61. אשר לסעד המבקש להכיר בזכאות לשימוש במחצית מזכויות הבניה ברכוש המשותף ובחלקה כולה, הרי שמעבר לאמור לעיל נציין, כי התובעת לא הוכיחה נתונים בסיסיים בהקשר זה, כמו עצם קיומן של זכויות בניה והיקפם.
לא רק זאת, אלא שבסטטוס הנוכחי של התובעת, אשר לכל היותר היא בעלת זכות אובליגטורית להירשם כחוכרת במקרקעין, לא הוכח שלתובעת יש "זכויות בניה", וממילא לא הוכחה זכאותה בזכויות בניה, בהיקף כזה או אחר, ברכוש המשותף ובחלקה בכלל.
62. הסעד שנותר לדיון, מבין הסעדים שנתבעו במסגרת התביעה, נוגע לבקשת התובעת "לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשו הנתבעים ברכוש המשותף על פי חלקה של התובעת ברכוש המשותף – כפי שייקבע שמאי מטעם ביהמ"ש" (סעיף 28(ו) לכתב התביעה).
חומר הראיות מעלה, כי התובעת לא הוכיחה זכאות לסעד המבוקש, ולו מפאת העובדה שהיא לא הוכיחה, ולו באופן קלוש, מהם דמי השימוש הראויים ביחס לשטח "העודף" בו עשו הנתבעים שימוש, כאשר בהקשר זה יצויין כי לא רק שהתובעת לא הגישה חוות דעת שמאי או מומחה אחרת להוכחת שיעור דמי השימוש, אלא שהיא לא טרחה אפילו לטעון לגבי שיעורם.
די היה בכך כדי להביא לדחיית תביעתה של התובעת בנדון, וזאת במנותק משאלת עצם הזכאות לדמי שימוש.
63. להשלמת התמונה נציין, כי אין בעדות התובעת לפיה הנתבעים, או מי מהם, הציעו לה, בשלב כזה או אחר, סכום כספי תמורת השטח העודף (סעיף 15 לתצהיר עדותה הראשית) כדי לשנות מהתוצאה ביחס לדחיית התביעה בגין הסעדים אותם ביקשה.
אכן, הנתבע יוסף פרחי אישר בחקירתו הנגדית, כי לפני הגשת התובענה הוא הציע לשלם לתובעת עבור השטח העודף (עמ' 56 לפרוטוקול), וזאת במסגרת ניסיון להגיע איתה להבנות בכדי לסיים את הסכסוך ביניהם (וזאת כארבע שנים לפני הגשת התביעה, קרי לאחר פניית התובעת בשנת 2008).
ברם, ניסיון להגיע להסדר במסגרת משא ומתן עובר להגשת תביעה, וביסוס זכות לסעדים הנתבעים לחוד.
יודגש שהתובעת לא ביססה את עילת תביעתה על הסכמה מצד הנתבעים לתשלום סכום כזה או אחרת, ואף לא טענה בנדון להודאת בעל דין מצד הנתבעים, ובסיכומיה (לרבות סיכומי התשובה) כלל לא נדרשה לעובדה זו.
כאמור, חומר הראיות מוביל למסקנה משפטית השוללת את זכויות התובעת לסעדים המבוקשים, ואין בחלופת הצעות במסגרת משא ומתן שהתנהל בין הצדדים עובר להגשת התובענה בכדי לשנות ממסקנה זו.
האמור נכון גם ביחס לסעד של חיוב הנתבעים בדמי שימוש, סעד שכאמור כלל לא הוכח ע"י התובעת.
ולסיום – הבקשה לפיצול סעדים
64. בתאריך 22.10.17, שלושה ימים לפני ישיבת ההוכחות האחרונה שהיתה קבועה בתיק, הגישה התובעת בקשה לפיצול סעדים, לפי תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובמסגרתה זו ביקשה "פיצול סעדים כך שאם ביהמ"ש הנכבד ישאיר את גבול המגרשים בהתאם למצב הקיים תוכל המבקשת להגיש תביעה כספית ולתבוע את מלוא נזקיה" (סעיף 7 לבקשה).
