מהכם להתא: יישום הוראות הדין והפסיקה בענייננו
17. מעיון בטבלה שבראש פסק דין זה עולה כדלקמן:
א. לא הוצגה פניית הנתבעת לרשות המכס הזרה ותשובתה של זו יחס להודעות החיוב מיום 15.5.2011 ו – 15.1.2012. לפיכך, אין הסבר להודעות החיוב הנ"ל, והתובעת הרימה את הנטל המוטל עליה ביחס לרשימונים אלה.
ב. אין חשש כלל לחריגה ממתחם הסבירות, ביחס ליתר הודעות החיוב מושא התביעה, וזאת פרט להודעת החיוב מיום 23.11.2014. הודעות חיוב אלה הוצאו כשנתיים עד שנתיים ומחצה לאחר מועד הרשימון ועל כן נראה שהפניה לרשויות המכס הזרות היו עמוק בתוך מתחם שלוש השנים הקבוע בפרוטוקול.
ג. באשר להודעת החיוב מיום 23.11.2014, הנתונים הינם כדלקמן:
מספר הרשימון תאריך הרשימון
123380040
123639114
123736068
122414840 27.10.2011
20.11.2011
28.11.2011
3.8.2011
מתצהירו של מר דוד חורי מטעם הנתבעת (להלן: "חורי") עולה כי, הנתבעת פנתה לרשות המכס האנגלית ביחס לרשימונים אלה ביום 29.5.2014 ותשובת רשויות המכס הזרות ניתנה ביום 24.6.2014 (ר' מכתבו של חורי לתובעת, מיום 13.7.2014 אליה צורפה תשובת רשות המכס הבריטית).
דהיינו, אין כל חולק שתשובת רשות המכס הבריטית ניתנה בתוך מתחם שלוש השנים, ועל כן ההחלטה לשלול מהתובעת את הפטור המכסי בגין הטובין מושא רשימונים אלה ניתנה אף היא כדין, ולא חרגה כלל ועיקר ממתחם הסבירות.
18. התובעת הלינה ארוכות, בתצהיריה ובסיכומיה, על כך כי על אף פניותיה חוזרות והנישנות לנתבעת במהלך השנים שלאחר קבלת הודעות החיוב השונות, בהן העלתה בפני הנתבעת את הקשיים בהם נתקלים יבואנים העוסקים ביבוא מקביל בכל הנוגע לתעודות התנועה, וטענה כי הנתבעת מודעת לקשיים אלה אך לא פעלה בעניין, וזאת על אף אמירות של הגורמים מטעמה – שמא גם התחייבויות - לפעולה למציאת פיתרון לסוגיית היבוא המקביל מול רשויות המכס הזרות.
ייתכן שאלו הם פני הדברים, וייתכן בהחלט שיש לבחון הסוגיה מול הקהילה האירופאית, ולהסדיר את אפשרות בדיקת האימות בדיעבד גם כאשר היבוא הינו יבוא מקביל (ודוק: להבנתי, הבעיה המרכזית היא שגם היצואן אליו פונה רשות המכס הזרה בבקשה להמצאת מסמכים להוכחת מדינת המקור, אינו עושה כן, או שאינו עושה כן ברמה העומדת בדרישות רשות המכס הזרה, בעיקר עקב הקושי העומד בפניו להמציא את "עץ המוצר" של הטובין, לצורך הוכחת מדינת המקור).
ואולם, זו אינה השאלה הטעונה הכרעה. השאלה הניצבת בפני בית משפט זה היא, האם רשאית היתה הנתבעת להסתמך על תשובות רשויות המכס במדינת היצוא לפיו ליצואן אין ראיות כדי להוכיח את מדינת המקור, ועל בסיס האמור לשלול מהתובעת את העדפת המכס, והאם בנסיבות העניין הסתמכות זו היתה סבירה.
התשובה לשאלה זו היא בכן רבתי, והתשובה היותר חשובה היא כי הנתבעת אף אינה רשאית להסתמך על אף תשובה אחרת, אלא על זאת בלבד.
כאמור, מעת שהוצאו הודעות החיוב, תרופתה של התובעת היתה בפניה לרשויות המכס הזרות בבקשה לשינוי עמדתן, ולא בנסיון לשנות את עמדת הנתבעת בישראל.
ושוב כאמור, אלו הוראות הדין והפרוטוקול, וכל עוד לא שונו – הן המחייבות.
