניפולטור להתחבר למכונת הייצור באופן מדוייק. לכן, נדרש תכנון מפורט של המניפולטור המביא בחשבון את נתוני מכונת הייצור כגון מידותיה, חיבורי החשמל, מידות ושרטוטים של מוצרי הפלסטיק שהמכונה מפיקה, וסינכרון בין המכונה לבין המניפולטור.
5. המניפולטורים אינם מוצר מדף, אלא "tailor made", דהיינו מיוצרים ומותאמים לכל מכונת ייצור באופן ייחודי. הנתבע והחברה הם אלה שהתחייבו לתכנן את המניפולטורים ולייצר אותם, בחצרי החברה.
יצויין, כי עוד קודם לפרשת דברים זו, הנתבע והחברה הכינו עבור התובעת מניפולטור אחד עבור אחת ממכונות הייצור מסוג AOKI. הוא הותקן עליה, ועבד כהלכה. ההתקשרות הנידונה היתה הן עבור מניפולטור נוסף למכונה זו (אשר מטבע הדברים לא הצריכה תכנון נוסף וחדש), ושני מניפולטורים נוספים עבור שתי המכונות הנוספות מסוג NISSEI – דרישה שבהמשך צומצמה למניפולטור אחד בלבד.
6. בחודש ינואר 2017 סיפקה החברה את המניפולטור של מכונת הייצור מתוצרת AOKI. מניפולטור זה הותקן ועבד ללא כל בעיות, והתביעה אינה עוסקת בו. תובענה זו עוסקת במניפולטור של מכונת הייצור מתוצרת NISSEI אשר לטענת התובעת כשל והתברר כבלתי מתאים לחלוטין.
7. בחודש מאי 2018 הגישה החברה כנגד התובעת תביעה כספית בסך של 243,623 ₪ בת.א.16852-05-18 (להלן: "ההליך הראשון"). בכתב תביעה זה, החברה טענה כי התובעת הפרה את ההסכם ביניהם בכך שלא פרעה את יתרת התמורה (שולמה מקדמה של 40%) בגין המניפולטורים בטענות שווא, וביטלה את ההסכם שלא כדין (נספח 2 לתצהיר הנתבע).
התובעת הגישה כתב הגנה ובמצורף לו כתב תביעה שכנגד, כנגד החברה. כתבי הטענות של התובעת בהליך הראשון, וכתב התביעה דכאן הם זהים במהותם. היינו, התובעת הטילה את האחריות לכישלון המניפולטור על החברה, דחתה את טענותיה בכתב התביעה, ותבעה במסגרת התביעה שכנגד סעד של השבת הסכומים ששילמה לחברה, וכן סעד פיצויים בגין התשלום לעובדי התובעת.
תביעת החברה נמחקה ביום 3.9.2020 (נספח 11 לתצהיר חסון) ואילו התביעה שכנגד נמחקה ביום 2.5.2021, תוך היתר להגישה בשנית, וכן היתר להגשת תביעה אישית כנגד הנתבע (נספח 13 לתצהיר חסון).
כך שלמעשה, התוצאה היא שההליך הראשון לא התברר לגופו, ולא נקבעו בו ממצאי עובדה או משפט. נסיבות מחיקת ההליך הראשון עומדות במרכזה של תובענה זו, ויובהרו בהמשך.
8. מכל מקום, בחודש פברואר 2020 ניתן כנגד החברה צו למינוי כונס נכסים (פר"ק 6568-02-20) ובחודש מרץ 2021 ניתן כנגדה צו פתיחת הליכים (פר"ק 43797-01-21). בהתאם לכך, ביום 19.6.2023 הוריתי על עיכוב ההליכים כנגד החברה.
התובעת לא הגישה תביעת חוב בהליך חדלות הפירעון.
טענות התובעת
9. בהתאם לנטען על ידי התובעת, תכנון המניפולטור היה שגוי ולא איפשר הפעלה של מכונת הייצור. לטענת התובעת, כשהגיע המניפולטור לחצריה, ביום 23.8.2017, הסתבר כי עקב תכנון שגוי, המניפולטור אינו מאפשר החלפת תבניות במכונת הייצור. בהמשך התקיימה התכתבות בין נציגי התובעת לבין הנתבע, החברה תיקנה את התכנון בהתאם להערות התובעת, והתחייבה לתקן את המניפולטור בחצריה. ואולם, בפועל היא לא עשתה כן.
10. נוכח האמור, התובעת ביטלה את ההסכם עם החברה בגין הפרתו, ודרשה את השבת הסכומים ששילמה בגין שני המניפולטורים, וכן פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה. לטענת התובעת סכום המקדמה ששילמה לחברה בגין שני המניפולטורים עומד על הסך של 309,700 ₪. כמו כן, לטענת התובעת היא זכאית לפיצוי בסך של 375,620 ₪ בגין שעות העבודה של העובדים אשר ביצעו באופן ידני את העבודה שהמניפולטורים היו אמורים לבצע.
11. עוד טוענת התובעת כי נגרם לה נזק בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין הפרת התחייבות החברה לספק לה מתקן לשינוי תחנה סופית, ברובוט מכסה מגבונים.
12. התובעת מוסיפה וטוענת, כי התנהלות החברה בהליך הראשון עלתה כדי ניהול הליך סרק חסר כל סיכוי ושחר, ולא היתה לנתבע, שהכווין את פעילות החברה, כוונה של אמת לנהלה. היא הוגשה מתוך מטרה להכביד על התובעת ולעכב את מימוש זכותה של התובעת כלפי החברה. החברה הגישה בהליך הראשון בקשות לדחיית מועדים, ופעלה ליצור רושם כי בכוונתה להגיש תצהירים ולנהל את התביעה, אך לבסוף התצהירים לא הוגשו והתביעה נמחקה. ביני לביני הנתבע רוקן את החברה מכל נכסיה על דרך של מכירת פעילות החברה לצד ג', חברת בי.או.אס בטר אונליין סולושנס בע"מ (להלן: "בוס") תוך שהוא מותיר את החברה חדלת פירעון וחסרת יכולת לקיים התחייבויותיה (סעיפים 4 ו – 5 לסיכומי התובעת).
