בית משפט לענייני משפחה בתל אביב -יפו
ת"ע 6310-09-20 ל' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח'
ת"ע 6421-09-20 ל' נ' האפוטרופוס הכלל במחוז תל-אביב ואח'
ת"ע 6352-09-20 ל' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח'
ת"ע 6368-09-20 ל' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח'
בפני כב' השופטת סגלית אופק
תובעים 1. א.ל
2. ג.ל
ע"י ב"כ עו"ד ר. ליכט פטרן
נגד
נתבעים
1. א.ס.ל
2. ג.ד. ל
ע"י ב"כ עו"ד י. קניר ועו"ד מ. קניר לובלין
בענין עזבון: ג.ל. ז"ל
פסק דין
מונחות לפניי תובענה לקיום צוואה מיום 10.2.2019 (ת"ע 6310-09-20) והתנגדות לה (ת"ע 6421-09-20) ותובענה לקיום צוואה מיום 29.5.2018 (ת"ע 6352-09-20) והתנגדות לה (ת"ע 6368-09-20).
רקע עובדתי ודיוני
1. מר ג.ל ז"ל (להלן גם – המנוח או G) יליד 31.10.1944 הלך לעולמו ביום 2.5.2020 בהיותו בגיל 75 שנים, כשהוא נשוי ואב לארבעה ילדים.
2. במועד נישואיו של המנוח לנתבעת 1 (להלן גם –O), כל אחד מבני הזוג היה גרוש והורה לילדים מנישואים קודמים. מנישואיו הראשונים לגב' א.ל. נולדו למנוח שלושה ילדים: התובע 1 (להלן גם – A), התובע 2 (להלן גם – Z) ומר י.ל (להלן גם – י' או ג'); מנישואיו השניים לO נולדה בתם המשותפת, הנתבעת 2 (להלן גם – J).
3. המנוח היה ברוקר במקצועו והצליח בעסקיו.
4. המנוח ערך בחייו שלוש צוואות שנחתמו בפני עדים, כדלקמן: צוואה ראשונה מיום 29.7.1999 (להלן גם – הצוואה משנת 1999) (ת/2); צוואה שנייה מיום 29.5.2018 (להלן גם – הצוואה משנת 2018) (נ/ג); צוואה שלישית מיום 10.2.2019 (להלן גם – הצוואה משנת 2019 או הצוואה) (ת/1).
בצוואה משנת 1999 ציווה המנוח את כל רכושו לארבעת ילדיו, בחלקים שווים ביניהם.
בצוואה משנת 2018 ציווה המנוח את כל רכושו ונכסיו, בין ארץ ובין בחו"ל, לנתבעת 1, למעט תשלום (רנטה), תוך שהורה לנתבעת 1 להעביר ולשלם מתוך עזבונו את הסכומים הבאים לילדיו: תשלום שנתי (רנטה) בסך של 60,000$ לכל אחד משלושת הבנים, למשך 10 שנים, ותשלום סך 3 מיליון דולר לJ לעת הגיעה לגיל 30 שנים (סעיפים 2, 3(א),(ב)).
בצוואה משנת 2019 ציווה המנוח את רכושו ונכסיו "אך ורק" לבניו A ו-Z, בחלקים שווים ביניהם (סעיף 5), תוך שהבהיר, להסרת כל ספק, כי כלל זכויותיו: "מכח ביטוחים, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות וכו'- יועברו למוטבים אשר קבעתי ומיניתי (או אקבע ואמנה בעתיד) במסגרת הפוליסות, הקופות והקרנות הנ"ל" (שם, סעיף 10). לעומת זאת, לא ציווה המנוח דבר לי' "מסיבות השמורות עימי", לJ "מאחר ובתי קיבלה ממני כבר בחיי רכוש וכספים למעלה מ-10,000,000 $" (שם, סעיף 6), או ל-O "כי גם לה נתתי בחייה כבר מכספי לפחות 7,000,000 $" (שם, סעיף 7).
5. בין צוואת 2018 לצוואת 2019, ערך המנוח גם ייפוי כח מתמשך ביום 31.5.2018 (להלן גם – יפמ"כ) במסגרתו התמנתה הנתבעת 1 כמיופת כח בכלל ענייניו של המנוח.
ביפמ"כ קבע המנוח שני אנשים, עו"ד בלטנר והנתבעת 2, אשר יהיה על מיופת הכח לדווח להם על החלטות או פעולות בנושאים המנויים בייפוי הכח. לעומת זאת, הגביל המנוח מסירת מידע כלשהו לשלושת ילדיו מנישואיו הראשונים.
היפמ"כ הופקד ביום 1.7.2018 והופעל ביום 6.3.2019 (נ/ד).
6. ביום 3.6.2020, חודש לאחר פטירתו של המנוח, עתרו התובעים בפני רשם הירושה לכך שיינתן צו קיום הצוואה (ת"ע 6310-09-20). הנתבעות התנגדו לכך (ת"ע 6421-09-20) ועתרו שיינתן צו קיום הצוואה מיום 29.5.2018 (ת"ע 6352-09-20), ולכך התנגדו התובעים (ת"ע 6368-09-20).
7. כל ההליכים הועברו להכרעת בית המשפט בהתאם לסעיף 67א(א)(1) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק הירושה או החוק) (החלטת רשם הירושה מיום 2.9.2020).
8. בקדם המשפט שהתקיים ביום 24.1.2021 הודיע ב"כ הנתבעות כי אינו עותר למינוי מומחה רפואי (זאת הגם שאחת מעילות ההתנגדות היא העדר כשירותו של המנוח להבין בטיבה של צוואה) ואף אחד מהצדדים לא עתר למינוי מומחה רפואי, על כך ארחיב בהמשך.
9. כל אחד מהצדדים הגיש תצהיר במקום עדות ראשית ותיק מוצגים (תצהירי הנתבעות ביום 26.4.202; תצהירי התובעים ביום 23.6.2021). יוער, בהחלטה מיום 24.1.2021 נפלה טעות סופר לעניין סימון המוצגים (שם, סעיפים3-2). מוצגי התובעים יסומנו בפסק הדין "ת" ומוצגי הנתבעות "נ".