19. מן הראוי להתייחס כעת לטענה נוספת של התובעת והיא כי תשובת המכס הבריטי לפיה "the exporter holds no evidence to support the claim of preference" המופיעה בכל מסמכי התשובה של רשות המכס הבריטית לנתבעת, אינה תשובה שלילית, ואינה יוצרת עילה לשלילת הפטור.
דא עקא, התובעת מתעלמת מהמשך התשובה, אשר אף היא מופיעה בכל מסמכי המכס הבריטי, היא שנאמר מפורשות כי :
"The goods therefore, do not qualify for preferential treatment"
זוהי תשובה ברורה וחד משמעית אשר עליה רשאית הנתבעת להסתמך לצורך שלילת הפטור, ואין היא צריכה או אף מוסמכת לחקור מעבר לכך.
זאת ועוד. כפי שהובהר לעיל, הפרוטוקול קובע מפורשות שרק תשובה חיובית ברורה של רשות המכס במדינת היצוא הקובעת שמדינת המקור היא מדינת קהילה, תקנה ליבואן את הפטור (דוגמא לכך ניתן למצוא בתשובת המכס הספרדי מיום 12.9.2014, ביחס לרשימון מס' 221644438, שצורפה למכתבו של חורי לתובעת מיום 26.10.2014).
כל תשובה אחרת – לרבות תשובה מסוג של "לא הוכח" או "אין ראיות" (מסוג התשובות שניתנו ביחס לטובין מושא הודעות החיוב הנידונות כאן) ולרבות אי מתן תשובה - מהווה עילה לשלילת ההעדפה, ולכל הפחות, הסתמכות עליה לא תהווה עילה להתערבותו של בית המשפט.
בענייננו, תשובות רשויות המכס באנגליה ובבלגיה הינן ברורות וחד משמעיות –הטובין שייבאה התובעת אינם זכאים להעדפה, חד וחלק.
עוד אציין כי לא נשמעה כל טענה בדבר קבילותם של מסמכי התשובה של רשויות המכס הזרות, ואולם בכל מקרה וכאמור, אלו הן ראיות מינהליות אשר הנתבעת היתה רשאית להסתמך עליהם כבסיס לשלילת הפטור מהתובעת (ובעניין זה ר' עניין קליאופטרה, פיסקה 19).
20. כעת, יש להפנות את הזרקור לכיוון אחר אותו העלתה התובעת, והיא עילת בדיקת האימות בדיעבד שביצעה הנתבעת ביחס לטובין הנידונים.
כאמור, בהתאם לפרוטוקול, אימות בדיעבד יתקיים בשני מקרים – האחד בדיקה אקראית, והשני - מקום שמתעורר אצל הנתבעת ספק סביר באשר למדינת המקור.
אודה שבעניין זה לא נחה דעתי באופן מוחלט. חורי לא הסביר בתצהירו מדוע ביצע הליך של אימות בדיעבד דווקא ביחס לתובעת ודווקא ביחס לטובין שהיא ייבאה (ר' סעיף 5 לתצהירו). האם היתה זו בדיקה אקראית? האם היה בידיו מידע אשר גרם לו לספק סביר באשר למקור הטובין?
הנתבעת לא הבהירה דברים אלה בתצהיר מטעמה, ואין ספק שהדבר מעורר שאלה באשר לעילת ההליך האימות בדיעבד. גם החקירה הנגדית (ר' עמ' 29) הותירה שאלה זו בערפל.
עם זאת, לא ניתן להתווכח עם התוצאה שלנגד עינינו. בדיקת האימות מצאה כי רשויות המכס במדינת היצוא אינן יכולות לאמת את מדינת המקור, ואידך זיל וגמור. במקרה כזה התוצאה המתחייבת על פי הפרוטוקול הינה שלילת ההעדפה, תהא עילת בדיקת האימות אשר תהא.
כהערת שוליים ובמבט לעתיד אוסיף, שאף שאיני מטיל כל רבב בנתבעת ובפועלים מטעמה ובמניעיהם לבצע את הליך האימות בדיעבד, שאין לי ספק כי היו ענייניים, הרי שלהבא, ראוי הוא כי במקרים מסוג זה תבהיר הנתבעת בתצהירם של הגורמים מטעמה מדוע ביצעו את הליך האימות בדיעבד. זאת, לצרכי שקיפות ולמען מניעת לזות שפתיים ביחס לחשש להשפעה לא הוגנת עליהם, בשים לב לתחרות המסחרית הקשה שבין היבואנים המקבילים לבין היבואנים המורשים.
