10. פסיקתו של בית-המשפט העליון בישראל טרם הכריעה בסוגיות אלה, אף שניתן לזהות במסגרתה הדים משמעותיים לחלק מהגישות שהוזכרו לעיל. כך למשל, הובעה הדעה לפיה יש מקום לבחון בקשות מקלט בעילה של "פליטות במקום" לפי מבחן תום-הלב, קרי- יש לבחון האם עילת הפליטות הנטענת היא "כנה ואמיתית" (ראו: דברי כב' השופט דנציגר בעע"מ 4922/12 פלונים הנ"ל, פס' 21; עוד ראו: דברי כב' השופט סולברג בעע"ם 1484/13 פלונים נ' משרד הפנים (1.4.2014), פס' 16). כמו
--- סוף עמוד 8 ---
כן, הושמעה הדעה לפיה במקרים בהם מבקש המקלט יזם פעולות מכוונות ובלתי כנוֹת בישראל כדי ליצור בה עילת פליטות חדשה, יהיה בכך כדי להשפיע על הרף הראייתי שיידרש על-מנת להוכיח "פחד מבוסס היטב" מפני רדיפה (ראו: דברי כב' השופט עמית בעע"מ 4922/12 פלונים הנ"ל, פס' 1).
(ב) מן הכלל אל הפרט
11. כפי שציינתי בפתח הדברים, אני סבורה כי המקרה שלפניי אינו מצריך הכרעה בסוגיות האמורות. ההנחה שאינה שנויה במחלוקת ושהמשיב אינו מתכחש לה, היא כי מתרגלי "פאלון-גונג" נרדפים על-ידי רשויות המדינה בסין. יחד עם זאת, מטעמים שיפורטו מיד, לא מצאתי להתערב בקביעת בית-הדין לעררים לפיה המערערת לא הוכיחה כי היא מתרגלת את שיטת ה"פאלון-גונג" כדרך חיים. כמו כן, לא מצאתי להתערב בקביעה לפיה המערערת לא הוכיחה כי רשויות סין יודעות כי היא מתרגלת את השיטה האמורה בישראל, וכי היא הפגינה ליד השגרירות הסינית בישראל כדי לתמוך בשיטה האמורה. ממילא, לא הוכח "פחד מבוסס היטב" מפני רדיפה במידה שהמערערת תשוב לסין.
יוער כי בחנתי סוגיות אלה בהנחה המקלה עם המערערת, ולפיה ברמה העקרונית ניתן לבסס עילת "פליטות במקום" גם כאשר מדובר בפעולות עצמאיות שמבקש המקלט החל בהן מיוזמתו לאחר שעזב את מדינת מוצאו. זאת ועוד; בחנתי את עניינה של המערערת בהתאם לאמות-המידה הקבועות באמנת הפליטים, לפי הרף הראייתי המקל יחסית שנקבע בפסיקה לשם הוכחתה של עילת מקלט ("אפשרות סבירה" הנמוכה ממאזן הסתברויות). בנוסף לכל אלה, הנחיתי עצמי בהתאם לעיקרון לפיו הביקורת השיפוטית על החלטות בנוגע לבקשת מקלט מדיני צריכות להיעשות בקפדנות, בשים לב להשלכות מרחיקות הלכת של הכרעה שגויה על חייו ועל חירותו של מבקש המקלט.
(ג) המערערת לא הוכיחה כי היא מתרגלת את שיטת "הפאלון-גונג" באופן אדוק כדרך חיים
12. על-מנת להוכיח עילת רדיפה, על המערערת להראות כי היא מתרגלת את שיטת ה"פאלון-גונג" באדיקות כדרך חיים, כך שאם תוחזר לסין היא תעמוד לפני ברירה בלתי נסבלת מבחינתה, לוותר על השתייכותה לקבוצת מתרגלי "הפאלון-גונג" או לתרגל את השיטה בסתר למרות שהיא מהווה חלק בלתי נפרד מזהותה ומאורח חייה.
