פסק דין
1. י.ע.ץ טכנולוגיות בע"מ היא חברה רשומה בישראל שבעלי מניותיה הם עזר יחזקאל, יאיר צדיק ובועז צדיק. בין בעלי המניות התגלעו מחלוקות שנדונו בבתי משפט. ביום 6/9/2018 ניתן פסק דין מקיף בבית משפט זה שעסק במספר תביעות הדדיות בין הצדדים. על פסק הדין הוגשו ערעורים - הן על ידי מר עזר יחזקאל והן על ידי החברה, יאיר צדיק ובועז צדיק.
2. הואיל וקופת החברה ריקה, התכנסה האסיפה הכללית של החברה וביום 18/11/2018 החליטה על גיוס הון מבעלי המניות; חלקו בהלוואות בעלים וחלקו בהשקעה תמורת הקצאת מניות. כן הוחלט כי ככל שבעל מניות לא יעמוד בתנאי גיוס ההון, תדולל אחזקתו בחברה.
3. בבקשה המונחת להכרעתי כעת עותר עזר יחזקאל לביטול ההחלטה בדבר גיוס ההון. הטענה העיקרית המועלית כנגד ההחלטה היא כי גיוס ההון נועד לשרת את האינטרס של בעלי המניות האחרים בחברה כנגד המבקש, כלומר לממן את ההליכים שנוקטים בעלי המניות כנגדו. בין היתר נטען כי ההחלטה מנוגדת להוראות פסק הדין שניתן בתביעות ההדדיות שבין הצדדים, ההחלטה מקפחת את המבקש, וכי אין כל צורך לגיטימי בגיוס הון.
רקע
4. בשנת 2001 ייסדו עזר יחזקאל (להלן: עזר) והאחים יאיר צדיק (להלן: יאיר) ובועז צדיק (להלן: בועז) את חברת י.ע.ץ טכנולוגיות בע"מ. החברה הוקמה על מנת לעסוק בייעוץ ושיווק בתחומי ההיי-טק והייעוץ הניהולי. נוסף על כך, פעלה החברה בתחום הנדל"ן, בדרך של מתן ייעוץ ומימון תביעות של בעלי קרקעות לפיצויים בשל פגיעה עקב פרסום תכניות מתאר, תביעות על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965.
5. מניות החברה חולקו בין שלושת בעלי המניות - עזר קיבל 33% מהמניות, בועז קיבל 33% מהמניות ויאיר 34% מהמניות. עזר מונה לכהן כדירקטור יחיד בחברה. במשך מספר שנים פעלה החברה, בעיקר במימון תביעות לפיצויים, עד שבשנת 2007 נקלעו הצדדים למשבר אמון עמוק. בשנת 2010 הוחלט על הפסקת כהונתו של עזר כדירקטור יחיד בחברה ועל מינויים של יאיר ובועז כדירקטורים במקומו.
6. בשנת 2011 הגישה החברה נגד עזר וחברה שבבעלותו, תביעה לבית משפט השלום בחיפה בתיק 41988-06-11 בגדרה עתרה החברה לסעדים כספיים ולמתן חשבונות (להלן: התביעה הראשונה). עזר מצדו, יחד עם החברה שבבעלותו, הגישו תובענה שכנגד בבית משפט השלום בגדרה עתר להחזר הלוואות בעלים שנתן לכאורה לחברה.
בשנת 2012 הגישה החברה כנגד עזר תביעה כספית נוספת לבית משפט השלום בתיק 50116-03-12 (להלן: התביעה השנייה).
בשנת 2013 הגיש עזר לבית משפט זה בת.א 21089-12-13, [פורסם בנבו] תביעה להסרת קיפוח, תביעה על פי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: תביעת הקיפוח). בין לבין הגיש עזר גם בקשה לפירוק החברה שנדחתה (פר"ק 39765-01-12) [פורסם בנבו].
7. הדיון בכל התובענות שבין החברה לעזר אוחד ונדון בפני כב' השופטת י' קראי-גירון בבית משפט זה. ביום 6/9/2018 ניתן פסק הדין בשְׁלוֹשׁ התביעות, כולל בתביעה שכנגד (להלן: פסק הדין בתביעות).
