פסק דין
1. התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעים, בה ביקשו לחייבם בתשלום סכומים שונים בגין תמורת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, פיצוי בגין אי קיום שימוע ו/או פיצויי הסתמכות, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה באופן מלא ופיצויי הלנה.
2. הנתבעים הגישו כתב הגנה, במסגרתו ביקשו לדחות את התביעה, בין היתר, מאחר ששולמו לתובעים כל זכויותיהם, על פי כל דין.
3. על מנת להימנע מהרחבת היריעה שלא לצורך, יפורטו טענות הצדדים באשר לכל רכיב מרכיבי התביעה בהמשך ובהקשר לאותו רכיב.
רקע
4. התובע 1 עבד בשירות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "החברה") בתפקיד מנהל מעבדה בליסטית בתקופה 9.2.16-27.9.16, ובסה"כ כ-7.5 חודשים (לטענת הנתבעת ניתן לתובע מכתב פיטורים כבר ביום 27.5.16, אך לבקשתו המשיך לעבוד 4 חודשים נוספים – ראו ע' 6 ש' 16-18 לפרוטוקול).
5. התובע 2 עבד בשירות הנתבעת בתפקיד סמנכ"ל הנדסה וטכנולוגיה בתקופה 28.2.16-29.9.16, ובסה"כ כ-7 חודשים.
6. הנתבעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בייצור מוצרי מיגון ביטחוניים - רכשה את פעילותה ונכסיה של חברה אחרת שהגיעה למצב של הקפאת הליכים.
7. הנתבעות 2 ו-4 הן בנות הזוג של מנהלי הנתבעת והן בעצמן הבעלים של מניות החברה. הנתבע 3, מר רוני אהרון בורנשטיין, הנו בעל מניות המשמש גם כדירקטור בחברה (להלן: "הנתבע 3" או "מר רוני").
8. עם תחילת עבודתם בחברה, ניתנה לכל אחד מהתובעים הודעה בכתב על תנאי העבודה.
9. תלושי השכר שניתנו לתובעים, משקפים נאמנה את הסכומים ששולמו להם בפועל.
הליכים נוספים
10. עם הגשת התביעה ולבקשת התובעים ניתן ביום 12.1.17 צו עיקול זמני על כספים המגיעים ו/או אשר יגיעו לנתבעת והמוחזקים ו/או אשר יוחזקו בעתיד ברשות בנק הפועלים (סניף עסקים נתניה) וברשות חברת TSM הגרמנית.
בנוסף, הורה בית הדין על הטלת עיקול על הציוד אשר נמצא בחזקת הנתבעת במקום עסקה בבית שאן, לרבות מכונות ומכבשים. כן הוטל עיקול על מכבש הידראולי המצוי בחזקת הנתבעת במקום עסקה בנצרת עילית.
הובהר לנתבעת כי במסגרת צו העיקול חל עליה איסור למכור ו/או להעביר את המיטלטלין המפורטים לעיל לידי צדדי ג'.
11. תוך כדי ניהול ההליך, התובעים הגישו בקשה להרמת מסך לצורך הטלת עיקולים אישיים על הנתבעים 2-4.
בהחלטתו מיום 30.10.17, דחה בית הדין את הבקשה.
12. ביום 11.12.17 התקיים דיון מוקדם, אך משהצדדים לא הצליחו להגיע להבנות שייתרו שמיעת ראיות, התיק נקבע לישיבת הוכחות אשר התקיימה ביום 2.10.18.
ראיות שנשמעו בדיון
13. התובעים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם, וכן את תצהירו של מר שלמה ממן – שעבד אף הוא בשירות הנתבעת (להלן: "מר שלמה").
בנוסף למצהירים, העידו מטעם התובעים מר יותם גדות – מי ששימש כמנכ"ל הנתבעת בתקופת העסקתם של התובעים (להלן: "מר יותם"), ומר שי ישראל חייט – אשר נתן שירותי מחשוב לנתבעת (להלן: "מר שי").
התובעים ביקשו לזמן לעדות גם את מר זכי יעקב, (להלן: "מר זכי") מהנימוק שעדותו קריטית לצורך הוכחת הברחת הנכסים. אולם, משהעד לא הופיע לישיבת ההוכחות, ב"כ התובעת הודיעה כי היא מוותרת על עדותו.
הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 3, מר רוני, שהינו כאמור, בעל מניות ודירקטור בנתבעת. מר רוני נחקר בבית הדין על תצהירו.
הרמת מסך ההתאגדות
14. התובעים עתרו במסגרת כתב התביעה, לחיובם האישי של בעלי המניות בנתבעת. לשיטתם, כוונת הנתבעים הייתה לחסל את הנתבעת ולהבריח את נכסיה במהרה מבלי לשלם לנושיה, לרבות לעובדיה, את הכספים המגיעים להם.