--- סוף עמוד 9 ---
זאת, כדי להימנע מרדיפתה על-ידי גורמי ממשל סיניים (ודוק, לשאלה האם גורמי השלטון בסין מודעים לפעולות המערערת בישראל באופן שמקים חשש לרדיפה מטעם זה, אתייחס בהמשך הדברים).
13. לאחר שבחנתי את מכלול החומר המונח לפניי, אני סבורה כי אין עילה להתערב במסקנתו של בית-הדין לעררים, לפיה המערערת לא הוכיחה כי היא מתרגלת את שיטת ה"פאלון-גונג" באדיקות כחלק מאישיותה ומאורח חייה. מדובר במסקנה סבירה בהתבסס על מספר טעמים מצטברים:
ראשית, לטענת המערערת, היא הגיעה לישראל באשרת תייר בשאיפה להישאר כאן כדי לעבוד ולשפר את מצבה הכלכלי. זמן קצר לאחר הגעתה לארץ היא נחשפה לראשונה בחוף הים בתל-אביב לשיטת "הפאלון-גונג" והחלה לתרגל את השיטה. אין מדובר, אפוא, במי שתרגלה את השיטה בסין טרם הגעתה לכאן, באופן שתרגול השיטה היה חלק מאורח חייה טרם הגעתה לישראל. העובדה שהמערערת החלה לתרגל את שיטת ה"פאלון-גונג" לראשונה לאחר הגעתה לישראל וזאת במשך שנה אחת טרם הגשת בקשתה למקלט מדיני כאן, מחייבת בחינה האמנם ה"פאלון-גונג" הפך תוך פרק זמן קצר יחסית לאורח חיים שהוא חלק בלתי נפרד מאישיותה של המערערת. אעיר כי בכך שונה עניינה של המערערת ממקרים אחרים של מתרגלי "פאלון-גונג" שנדונו בפסיקה הזרה אליה הפנתה ב"כ המערערת בטיעוניה לפניי. באותם מקרים, היה מדובר במתרגלי "פאלון-גונג" ותיקים יחסית, שהחלו בתרגול השיטה עוד בטרם עזבו את סין (לדוגמה: פסק-הדין האמריקאי ופסק-הדין האוסטרלי אליהם הפנתה ב"כ המערערת באסמכתא מס' 3 ובאסמכתא מס' 10 בכרך האסמכתאות).
שנית, הריאיון המקדמי נערך למערערת למעלה משנה לאחר שלטענתה היא החלה לתרגל באדיקות את שיטת "הפאלון-גונג" בישראל. אף-על-פי-כן, המערערת לא ידעה להשיב בריאיון המקדמי על שאלות בסיסיות הנוגעות לשיטת "הפאלון-גונג" ולעיקריה. ב"כ המערערת טענה בדיון לפניי כי הקושי של מרשתה להשיב לשאלות שהוצגו לה בריאיון המקדמי, נבע מקשיי תרגום ומאי-בהירותן של השאלות שהוצגו, ולא מהעדר ידע. בית-הדין לעררים לא התעלם מטענה זו, וציין בפסק-הדין כי בנקודות מסוימות במהלך הפרוטוקול של הריאיון המקדמי, צוין כי המתרגם לא הבין את שרצתה המערערת לומר, ולפיכך לא ניתן לשלול פער מסוים בתרגום. לצד זאת, בית-הדין התרשם כי מדובר בעניינים שהם בשולי הריאיון. הרושם הכללי שמתקבל
--- סוף עמוד 10 ---
מהריאיון המקדמי מצביע על קשיים באמינותה של המערערת ובגרסה שנמסרה על-ידה לעניין היותה מתרגלת באדיקות את השיטה.
