ג. החברה תהיה רשאית מעת לעת, על פי שקול דעתה, לשנות את רכיבי ומרכיבי ציוד המיחשוב כאמור לעיל.
...
- המשווק מתחייב בזאת שלא לעסוק בתקופת ההסכם בכל דרך שהיא, במישרין או בעקיפין, בשיווק ו/או בהפצה ו/או במכירה של מכוניות אחרות מלבד מכוניות רנו ומכוניות ניסאן, בהתאם להסכם שבין המשווק וחברת פסיפיק יבואני מכוניות בע"מ.
...
- עבור הזמנת המכונית באמצעות הסוכן, יהיה הסוכן זכאי לתשלום עמלה מאת החברה. סכום העמלה יהיה בהתאם להסכמה שתושג בין הצדדים מעת לעת.
...
- א. המשווק מתחייב להעביר לחברה את הכספים שגבה מלקוחותיו עבור מחיר המכוניות מידית ולא יאוחר יותר מ-24 שעות ממועד קבלתם או יום עסקים אחד במקרה של קבלתם ערב חג או ביום שישי.
- א. המשווק מתחייב לנהל ספרי הנהלת חשבונות, כרטסת לקוחות וכל מסמך אחר הדרוש לצורך רישום ההזמנות שנעשו באמצעות המשווק.
...
ג. החברה תהיה רשאית לעיין ולבדוק את ספרי החשבונות של המשווק בקשר לעסקיו על פי הסכם זה, בכל עת שתחפוץ בכך.
...
- א. המשווק לא יהיה זכאי להמחות ו/או להסב ו/או להעביר את התחייבויותיו על פי הסכם זה, בין בתמורה ובין שלא בתמורה.
ב. במקרה של נהול עסקו של המשווק באמצעות חברה, כי אז לא יהיה רשאי המשווק לשנות את הרכב בעלות המניות בחברה, ללא הסכמה מראש ובכתב של החברה.
- למרות האמור בהסכם זה, תהא החברה רשאית לבטל הסכם זה, בכל אחד מן המקרים הבאים:
א. המשווק הפר סעיף יסודי של הסכם זה ולא תיקן ההפרה תוך 30 ימים מיום שנדרש בכתב על ידי החברה לעשות כן.
ב. ניתן צו כינוס נכסים קבוע נגד המשווק ו/או מונה כונס נכסים קבוע לנכסיו ו/או התמנה לו מפרק קבוע.
- מהסכם הסוכנות עולה כי ככל שהדברים נוגעים לתקופה עליה יחול ההסכם קובע סעיף 4 להסכם כי תוקף ההרשאה למכירת מכוניות הוא ל"תקופה של עשר שנים החל מיום 1.1.2000 ועד ליום 31.12.2009". לבד מאמירה זו, לא כולל ההסכם אמירה נוספת כלשהי בנוגע לתקופת ההסכם, אין הוא כולל מנגנון להארכת ההסכם ולא נכללת בו אופציה מסוג כלשהו להארכתו. על אף זאת טען דני לוי, מבעלי החברה ואחד המעורבים בחתימת ההסכם, כי כוונת הצדדים היתה לכרות הסכם שיעמוד בתוקפו לנצח ומטעם זה לא היה כל צורך לכלול בהסכם קביעות בעניין הארכת ההסכם או מנגנון שישמש לצורך זה (סעיפים 15-12 בעמ' 12 לתצהירו). עוד טען דני לוי כי התקופה של עשר שנים נקבעה מאחר ולא ניתן היה לקבוע תקופה ארוכה יותר.
