- על-כן דחה בית-המשפט המחוזי על-הסף את בקשתהּ של המדינה להחרים את האנייה והורה על שחרורהּ של האנייה לידי בעליה (ת"ח 26861-08-13 מדינת ישראל נ' האנייה Estelle (31.8.2014) [פורסם בנבו] ).
הערעור וטענות הצדדים
- כאמור, המדינה הגישה ערעור על החלטה זו. בניגוד ליריעה הרחבה שנפרסה בפני בית-המשפט המחוזי, היקפהּ של המחלוקת הטעונה הכרעה בפנינו עתה הוא מצומצם. מוקדו של הערעור הוא בנושא האישור השיפוטי לתפיסתהּ של אנייה. לטענת המדינה, לא קיימת חובה בהתאם לדיני המלחמה להביא אנייה שנתפסה באופן מידי בפני בית-המשפט לצורך אישור התפיסה. לשיטתהּ, מצוי בידי המדינה שיקול-דעת רחב, אם לבקש את החרמתהּ של אנייה פלונית, אם לשחררהּ. רק אם בחרה באפשרות הראשונה, עליה לנקוט הליך מלקוח. בנסיבות המקרה טענה המדינה כי לא נפל שיהוי בהתנהלותהּ; וכי אף אם נפל שיהוי, אין בכך כדי להביא לתוצאה שאליה הגיע בית-המשפט. לטענתהּ "גם עיכוב ניכר אין בו כדי להוביל לשחרורה של אנייה שיש כלפיה עילת החרמה" (סעיף 31 בסיכומים).
- המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות. לעמדתהּ, הדרישה להגיש את בקשת ההחרמה ללא דיחוי מעוגנת היטב במשפט הבינלאומי כמו גם בהוראותיו של חוק המלקוח הימי והיא נובעת גם מעקרונות מקובלים של המשפט המינהלי בישראל. לטענתהּ של המשיבה, אין בסיס – הן במשפט הבינלאומי, הן במשפט המשווה –להבחנה הנגזרת מעמדתהּ של המדינה בין סמכות התפיסה של אנייה לבין הסמכות להחרימהּ. המשיבה הפנתה בהקשר זה לסעיף 146 במדריך סן-רמו ללחימה בים (להלן: מדריך סן-רמו), המורה כי "Capture of a neutral merchant is exercised by taking such vessel as prize for adjudication" (ההדגשה הוספה – מ.נ.), כמו גם לחקיקה ולפסיקה זרות התומכות בפרשנות שלפיה עם תפיסתו של כלי-השיט יש לפנות באופן מידי לבית-המשפט.
- ביום 23.11.2015 נערך דיון על-פה בערעור. בדיון הצענו לצדדים הצעת פשרה שלפיה האנייה תוחזר תמורת התחייבות של האנייה כי לא תוגשנה תביעות בגין התקופה שהייתה מושבתת ולצד זאת שפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי יעמוד על-כנו. לצדדים ניתנו שלושים ימים לבוא במגעים ולהודיע אם בדעתם לקבל את הצעתנו. ביום 22.12.2015 הודיעה המדינה כי היא מסכימה להצעה, בכפוף לעמדתהּ כי "האמור בהחלטת בית המשפט לימאות הנכבד, לפיו חייבת המדינה לפתוח בהליך שיפוטי בגין כל אנייה שנתפסה וזאת לצורך קבלת אישור לחוקיות התפיסה וקבלת הוראות כיצד לנהוג באנייה... [הוא] אמרת אגב ואינו מהווה תקדים מחייב, וכי המדינה תנהג בהתאם לפרשנותה זו של ההחלטה" (סעיף 2 בהודעה). ביום 23.12.2015 הודיעה המשיבה כי היא מסכימה להצעה בכפוף לכך ש"האניה תוחזר במצב שהיא כשירה להפלגה... ללא צורך בביצוע שינויים כלשהם באניה על ידי בעליה... ככל שיהיה צורך בביצוע שינויים כאמור, המשיבה שומרת על זכותה לתבוע בגין נזקים אלו" (סעיף 1 בהודעה). המשיבה ציינה עוד כי היא מתנגדת לעמדה שהביעה המדינה ביחס למעמדו של פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
- לנוכח העובדה שהצדדים הגישו הודעות נפרדות אשר אינן מצביעות על הסכמה משותפת, הורינו להם ביום 4.1.2016 להתייחס להצעתנו כפי שהיא "בין בחיוב, בין בשלילה" עד ליום 17.1.2016. הוספנו כי "מן הראוי שההודעה תהא משותפת." ביום 31.1.2016 הודיעה המדינה כי היא אינה מקבלת את הצעתו של בית-המשפט: