תא (י-ם) 45359-05-11 חיים לוי סוכנות רכב ומוסך אזורי ירושלים (1998) בע"מ נ' קרסו מוטורס בע"מ

1. התובעת (להלן: "התובעת" או "חיים לוי") שימשה במשך שנים רבות כסוכנות למכירת רכבי רנו וניסן בירושלים וכן כמוסך האזורי ("מרכז שירות") הגדול ביותר של רכבים אלה באזור ירושלים, וזאת מכח הרשאה שניתנה לה על ידי הנתבעת, שהיא יבואנית רכבי רנו וניסאן בישראל (להלן: "הנתבעת" או "קרסו"). בתחילת חודש מרץ 2011 הודיעה הנתבעת לתובעת על ביטול ההרשאה שניתנה לחיים לוי לשמש כסוכן למכירת רכבים מטעם קרסו ועל סיום ההרשאה שניתנה לה לשמש כמרכז שירות מוסמך (מכתבים מיום 2.3.11 ומיום 8.3.11). במכתבים נקבע כי סיום ההרשאה ייכנס לתוקפו ששה חודשים לאחר מכן. בעקבות הודעות ביטול אלה הוגשה התביעה שלפני. בחזקת הקדמת המאוחר יובהר כי בעקבות החלטות שיפוטיות הוארכה תקופת ההודעה המוקדמת לכדי שנה, והיחסים העסקיים שבין השתיים הגיעו לסיומם ביום 2.3.12.

על ההליכים

2. התביעה הוגשה ביום 25.5.11. באותה עת עתרה חיים לוי למתן סעד המורה על אכיפת ההסכמים שבינה לבין קרסו ולמתן סעד המונע מקרסו להפסיק את יחסי הזכיינות שביניהן. כמו כן עתרה לחייב את קרסו בתשלום פיצוי בסך של כ- 16,730,000 ₪ בגין נזקים שגרמה לה קרסו במרוצת השנים 2010-2005, במקביל לאכיפת המשך היחסים החוזיים. עוד ביקשה חיים לוי לפצל סעדיה כך שתינתן לה האפשרות לדרוש פיצוי בגין הפסקת ההתקשרות; תשלום תמורה עבור השוק והמוניטין של חיים לוי שקרסו מתעתדת לעשות בהם שימוש; ופיצוי בגין הפרת החוזה.

בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגישה חיים לוי בקשה למתן צו מניעה זמני בגדרו התבקש בית המשפט למנוע מקרסו להפסיק את יחסי הזכיינות. הבקשה נדחתה במסגרת החלטתו של כבוד השופט דרורי מיום 11.9.11, אלא שבמסגרת החלטה זו נקבע כי תקופת ההודעה המוקדמת תעמוד על 12 חודשים. בקשת רשות ערעור שהגישה חיים לוי על החלטה זו – נדחתה (רע"א 7246/11 חיים לוי נ' קרסו מוטורס, [פורסם בנבו] מיום 16.1.12).

3. בעקבות דחיית הבקשות למתן סעד זמני, ולאחר שההיפרדות הפכה לעובדה מוגמרת, תיקנה חיים לוי את כתב התביעה (כתב התביעה המתוקן הוגש לבית המשפט ביום 11.9.12). במסגרת כתב התביעה המתוקן, שהוא העומד להכרעה כיום, עתרה חיים לוי למתן סעד הצהרתי לפיו הודעות הביטול נעשו שלא כדין; לחיוב קרסו בתשלום פיצוי בסך של כ- 16,730,000 ₪ בגין נזקים שגרמה לחיים לוי במרוצת השנים 2010-2005; ולחיוב קרסו בפיצוי בסכום של 52,550,000 ₪, המשקף את הנזקים שנגרמו לחיים לוי בשל ביטול ההתקשרויות שלא כדין. לחלופין עתרה חיים לוי לחייב את קרסו בפיצוי שיחושב על פי הפסד הכנסות למשך 94 חודשים ובסכום כולל של כ- 19,000,000 ₪, ולכל הפחות לחייבה לשלם לחיים לוי בגין הפסד הכנסות לתקופה של 32 חודשים נוספים. לחלופי חלופין תבעה חיים לוי כי קרסו תשלם לה סכום של 51,531,222 ₪ בגין השוק והמוניטין של חיים לוי, בין אם על רקע הטענה כי קרסו עושה בו שימוש, בין אם מכח הוראות החוזה או כהשבה במסגרת ביטולו, ובין אם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. את טענותיה הכספיות תמכה התובעת בחוות-דעתו של רו"ח יהודה ברלב מיום 21.6.11 (להלן: "חוות-הדעת מטעם התובעת").