עוד נטען כי "בעת הזו כלל לא ניתן להעריך את נזקיה של המבקשת הנובעים מתוצאה ישירה של מיקום קו החלוקה – הגדר שתקבע ע"י ביהמ"ש" (סעיף 8 לבקשה), וכן כי "קו החלוקה יש בו להשפיע על גודל המגרש של המבקשת ויותר מכך יש בו כדי להכתיב את היקף זכויות הבניה במגרש של המבקשת אשר בעת הזו כלל לא ניתן להערכה" (סעיף 10 לבקשה).
במועד הגשת הבקשה ניתנה החלטה שהיא תידון במהלך הישיבה, ובסופה של הישיבה הוחלט שהצדדים יוכלו להתייחס לבקשה בסיכומיה.
65. בסיכומיה חזרה התובעת על בקשתה לפיצול סעדים כפי שהועלתה בבקשה מיום 22.10.17, כשהיא טוענת כי "בעת הזו אין באפשרות התובעת לכמת ולהעריך את מלוא הנזקים שנגרמו לה ממחדלי ומעשי הנתבעים, כף שלמעשה טרם התגבשו כל נזקי התובעת."
הנתבעים התנגדו לבקשה בסיכומיהם, כי היה על התובעת להכניס בגדר התביעה את מכלול הסעדים אותם ביקשה, וכי ההליך אינו בגדר "תוכנית כבקשתך", בו יכולה התובעת לבקשת את פיצול הסעדים כאשר התברר לה שמזלה לא שפר עליה במסגרת ההליך.
66. האמת היא שהבקשה לפיצול סעדים, כפי שנוסחה ע"י התובעת, מתייתרת נוכח הנטען בה.
ודוקו. התובעת אינה מצביעה על נזק מסויים, שאת הפיצוי בגינו היא יכולה היתה לתבוע במסגרת ההליך שלפניי, ואשר לגביו מבוקש פיצול סעדים, שהרי רק ביחס לנזק שכזה ניתן היה לדון בבקשה לפיצול סעדים.
משכך הם פני הדברים, אין נפקות של ממש לבקשת התובעת לפיצול סעדים, שהרי התובעת מבקשת לשמור על זכותה לתבוע נזק ערטילאי אותו היא לא מגדירה, ואשר גם לשיטתה אינו ניתן להערכה נכון להיום, וביחס לנזק שכזה אין טעם במתן היתר לפיצול סעדים.
נוסיף כי ככל שאכן הכוונה לנזקים שנגרמו עקב השימוש שעשו הנתבעים לאורך השנים, אך לא ניתן להעריכם משום שטרם התגבשו, הרי שאין כל צורך בפיצול סעדים לגביהם, שכן העילה בגין נזקים שכאלה תיוולד רק עם התגבשותם.
ככל שתוגש בעתיד תביעה בגין סעד כספי שהעילה בגינו לא התגבשה במועד הגשת התביעה, לרבות סעד בגין נזק שטרם התגבש במועד זה, אין צורך כעת במתן פיצול סעדים ביחס אליו, משום שאין מניעה עקרונית מהגשת תביעה בגינו, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלת קיומה של עילה בידי התובעת ביחס לסעד שכזה, ובשאלה האם הקביעות בפסק הדין הנוכחי חוסמות, מכוח מעשה בית דין, את האפשרות לקבלו.
67. יודגש, כי ביחס לסעד שכבר נתבע במסגרת התביעה, ובו ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים בדמי שימוש נכון למועד התביעה , אך כשלה בהוכחת זכאותה לקבלו, הרי שדין התביעה לגביו להידחות, ואין בבקשה לפיצול סעדים כדי למלט את התובעת מהתוצאה לגבי סעד זה.
סוף דבר
68. לאור האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.
69. בשים לב להתמשכות ההליכים ולמשאבים שנדרשו לנתבעים לנהלם, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע מס' 2, אבנר פרחי, ולנתבע מס' 3, יוסף פרחי, הוצאות משפט בסך 12,000 ₪ לכל אחד משני נתבעים אלה (וביחד 24,000 ₪).
הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י' שבט תשע"ט, 16 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
אמיר סלאמה