מטעם הנתבעות הוגשו גם תצהירים של מר י.ר, בן הזוג של בתה של הנתבעת 1 (להלן גם – מר י.ר); מר ח.ח., מטפל באומנות (להלן גם – מר ח.ח); מר ג.ג, בנה של הנתבעת 1 מנישואיה הראשונים (להלן גם – מר ג.ג), גב' ו.ו. חברה משותפת של המנוח והנתבעת 1 (להלן גם – גב' ו.ו), מר M.C, מטפל סיעודי שטיפל במנוח עד למועד פטירתו (להלן גם – מר C). יצוין, כי הוגש גם תצהיר של גב' ש.ק, אשר נמשך מהתיק וממילא אין להתייחס לתוכנו.
בנוסף, הנתבעות זימנו לעדות מומחית לנוירולוגיה, מנהלת המרכז להפרעות זיכרון וריכוז המרכז הרפואי ..., ד"ר נ.ב (להלן גם – הרופאה) שנפגשה עם המנוח בימים 25.10.201 ו- 18.2.2019 וכתבה מסמכים בעניינו (נ/ו; נ/ז).
מטעם התובעים הוגשו גם תצהירים של אחיהם י'; עו"ד יואב ברין, עורך ועד קיום הצוואה (להלן גם – עו"ד י. ברין או עורך הצוואה); עו"ד דוד ברין, עד קיום צוואה (להלן גם – עו"ד ד. ברין או עד קיום הצוואה); מר א.ל, אחיו של המנוח (להלן גם – E); גב' י.ר, חברה של המנוח (להלן גם – גב' י.ר); מר ב.ר חבר של המנוח (להלן גם – מר ב.ר). בנוסף, התובעים זימנו לעדות את עו"ד יוסי מנדלסון אשר המנוח ניפגש עמו לאחר הצוואה (להלן גם – עו"ד מנדלסון).
10. התקיימו 6 ישיבות הוכחות.
ביום 1.7.2021 נחקרו: מר C (נכתב בטעות מר ...- ס.א) (עמ' 35-6); מר ג.ג (עמ' 53-35); מר י.ר (עמ' 125-53); ביום 5.7.2021 נחקרו: הרופאה (עמ' 43-7); גב' ו.ו (עמ' 52-43); מר ח.ח. (עמ' 58-52); ביום 6.3.2022 נחקרו: עו"ד מנדלסון (עמ' 66-60); הנתבעת 2 (עמ' 99-66); הנתבעת 1 (עמ' 134-100); ביום 8.3.2022 נחקרו: הנתבעת 1 (עמ' 183-136); עו"ד ד. ברין (עמ' 185-184); גב' י.ר (עמ' 192-185); עו"ד י. ברין (עמ' 211-192); ביום 13.3.2022 נחקרו מר ב.ר (עמ' 217-212); E (עמ' 225-217), התובע 1 (עמ' 277-225); ביום 27.3.2022 נחקרו: הרופאה (עמ' 318- 281); התובע 2 (עמ' 345-319); י' (עמ' 354-345).
11. לאחר מספר ארכות הוגשו סיכומים בכתב (החלטות מהימים 21.2.2023, 12.3.2023, 18.5.2023, 19.6.2023, 17.7.2023, 27.9.2023); ניתן כעת פסק הדין.
תמצית טענות הצדדים
12. הנתבעות טוענות כי:
א. מצבו הרפואי של המנוח בזמן הסמוך לעריכת הצוואה, בצירוף השגגות שנפלו בגוף הצוואה ובהליך עריכתה, ולבסוף הימנעות המבקשים מעריכת חוות דעת רפואית לעת החתימה, חרף ידיעתם על מחלת אביהם, מטילים צל כבד על יכולת המנוח לתת דבר צוואה; הוכח העדר כשירותו של המנוח לעריכת צוואה או לכל הפחות התערערה חזקת הכשירות.
ב. המנוח "זקן מוחלש" לא במצב שניתן להביאו בפני עורך דין שלא ראה אותו שנים ארוכות ומחתים אותו על צוואה מבולבלת שתכנה מעיד על נסיגה קשה אצל המנוח שלא היה חותם, אם היה כשיר, על מסמך כזה שאפילו לא קרא.
ג. התובע 1 היה מעורב "באופן אחר" בעריכת הצוואה – מלבה את מצב של המנוח, מחריף את מצבו, מדרדר את המנוח באופן שמשנה את התנהלות המנוח באופן חריג, והמנוח הושפע השפעה לא הוגנת.
ד. במקרה דנן יש ליישם את הלכת 'החוטים השזורים' ולקבל את ההתנגדות לקיומה של הצוואה.
13. התובעים טוענים כי:
א. הנתבעות לא הוכיחו כי במועד עריכתה של הצוואה לא היה המנוח כשיר לצוות; כשירותו של המנוח בעת עריכת הצוואה ואף הרבה לאחריה, הוכחה באמצעות עדויות, לרבות עדויות שהביאו הנתבעות.
ב. הנתבעות נמנעו מלעתור למינוי מומחה מטעם בית המשפט. תחת זאת, הוזמנה הרופאה להעיד מטעם הנתבעות ותעודות רופא שניתנו על ידה הוגשו. גם בהנחה שהמסמכים הרפואיים של הרופאה וחקירתה היו הראיות היחידות לא הורם נטל השכנוע, כל שכן לאור אינספור ראיות ועדים אחרים.
ג. הוכח כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי של המנוח ולא מתקיימת כל עילה לפסילתה.
ד. הטענה על מעורבות בעריכת הצוואה היא טענת סרק.
ה. אין צורך להידרש להלכת ה'חוטים השזורים'.
דיון והכרעה
14. עילות ההתנגדות המרכזיות לפסלות הצוואה, כפי שהן עולות מסיכומי הצדדים, הן כדלקמן:
א. המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה (סעיף 26 לחוק הירושה).