ככל שהתעורר בלבם של גורמי הנתבעת ספק סביר באשר למקור הטובין, ראוי הוא כי יפורט בתצהיר מדוע התעורר בליבם ספק זה, ומה התשתית הראייתית שהביאה אותם להפעלת ההליך, ויצרפו את התשתית לתצהירם.
כמפורט לעיל, תשתית זו לא הובאה בפני בתביעה זו, אך כאמור אין בכך כדי לשנות את התוצאה המתחייבת מתשובות רשויות המכס הזרות והדין.
21. נוכח כל האמור סבורני כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי היא זכאית להעדפת המכס הנטענת מכח צו תעריף המכס.
פטור מכח חוק מסים עקיפים
22. הוראת סעיף 3 לחוק מסים עקיפים קובעת כדלקמן:
"על אף האמור בסעיף 2, לא יהא הנישום חייב בתשלום חסר אם הוכח להנחת דעתו של המנהל כי נתקיימו כל אלה:
(1) החסר לא נבע מחמת ידיעה בלתי נכונה שמסר הנישום או מחמת שלא מסר ידיעה שהיה חייב למסרה;
(2) הנישום לא ידע, ובנסיבות הענין לא היה צריך לדעת, על קיומו של החסר;
(3) הנישום מכר את הטובין בתום לב, לפני דרישת תשלום החסר במחיר שלא נכלל בו אותו חסר."
23. הוראה זו קובעת כי גם במקרים בהם נתגלה חסר במיסים עקיפים שעל הנישום לשלם, ניתן לפטור את הנישום מתשלום המס עם התקיימותם של כל שלושת התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק מיסים עקיפים. זהו מסלול שונה ונפרד מהמסלול אותו מתווה צו תעריף המכס, והמסתמך בעיקרו על הוראות הסכם הסחר והפרוטוקול. הוראות חוק מיסים עקיפים הינם רובד נוסף, נפרד ומובחן, המהווה חקיקה ישראלית מקורית, שאינה תלויה בהכרח בהוראות הסכמי הסחר. זוהי הוראה אשר נועדה להגן על נישומים שפעלו בתום לב, ואף על פי כן נמצאו חייבים במס.
24. בענייננו, התובעת טוענת כי:
א. עובר ליבוא הטובין לישראל מסרה לנתבעת את תעודות התנועה וכשאין חתומות כדין על ידי רשויות המכס באנגליה ובבלגיה, כשהיא יודעת שמדינת המקור שלהם היא מדינת קהילה, ועמדת רשויות המכס הזרות נודעה לה רק עם קבלת הודעות החיוב;
ב. עובר להצגת תעודות התנועה לנתבעת היא לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת כי קיים ספק בעניין מדינת המקור;
ג. התובעת לא גלגלה את עלות המס על רוכשי הטובין, ולעניין זה צירפה לתצהירים מטעמה את חוות דעתו של רו"ח יובל זילברשטיין.
הנתבעת טוענת כי לא מתקיים בתובעת אף אחד מתנאים אלה שבסעיף.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי הדין עם הנתבעת.
25. ס"ק (1) אדיש לשאלת היסוד הנפשי של הנישום. דהיינו, אין כל משמעות לשאלה האם הנישום ידע או לא ידע כי הידיעה שמסר לרשות המס אינה נכונה (בעניין זה ר' ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מ"י (22.12.2010), שם נאמר במפורש, בפיסקה 15, כי:
"במספר פסקי דין שיצאו מלפני בית משפט זה, נקבע כי יש לפרש את התיבה האמורה פירוש אובייקטיבי – לשון אחר: אם נמצא בסופו של יום שהידיעה שמסר הנישום אינה נכונה לא יחול התנאי, והנישום לא יוכל להיכנס בגדר החריג, אפילו נהג בתום-לב (ראו עניין פוליבה, סעיף 30; ע"א 662/85 מנהל מס קנייה נ' כנפי מתכת בע"מ, פ"ד מג (2) 3, 13 (1989) (להלן: עניין כנפי מתכת)). כך למשל, אם יצרן סיווג טובין המיוצרים על-ידו באופן שגוי במסגרת תיעוד שמסר לרשות, וכפועל יוצא – שילם בגינם מס בחסר, הרי שהסיווג השגוי הוא משום ידיעה בלתי נכונה, אפילו לא נמסר המידע המוטעה בכוונת זדון"
26. בענייננו, אין ספק שבעת הצגת תעודות התנועה מסרה התובעת לנתבעת כי מדינת המקור היא מדינת קהילה, ואולם הליך האימות בדיעבד לא אישר את דברים אלה, וקבע כי אין ראיות לכך שמדינת המקור של הטובין היא מדינת קהילה.
