פסק דין
1. לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה על סילוק ידה של הנתבעת 1 מהמקרקעין הידועים כגוש 7523 חלקה 1 והחולשים על שטח כולל של כ-4,500 מ"ר (להלן:
°
--- סוף עמוד 1 ---
°
°
"המקרקעין"), כמו גם יורה לנתבעים 1-3 להוסיף ולשלם לידי התובעת את יתרת התשלום המגיעה לה, לשיטתה, מכוח הסכם שימוש והפעלה של תחנת תדלוק המצויה על מקרקעין בשטח של כ-1,520 מ"ר. התחנה תיקרא להלן: "תחנת הדלק".
°
2. במסגרת כתב התביעה טענה התובעת (אשר תיקרא להלן: "חגור"), כי הינה החוכרת הרשומה של המקרקעין, בעוד פז חברת נפט בע"מ -הנתבעת 4 (להלן: "פז"), הינה חוכרת המשנה.
בשנת 1995 התקשרה התובעת עם הנתבעת 1 (להלן: "רניוס") בהסכם במסגרתו ניתנה לרניוס האפשרות להפעיל את תחנת הדלק ולעשות שימוש במקרקעין, וזאת כנגד תשלום חודשי בהיקף של 31.5% ממה שהוגדר בגוף אותו הסכם כ- "רווח המפעיל".
הסכם זה ייקרא להלן: "הסכם ההפעלה".
3. לשיטת חגור, בסמוך למועד הגשת התביעה, נערכה על ידה בדיקה, אשר העלתה כי במשך שנים, הומצאו לידיה על ידי רניוס דיווחים הכוללים נתונים כוזבים באשר להיקפו של "רווח המפעיל". כפועל יוצא, שילמה רניוס לידי חגור סכומים נמוכים בהרבה מאלו המגיעים לה על פי הוראות ההסכם.
היקף הנזק הוערך על ידי חגור בסך של למעלה מארבעה מיליון שקל, אך הועמד לצורכי אגרה על סך של 2,500,000 ₪.
4. ניסיונות חגור לקבל הסברים והבהרות לא נענו, עד כי לא נותר לה ,לשיטתה, אלא לפתוח בהליך אשר מטרתו סילוק ידה של רניוס מהמקרקעין כמו גם קבלת יתרת התמורה המגיעה לה, לתקופה של שבע השנים אשר קדמו למועד הגשת התביעה.
באשר לנתבעים 2-3 טענה חגור כי אלו חבים כלפיה מכוח ערבות אישית עליה חתמו ביחס לכלל חיובי רניוס בהסכם.
5. במסגרת כתב ההגנה הועלו על ידי הנתבעים טענות קשות באשר למערכת ההסכמית המשולשת (חגור-רניוס-פז), לרבות היותה של זו מקפחת ומפלה, קיומו של ניצול ארוך שנים מצד פז את המפעיל-רניוס, היותה של מערכת הסכמית זו בגדר הסדר כובל העומד בניגוד להוראות חוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח 1988 (להלן: "חוק ההגבלים העסקיים").
הנתבעים טענו כי היה בדרך התנהלות פז כדי להפוך את פעילות תחנת הדלק ללא כדאית בהיבט הכלכלי, תוך פגיעה אנושה במכירות וההכנסות של רניוס.
על כך הוסיפו הנתבעים וטענו להפרות של ההסכמים על ידי פז, אשר הגדילו את נזקי רניוס ואף מנעו קיצור תקופת ההסכם. באשר לחגור, טענו הנתבעים כי בדרך התנהלותה היה כדי הפרת הוראות חוק ההגבלים העסקיים, לרבות מכוח סעיף 6 לאותו חוק, עת כי חגור התאימה פעילותה לאותו הסדר כובל.
--- סוף עמוד 2 ---
6. לגופה של תביעת חגור נטען כי רניוס שילמה לחגור את מלוא הסכומים המגיעים לה, ולא מסרה בידי חגור דיווחים כוזבים.
לשיטת הנתבעים, ההנחות והזיכויים אשר ניתנו לרניוס על ידי פז במהלך השנים, לא היו כלולים מעולם ב- "רווח המפעיל" כהגדרתו במסגרת ההסכם בין חגור לרניוס.
משכך, לא נפל כל פגם בדרך התנהלות הנתבעים במערך יחסיהם עם חגור.
7. הנתבעים הוסיפו והגישו תביעה שכנגד במסגרתה טענו להפרת התחייבויות חגור ופז לאפשר בניית והפעלת מתקן שטיפה, כאשר הנזק אשר נגרם לרניוס עקב כך הוערך על ידה בהיקף של כארבעה מיליון ₪. לצורכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 1,000,000 ₪.
עוד טענו הנתבעים כי חגור ופז הפרו את ההתחייבות והמצגים אשר הוצגו בפני הנתבעת לעניין תקופתה של חכירת המשנה, כאשר זו אמורה הייתה להסתיים בעבור 30 שנה ולא 49 שנים, והיה באותה הפרה כדי פגיעה קשה באפשרות מימושה של זכות הסירוב הראשונה להפעלת התחנה אשר ניתנה לרניוס בהסכם עם חגור. לפיכך, נתבקש סעד הצהרתי על פיו חכירת המשנה תפקע בשנת 2021 (בעבור 30 שנה), ולא בעבור 49 שנים.
8. בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד טענה חגור כי התביעה התיישנה ולא מתקיימים בתיק זה חריגי סעיף 4 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").
9. לגופה של תביעה הכחישה חגור קיומו של קשר בין ההסכם נשוא התביעה המקורית לבין הסדרים חוזיים אחרים, טענה כי לא הופרו על ידה התחייבויות או מצגים כלשהם, וממילא זכות הסירוב הראשונה אשר ניתנה לרניוס, הייתה כפופה לקיום התחייבויותיה במהלך תקופת ההסכם המקורית.
מקום בו הפרה רניוס את ההתחייבויות החוזיות, אין עוד זכות הסירוב דלעיל, רלוונטית.
10. ביחס לתביעה המקורית הודיעה פז כי היא תומכת במתן הסעד המבוקש בתביעת חגור ככל שעניינה סילוק ידה של רניוס מתחנת הדלק. באשר לתביעה הכספית, הודיעה פז כי אינה נוקטת עמדה.
במסגרת כתב ההגנה לתביעה שכנגד , נטענה על ידי פז טענה מקדמית של התיישנות, שיהוי ונזק ראייתי.
לגופן של הטענות בכתב התביעה שכנגד נטען על ידי פז כי רניוס לא הייתה מעולם צד להסכם אשר נכרת בין פז לחגור, לרבות לעניין משך תקופת חכירת המשנה, ומשכך, אין כל יריבות בין התובעים שכנגד לבין פז בעניין זה.
באשר לסוגית מתקן השטיפה טענה פז כי אינה צד להסכם אשר בין חגור לרניוס וכי במערך היחסים אשר בין פז לבין רניוס, הוצעו לרניוס מספר רב של הצעות והטבות, לרבות בנושא תחנת השטיפה.
--- סוף עמוד 3 ---
11. ביום 12.12.12 הוגשה על ידי רניוס לבית המשפט המחוזי מרכז-בלוד תביעה כספית, על סך של 14,000,000 ₪ ועתירה למתן סעדים הצהרתיים, וזאת במסגרת ת.א. 24084-12-12 (תביעה זו תקרא להלן: "התביעה המחוזית").
במרכזה של התביעה המחוזית הועלו על ידי רניוס טענות בדבר קיומו של הסדר כובל במערך היחסים אשר בין רניוס לפז וחגור אשר הוכתב על ידי פז, ואושרר על ידי חגור.
הוסיפה רניוס וטענה כי חגור התאימה פעילותה להסדר זה במובן הוראות סעיף 6 לחוק ההגבלים העסקיים. בנוסף נטען על ידי רניוס כי המערכת ההסכמית כוללת בחובה תניות מקפחות בחוזה אחיד וכי פז הפרה את הוראת המערכת ההסכמית עמה.
12. בכתב ההגנה לתביעה המחוזית טענה חגור כי עיקר טענות רניוס בעניין זה הינן במערך היחסים אשר בין רניוס לפז, וכי חגור "שורבבה" לאותה תביעה אך בשל הגשת תביעה הפינוי דלעיל. לגופו של עניין הכחישה חגור היותה צד להסדר כובל, או אישרורו של הסדר כאמור כמו גם התאמת פעילות.
13. חגור הוסיפה והגישה תביעה שכנגד לתביעה המחוזית ובמסגרתה חזרה על הטענות הנקובות בתביעה המקורית, תוך שהיא מוסיפה ועותרת לסעד כספי בגין התקופה שבין מועד הגשת התביעה המקורית (9/2012) ועד למועד הגשת התביעה שכנגד( 2/2013) כמו גם בגין שבע השנים שקדמו לתקופה הנדונה במסגרת התביעה המקורית דהיינו ביחס לשנים 1997-2005.
14. במסגרת כתב ההגנה של פז לתביעה המחוזית הוכחשו טענות רניוס ונטען כי בין הצדדים מתנהל הליך כמעט זהה לחלוטין בבית משפט השלום בראשון לציון וזאת במסגרת תיק מספר 29886-09-12 (אשר ייקרא להלן: "תביעת פז").
