וכן עמ' 15 שורות 8-24 ועמ' 16 שורות 1-8 לפרוטוקול:
ש. המשמעות היא שהוא שינה את דעתו. ידוע לך מתי הוא שינה את דעתו ורוצה שיעשה שימוש בזרע.
ת. מבחינת הדרך כמו שאמרתי לך היינו בטוחים בהליכות בים שזה ... הוא אמר שהוא יעשה ילדים וטוב שהקפיא זרע. לאחר מכן, כשהמצב שלו החמיר הוא היה מאוד מאוד עדין איתי עם הדברים האלה, כי שוב הוא לא רצה להכביד עלי ואמר אמא איזה יופי שהקפאתי זרע ויהיו לך נכדים. זה אומר הכל. אמרתי לו ברור שיהיו לך נכדים, אמרתי לו תבריא ויהיו לנו נכדים ממך ותהיה אבא. ובשיחות הבאות כמובן שאמרתי לו מה שלא יהיה ואיך שלא יהיה נכדים ממך יהיו לי.
ש. הוא כתב צוואה.
ת. לא.
ש. איזה שהם מסמכים אחרים במהלך המחלה.
ת. לא.
ש. כתב מכתבים לחברים.
ת. וואטסאפים. עד הדקה התשעים המנוח היה אופטימי. בחודשיים האחרונים שהיינו בבית החולים, הוא אמר אמא ילדים, אמרתי לו אתה תצא מזה למרות שידעתי שזה הסוף אחרי שהרדימו אותו כבר פה לא היתה דרך חזרה. הוא עזב אותי במוצ"ש. אני בטוחה שבשבוע האחרון הוא ידע לפני שהרדימו אותו.
ש. המנוח דיבר איתכם על איזה שהיא דרך מה יהיה אחרי מותו.
ת. ילדים. הוא לא אמר מוות. הוא לא הזכיר לי את המילה מוות. כן הוא כל הזמן דיבר על ילדים, אמא הקפאתי זרע, אל תשכחי. בסדר אתה תבריא, אמא אל תשכחי הקפאתי זרע, תעשו בו שימוש.
ש. על נושאים אחרים הוא לא דיבר. כמו הוראות לגבי לוויה או דברים אחרים.
ת. ממש לא. אני מסבירה לך שיומיים לפני שהרדימו אותו, ע' חשב שהוא ממשיך לחיות. אני עומדת פה לממש את רצונו של בני, הוא רצה ילדים בכל מצב ובכל מקרה, אני לא אנוח עד שאממש את רצונו של ע'. אני חייבת לממש את רצונו נקודה.
ש. ע' מאוד רצה לגדל את הילדים של עצמו.
ת. ילד בן עשרים או ילד שנכנס להקפיא זרע, הוא חושב שעוד יום יומיים הוא יוצא מזה, ברור שרצה לגדל את ילדיו. אבל כשהמצב שלו התדרדר, הוא כל הזמן אמא הקפאת זרע, כל הזמן אמר לי אמא ילדים, נכדים הקפאתי זרע, למה את חושבת שאמר לי את זה".
אחות המנוח, ש', העידה ביום 4.7.18 עמ' 17 שורות 4-32, ועמוד 18:
"ש. אחיך נולד בשנת 75. ילידת איזה שנה את.
ת. 71.
ש. אני מבינה מהדברים ששמענו עד עכשיו שהייתם אחים מאוד קרובים במהלך כל השנים.
ת. נכון.
ש. תמיד ידעת שהוא רוצה ילדים.
ת. ברור.
ש. גם את ליווית אותו במהלך המחלה והאשפוזים.
ת. כל הזמן. אני חייתי אצלם 24/7 לא זזנו ממנו.
ש. הבנו שאחרי הגילוי של המחלה הוא אושפז בבית החולם רמב"ם ועבר ניתוח.
ת. נכון. במהלך האשפוז הזה הייתי צמודה אליו כל הזמן.
ש. אתם החלטתם למנוע ממנו לדעת מה מצבו.