שלישית, למערערת נערך ריאיון עומק מספר חודשים לאחר מכן (יוער כי לגבי ריאיון העומק, אין למערערת השגות לגבי מיומנות שירותי התרגום). בחוות-הדעת שנכתבה על-ידי המראיין, נכתב כי בריאיון: "עלו מספר בעיות אמינות בהצהרותיה, היורדות לשורש בקשת המקלט ובכך מחלישות את טענותיה". כך למשל, המערערת לא ידעה כי קיימת קבוצת "פאלון-גונג" בעיר מגוריה. כמו כן, המערערת סיפרה שבחגיגות השנה החדשה, היא הכינה לחבריה בשר מסוגים שונים. זאת, על-אף שאכילת בשר אינה עולה בקנה אחד עם ההשקפה של שיטת ה"פאלון-גונג". בנוסף, המערערת ציינה כי האיסור היחיד בשיטת ה"פאלון-גונג" בנוגע לאוכל ולשתייה הוא איסור שתיית אלכוהול. הצהרה זו מעוררת ספק בדבר בקיאותה של המערערת ומידת אדיקות אמונתה בשיטה הנדונה. כמו כן, המערערת לא ידעה לפרט אודות ספר על השיטה לגביו טענה כי קראה אותו מספר פעמים. אמנם, המערערת גילתה בריאיון העומק בקיאות רבה יותר בעיקרי שיטת "הפאלון-גונג" ביחס לריאיון המקדים שנערך עמה, אולם המראיין התרשם כי הדבר יכול להעיד על "עקומת למידה", קרי- הכנה טובה של המערערת לריאיון. לא נעלם מעיניי כי במסגרת חוות-הדעת, כתב המראיין כי: "במהלך הראיונות שנערכו למבקשת [המערערת] נתגלו מספר בעיות המעיבות על אמינותה באשר לתרגולה של שיטת הפאלון גונג, ברם הוחלט, לבחון את טענותיה כהווייתן, ללא קביעה נחרצת באשר לאמינותן" (ההדגשות אינן במקור-ד.כ.ל). ב"כ המערערת טענה לפניי כי משמעות האמירה האחרונה, היא כי לא נשללה אמינות גרסתה של המערערת. יש קושי לקבל טענה זו, שכן בסיום אותה חוות-דעת ציין המראיין כי: "מבקשת המקלט [המערערת] לא נמצאה אמינה בהצהרותיה בנוגע לסיבת [כך במקור] לעזיבת מדינתה". כמו כן, נראה כי הערת המראיין בדבר העדר קביעה נחרצת בעניין האמינות, מתייחסת לשאלה האם המערערת מתרגלת את השיטה בארץ, ואין בה כדי להתייחס ליתר השאלות, ובהן: מידת האדיקות של התרגול והאם הוא מהווה דרך חיים עבור המערערת (נראה שבעניינים אלה, ציין המראיין כי: "עלו מספר בעיות אמינות בהצהרותיה, היורדות לשורש בקשת המקלט ובכך מחלישות את טענותיה").
לבסוף, אציין כי בריאיון העומק סיפרה המערערת כי היא מתרגלת את שיטת ה"פאלון-גונג" פעם בשבוע בחוף הים בתל-אביב, וכן "בבית, בערב...זה לא קבוע,
--- סוף עמוד 11 ---
כשיש זמן". ספק אם תיאור זה מתיישב עם טענה לתרגול השיטה באדיקות כדרך חיים. עוד אציין כי המערערת הציגה צילומים בהם היא נראית מתרגלת "פאלון-גונג". עם זאת, כפי שהעיר בית-הדין לעררים בפסק-דינו, בצילומים אלה אין כדי להעלות או להוריד בנושא בקשת המקלט, שכן אין בהם כדי ללמד באיזו תדירות ובאיזו עוצמה המערערת מתרגלת את השיטה.
המסקנה המתבקשת ממשקלם המצטבר של מכלול הנתונים האמורים, היא כי אין עילה להתערב בקביעתו של המשיב לפיה לא הוכח שהמערערת מתרגלת של שיטת ה"פאלון-גונג" באורח אדוק כדרך חיים.