ב. המנוח הושפע השפעה לא הוגנת בידי התובעים (סעיף 30 לחוק הירושה).
ג. מעורבות בעריכת הצוואה (סעיף 35 לחוק הירושה).
ד. חוטים שזורים.
15. עוד בטרם אדרש לבחינת הטענות, ראוי לציין הערה לעניין הערכת הראיות.
הערה על הערכת הראיות –
16. עדויותיהם של עו"ד מנדלסון, הרופאה, עו"ד י. ברין, עו"ד ד. ברין, E, ה"ה י.ר. ו-ב.ר, מר ח.ח, מר CACERES- הן עדויות של עדים אובייקטיביים, ניטראליים, נעדרי עניין בתוצאות ההליך המשפטי.
17. עדויותיהם של מר ג.ג- בנה של הנתבעת 1 מנישואים קודמים, ומר י.ר- חתנה של הנתבעת 1 אשר מוסיף לנהל כספים בחו"ל הנטענים להיות של המנוח (הנתבעת 1- עמ' 182, ש' 28-25), הן עדויות של עד 'מעונין בדבר', קרי- מי שיש לו עניין אישי בתוצאה. אכן, ה"ה ג.ג. וי.ר אינם זוכים במישרין בחלק כלשהו בעיזבונו של המנוח. עם זאת, הנתבעת 1 מפסידה את חלקה בעיזבונו של המנוח בהתאם לצוואה (ככל שתקוים), עניין אשר משליך, בסופו של יום, גם עליהם.
18. כידוע, עדויות של עד בעל נגיעה אישית בדבר אמנם אינן פסולות מלשמש כראיה. עם זאת, יש להתייחס בזהירות הראויה לעדויות של עדים כאלה [י' קדמי, על הראיות חלק ראשון עמ' 465-463; ת.א.(ת"א) 155399/09 דיין מוצרי קירור בע"מ נ' פניקס חברה לביטוח בע"מ (29.7.2012)].
19. כעת, ועוד בטרם אפנה לדון בטענות הצדדים, אעמוד על נטל ההוכחה.
נטל ההוכחה –
20. הכלל הנוהג בדיני צוואות הוא שבצוואה תקינה מבחינה פורמאלית צורנית, יוטל נטל השכנוע על המתנגד לקיום הצוואה להוכחת עילות ההתנגדות הנטענות, והוא יתחיל בהבאת הראיות [עמ"ש (ת"א) 36529-11-10 ב.ש.מ נ' ש.מ (28.2.2012)].
21. במקרה זה, לא הועלתה טענה לפיה בצואה נפל פגם צורני כלשהו. על כן, נטל הבאת הראיות, כפי שנעשה בפועל, ונטל השכנוע בדבר התקיימותן של עילות פסלות הצוואה הנטענות מוטל על כתפי הנתבעות.
האם המנוח היה כשיר לערוך את צוואתו האחרונה?
מתווה נורמטיבי –
22. הכלל הוא כי כל אדם כשיר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו, וכל אדם כשיר לפעולות משפטיות אלא אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין [סעיפים 2-1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962]. אי לכך, כל אדם כשיר לעשות צוואה אלא אם כן כשרות זו נשללה ממנו כדין [ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101, 104 (1981)].
23. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".
24. עניינה של הגבלת הכושר אליה מכוונת הוראת סעיף 26 לחוק הוא במצבו הנפשי-המנטלי- הקוגניטיבי של המצווה ויכולתו להבין את מהותה של הפעולה המשפטית שהוא עושה – צוואה – ואת משמעותה והשלכותיה על הזוכים ברכושו ועל המודרים ממנו [עמ"ש (חי') 67590-12-20 פלוני נ' ל' (30.6.2021); בע"מ 6251/15 הופה נ' קסוטו (7.8.2016); שוחט, פגמים בצוואות, עמ' 162, 167-166].
25. הנטל להוכיח העדר כשירות הוא על הטוען טענה זו [ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, פ"ד מט (1) 318, 327 (1995) (להלן – פרשת מרום); בע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני (11.6.2017), פסקה י'; עמ"ש (ת"א) 55336-12-14 ר.ז נ' ר.א (6.3.2016)].
26. שלילת הכושר לצוות אינה עניין של מה בכך. הפסיקה מדגישה כי אין די בהעלאת ספקות גרידא אלא נדרשות ראיות ספציפיות וחד משמעיות, ליום עריכת הצוואה דווקא, והנטל הינו כבד ביותר [פרשת מרום בעמ' 328; עמ"ש (ת"א) 63262-01-14 ד.ע. נ' ל.ע (2015)].
מן הכלל אל הפרט –
27. אין חולק, כי המנוח אובחן כחולה בדמנציה בחודש אוקטובר 2018, והוא אינו כתמול שלשום. השאלה היא האם הירידה הקוגניטיבית ממנה סבל המנוח פגעה בכשירותו לעשות צוואה במועד עשייתה ביום 10.2.2019.
28. כידוע, אין בעצם קיומה של המחלה כדי לשלול את כשירותו של אדם אלא יש להוכיח כי במועד הרלוונטי הייתה מגבלה שמנעה ממנו להבין בטיבה של צוואה.
29. יש לבחון, אפוא, מה היה מצבו של המנוח בנקודת הזמן הרלבנטית – היא מועד החתימה על הצוואה – וחומר הראיות לבחינת הטענה צריך שיתייחס למועד זה [ע"א 1099/90 שרוני נ' שרוני, פ"ד מז (4) 785 (1993); עמ"ש (ת"א) 63262-01-14 ד.ע. נ' ל.ע. (16.11.2015), ורבים אחרים].
30. במקרה זה, הונחו בפניי מסמכים רפואיים דלים והובאו עדויות וראיות נוספות שבחינתם לא הובילה למסקנה כי המנוח איבד את כשירותו לעשיית צוואה במועד עשייתה. אבאר.