לטענת התובעת, דרך הילוך זו של הנתבע אשר שלט בחברה, מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ומקימה לה עילת תביעה אישית כנגדו בגין נזקיה.
טענות הנתבע
13. העיכוב באספקת המניפולטור נוצר בשל עיכוב העברת הנתונים הדרושים לחברה לצורך תכנונם וייצורם. התובעת שינתה שוב ושוב את דרישותיה לאופן ייצור המוצרים דבר שדחה שוב ושוב את סיום וייצור אספקת המוצרים.
14. החברה סיפקה לתובעת את המניפולטור בחודש אוגוסט 2017, בהתאם לתכניות שאושרו מראש על ידי התובעת. החברה ביצעה התקנה והרצה בנוכחות אנשי התובעת ולא נטען כי משהו אינו תקין. טענות התובעת נוגעות לנוחות השימוש במניפולטור וזאת לאחר שאישרו את נתוניו, ולאחר שיוצר, וכאשר חלק מהשינויים המבוקשים אינם ניתנים לביצוע.
15. רובוט המגבונים נוצר וסופק, במועד שהוסכם לאחר יום 16.11.2017, בהסכמת התובעת ובאישורה.
16. תביעת החברה בהליך הראשון הוגשה עקב העובדה שהתובעת ניסתה לחמוק מלשלם לחברה את הכספים המגיעים לה. החברה ניהלה את תביעתה ואת הגנתה באופן רציני עד לקריסתה של החברה, שהתרחשה זמן רב לאחר הגשת התביעה.
במועד הגשת התביעה מצבה של החברה היה שפיר, ולא היו כל צפי או דרך לדעת כי תיקלע להליכי חדלות פירעון. בתקופה זו החברה המשיכה לבצע פרויקטים, לקבל פרויקטים חדשים, עמדה בכל התחייבויותיה, ולא היה דרך לחזות דבר כי תיקלע לבסוף להליכי חדלות פירעון.
הדין וההלכה הפסוקה
17. יסודותיה של תביעה זו נשענים על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' יהודית כהן (2020). בפסק דין זה נידונה השאלה האם, מכוח מה, ובאלו תנאים ניתן להטיל אחריות כספית על אורגן של תאגיד, בגין שימוש לרעה בהליכי משפט אשר גרם נזק כלכלי לבעל הדין שכנגד.
נקבע, כי המקורות לחובה כזו הם שניים: עוולת הרשלנות, וסעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים").
18. בכל הנוגע לעילת הרשלנות, נקבע כי הטלת אחריות נזיקית בגין התרשלות על תובע או על נתבע שעשה מעשה פסול כלפי יריבו בהתדיינות אזרחית תהא אפשרית אך ורק במקרים חריגים, כאשר בין השניים קיימים יחסים מיוחדים כמשמעם בדיני הנזיקין. באין יחסים מיוחדים כאמור, לא יתקיים היסוד של "קרבה" שעל בסיסו ניתן להטיל חובת זהירות על מי שברגיל אינו חב אותה לאדם שניצב מולו.
19. לצד זאת, בדעת רוב חברי ההרכב נקבע כי בעל דין שעושה מעשה מכוון המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ועל ידי כך גורם נזק או הפסד לבעל דין יריב, יחויב בפיצויים. חבות כאמור תוטל עליו מכוח הוראות סעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים – ולא במסגרתה של עוולת הרשלנות.
בהתאם להלכה שנפסקה, שימוש לרעה בהקשר זה פירושו כל מעשה אשר פוגע, בכוונת מכוון, בתקינותו או ביעילותו של הליך משפטי כהליך אשר נועד להביא לבירור האמת ולמימוש הזכויות שבדין.
עוד נקבע, כי הדרישה לקיומה של כוונת מכוון הינה תנאי לשם מניעת הרתעת יתר של תובעים ושל נתבעים, על מנת שלא לחסום את הגישה לערכאות שיפוטיות.
20. בהמשך, בפיסקה 29 לפסק דין בעניין רע"א 8921/20 SKS Holding LLC נ' גיל אורן, עו"ד (2021) נקבע, בשים לב לתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח – 2018 האוסר על שימוש לרעה בהליכי משפט, כי:
"בעל דין המנהל הליך משפטי, שמטרותיו לגיטימיות, יכול להשתמש בזכויותיו הדיוניות שלא בתום לב, ועדיין לא יעלה הדבר כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. יחד עם זאת, ישנם מקרים בעלי חומרה יתרה, שבהם עצם קיומו של ההליך המשפטי כולו – או של בקשה מסוימת המוגשת בגדרו – לא נועדו להגשמת המטרה הלגיטימית שעליה מצהיר בעל הדין, ומשמשים אך כ'חרב', שנועדה לקדם אינטרסים אחרים של אותו בעל דין או צדדים קשורים לו. למקרים מעין אלו, התייחס מחוקק-המשנה בחומרה יתרה, משום שהם חותרים תחת תכליתו הבסיסית של ההליך השיפוטי. דווקא הליך זה, המשמש מכשיר לעשיית צדק, הופך לכלי שרת בידי גורמים אינטרסנטיים, אשר באמצעותו מונעים את הצדק מלבוא: "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט – וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה – וְהִנֵּה צְעָקָה" (ישעיהו ה, ז)."
ובת.א.(ת"א) 23891-04-21 אבני נ' נסיס (13.12.2023) חודד על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' אטדגי) כי:
"סבורני, שהלכת אלכסנדר, הפותחת פתח להגשת תביעה לתשלום פיצויים בשל שימוש לרעה שעשה בעל דין בנקיטת הליכים משפטיים נגד אותו תובע, צריכה להיות מיושמת רק במקרים מובהקים ובוטים המצביעים על שימוש לרעה מכוון בנקיטת ההליך המשפטי.