- לבד מעדותו של דני לוי הביאה התובעת כעד מטעמה את עו"ד דניאל עזריאל, ששימש כיועץ המשפטי של התובעת בתקופה הרלוונטית וניהל את המשא-ומתן עם קרסו בנוגע לחתימת הסכם הסוכנות. עו"ד עזריאל מסר בתצהירו מיום 3.5.11 כי כוונת הצדדים היתה "לקשור את חיים לוי ואת האחים לוי לתקופה ארוכה ככל הניתן, בבלעדיות כלפי קרסו" (סעיף 9 לתצהירו). אשר לתקופה שנקבעה בהסכם ציין עו"ד עזריאל שזו העידה על כוונה להמשכיות ולדעתו "הכוונה היתה שהיחסים יימשכו גם מעבר לאותן עשר שנים ויתחדשו מאליהם. ההמשכיות של היחסים היתה מובנת מאליה" (סעיף 11 לתצהירו). לאחר דברים אלה חתם עו"ד עזריאל על תצהיר נוסף, ביום 22.6.11, ככל הנראה לאחר שהוצגו לפניו טיוטות של הסכם הסוכנות מהן השתמע אחרת (עמ' 82 לפרוטוקול). בתצהיר שני זה אישר כי בתחילה דובר על עריכת חוזה לתקופה של 15 שנים, ומחמת מניעה כלשהי של קרסו סוכם על תקופה של עשר שנים (סעיף 4 לתצהיר השני). על אף זאת חזר עו"ד עזריאל על הטענה כי היתה כוונה של הצדדים "להמשכיות גם לאחר תקופת ההסכם" (סעיף 5 לתצהיר השני).
- עובדת קיומן של טיוטות להסכם הסוכנות לא נזכרה בתצהירי חיים לוי. בכלל זה לא נזכרו הטיוטות גם בתצהירו של עו"ד עזריאל, אף שאין חולק כי הטיוטה הראשונית של ההסכם נערכה על ידיו. לעניין זה העיד עו"ד עזריאל כי ערך טיוטה להסכם הסוכנות בהתאם לנקודות שדני לוי ביקש ממנו לכלול בהסכם (עמ' 83 לפרוטוקול). יוער כי דני לוי טען בעדותו שלא העביר נקודות כלשהן לעו"ד עזריאל והסתפק בהנחיה כללית לפיה יהיה קשוב לרצונות הצדדים (עמ' 225 לפרוטוקול). נראה שיש להעדיף לעניין זה את עדות עו"ד עזריאל, שאין להניח כי שלח טיוטת הסכם המבוססת על הבנתו הבלעדית את טיב היחסים. בחקירתו הנגדית העיד עו"ד עזריאל כי בתגובה לטיוטת ההסכם ששלח לקרסו קיבל טיוטה שונה לחלוטין מעו"ד בן טוב, שייצג את קרסו. דני לוי אישר שהשינויים שהציע עו"ד בן טוב מקובלים עליו (עמ' 83 לפרוטוקול). עו"ד עזריאל לא ידע להסביר מדוע נוצר הצורך בעריכת הסכם בכתב, אך מסר כי באותה תקופה ייצג גם מוסכים אחרים וכי מדובר במגמה כללית של יבואני הרכב ששררה באותה עת, בגדרה הוסדרו יחסיהם עם הסוכנויות במסגרת חוזים בכתב. הוא לא שלל שמגמה זו נשענה על הוראות בצו הפיקוח [הכוונה לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב), התשל"ט-1978] (עמ' 84 לפרוטוקול).
- בטיוטת החוזה ששלח עו"ד עזריאל לקרסו נכתב, בין היתר, כי "תוקף הרשאה למכירת מכוניות על פי הסכם זה הינו לתקופה של 15 שנה החל מיום ____ ליום ____" (סעיף 5 לטיוטה שהוגשה כנספח כג1 לתצהירו של אסף שטרנברג מטעם קרסו; להלן: "הטיוטה הראשונה"). עוד נכתב בטיוטה כי "הסכם זה יוארך מעת לעת אלא אם כן יוסכם על ידי הצדדים אחרת" (סעיף 6 לטיוטה הראשונה). סעיפים אלה לא התקבלו על דעתה של קרסו. עו"ד עזריאל ודני לוי העידו שניהם כי עו"ד בן טוב ביקש להפחית את תקופת ההסכם מ-15 שנים לעשר שנים, מסיבות שלא הובהרו להם דיין (עמ' 92 לפרוטוקול; עמ' 197, 225 ו-227 לפרוטוקול). אשר למנגנון המאפשר חידוש של ההסכם מעת לעת הבהיר עו"ד עזריאל שסעיף זה נמחק מהטיוטה מאחר ו"קרסו לא קיבלו את זה" (עמ' 86 לפרוטוקול). עו"ד עזריאל ציין כי התריע על כך בפני דני לוי, אולם זה הסכים למחיקת הסעיף (שם).
