דהיינו, רניוס מבקשת כיום להתבסס, לצורך ביטול/שינוי הסכם חכירת משנה שהיא אינה צד לו, על התחייבות חוזית אשר יכול ותתגבש בשנת 2021, כאשר תנאיה של זו והיקפה אינם ידועים, ועת שהיא מותנית בהתקיימם של מספר תנאים מקדמיים ומצטברים לרבות עצם רצונה או כוונתה של חגור למסור את זכות ההפעלה לתקופה נוספת.
העובדה כי חגור מצאה לנכון לפתוח בהליך זה, מלמדת כי לשיטתה ולשיטת בא כוחה, הפרה רניוס את ההסכם בין הצדדים. די בכך על מנת לאיין את זכאותה של רניוס להארכת הסכם ההפעלה.
בהינתן מסקנותיי דלעיל לעניין החוסר בתשלום התמורה המגיעה לחגור מכוח הסכם ההפעלה, מקבלת מסקנתי זו משנה תוקף.
236. למעלה מכך, גם אילו היה נמצא כי טענות חגור באשר להפרת ההסכם נטענו ללא ביסוס ובחוסר תום לב, וגם מקום בו היו הנתבעים מוכיחים כי אכן הסתמכו על מצגי חגור על פיהם תעמוד תקופת חכירת המשנה על 30 שנה בלבד, היה מקום להוסיף ולהידרש לשאלת ההצדקה בביטול הסכם חכירת המשנה, נוכח חוסר הוודאות באשר להתקיימם של יתר התנאים הנקובים בסעיף 19, ובהינתן המועד בו הועלו טענות רניוס לראשונה.
משנתתי דעתי לכל אלו, לא מצאתי ליתן בידי רניוס את הסעד ההצהרתי המבוקש.
השלכות ההכרעה בטענות הנתבעים לעניין קיומו של הגבל עסקי
237. כפי שהובהר לעיל, סוגיית היות מערכת היחסים החוזית שבין רניוס-פז-חגור, כזו העומדת בניגוד להוראות חוק ההגבלים העסקיים, כמו גם שאלת התאמת פעילותה של חגור להסדר שבין פז לרניוס, (הוראת סעיף 6 לחוק ההגבלים העסקיים) וקיומן של תניות מקפחות בחוזה אחיד, מצאו ביטוי והכרעה במסגרת תביעות פז והתביעה המחוזית.
238. עם זאת, אוסיף ואציין כי גם מקום בו היה נמצא להורות כי חגור פעלה תוך פעילות פעילותה להסדר שנמצא כי הוא כובל, וגם מקום בו ימצא כי פז הפרה את הוראות חוק ההגבלים העסקיים
--- סוף עמוד 66 ---
, או את חוק החוזים האחידים, אין בכך כדי להביא לשינוי במסקנתי על פיה היה מקום להורות על פינוי המקרקעין.
239. לעניין זה אני מוצאת לציין כי רניוס לא העלתה טענותיה לעניין עצם ההתקשרות עם חגור, ולא נטען כי הסכם ההפעלה עצמו עומד בניגוד להוראות הדין.
למעשה, הנתבעים חזרו וטענו, כי מקום בו יבוטלו ההתקשרות שבין חגור לפז, ההסכם הקמעונאי, כמו גם חכירת המשנה של פז, כפי טענתם, וזאת מכוח הפרת הוראות דיני ההגבלים העסקיים או חוק החוזים האחידים, יהא מקום להמשיך ולהתיר לה להיוותר בתחנת הדלק, תוך שתיוותר בעניין זה ההתקשרות ישירה אשר בין חגור לרניוס, ולרבות התקשרות עם כל חברה המספקת מוצרי דלק.
240. איני מוצאת לקבל טענות אלו של הנתבעים וזאת ממספר טעמים, אשר בכל אחד מהם לבדו די, לא כל שכן בהצטברותם.
לא מצאתי מקום לראות את ההתקשרות שבין חגור לרניוס, כזו העומדת באופן עצמאי ומנותק מיתר ההתקשרויות החוזיות.
הסכם ההפעלה נחתם לאחר שנחתמה מערכת של הסכמים, לרבות אותם הסכמים אשר הנתבעים מבקשים לראותה כעת כמערכת הסכמית כובלת.
בהסכם ההפעלה עצמו נזכרת פז וההתקשרות עמה, וזאת כחלק בלתי נפרד מההסכם בין הצדדים. כך על פי ההסכם וכך על פי הנספח לאותו הסכם.