14. ב"כ המערערת טענה לפניי כי חזרתה של המערערת לסין תוביל לפגיעה חמורה בחופש המצפון והאמונה שלה, שכן היא תאלץ לוותר על תרגול שיטת "הפאלון-גונג" או לתרגל את השיטה בסתר בלבד, כדי לא להירדף על-ידי השלטונות שם. דא עקא, משנקבע כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי היא מתרגלת את שיטת "הפאלון-גונג" באדיקות וכחלק בלתי נפרד מאישיותה ומאורח חייה, ממילא ניטל העוקץ מהטענה האמורה.
(ד) המערערת לא הוכיחה כי השלטונות בסין מודעים להיותה מתרגלת של שיטת "הפאלון-גונג"
15. כאמור, הנחת הדיון היא כי מתרגלי שיטת ה"פאלון-גונג" נרדפים על-ידי הרשויות בסין (המשיב לא טען אחרת). על רקע זה, הקביעה עליה עמדתי בדבריי לעיל, לפיה לא הוכח שהמערערת מתרגלת את שיטת "הפאלון-גונג" באדיקות כדרך חיים, אינה מייתרת את הצורך לבחון האם שלטונות סין יודעים על פעילותה של המערערת בישראל, באופן המקים חשש כי אם תשוב לסין היא תירדף שם מטעם זה.
16. טענת המערערת ל"פחד מבוסס היטב" מפני רדיפה, נשענת על שני בסיסים: האחד, טענת המערערת לפיה היא תרגלה את שיטת "הפאלון-גונג" ביחד עם מתרגלים נוספים בחוף הים בתל-אביב לעיני כל. השני, טענת המערערת לפיה היא הפגינה מול שגרירות סין בישראל ביחד עם תומכים נוספים של השיטה. לגישת המערערת, הממשל הסיני צילם אנשים באירועים אלה, ולפיכך מתקיים חשש כי שלטונות סין יודעים על פעילותה בישראל וירדפו אותה בגין כך אם תשוב לארצה.
--- סוף עמוד 12 ---
17. בית-הדין לעררים קיבל את טענת המשיב לפיה המערערת לא הוכיחה כי שלטונות סין יודעים על כך שהיא מתרגלת "פאלון-גונג" בישראל, או כי היא השתתפה בהפגנה שארגנו תומכי השיטה מול השגרירות הסינית בישראל. גם מסקנה זו נראית בעיניי סבירה:
ראשית, המערערת סיפרה בריאיון המקדים עמה כי כשהיא מתאמנת בשיטת ה"פאלון-גונג" ביחד עם אחרים בחוף הים בתל-אביב: "סינים מצלמים תמונות, יכול להיות שחלק מהם שייכים לממשלה". לשאלת המראיינת האם היא יודעת זאת, השיבה המערערת: "אני לא יודעת. יכול להיות...הרבה אנשים מצלמים, אז יכול להיות שזה תמים". גם בריאיון העומק ציינה המערערת כי "אולי" השלטונות הסיניים צילמו אותה כשהתאמנה בים וכשהפגינה מול השגרירות, והוסיפה: "אני לא יודעת, זה אולי, אני לא יודעת בוודאות". מכאן שטענת המערערת לפיה צולמה על-ידי גורמי שלטון סיניים כשהיא מתרגלת "פאלון-גונג", היא בגדר השערה בלבד.
