כאמור ביום 12.1.17 בית הדין הטיל עיקול במעמד צד אחד על הציוד שנמצא בחזקת הנתבעת, כולל מכונות ומכבשים.
הנתבעת לא ביקשה לבטל את העיקול.
על אף האמור, מעדותו של מר רוני עולה, כי חלק ניכר מהציוד נמכר לחברה גרמנית ולחברה טורקית לאחר החלטת בית הדין מיום 12.1.17 – ובניגוד גמור לאמור בה. לפיכך, מר רוני נשאל מדוע בכל זאת, נטען על ידי הנתבעת בדיון מיום 11.12.17 שאין הברחת רכוש וכי כל הציוד נמצא, ועל כך השיב: "לא אני טענתי" וכי במועד זה אכן רוב הציוד היה פה.
מר רוני העיד, כי כספי המכירה מגיעים לחשבון בבנק הפועלים, בו ניתן אשראי של 2 מיליון ₪, והנתבעים ערבים עליו באופן אישי. מכאן, שהנתבעים עשו דין לעצמם, הפרו צו שיפוטי והעדיפו את הבנק כנושה על פני נושים אחרים, ללא כל הסבר. ריקון החברה מנכסיה בניגוד לצו העיקול והברחת נכסיה מהווה התנהלות בחוסר תום לב.
נדגיש כי סעיף 6 לחוק החברות קובע, כי ייחוס חוב של חברה לבעל מניות בה ייעשה במצב בו מצא בית הדין כי צודק ונכון לעשות כן. בענייננו, ובזיקה לעדותו של מר רוני כאמור ובשים לב להתנהלותם של הנתבעים, מצאנו כי צודק ונכון לעשות כן.
21. לאור האמור, הגענו לכלל מסקנה כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום הסכום שייפסק.
שכרם של התובעים
22. התובע 1 טען לשכר של 18,000 ₪ ברוטו (16,000 ₪ עפ"י ההודעה לעובד + 2,000 ₪ על פי התחייבות החברה לתוספת שכר חודשי).
התובע 2 טען לשכר של 25,000 ₪ ברוטו בהתאם להודעה לעובד.
מכאן – להכרעתנו.
23. התובע 1 -
התובע 1 טען כי בינו לבין מר רוני התנהל משא ומתן להעלאת שכרו ב-2,000 ₪ ברוטו, בכפוף לקבלת אישור מעבדת ירי. להוכחת טענתו, התובע 1 צירף הודעת מסרון שהייתה ביניהם. אלא מאי, במהלך ישיבת ההוכחות התברר כי התובע צירף מסרון חלקי. הנתבעת הגישה את המסרון המלא (נ/1) כאשר התובע אישר את נכונותו. בשל חשיבות הדברים נביא להלן את תוכן המסרון–
התובע 1: "תודה לך. אני מנסה. אבל תעזור לי"
מר רוני: "אני רוצה להציע שאם צה מעבדת ירי תקבל אז את התוספת 2000 לברוטו".
התובע 1: "לא הבנתי?"
מר רוני: "אני רוצה להציע שברגע שנקבל אישור על מעבדת הירי נוסיף לך לברוטו 2000 ₪"
התובע 1: אין בעיה אם אתה אומר מילה שלך לא צריך בכתובים אבל רטרו ממרץ"
מר רוני: "זה יהיה קשה. והשאלה מתי תהיה יהיה אישור. מוצרים לקבוע זמן"
התובע 1: "לא יהיה קשה בכלל תעשה לו רווח והפסד הוא יראה שהוא מרוויח הרבה מאוד" (ראו ע' 20 ש' 1-6 לפרוטוקול).
מהודעת המסרון האמורה, עולה כי מר רוני ציין במפורש כי הוא רוצה להציע להעלות לתובע 1 את השכר. ברי כי את ההצעה יש להציע למקבלי ההחלטות. זו הסיבה שמר רוני ממשיך ומציין כי "זה יהיה קשה". התובע 1 מעודד את מר רוני ומבהיר כי זה לא יהיה קשה והוא מציע ש-"תעשה לו" דו"ח רווח והפסד כדי שיראה שהוא מרוויח הרבה מאוד. הנה כי כן, התובע 1 מפנה את מר רוני למי שמקבל את ההחלטות, כדי להראות לו שהוא מרוויח הרבה, וזאת על מנת "שלא יהיה קשה", קרי, על מנת שתאושר העלאה בשכרו בסך של 2,000 ₪ ברוטו. מכאן, שוכנענו כי ההצעה בדבר העלאה בשכר נותרה בגדר הצעה ותו לא.