כאן עשויה להישאל השאלה האם די בכך כדי למלא את יסוד הידיעה הבלתי נכונה? האם רק תשובה פוזיטיבית של רשות המכס הזרה לפיה נמצא כי מקור הטובין אינו במדינת קהילה, תמלא יסוד זה, שמא גם אמירה מן הסוג הנידון שבסיסה תשובה שלא נמצאה הוכחה למדינת המקור של הטובין, תביא למסקנה כי הידיעה שמסר הנישום אינה נכונה?
שאלה זו נידונה בפסק דינו של כב' השופט גדעוני בת.א. (בי"ש) 1198/07 דורון רובין נ' מ"י – רשות המיסים (12.1.2014). בית המשפט מצא כי בפסק דין טמפו ובפסקי דין נוספים של הערכאות הדיוניות המפורטות שם, נקבע כי כל תשובה שאינה תשובה מאמתת פירושה שנקודת המוצא היא שהנישום מסר ידיעה בלתי נכונה, זאת גם במקרים בהם תשובת רשות המכס הזרה הינה "לא הוכח".
עם זאת, הוסיף בית המשפט בענין רובין וקבע, כי קביעה זו רוככה במספר פסקי דין שבאו לאחר פרשת טמפו ובהם נקבע כי הנישום רשאי להפריך נקודת מוצא זו על ידי הבאת ראיות המוכיחות אחרת.
כלומר, בהקשרו של תנאי זה, פסילת תעודות התנועה הינה רק תחילה - ולא סוף. החזקה הראייתית שנוצרת בעקבות פסילת תעודות התנועה על ידי רשות המכס הזרה היא כי הנישום מסר ידיעה בלתי נכונה. ואולם, נתונה לנישום הזכות להוכיח את מדינת המקור באמצעים אחרים, וזאת לצורך הוכחת התקיימותו של תנאי זה, שממילא נטל ההוכחה לגבי התקיימותו מוטל עליו.
גישה עקרונית זו מקובלת עלי. אכן צו תעריף המכס לחוד וחוק מיסים עקיפים לחוד. נראה לי נכון לקבוע כי גם אם תעודת התנועה נפסלו בהליך אימות בדיעבד, ובמיוחד באותם מקרים בהן תעודות התנועה נפסלו עקב ממצא של "היעדר ראיה" (להבדיל מקביעת ממצא פוזיטיבי באשר למדינת המקור), עדיין רשאי הנישום לנסות ולהוכיח באמצעים אחרים את מדינת המקור, על מנת לזכות בפטור מכח סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים, שתכליתו הינה בדיוק זו – להתגבר על תקלות מס שנפלו בתום לב אצל הנישום, אשר עשויות להתרחש בין היתר כתוצאה מיישום הפרוצדורה הקפדנית של דיני הסחר הבינ"ל הנדרשת ואשר אין ממנה מנוס, נוכח הבי - לטרליות של הסכמי סחר בינלאומיים.
27. דא עקא, בענייננו, התובעת לא עמדה בנטל הנ"ל וכלל לא הוכיחה מהי מדינת המקור של הטובין הנידונים.
ראשית לכל, התובעת כלל לא הביאה לעדות את מר ריצ'רד חנונה, בעל השליטה בוודהול אשר מכרה לתובעת את חלק ניכר מהטובין, על מנת שיעיד בעצמו ביחס לשאלה מאין וודהול רכשה את הטובין וממי.
יצויין עוד כי מעדותו של מר איתן פופיק אשר תיווך בין התובעת לבין וודהול והפגיש ביניהן עולה כי למיטב ידיעתו וודהול רכשה לפחות חלק מהטובין ישירות מהיצרן הצרפתי (עמ' 9 ש' 27-28).
אם הדברים נכונים הרי שהקריטיות של עדות זו במשפט הינה עדות זו הינה דרמטית, אך למרות זאת לא הובאה בפני. שהרי יש בסיס לאפשרות לפיה שבידי וודהול מצויה הדוקומנטציה אשר באמצעותה ניתן לעקוב אחר מדינת המקור של הטובין. כמו כן לא הובאה בפני כל עדות המלמדת על כך שמר חנונה סירב למסור עדות במשפט זה.
