(פרוט' מיום 4.11.18 עמ' 6 שורות 20 - 31)
".
.
.
ש. אם הבנתי אותך נכון בתחילת העדות וגם בתצהיר, אמרת שהוא שוחח איתך על הקפאת הזרע בשלבים הראשונים.
ת. בשלבים הראשונים הוא דיבר איתי על הקפאת זרע כאשר הוא לא ידע עדיין את מצבו הבעייתי, רק יותר מאוחר דיברנו על הנושא ואמר לי אני מת שיהיה לי המשכיות. האמת לא ידעתי למה הוא אמר את זה.
ש. כשהוא אמר את זה הוא דיבר על המשכיות על ילד שהוא יגדל.
ת. אני חושבת שמצבו היה הרבה יותר גרוע, כי בהתחלה היתה הטבה ואז היה מצבו יותר גרוע, וכשהוא דיבר על המשכיות, הוא לא אמר אני אמשיך, אלא המשכיות. בגלל שהוא היה כבר מאוד חולה, אני זוכרת את המשפטים האלה וששנינו בכינו.
ש. הוא אמר המשכיות וכיום כשאת מנתחת את זה לאחור את חושבת שלזה התכוון.
ת. חושבת, את יודעת רק אני חושבת.
ש. האם הוא סיפר לך אז באותו שלב כשלקחו ממנו זרע, האם הוא סיפר שהיתה לו הוראה שבזרע שלו לא יעשו שימוש.
ת. לא". (פרוט' מיום 4.11.18 עמ' 7 שורות 17-32).
עדותה של הגב' נ.כ מיום 22.7.18 באמצעות שיחת whats up (בווידאו):
42. הגב' נ.כ גרה בארה"ב והעידה כי המנוח היה חברה הטוב במשך כ- 18 שנה. השניים עבדו יחד במסעדת "----" ושיתפו אחד את רעהו בשאיפתם לעתיד. כך העידה כי המנוח חלם שיהיה לו בן והוא יקרא לו אורי (עמ' 23 לפרוט' שורות 3-6). באשר למצב בו היה שרוי המנוח בעת שחתם על הטופס, העידה הגב' נ.כ כדלקמן:
"בית משפט שואל אותי למצב בו ע' חתם על הטופס, אני אומרת שע' היה תחת המון פחד ולחץ וחוסר וודאות וחוסר השלמה עם זה שבכלל יגיע הסוף ויהיה סוף. כולנו היינו מלאים באופטימיות ועשינו הכל כדי שיצא מזה. למרות שבשלב מסוים כמה שניסינו להסתיר ממנו, הוא גילה את זה והתחיל לקרוא באינטרנט והתחיל להיות מחובר למה שעובר עליו. גייסנו כספים רבים בחו"ל כי בעצם אף פעם לא ראינו והשלמנו והתחברנו לזה שיגיע הסוף ושע' לא יהיה איתנו. זה היה משהו שגם הוא לא האמין בו לא חשב על זה, לא באמת עיקל שצריך לקחת בכובד ראש ובאמת יום יבוא ואני אשב כאן מולך ואנו נדון בזה. אף אחד לא תיאר את כובד המשמעות וחשוב לשקול את זה ובאמת זה לא סתם חתיכת נייר. תעצור רגע, זה באמת לא סתם אותיות על דף לבן. אני אומרת שהוא חתם על הטופס כשהוא לא ראה את המוות מול העיניים ולא ממש ייחס חשיבות למה שכתוב". (עמ, 23 שורות 15-24).
ובאשר לעשיית שימוש בזרע המנוח לאחר מותו העידה:
"אבל לגבי הזרע, השיחות בנינו היו קצת אחרות מאחרים, היינו מדברים נורא פתוח בלי לצנזר מילים והוא תמיד אמר, היה פעם אחת שהוא אמר, בשיחות האחרונות שלנו, חודשיים לפני שהוא נפטר, קצת צחקנו על זה והוא אמר איזה קטע עם ש' תגדל את אורי שלי, ואני כרגיל הייתי משתיקה אותו, ואני הלוואי והייתי יודעת לא להשתיק אותו אלא לצלם אותו או להקליט אותו. ניסינו לשמור כנראה יותר מידי בצמר גפן ורק לחזק אותו".
(עמ' 24 לפרו' שורות 10-14).
43. זאת ועוד, עדותם של כלל העדים מטעם התביעה, אינה נשענת על התרשמות סובייקטיבית שלהן ו/או תחושות או השערות. כל העדים אשר העידו בפניי, נשענים על שיחות עומק פתוחות עם המנוח, עימו היתה להם היכרות מעמיקה. המדובר ב-4 עדים חיצוניים, אשר העידו כאחד על כמיהתו של המנוח אותה השמיעה באזניהם בסמוך למותו להבאת צאצאים, או ספציפית להולדתו של בן בשם אורי.
44. אם כן, רצונו המשוער של המנוח להתיר שימוש בזרעו לצורך הבאת צאצאים. רצון זה אינו חריג והוא תואם את הכמיהה האבולוציונית של המין האנושי להותיר דור המשך אחריו. כמיהה זו מקבלת משנה תוקף במשפחת התובעים, נוכח העובדה כי לתובעת 3 אין ילדים משלה ולא יהיו ואילו לתובעים 1,2 אין נכדים כלל, וגם לא יהיו, ככל שלא יותר השימוש בזרעו של המנוח.
45. לסיכום: לאחר ששקלתי את כלל הראיות כפי שהובאו בפניי, הנני קובעת כי רצונו המשוער של המנוח, לפחות בסמוך לפטירתו, היה להתיר שימוש בזרעו על מנת להביא צאצאים אחרי מותו.
46. המזכירות תעביר פס"ד חלקי זה לכלל הגורמים.
מאיה לוי