בקיאות הגורם הרפואי במאטריה
31. לא התבקש בענייננו מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, תוך שב"כ הנתבעות ציין לפרוטוקול: "אנו נזמן את הרופאה שהיא זו שנתנה חוות דעת לגב מצבו של המנוח... לכן אנו לא מבקשים מינוי מומחה מטעם בית המשפט" (פרו' 24.1.2021 עמ' 4, ש' 12-9).
32. כנזכר, הנתבעות הביאו מסמכים רפואיים של הרופאה, רופאה מומחית בתחום הנוירולוגיה (עמ' 288, ש' 15), אשר בדקה את המנוח עצמו, בחייו (עמ' 23, ש' 23; עמ' 24, ש' 3).
33. הרופאה מעידה על עצמה שהיא אינה מבצעת בדיקות כשירות לעתים קרובות (עמ' 291, ש' 28), "לא זוכרת" האם בשנים האחרונות נתנה לבית משפט חוות דעת על כשירות לעשיית צוואה (עמ' 291, 24-23); אינה בקיאה בכשירות לערוך צוואה (עמ' 18, ש10-1); טוענת שצוואה זה תפקוד מורכב (עמ' 298, ש' 11-7).
34. יש באמור לעיל להשליך על המשקל הראייתי של עדותה של הרופאה.
אין במסמכים הרפואיים ממצא על העדר כשירות כלשהי
35. הרופאה סיכמה את ממצאיה בשני מסמכים- מסמך מיום 25.10.2018 (נ/ו) ומסמך מיום 18.2.2019 (נ/ז), ואלו הם:
מסמך מיום 25.10.2018, נכתב כשלושה וחצי חודשים בטרם עריכת הצוואה, בו מציינת הרופאה כי ציון מבחן מינימנטל קצר הוא 26/30 ונכתב כי: "ממצאי הבדיקה, בנוכחות דיווח על צמצום תפקודי ושינויים התנהגותיים, מתאים לדמנציה קלה" (עמ' 49-48 נ/ו).
מסמך מיום 18.2.2019, נכתב 8 ימים לאחר עריכת הצוואה, בו מציינת הרופאה כי ציון מבחן MOCA הוא 17/30 ונכתב כי: "הרושם הוא כי מדובר באטיולוגיה של מחלה ניוונית ראשונית" (עמ' 54 נ/ז).
36. המסמכים הנ"ל אינם חוות דעת משפטית אלא מסמכים רפואיים: "זה מכתב רפואי הוא אמור לקדם אבחנה וטיפול" (הרופאה- עמ' 24, ש' 7-6, עמ' 281, ש' 11, עמ' 282, ש' 22-21).
37. אין במסמכים של הרופאה ממצא על העדר כשירות; וכפי שהעידה אין היא עורכת בדיקות כשירות: "לא מומחית לדבר הזה, זה לא מה שאני עושה. ...אני יודעת לעשות הערכת נוירולוגיות, לא פסיכוגריאטריות, אלא נוירולוגיות" (עמ' 289, ש' 16-8), וממילא היא לא ערכה בדיקת כשירות של המנוח: "אני רופאה שמאבחנת מחלות של המוח. ... שהתפקיד שלי, ובוודאי במקרה הזה היה לבדוק בן אדם חולה שהגיע אליי, לא על נושא הכשירות" (עמ' 288, ש' 15, 22-21; ר' גם עמ' 17, ש' 12; עמ' 285, ש' 24-23; עמ' 290, ש' 5-3).
38. עוד, ובמיוחד, אין במסמכים של הרופאה כל ממצא על העדר כשירות לעשיית צוואה.
אמנם, להערכתה של הרופאה, המנוח סבל מדמנציה עם מרכיבים פרונטליים (עמ' 298, ש' 1), ופגיעה בתפקוד אונה פרונטלית יכולה להיות קשורה לסוגיית הכשירות הספציפית: "ש: זה משהו שקשור לכשרות לעשות צוואה? ת: זה יכול קשור" (עמ' 296, ש' 19-18). עם זאת, הרופאה עמדה על כך שהבדיקה בכלל נעשתה ולא לעניין אחר: "לטובת אבחנה מבדלת וטיפול" (עמ' 297, ש' 3-2), "לא בדקתי ספציפית לגבי צוואה" (עמ' 20, ש' 19) וממילא לא נשאלו בבדיקה שאלות רלוונטיות לעניין הכשירות לעריכת צוואה (עמ' 20, ש' 14-9, 19, עמ' 288, ש' 24-22), ולא ניתן ללמוד ממצאי הבדיקה על העדר כשירות של המנוח: "ש: אנחנו מנסים להבין ממה שכן עשית ומהחומרים הנוספים שאת נחשפת אליהם. ת: לצערי מה שעשיתי הוא לא מספיק טוב לשאלה שלך" (עמ' 297, ש' 12-2). ואין אפשרות ללמוד ממה שנעשה על עניין הכשירות לעשות צוואה: ש: אנחנו מנסים להבין ממה שכן עשית, ומהחומרים הנוספים שאת נחשפת אליהם. ת: אבל לצערי מה שעשיתי הוא לא מספיק טוב לשאלה שלך" (עמ' 296, ש' 9- עמ' 297, ש' 12).
עוד העידה הרופאה כי ממצאי בדיקות שערכו רופאים אחרים שפגשו במנוח גם לא ניתן ללמוד על כשירות לעריכת צוואה: בדיקת FAB ביום 6.3.2019 (נ/ח)- "בדיקה טובה לתפקודים פרונטליים ...ש: האם עם הבדיקה הזאת אנחנו יכולים לדבר על כשירות של אדם לערוך מסמך מסוג צוואה? ת: ...אני חושבת שהמצב פה הוא מצב שאי אפשר להחליט באופן חד משמעי על סמך הבדיקות האלה" (עמ' 312, ש' 25- עמ' 313, ש' 1) וכן הערכה גריאטרית ביום 18.3.2019 (נ/ט) (להלן – מסמך סיכום ביקור מיום 18.3.2019)- "זה התרשמות של הגריאטר שבדק אותו... גם בבדיקה הזאתי לא בדקו כשירות לעריכת צוואה, ... זו בדיקה רפואית" (עמ' 311, ש' 24-16).