משכך, דווקא מקום בו תתקבלנה כל טענות הנתבעים לעניין קיומו של הסדר הכובל (וכאמור סוגיה זו לגופה נדונה במסגרת תביעת פז והתביעה המחוזית), ודווקא מקום בו ימצא להורות, מכל טעם, על ביטול ההתקשרות שבין פז לבין רניוס, הפועל היוצא של אותה מסקנה הינה גם ביטול הסכם ההפעלה.
241 אני ערה לטענת הנתבעים על פיה אין מניעה להותיר את הסכם ההפעלה על כנו, ואולם מקום בו כלל הוראות הסכם ההפעלה, שלובות במערכת הסכמית כוללת, מדובר בטענה אשר לא ניתן לקבלה.
ביטול ההסכמים הנטענים על ידי רניוס, יביא בהכרח לצורך בהגדרת מונחים וסוגיות שונות מחדש, לרבות נתונים כספיים והתמורה, והללו מעצם טיבם מחייבים הסכמה.
242. משכך, המשמעות המעשית של קבלת כל טענות הנתבעים במסגרת תביעת פז, הינה ביטול הסכם ההפעלה ומכאן כי ממילא יהא על רניוס לפנות את התחנה.
--- סוף עמוד 67 ---
243. בנוסף, וחשוב מכך, אין בהכרה בדבר קיומו של הסדר כובל (ככל שנמצא כזה), כדי לאיין את מחדלי רניוס ביחס לקיום חיובה על פי הסכם ההפעלה, לרבות מתן דיווחי אמת.
מקום בו נמצא כי רניוס אכן הפרה, באופן יסודי ומתמשך את הוראות הסכם ההפעלה, שמורה לחגור הזכות לעתור לביטול ההתקשרות לרבות על דרך של פינוי רניוס המקרקעין וקבלת הפרשי העמלות.
זאת ועוד, גם מקום בו היה נמצא כי חגור היא-היא, זו אשר גרמה לרניוס לנזק מכוח ההתקשרות בהסדר כובל, או כי היא תרמה להיווצרותו של הנזק עקב התנהלותה מול פז או רניוס, גם אז לא היה מקום להורות על ביטול זכותה של חגור לקבל את התמורה עליה הוסכם בין הצדדים בהסכם אשר הנתבעים עצמם עומדים על אכיפתו, אלא כי לכל היותר היה מקום לקזז מכך את נזקיה של רניוס.
244. כל זאת, עוד קודם שנדרשתי לטענות לעניין קיומו של הסדר כובל או התאמתה של חגור אליו, אשר יידונו בתביעות פז והתביעה המחוזית.
אוסיף ואבהיר עם זאת בשולי החלטתי כי ככל שהייתי נדרשת לאותן טענות בהליך דנן, היה מקום גם לתת את הדעת, בין היתר, למועד בו הועלו הטענות, לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון לעניין השלכות הטענות על חיובי עבר (כמו גם יכולתה של רניוס לתבוע מכוחן פיצוי), למשמעות שיש לייחס למסמכים שונים אשר הוגשו לתיק לעניין התאמת פעילותה של חגור (כגון ת/4 ), ועל התמונה העובדתית כפי שהתבררה בפני לעניין מערך היחסים וכוחות במשולש שבין פז-רניוס-חגור, במסגרתה מצא הנתבע 2 בעצמו לומר, בין היתר כי: "איימנו שנעצור את הכל" וזאת בהתייחס למחלוקת אשר התגלתה בינו לבין פז באשר לחובות האבודים. (לעניין זה ראה עמוד 111 שורה 12 לפרוטוקול הדיון)
245. משנתתי דעתי לכל אלו, איני רואה בטענות הנתבעים באשר לקיומו של הסדר כובל, או ביחס להתאמת פעילותה של חגור לאותו הסדר, כטעם אשר יש בו לאיין את חובת הנתבעים בפינוי התחנה.
עצימת עיניים וחוסר תום לב
246. חגור מצאה לעתור בפני בית המשפט לפסיקתו של פיצוי הנובע מאי תשלום כספים המגיעים לה לשיטתה ביחס לתקופה של שנים ארוכות.
מאידך, מצאו הנתבעים להפנות את שימת הלב לדרך התנהלות חגור ונציגיה במהלך השנים, המלמדת לשיטתם על שיהוי, כמו גם הסכמה בפועל לדרך חישובן של העמלות.