שנית, התצהיר של מר בן קמינסקי מיום 13.2.2013 לפיו הוא זיהה כי צלמים מטעם השלטונות הסיניים נכחו בהפגנה מול השגירות הסינית בישראל, הוא תצהיר כללי בלבד. אין בו כדי לבסס את הטענה לפיה המערערת ספציפית צולמה על-ידי אותם אלה שנחשדו על-ידי מר קמינסקי להיות צלמים מטעם הרשויות הסיניות (אציין כי לטענת המערערת נכחו בהפגנה כ- 300 אנשים). יוער כי מר קמינסקי מסר תצהיר גם במקרים קודמים של בקשות מקלט שהתבססו על טענת "פליטות במקום", על רקע תרגול שיטת "הפאלון-גונג" והשתתפות בהפגנות מול השגרירות הסינית בישראל. בפרשה קודמת כאמור, פסק כב' השופט סולברג כך:
"...המערערת והמצהירים מטעמה לא טענו כי ראו עיתונאים מצלמים את המערערת, אלא כי משתתפי המחאה צולמו. אמנם, כפי שטוענת המערערת, אין ביכולתה לצרף את התמונות שצולמו שם. אולם לא ניתן לקבוע כי המערערת אכן צולמה בהסתמך על העובדה שלא השתתפו אנשים רבים במחאה, כפי שהיא טוענת. ההנחות כי מדובר בהפגנה מחוץ לשגרירות ולא בחוף הים; כי המערערת אכן צולמה באותה הפגנה; כי העיתונאי שצילם את המערערת יעביר את תמונתה לשלטונות [סין-ד.כ.ל]; כי השלטונות יזהו אותה בתמונות, וכי ירדפו אותה על בסיס זה, כל ההנחות הללו אינן מספיקות כדי להקים פחד מבוסס לרדיפה כנדרש באמנת הפליטים...זאת גם אם נתחשב בקושי של
--- סוף עמוד 13 ---
מבקשי המקלט לספק הוכחות על הסכנה הנשקפת להם במדינת מוצאם, כפי שטוענת המערערת".
(עע"מ 2244/12 פלונית נ' משרד הפנים (21.8.2012), פס' 23; ההדגשה במקור-ד.כ.ל).
דברים אלה תקפים במלואם לנסיבות המקרה שלפניי.
שלישית, לטענת המשיב, ממקורות מידע (ובהם הדו"ח של משרד ההגירה הבריטי מיום 29.8.2012) עולה כי בני משפחתם של מתרגלי השיטה נרדפים על-ידי השלטונות הסיניים, גם כאשר המתרגל נמצא מחוץ לגבולות סין. במקרה דנן, המערערת סיפרה כי אמה ממשיכה לקבל פנסיה מהרשויות בסין, וכי בנה לומד בבית-ספר ציבורי בסין, באופן המלמד לכאורה כי הרשויות בסין אינן יודעות על פעילותה של המערערת בישראל. ב"כ המערערת טענה לפניי כי עובדות אלה אינן מלמדות דבר שכן בניגוד לנטען על-ידי המשיב, שלטונות סין אינם רודפים את בני משפחתם של מתרגלי שיטת "הפאלון-גונג", אלא את המתרגלים בלבד. טענה זו אינה מתיישבת עם דברי המערערת עצמה בריאיון העומק עמה, שכן היא השיבה למראיין כי לא סיפרה לבני משפחתה שהיא מתרגלת "פאלון-גונג" בישראל, מחשש שהדבר ייוודע לשלטונות סין ואז בני משפחתה עלולים להיפגע עקב כך. מכל מקום, גם אם אניח לצורך הדיון בלבד כי הממשל הסיני אינו רודף את בני המשפחה של מתרגלי השיטה אלא את המתרגלים בלבד כנטען על-ידי ב"כ המערערת, הרי עיון בפסיקה הזרה אליה הפנתה ב"כ המערערת בכתב הערעור, מלמד כי המשטרה הסינית מגיעה לבית המשפחה בניסיון לאתר את מי שחשוד בתרגול השיטה, או כדי לשלוח מסר מאיים כלפיו. ודוק, במקרה שלפניי אין טענה כי גורמי שלטון סיניים יצרו קשר עם מי מבני משפחת המערערת בסין בגין פעילותה בארץ. אף אין טענה כי גורמי שלטון סיניים יצרו קשר עם המערערת עצמה, והזהירו אותה או איימו עליה בגין פעילות זו. הדבר תומך בטענת המשיב לפיה לא הוכח כי שלטונות סין יודעים על פעילותה של המערערת בארץ.