8. בפסק הדין בתביעות קבע בית המשפט כי במסגרת התביעה הראשונה על עזר לשלם לחברה סך של 492,333 ₪ בלבד. בית המשפט דחה את עתירות החברה לסעדים נוספים. כן דחה את התביעה השנייה שהגישה החברה כנגד עזר מחמת התיישנות. בית המשפט קיבל באופן חלקי בלבד את טענות עזר לקיפוח והורה על "הפרדת כוחות" בין הצדדים בדרך של התמחרות בין בעלי המניות. עוד קבע בית המשפט (פסקה 122 לפסק הדין) כי הבסיס לכל התביעות נעוץ בסכסוך שבין בעלי המניות. על כן הגיע למסקנה כי "[...] אין מקום לכך שהחברה היא שתממן את העלויות הכרוכות בניהול התביעות הללו[...]. בהמשך הוסיף "על-כן על האחים צדיק, ביחד ולחוד, להשיב לקופת החברה את הכספים שנמשכו בגין ניהול תביעת הקיפוח, התביעות הכספיות (כולל בית משפט השלום), ובגין התביעה שהוגשה על ידי דהאן (תביעתו של צד ג' כנגד החברה - ר' ס)". בהעדר נתונים הורה בית המשפט על מינוי מומחה לקביעת הסכום שעל יאיר ובועז להשיב לחברה.
9. על פסק דין זה הגישו גם עזר וגם החברה, יאיר ובועז ערעורים לבית המשפט העליון. עזר והחברה שבשליטתו הגישו ערעור בתיק ע"א 7719/18 [פורסם בנבו] והחברה, בועז ויאיר הגישו ערעור בתיק ע"א 7624/18 [פורסם בנבו]. ביום 3/10/2018 ניתן בבית משפט זה, בהסכמת הצדדים, צו הדדי לעיכוב ביצוע כל החיובים שבפסק הדין בתביעות עד הכרעה בערעורים.
10. לצורך מימון ההליכים בערעורים, הן בתשובה לערעורו של עזר והן בערעור שהגישו החברה, יאיר ובועז, נדרשה החברה למימון, בין היתר לצורך הפקדת ערובה להוצאותיו של עזר בערעור. הואיל ובקופת החברה אין מזומנים, נדרש גיוס הון למימון ההליכים.
11. ביום 1/11/2018 נשלחה על ידי יאיר הזמנה לעזר ובועז לאסיפה כללית של החברה (נספח 7 לבקשה). בהזמנה נכתב כי על פי החלטת הדירקטוריון זומנה ישיבה ליום 11/11/2018 שבגדרה תידון הצעה לגיוס סך של 50,000 ₪. בהצעת ההחלטה נרשם כי כל בעל מניות יתבקש לשלם חלק יחסי מהסך של 50,000 ₪, דהיינו עזר 16,500 ₪, בועז 16,500 ₪ ויאיר 17,000 ₪. כן הוצע כי 90% מהסכומים הנ"ל יינתנו לחברה בהלוואות בעלים ו-10% יועברו לחברה כהשקעה כנגד הקצאת מניות לפי שווי של 1 ₪ למניה.
עוד הוצע כי ככל שמי מבעלי המניות לא ישלם את חלקו בגיוס ההון, יוכלו שאר בעלי המניות "להיכנס במקומו" בהתאם לחלקם היחסי. כלומר, חלקו בחברה של בעל מניות שלא ישקיע את ההון המבוקש, ידולל.
12. מועד האסיפה נדחה לבקשת בא כוחו של עזר ובסופו של יום נערכה האסיפה ביום 18/11/2018 באמצעות שיחת ועידה.
בסופה של האסיפה אושרה הצעת ההחלטה. עזר באמצעות בא כוחו הצביע נגד ההחלטה ובועז ויאיר הצביעו בעד קבלתה.
הבקשה
13. עם קבלת ההחלטה הגיש עזר את הבקשה העומדת להכרעה בפניי בגדרה הוא עותר כי בית המשפט יצהיר שההחלטה בדבר גיוס ההון מבעלי המניות בטלה.
עזר מבסס את בקשתו על מספר ראשים; בפן הדיוני טוען עזר כי ההחלטה פגומה שכן לא צורפה החלטת הדירקטוריון לכינוס האסיפה; עוד נטען כי למרות בקשותיו לא נמסרו לידיו מסמכים הנוגעים למצבה הכספי העדכני של החברה, לרבות דו"חות כספיים ומאזן בוחן. נטען גם כי מעולם לא התקבלה החלטה להגשת הערעור בשם החברה.
עזר מוסיף וטוען כי ההחלטה בטלה שכן היא אינה עומדת בדרישות הדין לגיוס הון מבעלי המניות. לטענתו לא הוכח צורך לגיטימי לגיוס ההון, ההצעה אינה שוויונית והקצאת המניות נעשית במחיר הנמוך משווי החברה. עוד נטען כי תכלית הגיוס, מימון ההליכים בשם החברה, מנוגדת לקביעה מפורשת של בית המשפט בפסק הדין בתביעות, לפיה הסכסוך האמיתי הוא בין בעלי המניות. לאור קביעה זו חייבה כב' הש' קראי גירון את יאיר ובועז להשיב לחברה את הכספים שנמשכו ממנה לצורך מימון ההליכים.