עוד נוסיף כי העובדה שבפועל לא הועלה שכרו של התובע 1, ללא כל תלונה מצידו, מראה כי גם הוא הבין בזמן אמת כי לא אושרה לו העלאה בשכר.
יוצא אפוא, כי כל שכרו של התובע בא לידי ביטוי בטופס ההודעה לעובד, שם נכתב כדלקמן:
שכר (ברוטו) – 9,100 ₪, שעות נוספות גלובלי – 3,900 ₪ ונסיעות 3,000 ₪.
מכאן, ששכרו הקובע של התובע 1 (ללא תוספות) עומד ע"ס של 9,100 ₪ ברוטו, וזאת כעולה אף מתלושי השכר.
24. התובע 2 -
מההודעה לעובד של התובע 2, עולה כי שכרו (ללא תוספות) עמד ע"ס של 25,000 ₪ ברוטו – כפי שמשתקף אף מתלושי שכרו.
הודעה מוקדמת
25. התובעים טענו בכתב התביעה, כי הם זכאים לתמורת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים, בהתאם להודעה לעובד שנחתמה עימם.
לשיטתם, שכרו של התובע 1 מסתכם ב-18,000 ₪ ברוטו (13,589 ₪ נטו), בעוד ששכרו של התובע 2 מסתכם ב-25,000 ₪ ברוטו (17,375 ₪ נטו).
לפיכך, וכפי שעולה מסיכומי התובעים (בהם נתבע סכום נמוך מזה שנטען בכתב התביעה), התובע 1 זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך של 39,000 ₪ נטו (לפי 13,000 ₪ נטו), ואילו התובע 2 זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך של 52,125 ₪ נטו (לפי 17,375 ₪ נטו).
26. הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי סעיף ההודעה המוקדמת בהודעה לעובד של התובעים, הוסף בחוסר סמכות על ידי מנכ"ל החברה – מר יותם, כפי שמר יותם בעצמו כתב בהודעת דואר אלקטרוני לעובדים.
בנוסף, התובעים ידעו שנחתם עימם הסכם בחוסר סמכות ועל אף האמור לא הפסיקו את עבודתם – ומכאן שהם לא התנגדו לכך שסעיף ההודעה המוקדמת לא יחול עליהם.
הנתבעים אף חלקו על אופן החישוב הנטען.
27. עיון בהודעה לעובד של התובעים מעלה כי בשתיהן נכתב ונחתם על ידי מר יותם כי תינתן הודעה מוקדמת של 3 חודשים (לשני הצדדים).
28. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים בעניין שלפנינו, שוכנענו כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל בחלקה. ונסביר.
29. מר יותם, מנכ"ל החברה, העיד כי כונסה ישיבה של כל העובדים עם בעלי המניות, שם נמסר לעובדים כי מר יותם הוא הסמכות לעשות כל דבר בשם החברה. מר יותם קיבל את נוסח ההודעה לעובד מעו"ד של החברה, גייס עובדים וחתם מולם בסמכות מלאה על הודעה לעובד שפירטה את תנאי העסקתם. מר יותם העיד, כי הינו בעל ניסיון בתחום וכי התנאים שחתם מול העובדים הינם סבירים. עוד הוסיף, כי הבעלים של החברה ידעו שהוא נפגש עם עובדים ומגייס אותם (ראו ע' 28 ש' 18-28 וע' 29 ש' 1-7 לפרוטוקול).
הנה כי כן, עולה כי מר יותם, חתם על הודעה לעובד עם התובעים, שם פירט את תנאי ההעסקה, וזאת עשה בסמכות מלאה ומתוקף תפקידו.
30. מר יותם הוסיף והעיד, כי בשלב מסוים הייתה מתיחות בינו לבין בעלי המניות, כאשר באחת מהישיבות, טען אחד מבעלי המניות כי חתם עם העובדים על טפסי הודעה לעובד בחוסר סמכות. מפאת חשיבות הדברים, נביא להלן את עדותו בעניין זה:
"ש: הם ראו את ההסכמים קודם לכן?
ת: אני חושב שכן אבל אני לא זוכר. סה"כ אני זוכר ששילמו משכורות לפי ההסכם.
ש: שוחחת עם חלק מהמנהלים וביקשת מהם לשקול מחדש את ההסכם?