- בתגובה לטיוטה ששלח עו"ד עזריאל לקרסו, ולאחר המשא-ומתן בין הצדדים, נשלחה לעו"ד עזריאל טיוטה שניה. לבית המשפט הוגש העתק של טיוטה זו, שלדברי עו"ד עזריאל נערכה על ידי עו"ד בן טוב, כשעליה הערות רבות בכתב יד שהוטמעו רובן ככולן בחוזה שנכרת בסופו של יום. על פי נוסחן וטיבן ניתן להניח כי נכתבו על ידי עו"ד בן טוב על רקע ההסכמות שהושגו בין הצדדים (הטיוטה צורפה כנספח כג2 לתצהירו של שטרנברג). ככל שהדברים אמורים בתקופת ההסכם, נכתב בטיוטה כי "תוקף הרשאה למכירת מכוניות על פי הסכם זה הינו לתקופה של 36 חודשים החל מיום 1.12.2000 ועד ליום 31.12.2002" (סעיף 4 לטיוטה השניה). סעיף זה תוקן בכתב יד כך שנרשם בו שתוקף ההרשאה יהיה "לתקופה של עשר שנים החל מיום 1.1.2000 ועד ליום 31.12.2009". קביעה זו, כמו גם התוספת בכתב יד בעקבותיה, מופיעות בהסכם שנכרת בין הצדדים בחודש דצמבר 1999.
- טענות חיים לוי לפיהן כוונת הצדדים היתה שההסכם יעמוד בתוקפו לעולמי עד נסתרות לא רק מלשונו המפורשת של החוזה, הקובעת כי הוא יעמוד בתוקפו עד ליום 31.12.2009, אלא גם מעיון בטיוטות ומעדויות הצדדים. מחילופי הטיוטות ניתן ללמוד כי עמדתה של קרסו בטיוטה ששלחה היתה שההסכם יעמוד בתוקפו לתקופה מקבילה לזו של חוזה המוסך שנכרת בין השתיים באותה עת, למשך שלוש שנים בלבד. חיים לוי דרשה כי ההסכם יעמוד בתוקפו למשך 15 שנים, ויתחדש מעת לעת אלא אם כן יוסכם אחרת. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תיקבע תקופת ההסכם לעשר שנים, כאשר גם העדים מטעם חיים לוי הסתפקו באמירות כלליות בנוגע לסיבה לפיה קוצרה התקופה המבוקשת על ידם. כמו-כן הוסכם במפורש למחוק את התניה לפיה ההסכם יוארך מעת לעת אלא אם כן יוסכם על ידי הצדדים אחרת, וזאת על פי דרישת קרסו. משכך, אין מקום לטענה שהעלה דני לוי לפיה ברור היה לצדדים שהחוזה יתחדש מאליו בתום התקופה. חילופי הטיוטות מעידים על היפוכו של דבר, וסירובה של קרסו לכלול בהסכם תנית חידוש בנוסח שהוצע על ידי חיים לוי מעיד על כך שלא היתה כוונה להארכה אוטומטית של ההסכם בתום תקופת ההתקשרות.
- מכאן שהן לשונו הברורה של ההסכם והן העובדות הנוגעות לאומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת כריתת ההסכם, כפי שהוכחו באמצעות עדותו של עו"ד עזריאל, מצביעים על כי כוונת הצדדים היתה לכרות הסכם שיעמוד בתוקפו עד ליום 31.12.09, וכי לא הושגה הסכמה בנוגע לחידוש אוטומטי של ההסכם בתום תקופה זו וזאת מאחר וקרסו התנגדה להכללת מנגנון מעין זה בהסכם.
- שעה שהחוזה קובע במפורש מהי תקופת ההתקשרות עליה הוסכם, ובין הצדדים לא הושגה הסכמה בעניין הארכה אוטומטית של אותה תקופה על אף שחיים לוי ביקשו במפורש שתניה מעין זו תיכלל בהסכם, הרי שאין צורך להידרש לשאלת התנאים להפסקת ההתקשרות בחוזה ארוך טווח לתקופה בלתי קצובה. לנוכח הדברים שנקבעו לעיל, אין לראות בהסכם כהסכם לתקופה בלתי קצובה, ולפיכך רשאית היתה קרסו לבטל את ההסכם בתום התקופה.