לדעתי, אין ליישם את הלכת אלכסנדר במקרים, שבהם התבררה מחלוקת עסקית, כספית או אחרת בין בעלי הדין, גם כשמחלוקת זו הוכרעה במובהק לטובת אחד מהם ואפילו כשבפסק הדין נכללו אמירות בדבר שקריו או חוסר מהימנותו של בעל דין, שהמחלוקת הוכרעה לרעתו.
הבעת מורת הרוח על התנהלותו הקלוקלת של בעל דין, שקריו או חוסר מהימנותו, צריכה להתבטא, בדרך כלל, בפסיקת הוצאות לטובת מי שנפגע מכך, או אף לטובת אוצר המדינה, במסגרת אותו הליך (תקנה 151(ג) לתקנות התשע"ט) ולא בדרך של הגשת תביעת פיצויים נפרדת."
ולכך יש להוסיף את אשר נאמר בע"א 1607/04 כים ניר שירותי תעופה בע"מ נ' הבורסה לניירות ערך בתל אביב (2008):
"יש להיזהר בהטלת חובות יתר על בעל דין בהקשר של פתיחה בהליכים, שכן הדבר עלול לפגוע בזכות היסוד לגישה לערכאות."
21. כבר עתה נאמר כי כאמור לעיל, התובעת כלל לא טענה לקיומם של יחסים מיוחדים בין החברה או הנתבע לבינה, וממילא גם לא הוכיחה את קיומם. המונח "יחסים מיוחדים" לא הופיע בסיכומי התובעת ולו פעם אחת.
משכך, מקובלת עלי עמדת הנתבע, בסעיף 14 לסיכומיו, לפיה עילת התביעה קא עסקינן מצומצמת לעילת השימוש לרעה בהליכי משפט. זו המסגרת המשפטית בה יתמקד דיוננו.
22. הנה כי כן, הפסיקה קבעה כי עילת השימוש לרעה בהליכי המשפט מצומצמת למקרים בהם ההליך הראשון נפתח או נוהל שלא בדרך מקובלת ובחוסר תום לב בוטה (כב' השופט מלצר בחוות דעתו בעניין אלכסנדר אורן). שאלה זו קשורה קשר עמוק לקביעה הנורמטיבית הכללית לפיה תום הלב הנדרש בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים הינו תום לב אובייקטיבי ולא סובייקטיבי (בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד ל"ה (1) 828, ע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון פ"ד נ"ה (1) 199). זאת בניגוד למשל, לאחריות המוטלת בנזיקין אשר בעטיה נדרש אשם אישי של נושא המישרה לצורך חיובו באחריות הנזיקית (ראה עניין אלכסנדר אורן, פיסקאות 23-24).
23. מטבע הדברים, לא ניתן לקבוע מראש קשת של מצבים בהם תובענה מסוימת תיחשב ככזו שלא הוגשה בתום לב. ואולם, ניתן לקבוע מבחנים אחדים, שמהם ניתן ללמוד שנטל זה, המוטל על התובע (בתביעה השניה) כמורם.
הראשון בהם הינו סיכויי בעל הדין הנשלט על ידי נושא המישרה, בהליך הראשון. ככל שבית המשפט יגיע למסקנה כי יכול והיה ממש בעמדת בעל הדין בהליך הראשון, הרי שאין מקום לייחס חוסר תום לב לנושא המישרה השולט בבעל הדין.
עם זאת, נראה כי זהו מבחן חשוב אך בהחלט שאינו מספיק. הכרה במבחן כזה כמבחן בלעדי תיצור מחסום בפני זכות הגישה לערכאות, ותעודד תביעות "מעגל שוטה". דהיינו, לכאורה, אם התביעה (השניה) כנגד נושא המישרה תידחה, יהיה רשאי נושא המישרה להגיש תביעה שלישית כנגד התובע (בתביעה השניה) בטענה שהתביעה השניה שהוגשה כנגדו נדחתה והיתה חסרת סיכוי מלכתחילה. תוצאה כזו בוודאי שאינה רצויה.
24. מבחן עזר חשוב נוסף שבו ניתן להשתמש לצורך הקביעה האם ההליך הראשון הוגש בחוסר תום לב, הינו האם נושא המישרה השולט בבעל הדין השתמש בהליך מתוך מטרה לסכל הליכי גבייתו של חוב מגובש של בעל הדין הנשלט.
כך למשל היו פני הדברים בעניין אלכסנדר אורן, שם ננקטו על ידי המשיבה בערעור הליכים משפטיים רבים מספור, במשך כ – 20 שנה, אשר שנועדו למנוע גבייתו של חוב שגובש בפסק בורר, שניתן בהסכמה כנגד קבוצת חברות שבשליטתה, ואשר אושר על ידי בית המשפט.
בית המשפט אמר על ההליכים דשם את הדברים הבאים:
"תיק כינוס סטנדרטי, שאמור היה להסתיים תוך פרק זמן קצר, הלך ותפח בעטיים של המשיבים לממדים של תיק ענק. עד כה הוגשו בתיק זה לבדו למעלה מ-100 בקשות, ניתנו בו 414 החלטות ועוד היד נטויה. במקביל מעסיקים בעלי הדין כמעט כל ערכאה אפשרית, וקשה למנות את מספר המותבים שנדרשו עד היום לדון בפרטי הסכסוך, שהלך והסתבך עד בלי די. לצערי עליי לקבוע כי המשיבים עושים כל שלאל ידם על מנת להכשיל את הליך הכינוס, ולכל הפחות, לתקוע מקלות בגלגליו, וזאת הם עושים בכישרון דיוני בלתי מבוטל, תוך שהם מציגים את עצמם בהליכים אחרים כבעלי הזכויות בחנות, אגב הכשלת כל ניסיון של הכונס להשלים את מלאכתו."
25. מבחן עזר נוסף בו ניתן להשתמש בהקשר זה עניינו בשאלה האם נושא המישרה השתמש בהליך הראשון במטרה לקנות זמן, אותו ניצל לצורך ריקון החברה התובעת מנכסיה, כך שעד שיינתן פסק דין בהליך הראשון ימצא התובע (בתביעה השניה) עצמו בפני שוקת שבורה.