ת: הייתה ישיבה בה טען אחד מבעלי המניות שפעלתי שלא בסמכות ולכן עליי להודיע זאת לעובדים ולשלוח להם מייל, כאמור אז כבר היינו במצב מאוד מתוח שאני הודעתי להם או שנפרדים או שמתחילים לשלם ואז הם עמדו על זה שאכתוב לאותם עובדים שפעלתי שלא בסמכות. בשלב הזה כבר היה לי ייעוץ משפטי בגלל מצב העניינים שלא משלמים וכבר הבנתי כי ראיית שגם לספקים לא משלמים והבנתי לאן זה הולך. נאמר לי מהייעוץ שאני לא יכול לעזוב ברגע אחד אבל לכתוב בצורה כזו שהם הנחו אותי לומר.
ש: אם אני משקפת אותך, למעשה כתבת שפעלת מחוסר סמכות.
ת: לא. כתבתי שהם הנחו אותי לומר או לכתוב שפעלתי מחוסר סמכות.
ש: שפנית לעובדים ואמרת שפעלת מחוסר סמכות זה מה שהנחו אותך הבעלים ולא מתוך אמונה שפעלת כך.
ת: הם הנחו אותי"(ראו ע' 29 ש' 23-28 וע' 30 ש' 1-9 לפרוטוקול).
מעדותו של מר יותם, עולה כי הוא הונחה על ידי בעלי המניות למסור לעובדים שהוא פעל בחוסר סמכות ולכן התבקש לבטל סעיפים שונים בתנאי העסקתם, כגון סעיף ההודעה המוקדמת.
בהמשך עדותו, נשאל מר יותם באשר לתגובתם של התובעים לעניין רצון החברה בביטול ההודעה המוקדמת בת שלושה חודשים, וכך העיד:
"ש: לגבי התובע 1, מה הייתה ההתנהלות מולו בעניין ההודעות לעובד?
ת: מה ז"א? הוא הודיע לי שהוא לא מקבל. מר טוש אני זוכר שהודיע לי שהוא מבקש שבעלי המניות ידברו איתו"(ראו ע' 33 ש' 4-6 לפרוטוקול).
מכאן, שהתובעים לא הסכימו לשינוי בתנאי העסקתם. יתרה מכך, הנתבעים לא הציגו כל ראיה לשינוי בתנאי ההעסקה. עוד נוסיף, כי טענתם של הנתבעים לפיה התובעים המשיכו לעבוד גם לאחר שהודע להם על השינוי אינה מעלה ואינה מורידה בעניינינו. לא שוכנענו שהמשך עבודתם של התובעים, בהינתן שאלו לא הסכימו לשינוי בתנאי העסקתם, משמעו הסכמתם לגריעה בתנאי העסקתם.
31. מר יותם העיד, כי ניהל תביעה מול החברה, והתמודד מול תביעה שכנגד מצד החברה, בין היתר בטענת החברה לפיה חתם על תנאי העסקה בחוסר סמכות, אולם התיק הסתיים בפשרה – כשהנתבעת שילמה סכום מסוים למר יותם (ראו ע' 30 ש' 10-17 לפרוטוקול).
32. מנגד, הנתבעת הציגה גרסה שונה מזו של מר יותם. הנתבע 3 העיד בעניין זה כך:
"ש: ידעתם שמר גדות נפגש עם העובדים וחותם על הסכמי עבודה?
ת: זו שאלה חשובה שארצה להבהיר אותה. היו 2 שלבים, אחרי שקנינו את החב' קיבלנו אותה לידינו והתחלנו להתארגן. לקחנו מנכ"ל שהציג לנו את כל הרעיון, בגללו אני פה. ואז אמרנו אוקי נביא עובדים, הוא לקח את הרשימה של העובדים והחל להיפגש איתם. בגדול מה שהוא עשה, אנו הנחנו אותו להביא את העובדים הכי טובים אז הוא לקח עובדים. אף אחד לא אמר לו לדון איתם בכלל על הודעה מוקדמת או שום דבר, שיבחר את העובדים יסכם דברים ויבוא. אחרי חודש הגיע תשלום משכורות ובענייני הכספים שם לא התעסקתי בכלל ואז הגיע טלפון משלום כולו מבוהל ואמר אתם רואים מה יש לכם פה? הוא אמר שיותם גדות הלך עם כל העובדים והתחייב לתת להם 3 שנים ו-3 חודשים.
ש: אז למה רק אחרי 3 חודשים פניתם לעובדים?
ת: מישהו אמר את זה פה, הדבר קרה אחרי המשכורת הראשונה.
ש: לא. כולם מסרו שזה היה לאחר 3 חודשים.