15. במסגרת ישיבת קדם משפט התביעה המחוזית אשר התקיימה בפני כב' סגן הנשיא, השופט שינמן, הגיעו הצדדים לכלל הסדר דיוני במסגרתו נקבע כי התביעה המחוזית תתברר יחד עם התיק דנא ויחד עם תביעת פז, כאשר טענות רניוס כנגד פז יהוו חלק מתביעת פז, והטענות כנגד חגור, יהיו חלק מהתביעה דנן.
16. עוד נקבע כי התביעה שכנגד המחוזית, תועבר כתביעה נפרדת, תוך המלצה כי תשמע במאוחד עם שני התיקים הנוספים. עוד הוסכם על הצדדים כי שמורות להם כל טענותיהם.
להסדר זה ניתן תוקף של החלטה.
17. על אף שסברתי כי יש מקום לאיחוד כל ההליכים וכל התיקים בין הצדדים, לא היה מי בעלי הדין מעוניין באותו איחוד, ולמעשה עד למועד כתיבת פסק דין זה, נותרו ההליכים בתביעת פז ובתביעה נשוא פסק דיני זה, נפרדים.
--- סוף עמוד 4 ---
18. עם זאת, במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 25.6.13, הגיעו הצדדים לכלל הסכמות דיוניות במסגרתן נקבע כדלהלן:
א. סוגיית ההסדר הכובל, תידון ותוכרע במסגרת תביעת פז.
ב. התביעה שכנגד המחוזית (זו המתייחסת לשבע השנים שקדמו להליך הנוכחי כמו גם התקופה שלאחריה), תאוחד עם התיק דנן.
להסכמות אלו של הצדדים ניתן תוקף של החלטה.
19. בהמשך, במסגרת הדיון מיום 15.2.15, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה דיונית נוספת על פיה, אין מניעה כי במסגרת תביעה זו, יופנה בית המשפט גם למסמכים ולכתבי הטענות אשר הוגשו בתיק פז, ככל שמי מהצדדים יבקש להסתמך על אותו מסמך. גם להסכמה נוספת זו, ניתן תוקף של החלטה. ((בעניין זה ראה עמוד 46 שורות 8-9 לפרוטוקול הדיון).
20. לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות, בראיות אשר הוגשו לתיק בית המשפט, בתצהירי הצדדים והחקירות הנגדיות, ונתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין תביעת הפינוי להתקבל, דין התביעה הכספית להתקבל באופן חלקי ודין התביעה שכנגד להידחות. טעמיי להלן:
המחלוקות בקליפת אגוז
21. על אף שהצדדים מצאו לפרוס בפני יריעה עובדתית רחבה מאוד ( לרבות כזו אשר לא הייתה רלוונטית לצורך הכרעה בסכסוך), דומה כי את עיקר המחלוקות ביניהם ניתן לרכז לסוגיות המרכזיות הבאות:
א. התיישנות.
ב. פרשנות המונח "רווח המפעיל".
ג. שאלת הפרת ההסכם בין חגור לרניוס נוכח הדיווחים אשר הועברו והתשלומים אשר שולמו על ידי רניוס לחגור.
ד. השתתפות חגור בעלות הוצאות קידום המכירות.
ה. הפרת ההסכם על ידי חגור, בכל הנוגע למתקן שטיפת הרכבים.
ו. הפרת ההסכם על ידי חגור נוכח משך תקופת חכירת המשנה בין חגור לפז.
ז. הנזק, שיעורו והיקפו.
ח. השלכות סוגיית ההגבל העסקי על תוצאות ההליך אשר בפני.
רקע עובדתי והסכמים נוספים
--- סוף עמוד 5 ---
22. הגם שעיקרה של תביעה זו הינו הסכם ההפעלה אשר נחתם בין חגור לרניוס ביום 1.5.1995, לא ניתן להתעלם, ולו נוכח המחלוקות הפרשניות, מקיומם של הסכמים נוספים אשר נחתמו בין הצדדים, כמו גם ממסמכים והסכמים אחרים אשר השליכו על מערכת היחסים החוזית בין הצדדים.
הללו, לפי סדר כרונולוגי, יפורטו להלן:
22.1. ביום 14.10.1986 נחתם הסכם בין הנתבע 2 למר ששון חי ועניינו העברת זכותו של מר חי, ככל שתתגבש כזו, לתפעול התחנה העתידה לקום במקרקעין לידי הנתבע 2 (נספח א' לתצהיר רניוס). הסכם זה יקרא להלן : "הסכם חי-קמיר".