ת. אחדד את דברי אימי כי היא מאוד נסערת. כן ידענו מה יש לו. בהתחלה לפני שניתחו אותו אמרו לו שזה גידול שפיר ושהוא עובר תהליך שיקום והוא חוזר לעצמו. לנו אחרי שהוא עבר את הניתוח, לנו אמרו שהמצב קטסטרופה ואז אני זוכרת את היום הזה, פשוט, אני בשניה שאמרו לנו ביקשתי מהרופא, אני פשוט מכירה את אחי בצורה יותר קרובה ומכירה את הרגישות שלו וביקשתי שאף אחד לא יגיד לו את המילה סרטן. אמרו לי שהוא צריך כימותרפיה מה תגידי לו, אני הסברתי לו שעושים לו כמה טיפולים כדי למנוע שלא יחזור לו. בכל זאת אני מדברת עם אדם אינטליגנטי הוא הרגיש מאוד לא טוב אחרי הניתוח, הוא קיבל את מה שאמרתי לו ואז היתה לנו פגישה עם האונקולוגית. אשפזו אותו מיד, העבירו אותו מרמב"ם מיד לבית חולים בני ציון ואז לקחו אותו לבדיקה באונקולוגיה ברמב"ם תוך כדי אשפוז בבני ציון, ואז בפגישה עם האונקולוגית, ע' אמר לה והוא הרגיש קטסטרופה, הוא אמר לה אני הבנתי שאני צריך לעבור טיפולים כימותרפיים ושהוא רוצה להקפיא זרע, היא אמרה לו אין בעיה טוב שחשבת על זה ושהיא נותנת את אישורה לבית חולים בני ציון.
ש. את מתארת גבר לא ילד אינטליגנטי, בן 36, משכיל שנכנס למחלקה אונקולוגית אומרים לו שהוא צריך לעבור טיפול כימותרפיה ואת באמת חושבת שהוא לא הבין שיש לו סרטן.
ת. יכול להיות שהוא הבין. הוא הבין שיש לו גידול והסירו אותו עד הסוף, זה מה שהרופא הסביר לו אחרי הניתוח. אני ביקשתי שהוא לא ידע מה יש לו באמת, הם הסכימו איתי. אני אמרתי לו שהוא עובד כמה טיפולים כדי שהמחלה לא תחזור לו, הוא לא שאל שאלות, הוא רק ביקש מהרופאה להקפיא זרע.
ש. איך את יכולה להיות בטוחה שהרופאים הפרו את החובה שמוטלת עליהם ולא סיפרו לע' מה יש לו באמת.
ת. אני בטוחה במילון אחוז. היה לה קשה עם זה לרופאה, אבל היא אמרה לי אוקי. היא לא אמרה שום דבר. היא אמרה יותר מזה אם הוא ישאל אותה, היא לא מבטיחה שהיא תיעתר לבקשתי.
ש. במה את עוסקת.
ת. אני זמרת ומפיקת אירועים. ע' היה גם זמר אופרה מחונן והופיע גם בחו"ל.
ש. האם אחרי שהוא השאיר את הזרע, הוא סיפר לך מה הוא החליט לגבי השימוש שיעשה בזרע בעתיד.
ת. סליחה אני יכולה לספר לך לפני. ד"ר ח' בא והציג את עצמו ואמרתי לו אני יכולה בבקשה לראות על מה אתה מחתים את אחי, הוא אמר לי אני לא יכול להראות לך, עמדתי על זה בטירוף ואמרתי לו אתה לא מעלה את המילה מוות, והוא עשה את זה. לא ראיתי את התצהיר, את מה שע' חתם. הוא גם לא נתן לי להבין על מה הוא מחתים אותו, הוא ביקש שאמא שלי ואני נצא מהחדר.
ש. מה שאת מתארת זה רופא שהתנהג עם אדם מבוגר.
ת. בסדר. ע' היה במצב לא טוב. הוא בא להחתים אותו והוא לא החתים אותו בכתב, הוא קשקש ועשה סימן עם היד. זה לא היה אח שלי לפני הניתוח.
ש. את רוצה להגיד לנו שע' כתב משהו והתכוון למשהו אחר.
ת. אני יודעת את זה, אחי נמצא פה איתי עכשיו, שאילו היה עומד פה היה אומר תגידי להם, הוא כל כך רצה ילדים, הוא לא זכה לראות אותי מתחתנת, הוא כל כך רצה, תתחתני כבר שיהיו לך ילדים. קשה לי לדבר על זה. הוא אמר לי כשהמצב שלו התדרדר, את זוכרת שהקפאתי זרע, אמרתי ו בסדר, כן אני זוכרת. הוא אמר לי תקשיבי אני סומך עליך את יודעת מה את הולכת לעשות עם זה, אני פשוט לא עניתי לו אני פשוט נחנקתי. הוא אמר לי את זוכרת שאת הולכת לגדל את הילדים שלך ושלי ביחד, אמרתי לו תספיק. זה היה בזמן במהלך טיפולים מאוד אגרסיביים, הוא אמר לי תשמרי על אמא ואבא ובאיזה שהוא שלב הוא התחיל לשכוח, הוא קרא לי ואמר תלכי ותגידי לאמא ואבא שהכל יהיה בסדר, יהיו ילדים. בתוך בית חולים בזמן טיפולים. בסוף הוא ידע. אני אגיד לך מתי הוא ידע. הוא בקושי היה עוד חודש ימים ואז הוא ביקש את המחשב שלו ושאל אותי מה יש לי, אמרתי לו שהוא עובר טיפולים, והוא אמר לי בחייך, אז אמרתי לו".