זו למעשה הטענה שצריכה להיבחן בענייננו.
26. ושוב נזכיר: בשים לב למסגרת האובייקטיבית אותה מכתיבה הוראת סעיף 39 לחוק החוזים, השאלה אינה האם נושא המישרה האמין, סובייקטיבית, בתום לב בצדקת בעל הדין הנשלט, בהליך הראשון. השאלה עליה יש להשיב היא האם מבחינה אובייקטיבית, ובהתאם לראיות שהוצגו בפני בית המשפט בתביעה השניה, היה לבעל הדין הנשלט סיכוי של ממש בהליך הראשון.
רק אם התשובה לשאלה הראשונה היא בשלילה, דהיינו כי לעמדת בעל הדין הנשלט לא היה שום סיכוי בהליך הראשון, מתעוררת וצפה השאלה השניה והיא - האם על פי הראיות שהובאו בפני בית המשפט, נושא המישרה ניצל את זמן ניהול ההליך הראשון לצורך ריקון בעל הדין הנשלט, מנכסיו.
השאלות הטעונות הכרעה
27. בשים לב להלכה כפי שנתגבשה בעניין אלכסנדר אורן, והמבוארת לעיל, ובהתאם לנטען על ידי התובעת, שאלות העובדה עליהן יש להשיב בד' אמותיה של תובענה זו, הינן כדלקמן:
א. האם עמדת החברה בהליך הראשון היתה חסרת סיכוי לחלוטין (סעיף 4 לסיכומי התובעת)?
ב. אם כן, האם הנתבע ניצל את ההליך הראשון לצורך קניית זמן לצורך השלמת עיסקת מכירת פעילות החברה לבוס, כך שהחברה נותרה חדלת פירעון (סעיף 5 לסיכומי התובעת).
סיכויי עמדת החברה בהליך הראשון
28. כאמור, השאלה הראשונה עליה יש להשיב הינה מה הסיכוי שאילו ההליך הראשון היה מתברר עד תום, והיו נקבעים בו ממצאי עובדה ומשפט, תביעת החברה היתה מתקבלת, ואילו התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגד החברה היתה נדחית.
המענה לשאלה זו הינו מורכב במיוחד, שכן אין בפניי פסק דין חלוט בהליך הראשון, וזאת למשל בניגוד למקרה שנידון בפרשת אלכסנדר אורן שם פעולות בעלת הדין הנגועות בחוסר תום לב, היו ביחס לאפשרות מימוש פסק דין חלוט שאישר פסק בורר, שניתן בהסכמה.
היכולת להעריך את סיכויי החברה (מלכתחילה) בהליך הראשון היתה יכולה להיות גדולה יותר אילו היה מונח בפני פסק דין, דבר דבור על אופניו, הקובע ממצאי עובדה ומשפט ביחס לזכויות וחיובי הצדדים. במקרה כזה, ייתכן וניתן היה ללמוד מפסק הדין האם מלכתחילה עמדת החברה בהליך הראשון היתה חסרת סיכוי לחלוטין (ובמשמע – יכול שהחברה ניהלה הליך סרק), או שמא המדובר בסופו של יום במחלוקת מסחרית שגרתית ולגיטימית, אשר הסתיימה בהעדפת עמדת צד אחד על פני עמדת הצד האחר. במקרה כזה, ניהול המשפט אינו עולה כדי שימוש לרעה בהליך, כפי שהדגיש כב' בית המשפט המחוזי בעניין אבני.
למעשה, מה שמתבקש בית משפט זה לעשות בענייננו, הוא לנחש, בהתאם לראיות שהובאו בתביעה זו, מה היו סיכויי עמדת החברה בהליך הראשון. זו מלאכה מסובכת, הקרובה לניחוש מלומד, שאף שייתכן שהוא מלומד, הוא עדיין בגדר ניחוש.
29. אכן, התובעת הביאה ראיות שהמניפולטור אותו תכננה וייצרה החברה, למכונות הייצור מסוג NISSEI, לקו בפגם משמעותי.
המהנדס מר דניאל מנהיים (להלן: "מנהיים") שחוות דעתו הוגשה מטעם התובעת הסביר בחוות דעתו כי תהליך ייצור כלי אצירה כגון בקבוקים או צנצנות, כפי שהתובעת מייצרת, נעשה במכונות הייצור של התובעת במהלך של כמה תחנות.
תפקיד המניפולטור הינו לפרוק באופן מסודר את המוצרים בתחנה האחרונה, לאחר מתן הצורה הסופית למוצר וסיומו.
בנוסף, מנהיים הסביר כי הייצור אצל התובעת מתאפיין בגמישות אספקת מוצרים בטווח רחב ובסדרות ייצור קטנות. לכן, אופי מסחרי זה מחייב החלפת תבניות רבה. על כן, על המניפולטור צריך להשתלב במכונת הייצור באופן שמאפשר החלפת תבניות רחבה, באופן שוטף ובטיחותי, ללא כל הפרעה או עיכוב (עמ' 3 לחווה"ד).
בהתאם לחוו"ד מנהיים, מכונת הייצור מסוג AOKI הינה בת 3 תחנות, והמניפולטור שהחברה ייצרה עבודה עבד באופן תקין. ואולם מכונות הייצור מסוג NISSEI הינן בנות 4 תחנות. במכונה מסוג זה נדרשות התאמות מיוחדות לצורך החלפת התבניות, כפי שמפורט בעמ' 5 לחוות הדעת.