15. הנתבעים 2-4 הגישו כתב הגנה, בו התנגדו להרמת מסך ההתאגדות. לשיטתם, החברה עמדה בכל התחייבויותיה, כך התובעים קיבלו את מלוא שכרם והתנאים הנלווים לאורך כל תקופת העבודה. לחברה מעולם לא הייתה כוונה להונות מי מעובדיה או ספקיה. ההשקעה של בעלי המניות בחברה לא התבצעה על מנת למכור מכונות וציוד באופן פרטני במחירי הפסד, אלא להקים עסק משגשג. עסק שבסופו של יום – לא צלח, בין היתר, לאור העובדה שחלק מפעילויותיו של מר יותם בחברה היו בחוסר סמכות. כך גם, התובעים גרמו לנתבעים נזקים במיליוני שקלים, שעה שהתרשלו במילוי תפקידם.
16. ביום 29.10.17 הגישו התובעים בקשה להרמת מסך לצורך הטלת עיקולים על בעלי המניות של הנתבעת, הנתבעים 2-4. במסגרת הבקשה, התובעים טענו כי הנתבעים מנסים להבריח את נכסי החברה ואף חתמו עם חברה תורכית על רכישת הציוד בעסקה ששוויה כ- 3.5 מליון ₪.
התובעים צירפו צילומים של הציוד הארוז שמחוץ למפעל וכן צירפו עותק מהחשבונית וטענו לעסקה המתבצעת באמצעות חברה אחרת השייכת לנתבעים.
כב' רשמת בית הדין [כתוארה דאז], גב' לובנא תלחמי, דחתה את הבקשה וזאת בשל היעדר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד הנתבעים 2-4. עוד ציינה כב' הרשמת בהחלטתה, כי החשבונית שצורפה הנה מיום 5.1.17, קרי לפני הטלת צו העיקול.
17. ביום 18.2.18 הוגשו תצהירי התובעים. במסגרת תצהיריהם, טענו התובעים כי לנתבעים חברה נוספת בשם RDS מיגון ובליסטיקה בע"מ, אליה הוברחו נכסי וכספי הנתבעת. עוד נטען על ידי התובעים, כי הנתבעים הבריחו ומכרו מכונות, חרף העיקולים המוטלים על נכסיה, לשתי חברות מתורכיה וגרמניה.
התובעים צירפו לתצהיריהם אותה חשבונית מיום 5.1.17.
זאת ועוד, התובעים ביקשו כאמור לזמן למתן עדות את מר זכי, אשר לטענתם היה זה שפתח והציג את המכונות המעוקלות לקונים, לאחר הטלת העיקול. כמו כן, התובעים ביקשו להעיד את מר שי, אשר הנפיק את החשבונית המוכיחה הברחת הנכסים על ידי אחד מבעלי המניות.
18. הנתבעים, לעומת זאת, הגישו תצהיר עדות ראשית אחד מטעם הנתבע 3, מר רוני. הנתבעות 2 ו- 4 כלל לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא הופיעו לדיונים.
במסגרת תצהירו, ציין מר רוני כי הנתבעות 2 ו- 4 לא היו בקשר עם התובעים ואינן בעלות תפקיד בנתבעת. מעבר לכך, ציין מר רוני, כי לא ברור מדוע מוגשת התביעה כנגד הנתבעים 2-4.
חשוב לציין כי מר רוני, בחר במסגרת תצהירו להתעלם מטענות התובעים בתצהיריהם בדבר מכירת ציוד מעוקל בניגוד לצו העיקול וכן מהחשבונית מיום 5.1.17, אשר צורפה לתצהירים, ממנה עולה לכאורה, כי תמורת הציוד, הקונה נתבקש להעביר את התמורה לחברה אחרת ולא לנתבעת.
המסגרת הנורמטיבית
19. ככלל, תאגיד מהווה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיו ומנהליו (דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כ"ז, 345; ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש עתונות - אילת בע"מ (17.12.2002)). על אף האמור, נקבעה בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") האפשרות להרמת מסך ההתאגדות במקרים חריגים בהם נסיבות העניין מצדיקות זאת.
הכלל בדבר הנסיבות בהן רשאי בית הדין להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, מעוגן, כאמור, בסעיף 6 לחוק החברות. בהתאם להוראת סעיף 6(א) לחוק, עולה כי הרמת מסך תיעשה באותם מקרים בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד באופן שיש בו "כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או לחלופין, "באופן הפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה". בסיפא של סעיף 6(א) לחוק החברות, נקבעה דרישת מודעות מצד בעל המניות לשימוש לרעה הנעשה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
זאת ועוד, בפסיקה ניתן מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי חברה נושאת כלפי העובד באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה. בכך הורחב גדר הנסיבות בהן בית הדין ישקול הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים.