.
.
.
וכן עמ' 20 שורות 17- 21 ועמוד 21 שורות 1- 8:
"לשאלת בית המשפט, אני משיבה כי הקשר שלי ושל ע', אני פשוט יכולה להביא עשרות של חברים, אני וע' לא היינו צריכים לדבר, היינו ממש נפש תאומה. אי אפשר להבין את זה. היתה תקשורת בנינו. היינו מתראים מידי יום, פעמיים בשבוע נפגשים ומדברים בטלפון מידי יום. היתה גם תקשורת בוואטסאפ בנינו. הוא אף פעם לא רשם משהו בעניין החתימה שלו. הוא לא ידע בהתחלה מה המצב המסובך שלו, נתנו לו תקווה עד הדקה ה-99,9, זה היה החלום שלו שאחותו תתחתן. שנינו עסקנו במוזיקה והוא פשוט אמר אין מצב שלא יהיו לי ילדים או לך ילדים. אין לנו המשכיות במשפחה, אין להורים שלי נכדים.
ההורים שלי בני 70, ו-72.
אחרי הניתוח ולפני הטיפולים הכימותרפיים ע' רצה להקפיא זרע. הוא היה מקבל אז משככי כאבים.
ע' ידע הכל, אבל לא ידע את סוג הגידול שיש לו. כי כשעושים על זה גוגל, אז מבינים שזה סוף.
בשאיבת הזרע הוא לא ידע שזה סופי.
אני מרגישה את האמת של ע', את מה שהוא רצה.
כשבית משפט אומר לי שאולי ע' חשב שזה לא טוב שיוולד ילד לעלם בלי שאבא יגדל אותו, ולכן הוא רשם שהוא מבקש להפשיר עת הזרע אם ימות, אני משיבה אין אופציה כזאת. אחי היה מחובר עלי, הוא אמר לי את יודעת מה לעשות אחרי שאני לא יהיה כאן, הוא אמר לי ש' אני סומך עליך. אני יודעת בדיוק מה הוא רצה. גם אם היו לי עשרה ילדים הייתי נלחמת ומבקשת עבורו.
ש. אולי הוא אמר לך את הדברים האלה כי רצה להקל עליו ברגעים האחרונים האלה, הוא ידע מה הוא כתב, הוא רצה שיהיה לך קצת יותר קל ותחשבי שישאר משהו אח"כ.
ת. אני לא חושבת שזו אופציה שמתאימה לו".
עדותו של מר ז.ב:
38. מר ז.ב, חברו של המנוח כ- 12 שנים ומי שעבד עמו במסעדת מלצרים מזמרים, "-----" בתל אביב העיד כי ליווה את המנוח לאורך כל התהליך, עוד בתקופת הבדיקות הרפואיות. מר ז.ב נשאל האם המנוח שיתף אותו בתהליכים שהוא עבר, והשיב:
"הוא שיתף אותי בהכל. גם לפני המחלה הוא דיבר איתי על להביא ילדים לעולם. בתקופה שלפני שהרדימו אותו, הוא אמר לי ממש, בריש גלאי שהוא עשה נכון שהוא הקפיא זרע. מאידך, הוא היה אדם מאוד אופטימי, גם כשעשינו לו מופע עם אומנים, הוא תמיד שידר למשפחה שהוא לא ימות, אבל תמיד אמר שעשה נכון שהקפיא זרע, ושזה יוכל להביא קצת שמחה אחרי שהוא ימות. להורים שלו הוא תמיד שידר אופטימיות שהוא יחלים ויהיה בסדר, כאילו בתוך מסכה. ולחברים הוא הוריד את המסכה ותמיד אמר וסיפר שהוא רוצה ילדים והוא רוצה לקיים את הצוואה שלו אחרי שהוא ימות, כי הממצב באמת החמיר. היה ערב אחד שהו פירקס ולקחו אותו לרמב"ם ולפני שהרדימו אותו, הוא אמר לי שהוא עשה נכון שהקפיא זרע. הוא אמר שהוא שמח על כך שהוא השאיר זרע, כשהוא ראה שמצב הבריאות שלו החלה להתדרדר, הוא שמח שהשאיר זרע".