14. המשיבים מצדם סבורים כי אין כל פגם בהחלטה. לטענתם גם במקרים אחרים כאשר נדרש מימון לניהול הליכים בשם החברה התקבלו החלטות בדבר על גיוס הון מבעלי המניות (החלטה ב ת"א 40392-05-18) [פורסם בנבו]. המשיבים מבהירים כי ההחלטה על גיוס ההון מתחייבת, שאחרת תיפגע זכותה של החברה לניהול ההליכים בערכאת הערעור. התביעות הכספיות כנגד עזר נועדו לממש זכויות של החברה ולא של בעלי המניות האחרים. לטענתם טעתה השופטת קראי-גירון כאשר הורתה להם להשיב את הכספים שנלקחו מקופת החברה לצורך מימון ההליכים השונים. החלטה זו, כך לטענתם, מתעלמת מאישיותה המשפטית הנפרדת של החברה.
המשיבים מוסיפים וטוענים כי מטרתו של עזר היא למנוע מהחברה להשיב לטענותיו בערעורים. המשיבים סבורים כי לא נפל כל פגם דיוני בכינוס האסיפה ובהחלטה.
דיון והכרעה
15. כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לבטל את ההחלטה בדבר גיוס ההון לצורך מימון ההליכים המשפטיים של החברה כנגד עזר.
הטענות שהעלו הצדדים מעלות סוגיות רבות בעניין גיוס הון בחברה. כפי שיובהר, איני סבור שיש מקום לדון בכל הסוגיות במסגרת ההליך שלפני, ולכן אפתח את ההכרעה במספר הערות כלליות, ולאחר מכן אתייחס רק לשני עניינים; משמעות הקביעה בפסק הדין בתביעות כי החברה אינה צריכה לממן את ההליכים בתביעות שהתנהלו; והעדר הצורך בגיוס ההון.
כללי
16. כל חברה זקוקה למקורות מימון על מנת שתוכל לפעול. מקורות המימון עשויים להיות שונים; השקעות של בעלי המניות; השקעות של משקיעים חיצוניים; הלוואות מגורמים חיצוניים; הכנסות מפעילות החברה; מכירת נכסי החברה או השכרת נכסי החברה וכדומה.
ההחלטה מאיזה מקור לקבל את המימון הדרוש, היא החלטה של החברה, שמתקבלת באמצעות האורגנים השונים שלה. לא תמיד יכולה החברה לבחור כרצונה את מקור המימון הדרוש. הדבר נכון במיוחד כאשר לחברה אין פעילות עסקית ואין לה נכסים. זאת ועוד, הבחירה בין מקורות המימון השונים עשויה להיות מושפעת גם מעלויות המימון בכל מקור, משיקולי מס של החברה או של בעלי המניות וכדומה.
17. כאשר חברה בוחרת לגייס את ההון מבעלי המניות בדרך של הקצאת מניות, עליה לנהוג בשוויון ובהגינות כלפי בעלי המניות, שאחרת יכולה ההקצאה להביא לדילול אחזקותיו של בעל המניות שאינו משתתף בהקצאה ובעקבות כך להיחשב בנסיבות מסוימות כמקפחת (ראו סקירה מקיפה בע"א 6041/15 האמה בע"מ נ. מולר (25/9/201[פורסם בנבו] 6); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר, [פורסם בנבו] פסקאות 4-5 לפסק דינו של השופט ברק, שלעמדתו העקרונית הצטרפו גם השופטים נאור ורובינשטיין (14/12/2006); ת"א (חי') 887/05 דוכן נ' קהת [פורסם בנבו] (2/2/2010); וראו גם: צ. כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות, כרך ב', עמ' 211-210 (2008
18. עם זאת, ככל שגיוס ההון נדרש לצרכיה של החברה, וככל שהוא יעשה באופן שוויוני והוגן, מבלי לקפח מי מבעלי המניות, לא יהיה בכך כל פסול.
19. ההליך הנוכחי מעורר את השאלה האם ראוי שהחברה תפעל לגיוס הון מבעלי המניות על מנת לתבוע אחד מבעלי המניות שנטען כי פגע בחברה. הקושי נוצר כתוצאה מכך שאותו בעל מניות שכנגדו מבקשת החברה לנקוט בהליכים, נדרש לממן את הוצאות ההליכים. גיוס הון שכזה מבעלי המניות, לרבות מי שצפוי להיתבע, עלול להיחשב כבלתי הגון (ראו ה"פ (ב"ש) 6042/08 גורן בר נ. טחן [פורסם בנבו] (24/9/2008); ת"א 16585-12-14 רייכמן נ. אולנסקי [פורסם בנבו] (7/2/2017)).