וכידוע, על פי הכללים הנקוטים בידינו אי הבאת עדות מסוג זה מביאה למסקנה כי אילו היתה העדות מובאת הרי שהיא היתה פועלת לחובת גירסת התובעת.
עוד אציין כי מר פופיק צירף לתצהירו מסמכים מאת Groupe SEB שהיא, על פי הטענה חברת האם הצרפתית של החברות המייצרות את הטובין, , וכן מחברת מולינקס הצרפתית המלמדים לטענתו על כך שמדינת המקור של הטובין היא צרפת. דא עקא, למסמכים אלה אין כל ערך ראייתי שהוא מחמת שהם מהווים עדות מפי השמועה ואין כל אימות לתוכנם.
אשר על כן, התובעת לא הפריכה את החזקה הנובעת מפסילת תעודות התנועה על ידי רשויות המכס הזרות, ולא הוכיחה כי האמור בתעודות התנועה לפיהן מדינת המקור היא מדינת קהילה – הוא אמת.
28. די בדברים אלה כדי להביא לדחיית טנות הנתבעת בעניין זה בכללותן.
אוסיף כי אני סבור כי גם התנאי הקבוע בס"ק (2) אינו מתקיים בתובעת, ואבהיר דברי.
כאמור, בתנאי הקבוע בס"ק זה, כי הנישום לא ידע ולא צריך היה לדעת על החסר. בעוד שהחלק הראשון הוא עובדתי, הרי שהחלק השני הוא נורמטיבי. בפרשת טמפו נקבע ביחס לחלק השני כי:
"מקום שבו נישום סבור שהוא פטור מתשלום מס, אך בנסיבותיו של המקרה מתעוררות או צריכות להתעורר בעניין זה ספקות – חובה עליו להביא לידיעת רשויות המס את עמדתו בעניין באופן מפורש, שאחרת לא ייחשב כמי שלא צריך היה לדעת על החסר...באיזון שבין השאיפה לעשות צדק עם הנישום לבין השמירה על אינטרס המדינה כי בכל אירוע מס ייגבה מס אמת, והשאיפה להרתיע מפני התחמקות מתשלום מס, ונוכח הכלל בדבר חובת תשלום מס ששולם בחסר והיותו של הפטור מעשות כן רק בגדר חריג, סבורני כי אין לומר שנישום שקיים ספק או חוסר ודאות בנוגע להיקף המס המוטל עליו, רשאי לפטור את עצמו ב"שב ואל תעשה", ועדיין ייחשב הוא כמי שלא צריך היה לדעת על חוב המס שלו."
כלומר כל ספק שיש לנישום באשר לחבות המס החלה עליו, שוללת ממנו את תחולת הסעיף.
בישום לענייננו, אני סבור כי התובעת צריכה היתה לחשוד בכך שייתכן שתעודות התנועה תיפסלנה בהליך אימות בדיעבד, עקב היעדר היכולת להמציא מסמכים המלמדים על מדינת המקור שלהם.
בעיני, כל יבואן העוסק ביבוא מקביל צריך תמיד לחשוד בכך שביום פקודה לא ניתן יהיה לאמת את מדינת המקור של הטובין אותם הוא מייבא. זהו ספק אשר מלווה מראש כל יבוא מקביל. זאת משום שמטבע הדברים, יבוא מקביל פירושו רכישה "מחוץ לשרשרת". דהיינו, רכישה של טובין לא מהיצרן או לא מהמשווק המורשה של היצרן, או לחלופין רכישה מהמשווק המורשה, כאשר המשווק מפר בכך את ההסכמים שלו עם היצרן (ור' עדותו של מר פופיק בעמ' 9 ש' 27).
הנה כי כן, יבוא מקביל, אף שהוא תורם באופן נכבד לתחרות בשוק ומהווה כלי משמעותי להורדת מחירים, שכן הוא גורם לכך שהשוק המקומי אינו שבוי בידי הסוכן המורשה המקומי, מתנוסס מעליו תמרור אזהרה המצביע על סיכון הטמון ביחס להוכחת מדינת המקור של הטובין, שכן היבואן, ולא אחת גם היצואן, אינו יכול לאמת את מדינת המקור, ובמקרים רבים אף אין ליצואן אינטרס לספק לרשות המכס הפונה אליו מסמכים המעידים על מדינת המקור.