בתוך כך נקבע, כי אי תשלום שכר ורכיבים אחרים תקופה ארוכה, מהווה הפרה של חובת האמון המיוחדת ותום הלב הנדרשים ביחסים שבין מעסיק לעובד, ברמה המלמדת על שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי להונות ולקפח, כך שנוצרת הצדקה להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין - G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (31.10.2011); ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.2003)).
הכרעה
20. נקדים אחרית לראשית ונציין, כבר כעת כי לאחר ששקלנו את כלל טיעוני הצדדים בעניין שלפנינו ובחנו את מכלול הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי דין הטענה להרמת מסך ההתאגדות - להתקבל, וזאת מהנימוקים שלהלן:
א. הנתבעות 2 ו- 4, שהן בנות הזוג של מנהלי הנתבעת, כלל לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא הופיעו לישיבת ההוכחות וזאת חרף טענות התובעים בתצהיריהם כי הן הבריחו נכסי הנתבעת.
הטענה כי לתובעים לא היה קשר עם הנתבעות 2-4 במהלך העבודה והעובדה כי הנטל מוטל על התובעים בעניין זה, אין בהן כדי לפטור אותן מלהתגונן מפני הטענה כי הבריחו נכסים.
כמו כן, איננו מקבלים את הטענה כי די בתצהירו של מר רוני המוגש מטעם כל הנתבעים, כדי לעמוד בנטל הנדרש, שכן כפי שעוד נפרט, לא היה די בעדותו של מר רוני כדי לסתור את טענות התובעים.
ב. התובעים טענו, כאמור, כי הנתבעת מכרה ציוד בגינו הועברו תקבולים לחברת קש שבבעלות הנתבעים – חברת R.D.S – ובכך הבריחה נכסים.
התובעים צירפו לתצהיריהם חשבונית מס מיום 5.1.17, ממנה עולה כי הנתבעת מכרה ציוד לחברת TMS הגרמנית, כאשר בתחתית המסמך נכתב באנגלית:
"in advance payment
ACCOUNT NUMBER
R.D.S
ACCOUNT….BANK…
ALL DETAILS WILL BE GIVEN BY SHALOM ZION"
מהחשבונית הנ"ל עולה ולכאורה, כי הנתבעת ביקשה להעביר כספים לחברת R.D.S כאשר פרטי התשלום ימסרו בהמשך, על ידי מר ציון שלום (דירקטור בחברה שהנו בן הזוג של הנתבעת 2).
מר שי, איש המחשוב, הוא זה שהתבקש ע"י מר רוני לערוך את החשבונית הנ"ל, וכך העיד:
"ש: מציגה לך שוב את אותה החשבונית, איפה זה צריך להופיע? לאן נתבקשת שבחשבונית יופיעו שהכספים צריכים להתקבל?
ת: לפי מה שרשום לחב' RDS. אני הנפקתי את החשבונית מיום 5.1. התבקשתי ע"י רוני לעזור להם להוציא את החשבונית, אין לי ידע נרחב בדבר וניסיתי לעזור כמה שאני יכול. אני לא מכיר את החב' והשמות אני לא איש כספים.
ש: מי הורה לך לרשום RDS?
ת: רוני רשם לי את זה במייל.
ש: החשבונית על שם מי?
ת: מעיין, רשום את שם הנתבעת, אקספורט –ארז"(ראו ע' 36 ש' 20-28 לפרוטוקול).
מר רוני, אשר כאמור בחר במסגרת תצהירו שלא להתייחס לחשבונית זו כלל, נשאל במהלך עדותו:
"ש: אתה, דודי ושלום, מחזיקים בחב' נוספת כשותפים?
ת: לא. יש עוד חב' אחת RDS שהוקמה, אני אפילו לא בקיא, היה צריך להקים אותה בהתחלה לצורך רכישה מכונס נכסים אבל אין לה שום פעילות והכל ריק שם.
ש: זה נכון שהורית למר שי חייט להנפיק חשבונית עם פריטים של חב' אספורט ארז הנתבעת 1 עם תשלום לחב' RDS?
ת: בשלב הזה היינו בדיון עם חב' גרמנית והיה צריך להכין לה חשבון פרפורמה ומכיוון שהחב' הייתה סגורה והוא היה אז ביקשתי. למיטב ידיעתי החשבונית יצאה לחב' אקספורט ארז.