20. זאת ועוד, במקרה שבו מבקשת חברה לתבוע אחד מבעלי המניות, יש לבחון האם החלטת החברה לנקוט בהליכים נועדה לשרת את אינטרס החברה או את האינטרס האישי של בעלי מניות הרוב (ראו צ. כהן הנ"ל, בעמ' 206; ת"א 887/05 הנ"ל).
ההחלטה מושא הבקשה
21. במקרה הנוכחי אין צורך לבחון האם תכלית ההליכים היא לשרת את אינטרס החברה או את בעלי מניות הרוב, יאיר ובועז, שהרי בית המשפט כבר הכריע בכך בפסק הדין בתביעות. השופטת קראי-גירון קובעת מפורשות כי החברה התנהלה "כמעין שותפות" וכי הסכסוך האמיתי שבין הצדדים מקורו במחלוקות שבין בעלי המניות ולא מחלוקת שבין החברה לעזר.
קביעה זו היא אחת הקביעות שבעטין הגישו החברה, יאיר ובועז את הערעור וברי שמטרתו לשרת גם את האינטרס של יאיר ובועז ולא רק אינטרס של החברה. גם אם יתכן שחלק מטענות הערעור כגון הטענות בעניין דחיית התביעה הכספית השנייה כנגד עזר, עוסקות באינטרס של החברה, הרי שגם על כך ניתן להעיר כי משקבע בית המשפט שדין התביעה השנייה להידחות מחמת התיישנות, ספק אם סיכויי ההצלחה בערעור מצדיקים השקעת משאבים על ידי החברה. מכל מקום, גם לגבי תביעה זו קבעה השופט קראי-גירון כי תכליתה לשרת את עניינים של יאיר ובועז ולא את אינטרס החברה (פסקה 122 לפסק הדין).
22. אכן, הקביעות בפסק הדין בתביעות עשויות להתהפך בערעור, אולם כל עוד פסק הדין עומד על כנו, לא יתכן שהחברה תקבל החלטה המנוגדת לקביעה מפורשת זו. ככל שיאיר ובועז חולקים על הקביעה, יתכבדו ויערערו עליה, אולם כל עוד לא נהפכה הם אינם יכולים לקבל החלטות המנוגדות לקביעה זו.
23. דומני גם כי הצורך בגיוס הון מבעלי המניות דווקא לא הוכח. ראינו כי בפסק הדין חויבו גם עזר וגם יאיר ובועז לשלם סכומים שונים לחברה. הצדדים הסכימו על עיכוב ביצוע הדדי של החיובים הכספיים. הסכמה זו ניתנה מתוך ידיעה שבקופת החברה אין מזומנים כדי לממן את הערעור. אין כל סיבה לעכב את ביצוע החיובים הכספיים, המושתים על כל הצדדים, כאשר החברה זקוקה למימון.
ודוקו, בעת הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע כבר ידעו החברה, יאיר ובועז כי בכוונתם להגיש ערעור. אילו ביקשו לממן את הערעור מגיוס הון מבעלי המניות היה צפוי כי ישקלו זאת בטרם הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע ויעמידו גם את עזר על הצורך במימון. הגשת ההודעה המוסכמת לעיכוב ביצוע מלמדת כי גם יאיר ובועז סברו כי ניתן לנהל את הליכי הערעור ללא צורך בגיוס הון למימון ההליכים. לא ניתן הסבר מה השתנה ומדוע עומדים המשיבים גם כעת על עיכוב ההליכים באופן שמונע את התשלום שחייבים בעלי המניות לחברה (יוער, כי המשיבים הסכימו בדיון לוותר על עיכוב הביצוע באופן חלקי רק במסגרת הסדר פשרה שבסופו של דבר לא הושג).
סוף דבר
24. די בנימוקים האמורים, ההכרעה בפסק הדין בתביעות וקיומן של חלופות אחרות שאינן פוגעות במבקש, כדי לקבוע שדינה של ההחלטה מיום 18/11/2018 לגיוס הון מבעלי המניות של החברה להתבטל.
על כן אני מקבל את הבקשה ומצהיר כי ההחלטה לגיוס ההון מתבטלת.
המשיבים 1 ו-2, יאיר צדיק ובועז צדיק ישלמו למבקש, עזר יחזקאל, הוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪.
ניתן היום, ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
רון סוקול