4. קרסו דחתה בכתב הגנתה את טענות חיים לוי. היא טענה כי הביטול נעשה כדין ונבע בעיקרו של דבר מהתנהלות פסולה של חיים לוי במסגרת היחסים שבין השתיים. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה קרסו כתב תביעה שכנגד. בגדרו טענה כי במהלך שנות ההתקשרות שבין השתיים הכניסה חיים לוי לכיסה כספים ששילמו לה לקוחות ושהיו אמורים להגיע לידי קרסו, וכי עשתה שימוש בקו האשראי שהועמד לרשותה שלא למטרות לשמן הועמד לה ובניגוד למוסכם בין השתיים. הסעדים שנתבעו במסגרת התביעה שכנגד הם צו למתן חשבונות; ופיצוי בסך 5,500,000 ₪. בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד דחתה חיים לוי מכל וכל את טענות קרסו.

5. במהלך ניהול ההליכים נעשו נסיונות שונים לפשר בין הצדדים, בין אם במגעים ישירים ביניהם, בין אם באמצעות פנייה לגישור ובין אם אגב ההליכים עצמם. אף שניתן היה לצפות כי צדדים שניהלו מערכת יחסים ארוכת שנים במישור העסקי, ואף החברי, ידעו להשכיל ולהגיע להבנות, כשלו כל הנסיונות להביא את הצדדים לכלל הסכמה כלשהי. משכך הגישו הצדדים את ראיותיהם והדיון בתובענה תועל למיצוי ההליכים עד תום. יובהר כי "אשר לפשרה – לפשרה, ואשר לדין – לדין". מה שניתן היה להציע במסגרת הפשרה אינו ניתן במסגרת הכרעה על פי דין. לפיכך, כאשר בחרו הצדדים במסלול הממצה את ההליכים אין מנוס מלהכריע בתובענה על פי הדין.

6. התובעת הגישה 23 תצהירי עדות ראשית מטעמה (במהלך שמיעת העדויות ויתרה התובעת על ששה עדים מתוך העשרים ושלושה). העדים העיקריים מטעם התובעת היו מנהליה, דני ורונן לוי. כמו-כן העידה התובעת את עו"ד דני עזריאל, שייצג את התובעת בניהול המשא-ומתן עובר לכריתת ההסכמים בשנת 1999; עו"ד אסף ברם שייצג אותה בניהול המשא-ומתן לכריתת הסכם חדש בחודשים שלפני ביטול ההסכם; מספר עובדים של התובעת ובהם מנהל המחסן יניב מרציאנו, המנהל הטכני עובד סידה, החשבת ומנהלת החשבונות אנה וייסמן (התובעת ויתרה על עדותם של ארבעה עובדים נוספים שתצהירים מטעמם הוגשו בתחילה); מספר עדים חיצוניים, וביניהם דוביק טל ששימש כסמנכ"ל אפטר-סייל בקרסו עד לשנת 2006; חיים אברהם שניהל מוסך נוסף בירושלים ברשת קרסו; ומוני כהן שניהל מוסך בעפולה ברשת קרסו (לשני עדים אחרונים אלה סכסוך משפטי עם קרסו). לבד מכל אלה העידה התובעת עד נוסף ללא תצהיר – יצחק אסולין, בעניין המוסך ששכרה קרסו לאחר הפרידה העסקית.