לא בהכרח ניתן ללמוד מהמסמכים של הרופאה (נ/ו, נ/ז) וחקירתה על ירידה קוגניטיבית הפוגעת ביכולת לעשות צוואה –
39. הרופאה העידה כי הממצאים שהתקבלו בבדיקה ביום 25.10.2018 מלמדים כי הבדיקה "לא תקינה... מאוד לא תקינה" (עמ' 295, ש' 30- עמ' 296, ש' 1), והיא התרשמה “)ש)בין שתי הבדיקות היה נראה לי שיש החמרה במצב שלו" (עמ' 297, ש' 31).
40. התשתית הראייתית אינה תומכת בהתדרדרות במצבו הקוגניטיבי של המנוח מעבר לדמנציה קלה, וזאת מהנימוקים הבאים:
א. התערער המשקל של ממצאי בדיקת MOCA –
41. מקור המידע וגורמי השפעה על הבדיקה – בבדיקה ביום 25.10.2018 ניתנה המלצה על "בדיקת נוירולוג בעוד 6 חודשים" (עמ' 50 נ/ו).
ביום 18.2.2019 נערכה בדיקת מעקב. יצוין, כי הרופאה "לא זוכרת אם זה היה דחוף" (למשל לצורך הפעלת יפמ"כ) (עמ' 21, ש' 15, 22-17), והיא העידה שהנתבעת 1 הייתה זו ש"רצתה את הבדיקה השנייה, היא התרשמה שיש החמרה היתה איזושהי נפילה" (עמ' 19, ש' 21-20) ולא בקשר לאירוע אלימות נטען מיום 15.2.2019. כאן המקום להעיר כי הנתבעת 1 אשר יידעה משפחה וחברים על אירוע אלים ביום 1.3.2019, לא עשתה כן לגבי אירוע נטען ביום 15.2.2019. המנוח מצדו לא היה מעוניין בפגישה: "ש: הוא לא רוצה לבוא לשם, לא מבין מה היא רוצה ממנו. ת: כן, אבל הא שיתף איתי פעולה" (הרופאה- עמ' 28, ש' 21-19).
42. בבדיקת המעקב התקבל מידע מבני הזוג: “)ש)כל החלק הראשון של קבלת האנמנזה, האינפורמציה, הוא חלק שהוא מאוד סובייקטיבי של המטופל ומשפחתו שמבחינתי אגב הם ביחד" (עמ' 290, ש' 31-29).
מופיעים במסמך מיום 18.2.2019 תיאורים כדלקמן: "מתאר עצמו כ"מתבודד". נמצא הרבה בבית לבד. לא רוצה לצאת מהבית. היו אמורים לנסוע לחופשה משפחתית ו 3 ימים לפני כן ביטל ואמר שלא רוצה לבוא... מתאר כי ..נוטה יותר לרגזנות. מתאר כי תגובותיו יותר קצוניות ולאחר מכן מתחרט. לעתים צועק. אשתו מתארת שיש חשדנות כלפיה, כעסנות. לדבריה, לעתים מפרש סיטואציות בצורה לא נכונה... בחודש נובמבר היה מעורב בתאונת דרכים כנהג- בחניון לחץ על גז במקום ברקס ונתקע בתוך קיר שהאוטו נהרס לחלוטין" (עמ' 53, נ/ז; עמ' 25, ש' 23-עמ' 26, ש' 3).
43. הרופאה אישרה כי ישנה חשיבות למקור המידע: "זה יכול להיות מאוד חשוב, כן, אני מאוד משתדלת לכתוב את זה" (עמ' 291, ש' 5-3). עוד, ובנוסף, הרופאה אישרה כי ישנם מצבים שיכולים להשפיע על תוצאות בדיקת MOCA, כגון: מתח, חרדה, נוכחות של אדם שיש עמו סכסוך, דכאון, מחלה אינטרקורנטית, שיתוף פעולה (עמ' 25, ש' 16-12, עמ' 29, ש' 4, עמ' 306, ש' 24-18, 30, עמ' 307, ש' 5-1, עמ' 315, ש' 26- עמ' 316 ש' 1).
44. הרופאה אישרה כי מבחינתה ההתייחסות למידע המובא היא "AS IS. אני לא יודעת להגיד מי צודק או מי אומר דברים נכונים, או לאמת את זה" (עמ' 291, ש' 2-1). עם זאת, מתברר כי הבדיקה נערכה תוך שהונח בפני הרופאה מידע חסר על עניינים העלולים, אף לשיטתה, להשפיע על תוצאות הבדיקה, כגון:
- סכסוך בין בני הזוג – הוכח כי בזמן הבדיקה הייתה בבית אוירה קשה: "תחושה מתוחה בבית עם אנרגיות קשות" (הנתבעת 2- עמ' 72, ש' 32-23); התובע 1- עמ' 229, ש' 3, 32-31), והמנוח רוצה להתגרש (ת/5 דקה 0:35:10- 0:35:20). הרופאה לא ידעה על כך (הרופאה- עמ' 283, ש' 22-21).
- כעסים – הייתה למנוח טענה כספית כנגד הנתבעת 1, הוא היה כעוס "אפילו שקל להגיש נגדה תביעה על זה" (עו"ד י. ברין- עמ' 195, ש' 32): "הבנתי שיש איזה משהו מורכב שקורה בבית... שהוא כועס" (הנתבעת 2-עמ' 86, ש' 6-5, 31-30), "תקופה שכולם היו מתוחים וכעוסים באופן חריג" (מר ג.ג- עמ' 50, ש' 13-10). הרופאה לא ידעה על כך (עמ' 26, ש' 12-9, עמ' 281, ש' 27-22, עמ' 282, ש' 3-1).
- לחצים – לטענתה של הנתבעת 1, התובע 1 הגיע לישראל, נמצא בביתם של בני הזוג ומפעיל לחץ על המנוח בצורה אינטנסיבית (הנתבעת 1- עמ' 159, ש' 8-1). הרופאה לא ידעה על כך (עמ' 21, ש' 9-1).