מנהיים מסר בעמ' 9 לחוות דעתו כי:
"הרובוט (הכוונה למניפולטור. המניפלטור נקרא לעיתים "רובוט", הערה שלי - ר.א.) שתוכנן על ידי הספק במבנה צמוד קבוע לדופן המכונה, אינו מאפשר גישה להחלפת התבניות במכונה, ובוודאי שאינו מאפשר החלפה באופן שוטף, בטיחותי, וללא הפרעות ועיכוב"
כמו כן מסר מנהיים בעמ' 8 לחוות דעתו תמונה של מניפולטור מתוצרת NISSEI המתאים למכונת ייצור בת 4 תחנות. כלומר, בהתאם לחוות הדעת ניתן היה לייצר את המניפולטור כנדרש על ידי התובעת, ובעדות בבית המשפט מסר כי ההתאמה הנדרשת היתה כמעט טריוויאלית (עמ' 7 ש' 20-24).
30. בעדותו בבית המשפט מסר מנהיים כי המניפולטור חובר באופן קשיח אל מכונת הייצור, באופן שמחייב את העובדים במפעל לפרק חיבורים קבועים כל פעם שרוצים להחליף תבניות. ההשוואה שערך בעדותו הינה לסיטואציה שבה כל פעם שרוצים למלא דלק במכונית, יש צורך להוציא את המנוע (עמ' 3 ש' 13-19). בהמשך עומת מנהיים עם שירטוטים שצורפו כעמודים 23-25 לתצהיר הנתבע והשיב כי אין לו ספק שהחברה ידעה לייצר מניפולטור. הקושי במניפולטור שיצרה היה בכך שלא היתה אפשרות להניע אותו למעלה, למטה או לצד (עמ' 6 ש' 31-35). בהמשך העיד מנהיים כי:
"ההתאמה הבסיסית הייתה בעצם אל מבנה של מכונת הייצור שהיא מסוג 4 תחנות. כתוצאה מזה, נדרש להסיט את כל המנגנון הזה כדי שיהיה מקום להגיע עם התבנית, להגיש אותה. יש גם מדף, מדף שנמצא בעצם מטעם מכונת הייצור שמקפלים אותו, מרכיבים אותו כדי להסיט עליו את התבנית וזה בדיוק נמצא במקום שמול המניפולטור. מפה לא רואים שהם לא התייחסו לזה. זה היה יכול להיות כל העסק, אני צירפתי בחוות הדעת שלי את המבנה שמומלץ על ידי הספק. בעמוד 8 בחוות דעת שלי, נמצא תיאור של רובוט הפריקה מטעם היצרן ורואים. יש לו גלגלים, יש לו למטה מן נקודות ריתום שמצמדות אותו במדויק יחסית למכונה, לא נדרש פה איזה דיוק מי יודע מה ואז בעצם הכל ביחד כולל ארון הפיקוד, נוסע הצידה על גלגלים. זה מאוד מאוד פשוט. יש גם אוזניים למעלה בשביל להגיש אותו אם רוצים, לא יודע, לעשות קו ייצור לגמרי אחר. זהו, זה דברים לא מסובכים. אני, האמת, אני אפילו לא מבין למה לא סידרו את זה. זה לא משהו בסיסי לא בבקרה ולא במנועים ולא בתנועות ולא בתפסנית, אלא זה משהו, לא יודע. ארון. חבר'ה, תסדרו את זה. תשימו גלגלים, תעשו את המסגרת וזה לא רואים. גם לא רואים ולא מובן למה לא נעשה, זה אני לא יודע."
31. סיכם את גירסת התובעת העד מטעמה, מר חסון (להלן: "חסון"), בעמ' 20 ש' 35 לעדותו:
"אימדיקול למרות כל התביעה הזאת, אני יכול לומר שמייצרת מוצרים טובים. לא פעם קרו מקרים בפרויקטים גם בעבר שהיו שגיאות. מי שעושה גם טועה, כמו במקרה הזה. יש מניפולטור אחד שיוצר לעילא ולעילא, עושה 100% מהעבודה שלו. בני יודע לייצר ציודים טובים, בני הוא איש מקצוע, אבל בני גם טועה. הוא טעה בעבר בפרויקטים אחרים והוא טעה גם פה."
32. הנה כי כן, לב טענת התובעת הינה כי המניפולטור שייצרה החברה, לא איפשר להחליף תבניות במכונת ייצור בת 4 תחנות. זה העיקר ולב ליבה של אי ההתאמה הנטענת, מעבר לאיחור באספקה.
מאידך גיסא, הנתבע טען כי עד ליום 20.3.2017 התובעת לא שלחה לחברה את הנתונים הדרושים לצורך יצור המניפולטורים, וביום 29.10.2017 שינתה את הזמנתה למניפולטור אחד. הנתבע הצביע על הודעת הדוא"ל (נספח 15 לתצהירים) מיום 9.8.2017 של מר ולדימיר בלוחין (להלן: "ולדימיר") אשר בו נאמר כי "עשיתי בדיקה. הכל תקין".
בנספח 16 לתצהיר, הודעת דוא"ל ששלח הנתבע לתובעת ביום 29.8.2017, מסר הנתבע כי:
"בתאריך 18.4.2017 סיימנו את התכן הסופי של המניפולטורים והוא נשלח אליכם (ולדימיר בלוכין) לאישור טרם הורדה ולייצור. לא הובעו הסתייגויות וייצרנו את המערכות. לאחר התקנת המניפולטור הראשון בשבוע שעבר עלו טענות כנגד נוחות תיפעול המפעילים בעת החלפת תבניות. חלק מהשינויים המבוקשים ניתנים ליישום וחלק לא, במיוחד בהיבטים הבטיחותיים. לכולם יש עלות כספית וזמן ביצוע. מבקש פגישה בנוכחותכם לסגירה של הנושאים הנ"ל"
33. כלומר, טענת הנתבע הינה כי תכנן וייצר את המניפולטור, בהתאם לדרישות התובעת מהחברה, וכי ולדימיר שהיה מהנדס התובעת, מסר את אישורו לייצור המניפולטור באופן שבו יוצר לבסוף. לשיטתו, טענות התובעת ביחס לאפשרויות השימוש במניפולטור נולדו רק לאחר שהמניפולטור נמסר לה. ובדבריו בעדותו בבית המשפט, בעמ' 48-49:
"עו"ד ביטון: אתה מבין שיש הבדל מהותי במבנה של המכונה, במיקום של תבניות ההחלפה?
