פסק דין
1. לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה על סילוק ידה של הנתבעת 1 מהמקרקעין הידועים כגוש 7523 חלקה 1 והחולשים על שטח כולל של כ-4,500 מ"ר (להלן:
°
--- סוף עמוד 1 ---
°
°
"המקרקעין"), כמו גם יורה לנתבעים 1-3 להוסיף ולשלם לידי התובעת את יתרת התשלום המגיעה לה, לשיטתה, מכוח הסכם שימוש והפעלה של תחנת תדלוק המצויה על מקרקעין בשטח של כ-1,520 מ"ר. התחנה תיקרא להלן: "תחנת הדלק".
°
2. במסגרת כתב התביעה טענה התובעת (אשר תיקרא להלן: "חגור"), כי הינה החוכרת הרשומה של המקרקעין, בעוד פז חברת נפט בע"מ -הנתבעת 4 (להלן: "פז"), הינה חוכרת המשנה.
בשנת 1995 התקשרה התובעת עם הנתבעת 1 (להלן: "רניוס") בהסכם במסגרתו ניתנה לרניוס האפשרות להפעיל את תחנת הדלק ולעשות שימוש במקרקעין, וזאת כנגד תשלום חודשי בהיקף של 31.5% ממה שהוגדר בגוף אותו הסכם כ- "רווח המפעיל".
הסכם זה ייקרא להלן: "הסכם ההפעלה".
3. לשיטת חגור, בסמוך למועד הגשת התביעה, נערכה על ידה בדיקה, אשר העלתה כי במשך שנים, הומצאו לידיה על ידי רניוס דיווחים הכוללים נתונים כוזבים באשר להיקפו של "רווח המפעיל". כפועל יוצא, שילמה רניוס לידי חגור סכומים נמוכים בהרבה מאלו המגיעים לה על פי הוראות ההסכם.
היקף הנזק הוערך על ידי חגור בסך של למעלה מארבעה מיליון שקל, אך הועמד לצורכי אגרה על סך של 2,500,000 ₪.
4. ניסיונות חגור לקבל הסברים והבהרות לא נענו, עד כי לא נותר לה ,לשיטתה, אלא לפתוח בהליך אשר מטרתו סילוק ידה של רניוס מהמקרקעין כמו גם קבלת יתרת התמורה המגיעה לה, לתקופה של שבע השנים אשר קדמו למועד הגשת התביעה.
באשר לנתבעים 2-3 טענה חגור כי אלו חבים כלפיה מכוח ערבות אישית עליה חתמו ביחס לכלל חיובי רניוס בהסכם.
5. במסגרת כתב ההגנה הועלו על ידי הנתבעים טענות קשות באשר למערכת ההסכמית המשולשת (חגור-רניוס-פז), לרבות היותה של זו מקפחת ומפלה, קיומו של ניצול ארוך שנים מצד פז את המפעיל-רניוס, היותה של מערכת הסכמית זו בגדר הסדר כובל העומד בניגוד להוראות חוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח 1988 (להלן: "חוק ההגבלים העסקיים").
הנתבעים טענו כי היה בדרך התנהלות פז כדי להפוך את פעילות תחנת הדלק ללא כדאית בהיבט הכלכלי, תוך פגיעה אנושה במכירות וההכנסות של רניוס.
על כך הוסיפו הנתבעים וטענו להפרות של ההסכמים על ידי פז, אשר הגדילו את נזקי רניוס ואף מנעו קיצור תקופת ההסכם. באשר לחגור, טענו הנתבעים כי בדרך התנהלותה היה כדי הפרת הוראות חוק ההגבלים העסקיים, לרבות מכוח סעיף 6 לאותו חוק, עת כי חגור התאימה פעילותה לאותו הסדר כובל.