כל העניינים הנ"ל הובאו לידיעתה של הרופאה רק בדיעבד... לצורך הדיונים" (עמ' 30, ש' 8-5).
45. עוד, ובנוסף, היו פרמטרים נוספים שיכלו להשפיע על תוצאות הבדיקה, אך לא ברור איזה משקל ניתן לפרמטרים אלה בבדיקה. למשל, הרופאה חשבה שהמנוח סובל מדכאון, בלי להעמיק בירור לעניין זה: "ת: ...אדם עם דיכאון זה יכול להשפיע על תוצאות הבדיקה. ש: נכון. את בעצמך כותבת שהוא היה בדיכאון. ת: או. קיי. ש: נכון? כתבת? ת: כן" (עמ' 307, ש' 5-1) "ש: תאשרי שאת מעולם לא הפנית אותו לפסיכיאטר או משהו כזה. ת: מה שלא כתבתי פה, לא" (עמ' 310, ש' 10-7); או, למשל, היא ידעה שהמנוח היה אחרי מחלת חום ומטופל אנטיביוטית (עמ' 53 נ/ז; עמ' 24, ש' 21-עמ' 25, ש' 7); או, למשל, היא לא ידעה על טענה של המנוח ביחס לאירוע של תאונה עצמית בחודש נובמבר 2018 "בגלל שנפל לו הכפכף" (התובע 2- סעיף 24 לתצהיר; הנתבעת 2- עמ' 71, ש' 1); או, למשל, היא לא ידעה שהמנוח נשאר בבית במשך תקופה לא קצרה: "בין עשרה לימים לשבועיים" בחודש דצמבר 2018 (מר ג.ג- עמ' 46, ש' 13-12), למצער חלק משעות היממה ללא ליווי, בלי שנשמעה טענה מצד הנתבעת 1 על כך שהמנוח סיכן את עצמו (הרופאה- עמ' 38, ש' 3-2, עמ' 301, ש' 15-10, עמ' 302, ש' 13, 24-22; הנתבעת 1- סעיף 24.4 לתצהיר; הנתבעת 2- עמ' 78, ש' 10; מר ג.ג- עמ' 46, ש' 23-21).
46. הנה כי כן, התקיימו אצל המנוח גורמים בעלי השפעה לרעה על פענוח הבדיקות. ומכאן, ישנה אפשרות להערכה שגויה של המצב הקוגניטיבי ולהתרשמות מהחמרה במצב.
ב. לא התבקשה וממילא לא ניתנה המלצה להפעיל יפמ"כ או מינוי אפוטרופוס –
47. הרופאה טוענת כי התרשמה מהחמרה: "ובין שתי נקודות הזמן הזה התרשמתי שיש החמרה משמעותית מבחינה קוגניטיבית ותפקודית" (עמ' 10, ש' 17-16), ונתנה ההמלצה כי נדרשת למנוח עזרה בתפקודים מורכבים ובתפקודי היומיום (עמ' 55 נ/ז).
48. הרופאה הסבירה את הצורך בהמלצה בגלל שבמצב של דמנציה או במצב של ירידה קוגניטיבית יש סיכון גבוה לעשות טעויות, ובמקומות שעלולים לסכן חיים כמו נהיגה או נטילת תרופות, או לגרום לנזקים גדולים כמו כספים, זה משהו שהוא נועד להגן על המטופל" (עמ' 290 ש' 16-12; עמ' 306, ש' 14). עם זאת, במסמך 8.2.2019 (נ/ז) לא נכללה המלצה לערוך בירור פסיכוגריאטרי או להפעיל יפמ"כ או לפעול למינוי אפוטרופוס (הרופאה- עמ' 297, ש' 18; עמ' 304, ש' 31-26).
49. הרופאה הסבירה כי הסיבה להעדר המלצה למינוי אפוטרופוס נשענת על כך: "שברוב המשפחות אין כלל את הדילמות האלה, כי יש חשבון בנק משותף, יש בן זוג שתומך ומחליט את ההחלטות יחד עם הילדים, זה העולם. ...אני אומרת לך איך הדברים מתנהלים במציאות, במציאות רוב האנשים מתחמקים ממוסד האפוטרופסות שהם לא נזקקים לו. ש: ולכן את לא הזכרת את זה? ת: אני לא עושה את זה באופן אוטומטי, לא" (עמ' 305, ש' 27-25).
ההסבר אינו נקי מספקות, שהרי הרופאה לא ראתה מסמכים משפטיים וכלכליים של המנוח (עמ' 25, ש' 10-8), היא אינה יודעת שהמנוח עשה יפמ"כ ו/או שהנתבעת 1 היא מיופת כח ביפמ"כ ו/או איזה הוראות ניתנו במסגרתו (עמ' 21, ש' 22-18; עמ' 22, ש' 4-2). העדר ההמלצה אפא חותר תחת טענת ההחמרה.
50. מכל מקום, הרופאה טענה כי לא ניתן בהכרח להקיש מכשירות לעניין אחד על כשירות לעניין אחר: "תראה אני יכולה להקיש שאדם שיש לו קושי לנהל ענייני יום יום פשוטים, עלול להיות לו גם קושי בדברים מורכבים יותר" (עמ' 20, ש' 18-17), אך לצד זאת הוסיפה: "אדם יכול להיות כשיר לנושא אחד ולא כשיר לנושא אחר" (עמ' 17, ש' 12-9).
ג. מחלוקת על משמעות ניקוד במבחנים שנערכו למנוח –
51. כאמור, הובאו על ידי הנתבעות מסמכים רפואיים של המנוח. יוער כי מסמך מיום 6.3.2019 הוא מכתב סיכום שחרור רפואי המתייחס לאשפוז בין התאריכים 3.3.2019- 6.3.2019 על רקע אירוע חריף של בלבול והפרעה בדיבור שנמשכו מספר שעות (עמ' 1, 3 נ/ח).