העד, מר כץ: בהחלט כן.
עו"ד ביטון: אז אתה מבין שהתכנון של המניפולטור למכונה 4 תחנות הוא צריך להיות שונה מהותית מהתכנון של המניפולטור למכונת ההוקי? אתה מבין את זה?
העד, מר כץ: לא.
עו"ד ביטון: אתה לא מבין את זה.
העד, מר כץ: לא, אני מבין אחרת, שזה לא נכון.
עו"ד ביטון: אז עכשיו אני חוזר לשאלה הקודמת שלי.
ב"כ נתבעים: לא, אבל סליחה, הוא עונה לך.
העד, מר כץ: אני רוצה להשלים את התשובה שלי, בבקשה.
עו"ד ביטון: לך על זה.
העד, מר כץ: המניפולטור הוא בדיוק אותו מניפולטור. ההתקן שלו, הריתום שלו אל המכונה, כי המכונה יש לה מבנה אחר, הוא שונה. גם הכנסת המסלול של החלפת התבניות הוא שונה ועל זה באמת צריך לשבת ולתכנן ועשינו את זה וקיבלנו את האישור של ולדימיר המהנדס שלכם והוא רואה את התכנון, תלת מימד אחד לאחד ב -CDR שזה שלב מאוד מאוד מוקדם. אנחנו עושים ישיבת CDR, זה Critical Design Review, לפני שמתחילים לנסר את הברזל הראשון. לפני הניסור הראשון, כי אם יש תיקונים אין טעם. שם הוא רואה במדויק את התכנון המלא ושם יש לו מקום להערות וכל ה, אני לא יכול להמשיך לייצר בלי שאני מאשר אצלו את התכנון אחרי התיקונים שהוא העיר. זה השלב. עכשיו, אם אתה רוצה, אני אשב על זה בצד, אני אמצא את ה-CDR."
34. כלומר, אין חולק כי מנגנון ההחלפה של מניפולטור למכונת 4 תחנות שונה מהמניפולטור למכונת 3 תחנות, ואולם לגירסת הנתבע, השוני מחייב תכנון מוקדם במשותף עם התובעת, תיכנון שכאמור נעשה קודם לייצור - בשיתוף עם ולדימיר. לשיטתו, התובעת – באמצעות ולדימיר - מסרה את הסכמתה למנגנון שהוצע, ואשר החברה ייצרה בפועל.
לא ניתן לשלול את רצינותה של טענה זו. לטענה זו בהחלט עשוי להיות משקל במסגרת בחינת סיכויי החברה בהליך הקודם, קל וחומר מקום שולדימיר לא העיד בפני, ואין אף לדעת מה היתה יכולה להיות עדותו בהליך הקודם. טענתה של התובעת לפיה היה נדרש אישור בכתב שלה לכל התכנית, ואישור כזה לא ניתן, אכן עשויה להיות לה משמעות, אך אינה שוללת את האפשרות שולדימיר נתן את אישורו בעל פה. יצויין מעבר לנדרש, שאין המדובר בטענה שהיא בגדר הרחבת חזית, שכן קבלת האישור על ידי החברה לתכנית המניפולטור נטענה במפורש בסעיפים 41-42 לכתב ההגנה ובתצהיר הנתבע.
עובדה זו מחוזקת בכך, שלא הוכחשה הטענה שבמסגרת ההליך הראשון התובעת הסכימה לקיים הליך גישור עם החברה, תוך שב"כ התובעת מסר לבית המשפט, בפרוטוקול הדיון, כי לכל צד בהליך הראשון יש סיכונים וסיכויים.
נוכח האמור, קיים קושי להגיע למסקנת עובדה ביחס לשאלה מה עשויה היתה להיות תוצאת ההליך הראשון. קל וחומר שקיים קושי רב להגיע למסקנה שההליך הראשון היה מסתיים, בוודאות, לטובת התובעת, ותוצאה אחרת פשוט לא תיתכן.
35. נזכיר שוב שלעניין הלכת אלכסנדר אורן, הוודאות הנדרשת ביחס לתוצאה בהליך הראשון, גבוהה בהרבה מוודאות סבירה. על מנת להגיע למסקנת חוסר תום לב בשימוש בהליך שיפוטי, על בית המשפט להגיע למסקנה שלא היה לעמדת החברה בהליך הראשון שום סיכוי, וכי עמדתה המשפטית ו/או העובדתית היתה עמדת סרק.
קיומה של היתכנות לעמדת החברה בהליך הראשון, אף אם ההיתכנות הינה חלשה יחסית, שוללת את עילת השימוש לרעה בהליך. תפיסה לפיה כל מקרה שבו בעל דין הפסיד בהליך הראשון או לא קידם אותו כנדרש, מנביעה בהכרח מסקנת שימוש לרעה בהליך הראשון, אינה מתיישבת עם זכות הגישה לערכאות, או עם הלכת אלכסנדר אורן הקובעת שהשימוש לרעה בהליך הראשון צריך להיות בוטה, וכידוע זכאי בעל דין להיות קרוב אצל עצמו בלבד (עניין אלכסנדר אורן, בפיסקה 28).
סבורני כי בעל דין רשאי להתגונן מפני תביעה שהוגשה כנגדו, מבלי שנושא המישרה השולט בו יחשוש כי לבסוף התביעה תוגש כנגדו באופן אישי בעילת שימוש לרעה בהליכי משפט, עקב אופן ניהול המשפט.