(פרוטוקול הדיון מיום 4.7.18, עמ' 2 שורות 2-11).
39. התרשמתי מכנותו של מר ז.ב. המדובר בעד מחוץ למשפחה אשר אינו צפוי ליהנות באופן אישי מתוצאות ההליך נשוא פסק דין זה. נראה כי מר ז.ב העיד מתוך מחויבות מוסרית להשמיע את רצונו של המנוח, אשר היה חברו הטוב. אשר על כן, יש ליתן משקל רב לעדותו של מר ז.ב.
עמדה דומה לעמדה שהשמיע מר ז.ב הובעה גם על ידי הנזכרים להלן:
40. הגב' ט.א, חברתו הטובה של המנוח מהילדות, אשר העידה כי בתקופת הצבא הקשר ביניהם התהדק. כן תיארה כי שבועיים לפני מותו ישבה עם המנוח בבית קפה והלה אמר לה כי מקווה שיעשו עם הזרע שלו שימוש (עמ' 8 לפרוט' מיום 4.11.18 שורות 22-32 וכן עמ' 9 שורות 1-10):
"אז בדיעבד זה היה שבועיים לפני שהוא נפטר בבית חולים, באתי לאסוף אותו מהבית, אני זוכרת שאמא שלו ירדה ובדקה שהכל בסדר, לא נסענו רחוק, ישבנו בבית קפה במוצקין ובשיחה הזו דיברנו גם על העבר, הווה, עתיד והוא אמר לי שהוא מפחד, ושהוא לא רוצה לשתף את אמא, הוא דיבר ספציפית על אמא והוא לא רוצה להכאיב לה. אז הוא גם אמר לי דיברנו על זה שהוא הקפיא זרע, אמרתי לו אוקי תהיה יותר בריא, אני מבחינתי אין דבר כזה שהוא נפטר, לי היה ברור שלא. אמרתי לו נהדר, תמיד רצית ילדים ואתה יודע איך יקראו לבן שלך כבר מגיל 14 לפני שנים ועכשיו יש לך הזדמנות. ועכשיו בטח תרצה את זה יותר וכן הלאה וכן הלאה. אז הוא אמר לי אני מפחד, אני לא יודע אם אצא מזה ואני כרגיל מה פתאום וזה וזה וזה. ואז הוא אמר לי אני לא חושב שאני אצא מזה ואני מקווה שאולי יעשו עם זה משהו אחרי שהוא לא יהיה פה. מיד חתכתי אותו ואמרתי לו תפסיק לדבר שטויות והחזרתי אותו הביתה, הוא נתן לי הרגשה לא טובה. פיזית ראיתי אותו ואם כל האופטימיות והאהבה אליו.
.
.
.
ע' רצה ילדים, לא דיברנו על איך הוא הולך לעשות אותם. ידעתי, הוא היה טיפוס שאהב ילדים, רצה לעשות ילדים. לדבר על הזרע הספציפי, הוא דיבר איתי שבועיים לפני שנפטר. החלום שלו בגין צעיר היה לגדל ילדים".
41. הגב' ר.צ. מנהלת מועדון " -----" בתל אביב. המנוח עבד תחתיה 15 שנה. הגב' ר.צ. העידה כי המנוח חלם על להביא ילדים לעולם ודיבר על המשכיות.
"ש: ההחלטה הזאת שכדי ונכון להקפיא זרע, יש לך מושג איך הוא הגיע אליה, זה היה רעיון שלו, או של הסביבה.
ת. חלום חייו ע', אני מכירה אותו 15 שנה כשהתחיל לעבוד, הגיע אלי כשהיה בן עשרים. חלום שלו היה להביא ילדים. ב--- עשינו מלא אירועים. תמיד שהיה אירוע אם ילדים ידעתי שאני יכולה ללכת לישון כי ע' נמצא שם. אפילו צחקנו, היו לו הרבה חברות אני הייתי מנהלת והיה אומר לי זאת תהיה אמא של הילדים שלי וזאת תהיה. חלום חייו היה להיות אבא, אין לי ספק. הוא היה מתאר לי, הילד יהיה דומה לה או לי וכו'. תמיד כשדיבר איתי, הוא סיפר לי שהוא מאוד אהב את ש' וסיפר שתמיד הם יגדלו את הילדים ביחד. הוא לא דיבר אם יהיה אבא טוב או לא.
ש. איזה סוג אבא הוא רצה להיות האם רצה להיות אבא מעורב או לשבת במשרד.
ת. אני לא חושבת שהוא דיבר על זה. לא חושבים על זה. אני לא חושבת שבגיל 20 מישהו חושב על זה".