ת: מבחינתי ומבחינתנו האזעקה הזו באה אחרי תשלום משכורות ראשון. שלום יותר יסודי בעניינים האלו ואז קראנו ליותם ושאלנו מה עשה, אמרנו שפעל בחוסר סמכות ושיודיע לכולם. כאילו הוא המנכ"ל שמתחייב לכל מיני דברים והוא היה צריך להודיע לעובדים ולא היה לו נעים. גייסנו את העובדים ואמרנו שיבינו שאנו לא יכולים לתת להם חודשים מראש ושאנו מבקשים שיקבלו שיהיה לפי החוק.
ש: אתם פניתם לעובדים?
ת: אנו כינסנו את כולם.
ש: אז למה ביקשתם מגדות?
ת: כי הוא עשה את זה וזה מה שנעשה. הוא שלח מייל לכולם כמו שהוא אמר פה שכאילו אמרו לו שזה לא בסמכות. הוא רצה להוציא את עצמו הבחור הטוב שאמרו לו שזה לא בסמכות אבל זה לא היה בסמכות וזו הייתה הפתעה מוחלטת".(ראו ע' 49 ש' 28, ע' 50 ש' 1-25 לפרוטוקול).
33. הנה כי כן, הוצגו בפנינו שתי גרסאות. האחת, גרסת התובעים שנתמכה בעדותו של מר יותם, והשנייה, גרסתם של הנתבעים שנתמכה בעדותו של הנתבע מס'3.
בסופו של יום, הוצגו לעיוננו ההודעות לעובד של התובעים המהוות ראיות בכתב. על מנת לסתור ראיות אלו, היה על הנתבעים לשכנע אותנו שאכן מר יותם פעל בחוסר סמכות. אולם, הנתבעים לא צלחו בכך.
עדותו של מר יותם הייתה אמינה עלינו בנקודה זו והחלטנו להסתמך עליה. הנתבעת לא הציגה סיכום כלשהו בכתב אל מול מר יותם ולפיו הוא אינו מורשה לסכם עם העובדים את תנאי העסקתם שבאו לידי ביטוי בתלושי השכר. זאת ועוד, טענתם של הנתבעים לפיה ההודעות לעובדים היו טעונות חתימה של דירקטוריון החברה - לא הוכחה ומכל מקום אף אינה משתלבת עם הגיונם של דברים. לדידנו, אין זה סביר לצפות מעובד בחברה, בכיר ככל שיהיה, כי לא יסמוך על הסכם שכר ותנאי עבודה שנחתם מול מנכ"ל החברה.
אם לא די בכך, נוסיף כי מישור היחסים שבין מר יותם, המנכ"ל, לחברה ובעלי מניותיה, אינם מעניינם של התובעים.
34. לאור האמור, מאחר והנתבעת לא דאגה להחתים את התובעים על הודעה לעובד בנוסח חדש /מתוקן ובשים לב להתנגדות התובעים לשינוי בתנאי העסקתם, אנו קובעים כי הנתבעת חייבת לתובעים תמורת הודעה מוקדמת בגין 3 חודשים לכל אחד, לפי התחשיב שלהלן:
התובע 1 – 9,100 ₪ * 3 חוד' = 27,300 ₪.
התובע 2 – 25,000 * 3 חוד' = 75,000 ₪.
35. לסיכום, הנתבעים ישלמו לתובע 1 סך של 27,300 ₪ (ברוטו) ולתובע 2 סך של 75,000 ₪ (ברוטו) בגין דמי הודעה מוקדמת.
הפרשי שכר
36. התובע 1 טען בכתב התביעה, כי במסגרת העסקתו, החברה התחייבה, באמצעות הנתבע 3, להוסיף לשכרו הברוטו סך של 2,000 ₪, החל מחודש 3/2016. לפיכך, על הנתבעת לשלם לו סך של 14,000 ₪ ברוטו בגין רכיב זה.
בנוסף, על פי ההודעה לעובד של התובע 1, הרכב שקיבל היה אמור להיות מגולם בשכרו. אולם, מתלושי השכר עולה, כי בעבור הרכב הופחת משכרו סך של 1,800₪ בכל חודש. לפיכך, על הנתבעת להוסיף לשכרו סך של 1,540 ₪ בעבור כל חודש ובסה"כ 12,320 ₪.
37. הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי טענת התובע 1 להבטחה של נתבע 3 בדבר העלאה בשכר בסך-2,000 ₪ לא התגבשה לכדי החלטה סופית ולהסכמה בכתב, אלא נשארה בגדר משא ומתן בלבד. העובדה כי שכרו לא עלה בפועל, ללא כל פניה מצידו, מעידה כי לא הייתה הסכמה בדבר העלאה בשכר.