חוששני, שהתובעת ביקשה להנמיך יתר על המידה את הרף שנקבע בהלכת אלכסנדר אורן עד כדי יצירת אפקט מצנן והרתעת יתר של המתדיינים. קיים פער עצום בין מקרה בו הפעולות שנוקט נושא המישרה נועדו לסכל פסק דין חלוט (כפי שהיו פני הדברים בענין אלכסנדר אורן), לבין מקרה כגון זה שבפנינו, בו פעולות נושא המישרה נועדו, בין היתר, להתגונן מפני תביעה שהוגשה כנגד החברה הנשלטת על ידו. במקרים מהסוג השני, ובמיוחד מקום בו בית המשפט בהליך הראשון לא קבע ממצאי עובדה ומשפט בפסק דין, עוצמת הראיות הנדרשות לשם הגעה למסקנת שימוש לרעה בהליך הינה גבוהה במיוחד, ובית המשפט נדרש בהקשר זה לזהירות מיוחדת, ור' בעניין זה את אזהרת בית המשפט העליון בפרשת כים ניר.
כפי שהטעים כב' השופט אטדגי בעניין אבני, הלכת אלכסנדר אורן צריכה להיות מיושמת רק במקרים מובהקים ובוטים המצביעים על שימוש לרעה מכוון בנקיטת ההליך המשפטי. לשיטתו, שאליה, בכל הצניעות, אנוכי מצטרף - אין להלכה תחולה, במקרים שבהם ההליך הראשון הסתיים לטובת צד אחד אפילו באופן מובהק, ואפילו תוך קביעת ממצאי עובדה של חוסר מהימנות לחובת הצד שהפסיד.
דרך המלך במקרים אלה אינה הגשת תביעה כנגד בעל השליטה של בעל הדין, בהתאם להלכת אלכסנדר אורן, אלא על דרך של פסיקת הוצאות משפט הולמות בהליך הראשון.
36. בכל הכבוד הראוי, נוכח הראיות שהונחו בפני, איני יכול לאמר שהתובעת הרימה את הנטל הנכבד המונח על כתפיה. התמונה המצטיירת הינה של סימן שאלה באשר לסיכויי הצדדים בהליך הראשון. אין בכוחו של בית משפט זה לדעת או להעריך מה היתה תוצאת ההליך הראשון אילו, למשל, ולדימיר היה מעיד, והיה מעיד כי אישר את תכנית המניפולטור. השאלה מתעצמת נוכח העובדה כי התובעת בחרה שלא להעיד את ולדימיר במשפט שבפני.
לא ניתן לשלול את האפשרות, שבית המשפט, בהליך הראשון, היה מקבל את גירסת הנתבע שולדימיר אישר את התכנון של המניפולטור, וכי טענות התובעת באשר לאפשרות החלפת התבניות, הינה טענה שנולדה רק לאחר ייצור המניפולטור בהתאם לתכניות שאושרו, ולא היתה קיימת קודם לכן.
בוודאי שלא ניתן לאמר שגירסה זו היא כה מופרכת וכה חסרת אחיזה במציאות – עד שלא היה לה כל סיכוי מלכתחילה.
הנה כי כן, התובעת כשלה בהוכחת הרכיב הראשון של תביעתה – הכישלון הוודאי הצפוי של עמדת החברה בהליך הראשון.
די בכך, כדי להביא לדחיית התביעה בכללותה.
ריקון החברה מנכסיה - העיסקה עם בוס
37. למען לא ימצא הנייר חסר, אעמוד כעת על הרכיב השני של תביעה זו, היא הטענה כי הנתבע האריך את המשפט בהליך הראשון בכוונה, וניצל את זמן הדיון בו לצורך ריקון החברה מנכסיה.
38. מעיון בחומר שהובא בפני במסגרת ת/2 עולה כי בהליך הראשון החברה השתמשה בשירותיהם של 3 משרדי עורכי דין (משרד עוה"ד גוטליב – שניצר, עו"ד דן לזר, ועו"ד אורי בראון). כמו כן הוגשה שתי בקשת לדחיית קדם המשפט המסכם אשר אליו היו הצדדים אמורים להגיש תצהירי עדות ראשית, אחת מהן בהסכמה. משלא הוגשו התצהירים במועד הנדחה, הרי שתביעת החברה נמחקה. אף שדחיינות אינה, כידוע, עניין מבורך, הרי שבזהירות המתבקשת אומר כי אין המדובר בדחיינות יוצאת דופן אשר חורגת מהמאפיין את התנהלותם של צדדים לתיקים אזרחיים במקרים רבים. כך, שגם רכיב זה אינו תומך בתביעת התובעת דכאן.
39. עיקר העיקרים בראש זה, הינו בשאלה התנהלות החברה בהליך הראשון נבעה מלכתחילה מהלך רוחו של הנתבע, לנצל את ההליך הראשון לצורך הברחת כספי החברה מקופתה, באופן שימנע מהתובעת לממש פסק דין שהיה ניתן לטובתה (ככל שהיה ניתן).
הנתבע טען, בסעיפים 18-21 לתצהירו כי בשנת 2018, היא השנה שבה החברה הגישה את התביעה בהליך הראשון, היו לחברה מכירות בסך של כ – 19.5 מיליון ₪, והיא הסתיימה ברווח של כ – 1.3 מיליון ₪. בנוסף, בשנת 2018 החברה חתמה על שני חוזים שהתמורה הכוללת בהם עומדת על סך של כ – 3.5 מיליון ₪. אמנם, הנתבע לא צירף לתצהירו את הדו"חות הכספיים של החברה לשנת 2018, ואולם מתפקידה של התובעת היה להפריך נתונים אלה, כמי שנטל הראיה מונח לפיתחה.
התובעת מעולם לא עתרה לבית המשפט בבקשה לגילוי ומתן זכות עיון בדו"חות הכספיים של החברה לשנת 2018 או בחוזים נטענים אלו. אילו בית משפט זה היה מתבקש ליתן צווים כאמור, קיימת סבירות גבוהה שהוא היה נעתר לבקשה, מחמת כללי הרלוונטיות. היעדר בקשה וחקירה נגדית בעניין זה פירושן, שעובדות נטענות אלה לא הופרכו. נתונים אלה מבססים את עדות הנתבע בסעיף 7ב' לתצהירו לפיה במועד הגשת התביעה בהליך הקודם מצבה של החברה היה שפיר.