22.2. ביום 25.12.1986 נחתם הסכם בין חגור לבין מר חי במסגרתו התחייבה חגור כי כנגד הקמת התחנה על ידי מר חי, תינתן לו האפשרות להפעיל את התחנה כמו גם הזכות לחלק מההכנסות ממבני העזר אשר יוקמו על ידו במקרקעין. באותו הסכם ניתנה גם הסכמת חגור להתקשרותו של מר חי עם כל חברת נפט, על פי בחירתו, לשם הקמת תחנת התדלוק וחתימה על הסכם קמעונאות כמקובל אצל אותה חברת נפט.
תקופת ההסכם נקבעה ל-24 שנה, תוך מתן אפשרות בעבור 10 שנים להודיע על סיום ההסכם כגד תשלום על פי מנגנון שנקבע מראש. (נספח ב' לתצהיר מר יעקב קמיר, נספח ג' לתצהיר התובעת). הסכם זה ייקרא להלן: "הסכם ההפעלה הישן".
22.3. ביום 8.4.1987 נחתם הסכם פיתוח בין מנהל מקרקעי ישראל לבין חגור (נספח ג' לתצהיר יעקב קמיר). חוזה זה ייקרא להלן: "חוזה הפיתוח".
22.4 ביום 4.2.1988 נחתם הסכם בין חגור לפז אשר עניינו הקמת תחנת הדלק על ידי פז, כמו גם מתקני שירות, ומינוי מר חי או חליפו כמפעיל קמעונאי של פז לצורך שיווק ומכירה של מוצרי פז, ותוך שחגור מתחייבת להחכיר לפז את המקרקעין בחכירת משנה לתקופה של 30 שנה. (ראה נספח ד' לתצהיר מר רופא, נספח ד' לתצהיר יעקב קמיר). הסכם זה ייקרא להלן: "הסכם חגור-פז".
22.5. ביום 6.1.1990 נחתם הסכם קימעונאי בין פז לבין מר ששון חי, במסגרתו מונה מר ששון חי כמפעיל ונתן שירות בתחנת הדלק של מוצרי פז. להסכם זה צורף נספח במסגרתו העביר מר ששון חי, בהסכמת פז, את הפעלת תחנת הדלק לידי הנתבע 2 למשך 10 שנים. (ראה נספח ה' לתצהיר מר יעקב קמיר). הסכם זה ייקרא להלן: "ההסכם הקימעונאי המקורי".
--- סוף עמוד 6 ---
22.6 ביום 12.6.1991 נחתם הסכם קימעונאי בין פז לבין הנתבעת 1, תוך ביטול כל הסכם קמעונאי קודם. במסגרת הסכם זה מונתה הנתבעת 1 כקמעונאית של פז בתחנת הדלק. (ראה נספח ו' לתצהיר יעקב קמיר). הסכם זה ייקרא להלן: "ההסכם הקימעונאי".
22.7 ביום 10.3.1993 – נחתם הסכם החכירה הראשי בין חגור לבין מנהל מקרקעי ישראל וזאת לתקופה של 49 שנה, כמו גם אפשרות להארכת תקופת החכירה לתקופה נוספת של 49 שנה.
חוזה החכירה כולל הסכמת מנהל מקרקעי ישראל להחכרת משנה לפז. (נספח ג' לתצהיר רופא). הסכם זה ייקרא להלן: "הסכם החכירה הראשי".
22.8. ביום 10.3.1993- נחתם הסכם חכירת המשנה בין חגור לפז במסגרת הוחכרו לפז בחכירת משנה המקרקעין למשך תקופת החכירה. (נספח ד' לתצהירו של מר רופא). הסכם זה ייקרא להלן: "הסכם חכירת המשנה".
22.9 בין התאריכים 16.10.94-13.11.1994, נחתמו מסמכי המחאת זכויות במערך היחסים שבין פז-רניוס-חי.
22.10 ביום 1.5.1995 – נחתם הסכם חגור רניוס (נספח ח' לתצהירו של מר יעקב קמיר). הסכם זה ייקרא כאמור להלן: "הסכם ההפעלה".
22.11. ביום 8.5.1995- נחתם הסכם רניוס-קמיר-חי-הרפז – אשר עניינו המחאת זכויות מכוח הסכמים קודמים. (נספח י' לתצהירו של מר יעקב קמיר).
22.12. ביום 28.9.1998 – נחתם הסכם נוסף בין הנתבעת 1 לחגור, אשר עניינו יכולתם של הצדדים לקצר את תקופת הסכם ההפעלה קודם שיחלפו 26 שנה ממועד חתימתו.