--- סוף עמוד 68 ---
247. לעניין זה, והגם כי מצאתי את התנהלותה של רניוס כזו אשר יש בה משום הפרה יסודית של הסכם ההפעלה, מצאתי להוסיף לבחון את ההשלכות או המשמעות שיש ליחס להתנהלותה של חגור עצמה מול רניוס, במהלך השנים.
248. במסגרת סעיף 22 להסכם ההפעלה, ניתנה לחגור האפשרות לקבל מהמפעיל העתקים נאותים של מסמכים בכל הקשור לכמויות הדלקים אשר סופקו לתחנה מעת לעת ובכל הקשור לעמלות המשולמות למפעילי תחנות התדלוק. במסגרת סעיף 24 לאותו הסכם נקבע כי תמונה ועדת ביקורת משותפת.
מר רופא, המצהיר המרכזי מטעם חגור, אישר במסגרת חקירתו הנגדית כי מעולם לא הוקמה אותה וועדת ביקורת, ובכל הנוגע לבדיקות של נציגי חגור, הוכח כי אלו מעולם לא נעשו כדבעי שעה שלכל היותר נבדקו מספרי הליטרים אך לא מחירם או הרכב אותו מחיר. (לעניין זה ראה עמוד 38 שורות 6-17 לפרוטוקול הדיון).
למעלה מכך, מתשובותיו של מר רופא בחקירה החוזית עלה במפורש כי עם כניסתו לתפקיד בשנת 2012, לא אך שהתברר לו כי לא נערכה בדיקה ראויה על ידי גורמים מקצועיים לעניין הכספים המתקבלים מרניוס, אלא כי גורמים בתוך המושב פעלו לעכב ביצוע אותה בדיקה.
(לעניין זה ראה עמוד 42 שורות 17-28 לפרוטוקול הדיון).
249. במסגרת ע"א 3912/90 EXIMIN S.A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ [פורסם בנבו], הכיר נשיא בית המשפט העליון דאז, כבוד השופט שמגר, בקיומו של אשם תורם חוזי וקבע כי במקרה שבו מדובר בשני צדדים שגרמו לנזק בהתנהגותם, חלוקת האחריות היא תוצאה מתבקשת.
עוד קבע כבוד הנשיא שמגר כי מקום בו שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף את האחד על רעהו, אלא שראוי לחלק את האחריות ביניהם באופן שבו כל צד יישא בחלקו בנזק, כאשר חלוקה כזו מתיישבת גם עם הדרישה להקטנת הנזק, אלא שכאן מדובר ב"הקטנת נזק" בשלבים קודמים להפרה או בשלב ההפרה עצמו, וזאת באמצעות שימוש בהוראות סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בגל הפרה חוזה) התשל"ה 1970.
בעניין זה ראה גם ת.א. 333/95 (חיפה) שוסטר נ' אוגרון ואח' (פורסם בנבו) , וכן ת.א. 11203/00 ז'ק מיטרני בע"מ נ' טכנו רייט(1993) בע"מ (פורסם בנבו) וכן מאמרו של פרופ' אריאל פורת "הגנת אשם תורם למפר חוזה -אימתי?, עיוני משפט (יח) תשנ"ד,103.
250. מקום בו חגור מצאה לנכון לא אך שלא לממש זכותה לבדוק את הנתונים המועברים לידיה, יש לכאורה לראותה כמי שתרמה במעשיה ובמחדליה להיקפו של הנזק, גם אם לא לעצם היווצרותו.
--- סוף עמוד 69 ---
251. מן העבר השני, יש לתת את הדעת להיקף ההפרות של הסכם ההפעלה על ידי הנתבעת 1, כמו גם לחוסר תום הלב הנלמד מסוגית תוכן הדוחות אשר הוגשו, הנתונים שננקבו, וחשוב מכך – אלו שלא.
כפי שציינתי לעיל, אין המדובר באירוע במסגרתו התבררה חוסר הסכמה פרשנית ביחס להוראותיו של הסכם, אלא לבחירה מודעת שלא לכלול מידע עובדתי ונתונים, אשר נהיר כי היה מקום לכלול אותם במסגרת חישוב התמורה המגיעה לחגור.
252. היה זה כב' הנשיא לנדוי, אשר קבע במסגרת ע"א 838/75 חיים ספקטור נ' יוסף צרפתי פ"ד לב (1) 231, כי אין מקום כי זה הפועל בחוסר תום לב , יפיק הנאה מפירות חוסר תום הלב, אך משום שהנפגע יכול היה לגלות את האמת ולא עשה כן.