40. מדו"ח הנאמנת שמינה בית המשפט המחוזי לחברה, שהוגש בתיק חדלות הפירעון של החברה, במהלך שנת 2021 (ת/1) עולה כי לחברה היו חובות כדלקמן:
א. לבוס – חוב בסך של 2,478,881 ₪, שגובש בחודש 2/20, עם אכיפת השיעבוד שהיה לבוס על פרוייקטים של החברה, בהתאם לחוזה מחודש 3/2019 (סעיף 10 לדו"ח);
ב. חוב לפניציה בסך של כ – 3.2 מיליון ₪, אשר גובש בפסק דין שניתן כנגד החברה ביום 25.11.2020 (סעיף 23 לדו"ח);
ג. חוב לפוליטיב בסך של 695,000 ₪ אשר גובש בפסק דין שניתן כנגד החברה ביום 2.11.2020 (סעיף 24 לדו"ח);
ד. חוב לאי.ג'י.איי 1 בע"מ בסך של 245,000 ₪ שגובש בפסק דין שניתן כנגד החברה, במועד שלא צויין (סעיף 25 לדו"ח);
ה. בנוסף, כונס הנכסים שמונה על ידי בוס לאכיפת השיעבוד הרובץ לטובת בוס על הפרוייקטים של החברה, הודיע לנאמנת, שגם במידה ישולמו מלא יתרת התמורות מהפרוייקטים עליהם מונה הכונס, הרי שלא יהיה די בהן בכדי לכסות את מלוא חוב החברה לבוס (סעיף 12 לדו"ח).
הנאמנת מסרה לבית המשפט המחוזי, בסעיף 13 לדו"ח, כי:
"עוד עולה מבדיקות הח"מ, כי למעשה החברה נקלעה לסיטואציה בה, קושי בו נתקלה באחד מהפרוייקטים (פיניציה) וטענות שהחלה להעלות כלפיה בקשר לעובדה לפיה, המכונה שיוצרה עבור פיניציה, אינה עומדת בסטנדרטים ואינה תואמת במדוייק את מטרת העובדה, גרמו לעצירת תשלומים על ידי הלקוח, מה שיצר "כדור שלר" ומצוקה תזרימית"
41. כמו כן, מהאמור בדו"ח ת/1 עולה כי הנתבע השתמש בכספי בוס לתשלום לנושים וספקים (סעיף 20 לדו"ח) ובסעיף 22 לדו"ח נאמר כי "מבדיקת כרטסת הנתבע כלפי החברה עולה כי החברה נותרה חייבת לו כספים, וניתן אף להבחין בסכומים שהועברו על ידי בעל המניות (היינו, הנתבע) לחברה (לרבות פיצויי הפיטורין של בעלי המניות)."
42. הנה כי כן, התמונה הכללית המצטיירת היא של כישלון עיסקי של החברה, בשנים 2019 -2020. לא הופרך שבשנת 2018, מועד הגשת תביעת החברה בהליך הראשון, מצבה של החברה היה שפיר, ואולם הורע משמעותית בשנים שלאחר מכן עקב מצוקה תזרימית אליה נקלעה, עקב הסכסוך עם פיניציה.
טענת התובעת כאילו הנתבע הכווין את ההליך הראשון במכוון לאורך זמן על מנת לרוקן את החברה מנכסיה, אינה דרה בכפיפה אחת עם הנתונים הנ"ל, ואינה מתיישבת עם התנהגותו האישית של הנתבע, כפי שהיא משתקפת מדו"ח הנאמנת, ומהנתונים שהובאו בפני. אין בנתונים אלה כל אינדיקציה לכך, למשל, שנכסי החברה או תמורותיהם הוזרמו לכיסו של הנתבע – להיפך: מת/1 עולה לכאורה כי הנתבע הזרים לחברה כספים אישיים על מנת להצילה.
המסקנה דלעיל מתכתבת אף עם חילופי עורכי הדין בהליך הראשון, שנבעו בין היתר, כפי שנאמר בבקשות עצמן (ת/2), עקב אי הסכמות בעניין שכ"ט עו"ד, וכן עם עדותו ההגונה של חסון בבית המשפט, אשר בה מסר שהתרשם כי הנתבע ניסה להציל את החברה על ידי הכנסת משקיע (עמ' 14 ש' 1-8).
אף לא הוכח שהנתבע קיבל לכיסו 7 מיליון ₪ מבוס, כפי שהתובעת טענה, שכן מת/1 עולה לכאורה כי הפרוייקטים המשועבדים לא הניבו אפילו את פירעון חוב החברה לבוס.
43. כאמור, התובעת טענה כי הן התביעה והן ההגנה בהליך הראשון היו הליך סרק שנועד למשוך זמן לצורך מכירת פעילות החברה לבוס. התמונה המשתקפת ממכלול הנתונים היא שבסופו של יום, שגם אם התנהלות הנתבע לא היתה מוצלחת עסקית, בלשון המעטה, הרי שלא הוכח שדבק בה חוסר תום לב, ולכאורה הנתבע נקט בפעולות שנועדו להציל את עיסקו, שהיה פרוייקט חייו (ר' סעיפים 1-3 לדו"ח הנאמנת ת/1), אך כשל בכך. לא הוכח קיומו של קשר בין אופן ניהול ההליך הראשון לבין הכישלון העיסקי של החברה.
לכך מצטרף הממצא של חלקו הראשון של פסק דין זה, לפיו אין כלל ביטחון בכך שתביעת התובעת כלפי החברה בהליך הראשון היתה מתקבלת במלואה או בחלקה הגדול, ואילו תביעת החברה היתה נדחית.
44. כאמור, הלכת אלכסנדר אורן נועדה להקים עילה כלפי בעל השליטה במקרי חוסר תום לב דיוני מובהקים ובוטים.
איני סבור כי בנסיבות העניין, התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את האמור.
סוף דבר, התביעה נדחית.
התובעת תישא בהוצאות המשפט של הנתבע וכן בשכ"ט עורך דינו, בסך של 35,000 ₪.
ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.
ניתן היום, ב' תמוז תשפ"ד, 08 יולי 2024, בהעדר הצדדים.