ש: למה מופיע בחשבונית תשלום לחב' RDS?
ת: לא היה ברור בהתחלה איזו חב' תעשה את זה, עשינו את זה לנתבעת אחת ולא לrds. חשבון פרופורמה זה ששולחים הצעת מחיר והם רואים את הפריטים ואח"כ עושים את העסקה. הפריטים שייכים לאקספורט"(ראו ע' 44 ש' 3-15 לפרוטוקול):
גרסתו של מר רוני, שכביכול הכספים נכנסו לחשבונה של הנתבעת לא נתמכה בראיה כלשהי, על אף שלמר רוני הייתה ההזדמנות להציג ראיות סותרות בעניין זה.
לעומת זאת, התובעים הציגו חשבונית, בה צוין כי הכספים אמורים להיות מועברים לחשבונה של חברת RDS שנמצאת בבעלות בעלי המניות או חלק מהם.
על כן, בשים לב לחשבונית שצורפה, ומשהנתבעים בחרו שלא לסתור מסמך זה שהנו בכתב בראיה מהימנה כלשהו, נחה דעתנו כי יש להעדיף את גרסת התובעים אשר לפיה הנתבעים בחרו למכור חלק מנכסיה של הנתבעת ולהעביר את התמורה לחשבונה של חברה אחרת ובכך פעלו שלא כדין.
ג. לכך יש להוסיף, כי בכל הקשור למכירת נכסי החברה, הנתבעים לא הציגו גרסה אחידה וברורה.
במהלך עדותו מיום 2.10.18, התייחס מר רוני לרכוש הנתבעת, עת נשאל:
"ש: איפה כל רכוש הנתבעת?
ת: חלקו נמכר וחלקו שנמצא בבית שאן שווה הכי הרבה כסף. יש עוד ציוד בבית שאן אני לא זוכר את כל הפריטים. אפודים. הדבר הכי יקר זה מחבש שבזמנו העריכו אותו במיליון שקל.
ש: בזמנו?
ת: אם את רוצה תגישי עוד בקשה לשמאי שיבחן את זה.
ש: וכל שאר הציוד הכל נמכר?
ת: חלק נמכר וחלק עוד נמצא שם.
ש: למי נמכר?
ת: לחב' בגרמניה ועוד חב' אחת בטורקיה.
ש: מתי נמכר הציוד לחב' בטורקיה?
ת: זה תהליך ארוך. שעשינו את העסקה איתם לפני שנה לדעתי. יש תאריך אפשר לבדוק את זה.
ש: הם קיבלו את הציוד?
ת: את רובו כן. לא את כולו. את המחבש העיקרי שנמצא בבית שאן שבגללו עשו את העסקה, הוא נשאר בבית שאן.
ש: ובמפעל השני?
ת: לא קיים שום דבר. אין ציוד בכלל.
ש: ממתי לא קיים ציוד במפעל השני?
ת: שנה, שנתיים. שעשינו את העסקה. שנה וחצי בערך. החב' הגרמנית קנתה.
ש: למה טענתם בדיון מיום 11.12.17, שלא היה ולא נברא וכל הציוד נמצא?
ת: לא אני טענתי.
ש: הנתבעים טענו שלא היה ולא נברא ושאין הברחת נכסים ושכל הציוד במקומו.
ת: בנקודת הזמן ההיא כנראה זה מה שהיה שם, אני לא זוכר את הדיון. בדצמבר היה רוב הציוד פה.
ש: אמרת לפני שנה.
ת: היו מכולות שיצאו מהמפעל אבל אני לא יכול לדעת מה היה באותה נקודת זמן בדצמבר.
ש: איפה הכסף? בחשבון הנתבעת 1?
ת: הכסף לא נכנס לנתבעת 1, לא הוצאה אגורה אחת לשום חשבון אחר או איש מבעלי המניות ואנו מקפידים על זה. אין דבר כזה. אם את כ"כ נהנית לרקוד על הגגות מצוין אז אנו הפסדנו. בזכות הכוכבים שיושבים כאן אמרו שהיו אפודים קרמיים ונכשלו כישלון אחרי כישלון ועכשיו באים לדרוש את השכר הגבוה ומכריחים אותנו לשלם. בגנות מי זה נכשל כל הדבר הזה? פה הם יושבים.
ש: שהטלנו עיקול על חשבון הנתבעת קיבלנו תשובה שאין שם כסף בכלל.
ת: מי זו הנתבעת?
ש: אקספורט ארז.
ת: אין כסף, יש חוב....." (ראו ע' 46 ש' 14-27, ע' 47 ש' 1-27, וע' 48 ש' 1-2 לפרוטוקול) (ההדגשות אינן במקור – מ.ק).