במסמך מיום 25.10.2018 נאמר כי: "ממצאי הבדיקה, בנוכחות דיווח על צמצום תפקודי ושינויים התנהגותיים, מתאים לדמנציה קלה. מבחינה אטיולוגית, נראה כי קיימת אבחנה מבדלת בין מחלת כלי דם קטנים ותהליך ניווני ראשוני. תמונת המיפוי יכולה להתאים ל PPA –FTD (FRONTO TEMPORAL DEMMENTIA, PRIMERY PROGRESSIVE APHASIA) אולם הקליניקה אינה חד משמעית" (עמ' 49-48 נ/ו).
במסמך מיום 18.2.2019 נאמר כי: "הרושם הוא כי מדובר באטיולוגיה של מחלה ניוונית ראשונית" (עמ' 54 נ/ז).
במסמך מיום 6.3.2019 נאמר כי: "בן 74 הסובל מדמנציה פרוגרסיבית (באבחנה מבדלת FTD מול AD)" (עמ' 3 נ/ח).
במסמך מיום 18.3.2019 נאמר כי: "ירידה קוגניטיבית מהירה...כנראה אלצהיימר, או דמנציה פרונטו טמפורלית או דמנציה וסקולרית" (נ/ט).
52. כאמור במסמכים הרפואיים, במהלך תקופה של כ-4.5 חודשים נערכו למנוח מבחנים משני סוגים (מינימנטל, MOCA).
53. הרופאה הסבירה כי "יש הבדל מאוד גדול בין מינימנטל ו'מוקה' " (עמ' 38, ש' 17): בדיקת מינימנטל "הוכחה כיעילה למעקב ...ספציפית באלצהיימר, ... בשום פנים ואופן אי אפשר לבסס עליה אבחנה של ירידה קוגניטיבית" (עמ' 31, ש' 5-1; עמ' 294, ש' 7), לעומת זאת בדיקת MOCA "יש לו יתרון על פני מיני מנטל בעיקר בתחומים של תפקודים ניהוליים, אז זו בדיקה יותר רגישה. מיני מנטל הוא כמעט מחמיץ לחלוטין תפקוד של אונה קדמית שבאלצהיימר זה בסדר, אבל במחלות אחרות זה פחות טוב אז אני חושבת שה'מוקה' הוא יותר...לא תמיד יותר רגיש, אבל במקרה הזה אני חושבת שהוא יותר רגיש" (עמ' 39, ש' 12-5); אישרה כי קצב הירידה של מינימנטל הינו 2-1 נקודות בשנה "זה הממוצע במחלת אלצהיימר" (עמ' 38, ש' 14) וכי ישנם מחקרים שמדברים על החלוקה הבאה במינימנטל: "30-26 תקין, 25-20 ירידה קוגניטיבית קלה, 20-15 ירידה קוגניטיבית בינונית, 15-10 חמורה, 05- חמורה ביותר. האם זו החלוקה? ... ת: במחלקת אלצהיימר קיימים מחקרים כאלה" (עמ' 295, ש' 6-1) אך טענה כי ישנם גם מאמרים "שמתנגדים לחלוקה הדיכוטומית הזאת" (עמ' 32, ש' 8-9).
54. נכתב במסמכים הרפואיים כי הנורמה לגילו והשכלתו של המנוח במבחן מינימנטל היא 29/30 (נ/ט), יש ירידה בניקוד מ-26/30 ביום 25.10.2019 (עמ' 49 נ/ו) ל- 25/30 ביום 18.3.2019 (נ/ט). כאמור, בין לבין מבחני מינימנטל נערך למנוח מבחן MOCA שבו השיג ניקוד 17/30 (עמ' 54 נ/ז).
55. בענייננו, התובעים הביאו מאמרים על כך שהניקוד במבחן MOCA 17/30 שקול כנגד ניקוד 23/30 במינימנטל. הנתבעות לא הביאו מאמרים אחרים (ת/10; עמ' 42, ש' 3-2, עמ' 291, ש' 30- עמ' 292 ש' 13).
בנוסף, התובעים הביאו הקלטה של שיחה שהתנהלה בין המנוח והתובע 1 ביום 31.1.2019, קרי 18 ימים לפני הבדיקה אצל הרופאה, במסגרתה מדבר המנוח על ענייניו הכלכליים, רכושו, צוואתו, יורשיו (ר' הודעה על צירוף מסמך (תמלול) מיום 6.10.2022 ת"ע 6421-09-20). יוער, כי יצוין, כי על אף הסכמת ב"כ הצדדים (עמ' 287, ש' 17-9), הרופאה סירבה להתייחס לתוכן ההקלטה שהועבר מבעוד מועד לעיונה: "אני לא רוצה לנתח תמלול של אדם ולפי זה להגיד אם היה לו דמנציה או לא היה לו דמנציה" (עמ' 286, ש' 14-4), "אין לי אפשרות לתת לך חוות דעת. ...אני חושבת שזה מאוד לא מקצועי לתת חוות דעת על סמך תמלול של שיחה כלשהי" (עמ' 287, ש' 21-18) , "ש: האם את סבורה שהדם הזה שמדבר פה הוא מודע להרכב יורשיו, כן או לא? ת: אם אני מומחית מטעם בית משפט ואני מקבלת שיחה כזו אני לא חושבת שזה מספיק בשביל לתת חוות דעת מקצועית...אתה מבקש ממני משהו שהוא לא נכון...ש: את טוענת שהאדם שמדבר פה, יש מצב שהוא לא מודע ליורשיו? ת: לא, אני אומרת שיש מצב שכן ויש מצב שלא, ואני לא יכולה כרופאה...אני לא שאלתי פה את שאלות לחוות דעת משפטית, לא שאלתי" (עמ' 287, ש' 31- עמ' 288, ש' 3, 8, 24-9), "ש: מה הנטייה? ת: לא, זה לא עניין של נטייה. ש: זה אדם שמודע למי הם יורשיו כן או לא? ת: אני לא יודעת להגיד לך, לא יודעת להגיד לך, לא, אני גם לא חושבת שהתפקיד שלי בחיים זה לדעת אם אדם מודע למיהות יורשיו או לא" (עמ' 289, ש' 6-1), "ש: יש משהו יותר מסתבר, מה יותר סביר, שזה אדם כשיר או לא כשיר?... ת: אי לא יודעת להגיד לך" (עמ' 289, ש' 31-28).
