--- סוף עמוד 3 ---
2. ביום 21.3.2013 ניתנה חוות-דעת בעניינה של המערערת, שאושרה ביום 14.5.2015. המלצת עורך-חוות-הדעת הייתה לדחות את בקשת המקלט. ההתרשמות מהריאיון הייתה כי עלו מספר בעיות אמינות בהצהרות של המערערת היורדות לשורש בקשת המקלט שלה, ובכך מחלישות את טענותיה. כמו כן, ההתרשמות הייתה כי המערערת לא הצליחה לבסס תשתית אובייקטיבית כי הממשל בסין מודע לתרגול השיטה על-ידה בישראל.
ביום 27.7.2016 התכנסה הוועדה המייעצת, וביום 15.9.2016 החליטה פה-אחד להמליץ על דחיית בקשת המקלט של המערערת. הוועדה מצאה כי גרסת המערערת אינה אמינה, וכי לא הוכח שהמערערת מתרגלת באדיקות מזה תקופה ממושכת את השיטה. עוד נקבע כי המערערת לא הוכיחה שהממשל הסיני מודע לפעילותה, וכן לא הוכיחה "פחד מבוסס היטב" מפגיעה חמורה בחייה או בחירותה אם תשוב למדינת מוצאה. ברקע הדברים, צוין כי המערערת נהגה בחוסר תום-לב כאשר הצטרפה לכאורה לאחר הגעתה לישראל לקבוצה נרדפת בארצה, בעוד טענתה הראשונית הייתה כי היא הגיעה לישראל כדי לעבוד ולהתפרנס.
ביום 3.11.2016 אימץ שר הפנים את המלצת הוועדה, ודחה את בקשת המקלט של המערערת. כנגד כך הגישה המערערת ערר לבית-הדין לעררים.
פסק-דינו של בית-הדין לעררים
3. בית-הדין לעררים עמד על כך ששאלת ההכרה בעילה של "פליטות במקום" לא הוכרעה עד כה בפסיקתו של בית-המשפט העליון. צוין כי השאלות אליהן יש להידרש במצבים אלה אינן פשוטות להכרעה, אולם ההכרעה בהן אינה מתחייבת בנסיבות עניינה של המערערת. בהקשר זה, נקבע כי המשיב אינו מכחיש את המדיניות הקשה בה נוקטים שלטונות סין כלפי מתרגלי שיטת ה"פאלון-גונג". מכאן שהמחלוקת בין הצדדים אינה נסובה על שאלת היחס של שלטונות סין כלפי מתרגלי השיטה. המחלוקת היא בשאלה האם המערערת הוכיחה כי היא מתרגלת את שיטת ה"פאלון-גונג" בצורה אדוקה כדרך חיים, וכן האם עניין זה ידוע לשלטונות סין. תשובת בית-הדין לשתי שאלות אלה הייתה שלילית. לפיכך, נקבע כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח "פחד מבוסס היטב" מפני רדיפה, והערר נדחה.
--- סוף עמוד 4 ---
4. למען שלמות הדברים, אציין כי מלכתחילה המערערת עתרה לפני בית-הדין לעררים לסעד חלופי לפיו ייקבע כי על המשיב לשנות ממדיניותו, ולאפשר למבקשי מקלט שבקשתם נדחתה, תקופת התארגנות בת 30 ימים ליציאה מן הארץ, חלף פרק זמן של שבועיים. בית-הדין לעררים קבע בפסק-דינו כי סעד זה התייתר, נוכח עיגון תקופת ההתארגנות במסגרת תיקון לנוהל שחל על העניין. בהודעת-הערעור לפניי, טענה ב"כ המערערת כי בית-הדין שגה כאשר קבע כי הסעד החלופי התייתר, וכי היה עליו להכריע בו. עם זאת, בדיון לפניי אישרה ב"כ המערערת כי לא ביקשה לתקן את כתב הערר לפני בית-הדין לצורך תקיפת התיקון החדש לנוהל. על רקע זה, הודיעה ב"כ המערערת לפרוטוקול כי היא חוזרת בה מהערעור בסוגיה זו. לפיכך, לא אזקק לה בהליך זה (פרוטוקול דיון מיום 24.3.2019, עמ' 2, ש' 1-3).