253. משנתתי דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין בסוגיה זו אני מוצאת להעמיד את שיעור הרשלנות התורמת של חגור לנזק שנגרם לה, על 25%.
סוף דבר
254. מקום בו נמצא כי דרך חישוב התמורה המגיעה לחגור מרניוס התבססה על מסד נתונים שאין בו ממש;
מקום בו הנחות והחזרים אשר ניתנו לנתבעים על חשבון מחיר הרכישה או מחיר המכירה של הדלקים, לא נכללו במסגרת התחשיב של "מרווח השיווק" ומכאן חלקה של חגור באלו;
מקום בו הוכח כי הנתבעים גבו בגין הוצאות קידום מכירות סכום עודף מחגור, עת שקיבלו החזרים ביחס לחלק מהסכומים שנמנו לעיל מפז;
ומקום בו התברר כי הנתבעים המשיכו להפחית סך של 12.5% מסך התמורה המגיעה לתובעת בגין השתתפותה בהוצאות קידום המכירות על אף שהנתבעת 1 עצמה קיבלה החזר מלא של הוצאות אלו;
בהינתן כל אחד מאלו, לא כל שכן הצטברותם, אני מורה כי רניוס הפרה את הסכם ההפעלה הפרה יסודית.
255. לעניין זה אני מוצאת להוסיף ולציין כי ככל שמדובר היה במחלוקת בודדת באשר לשאלת הכללתו של סכום החזר פרטני זה או אחר, יכול ולא היה מקום להורות על פינוי התחנה, אפילו נמצא לדחות את טענות רניוס לעניין מהות או מטרת אותו החזר, ובלבד שהיה נמצא כי מדובר במחלוקת פרשנית בתום לב.
--- סוף עמוד 70 ---
ואולם נוכח השיטתיות והיקף הפעולות/מחדלים, אין מנוס מלהסיק כי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים.
באשר להפרת חובת תום הלב בקיום ההסכם, אני מוצאת לשים דגש על סוגית המשך הפחתת העמלה המגיעה לחגור בשיעור של 12.5% מכוח "השתתפות" חגור בהוצאות קידום המכירות. אותן הוצאות אשר בפועל, הושבו במלואן על ידי פז.
256. בהינתן האמור לעיל, אני מורה בזאת כדלהלן:
א. הנתבעים, יחד ולחוד, יפנו את הנכס הידוע כחלק מחלקה בגוש 7523 במושב חגור, וזאת בתוך 90 יום מהיום.
ב. באשר לרכיב הכספי של התביעה אשוב ואפנה תחילה לעובדה כי הנתבעים 2-3 אישרו חתימתם על כתב הערבות כלפי חגור, וזאת בכל הנוגע לחובותיה של רניוס.
משכך, ונוכח האמור לעיל, אני מורה כי הנתבעים 1-3, יחד לחוד, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:
1) חלקה של התובעת התשלומים אשר שולמו לרניוס תחת הכותרת של "הנחת תדלוק עצמי" – בהתאם לחוות דעתו של מומחה מטעם חגור, דהיינו סך של 178,822 ₪.
2) חלקה היחסי של התובעת בהנחת הסולר בהיקף של 30,000 ₪ החל מינואר 2008 וכלה בתום התקופה הנקובה בחוות הדעת של המומחה מטעם חגור מר אוריאל, דהיינו אוגוסט 2012.
3) חלקה של התובעת התשלומים אשר שולמו לרניוס תחת הכותרת של "השתתפויות חד פעמיות" – בהיקף של 49,443 ₪ בגין התקופה הנקובה בכתב התביעה וסך של 85,992 בגין התקופה הנקובה בכתב התביעה שכנגד המחוזית.
4) מלוא הסכומים אשר קוזזו על ידי רניוס בהיקף של 12.5% מתוך התמורה המגיעה לחגור בגין השתתפות חגור בהוצאות קידום מכירות, דהיינו סך של 653,420 ₪ בגין התקופה הנקובה בכתב התביעה, וסך נוסף של 190,102
257. כל הסכומים אשר נמנו לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הגשת כתב התביעה הרלוונטי, ועד למועד מתן פסק הדין ובצירוף מע"מ כדין.
--- סוף עמוד 71 ---
מסכומים אלו יש להפחית שיעור של 25% אחוזים בגין רשלנות תורמת כמפורט לעיל.
258. על בסיס רכיבי הכרעתי לעיל, תגיש התובעת פסיקתא לחתימה, וזאת בתוך 14 יום מהיום, ותוך שהתחשיב על בסיסו נערכה הפסיקתא, יצורף לה.