56. לאור האמור לעיל, לא נמצאו תימוכין לטענתה של הרופאה כי "להשוות בין מינימנטל ל'מוקה' ולמדוד את הירידה הזאת בנקודות זה דבר לא נכון" (עמ' 40, ש' 3-2) והאמירה "אני לא חושבת שזה נכון להגיד שבכלל אין ספק, ..אבל גם האמירה ההפוכה היא לא נכונה" (עמ' 36, ש' 21-10) אינה מסייעת לנתבעות שהנטל לכתחילה מוטל לפתחן.
57. במצב דברים כזה, כאשר הנתבעות, וטעמן עמן, אף נמנעו מלעתור למינוי מומחה מטעם בית המשפט למצער בנקודה הספציפית הזו, הימנעותן ופועלת לחובתן [ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד (3) 107 (2000)]. הדברים נכונים ביתר שאת, כאשר וכיוצא מחקירתה של הנתבעת 1, המידע הובא לידיעת גורמי רפואה בימים 6.3.2019 ו- 18.3.2019 מפי הנתבעת 1: "אז בשני המקרים בבית חולים רשמו את כל הפרטים או.קיי? ש: שמי אמר? ת: שאני אמרתי" (הנתבעת 1- עמ' 153, ש' 30- עמ' 154, ש' 4). כלומר, ישנה, שוב, אפשרות להטייה לרעה של תוצאות מבחנים שנערכו למנוח על ידי רופאים אחרים, ובכל זאת הושג הניקוד שהושג בבדיקה ביום 18.3.2019.
58. המוטעם מכל המקובץ: לא מן הנמנע כי מדובר בירידה זמנית ביכולות הקוגניטיביות של המנוח, שלא בהכרח נתנה אותותיה במועד עשייתה של הצוואה.
59. לאור האמור לעיל, מקובלת עליי טענת התובעים, כי גם בהנחה שהמסמכים הרפואיים של הרופאה וחקירתה היו הראיות היחידות לא הורם נטל השכנוע.
ניתן ללמוד מהראיות והעדויות שהירידה הקוגניטיבית לא פגעה ביכולת לעשות צוואה –
60. כאמור, המנוח היה חולה בדמנציה, ומצבו הקוגניטיבי לא היה קבוע והשתנה מזמן לזמן: “)ש)בין שתי הבדיקות היה נראה לי אז שיש החמרה במצב שלו" (עמ' 297, ש' 31; עמ' 312, ש' 14; עמ' 312, ש' 14).
61. כנלמד, בבירור, מחומר הראיות, ההתדרדרות במצב לא בהכרח מלמדת על העדר קוגניציה בכלל ולעשיית צוואה בפרט, במועד שנעשתה הצוואה; להלן אפרט נימוקיי:
62. ראשית, הרופאה העריכה כי המנוח סבל מדמנציה עם מאפיינים של פגיעה בתפקודים הפרונטליים (עמ' 315, ש' 9-8), כאשר: “)ו)בדמנציות מהסוג הזה, פרונטליות, זה באמת מצב שבו יש שינויים התנהגותיים שיכולים לבוא לידי ביטוי לפעמים בתחומים שונים של החיים, זה לא משהו שהוא אחיד לכולם" (עמ' 298, ש' 6-3).
63. הגם שנקודת ההתחלה של המנוח במועד עשייתה של הצוואה אינה מיטבית, הבהירה הרופאה כי: "זה לא אומר שכל בן אדם עם אבחנה של ירידה קוגניטיבית או דמנציה אפילו על רקע מחלה כזו או אחרת לא יכול לעשות את זה, זה לא אוטומטי" (עמ' 316, ש' 27-24); כי בהחלט יתכנו תנודות ביכולות הקוגניטיביות: "המון דברים משפיעים על התפקוד הקוגנטיבי, גם המחלה, גם הרבה דברים שהם באים והולכים. ש: זאת אומרת שיכול להיות שהוא לא יהיה כשיר ביום אחד כי למשל התפקודים שלו הם במצב מאד מאוד קשה בגלל שזו מחלת חום, בגלל כל מיני בעיות אחרות. ת: כן. ש: ושבוע אחר כך הוא כבר כשיר לעשות צוואה ולהיפך?.. ת: אז זה גם תלוי בחומרת המחלה הניוונית שברקע. ש: אבל תאורטית אפשר. ת: בוודאי" (עמ' 308, ש' 26-עמ' 310, ש' 6).
64. הרופאה לא מיקמה את מצבו של המנוח בקצוות "הוא לא ב-100, והוא לא ב-0..., איפה שהוא באמצע בתחומים שונים, עם יכולות שונות בכל תחום, ...ש: כשיר לחלוטין הוא לא, הוא לא כשיר לחלוטין לכל דבר? ת: זה לא עניין של כשירות, זה ענין של בדיקה קוגניטיבית, הבדיקה הקוגניטיבית שלו היא לא תקינה לגילו, היא חריגה לגילו, אז הוא לא בריא מבחינה קוגניטיבית, אבל זו אמירה מאוד מאוד כללית" (עמ' 318, ש' 22-8), ובנסיבות העניין אינה יכולה לקבוע שהמנוח איבד את כשירותו לעשיית צוואה: "אני לא יודעת לומר לך האם בהיבט של צוואה האם שם הוא ידע בדיוק או לא" (עמ' 298, ש' 6-5).
65. שנית, ואכן, הונח בפניי צבר ראיות ועדויות על התנהלותו של המנוח במועד עשיית הצוואה ואף לאחריה, אינן תומכות בכך שנפגעה כשירותו של המנוח לכתוב צוואה במועד שבו נערכה הצוואה משנת 2019; אפרט.