זוהי "הערת אזהרה" המלווה באופן אינהרנטי את המסחר ביבוא מקביל – הן בצד הלקוח הסופי והן בצד היבואן. לכן, כל יבואן מקביל צריך לקחת בחשבון את האפשרות כי בבוא העת עלולות תעודות התנועה שיציג להיפסל בהליך אימות בדיעבד.
לכן על היבואן להצטייד מראש במסמכים ובעדים תומכים אשר יש בכוחם להוכיח את מדינת המקור של הטובין שייבא, ורק אם יעשה כן, יוכל לעמוד בתנאי זה (שכן אז יוכל להוכיח שלא יכול היה לצפות את תשובת רשות המכס הזרה, באותם מקרים בהם תשובתה הינה כי "אין ראיה"), דבר – שכאמור לעיל – התובעת לא עשתה.
29. התובעת לא עמדה גם בנטל המוטל עליה להוכיח את התקיימות ס"ק (3) שעניינו בגלגול המס, או ליתר דיוק בהיעדר גלגול מס. במסגרת זו על התובעת להוכיח כי לא גלגלה את המס אל רוכשי הטובין, דהיינו כי מחיר המכירה של הטובין לא הושפע מהחבות במס וכי החבות במס לא גרמה לכך שהתובעת העלתה את המחיר של הטובין לצרכן.
אין ספק כי הוכחתו של יסוד כזה היא קשה ביותר. למעשה, על התובעת לערוך פילוח של הכנסותיה ממכירות הטובין, ולהוכיח שהכנסתה הכוללת ממכירות הטובין הקונקרטיים לא הושפעה כלפי מעלה מחבות המס, כך שהמסקנה המתחייבת היא, שהיא זו שספגה את החבות במס שחלה בגין הטובין.
אין ספק כי המדובר במשימה קשה ביותר, במיוחד נוכח העובדה שבענייננו, המדובר בפריטים קטנים ורבים, ולא בכמות ספורה של מוצרים, ולכן הליך איסוף הנתונים לצורך הגעה מסקנה בעניין זה - הוא סיזיפי, אם בכלל אפשרי. לעניין זה ר' ע"א 6080/97 קמור רכב בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ (6.8.2003), פסקה 12 שם נאמר:
"אכן, הוכחה בדיעבד כי סכום מס גולגל על כתפי הקונה – או שלא גולגל – אינה קלה ומעוררת היא בעיות לא פשוטות, שכן קביעת מחיר של מוצר בתנאי שוק ותחרות ומרכיב המס במחיר זה, תלויה במשתנים רבים"
ואולם – זהו החוק.
30. התובעת צירפה לתצהיריה את חוות דעתו של רו"ח זילברשטיין אשר אינה מלמדת דבר בעניין זה. רו"ח זילברשטיין הגיע לכלל מסקנה כי ממוצע הרווח התפעולי של התובעת בשנים 2009-2012 היה 5.7% וכי "אם יחילו על החברה מכס בגין המוצרים שבמחלוקת אזי הרווחיות ממוצרים אלה תהיה אפסית" (הדגשה שלי – ר.א.).
בכל הכבוד הראוי, לא בכך עסקינן. השאלה עליה יש להשיב היא האם בפועל התובעת נטלה את חבות המס, והעלתה את המחירים של הטובין לצרכן, על מנת שפערי ההכנסה מהטובין יממנו את החבות במס. ככל שיימצא שלא כך היו בפועל פני הדברים, תוכל התובעת לטעון כי עמדה בנטל אותו מטילה עליה הוראה זו.
לצורך הוכחת האמור נדרשת הצגתם של נתוני עובדה ברורים ולא של הנחות תיאורטיות (ר' למשל מערכת הראיות שהוצגה לבית המשפט בע"א (ת"א) 5676-12-15 מ"י נ' פילט אייר (9.7.2017).
הנה כי כן, חוות הדעת אינה מציינת כי נערכה בדיקה כזו. היא תיאורטית גרידא וכלל אינה רלוונטית. לפיכך, גם יסוד זה לא הוכח.
נוכח כל האמור לעיל אני מצהיר כי הודעות החיוב מיום 15.5.2011 ומיום 15.1.2012 מבוטלות.
התביעה בגין יתר הודעות החיוב נדחית.
נוכח הפער בין הודעות החיוב שהתביעה בעניינן התקבלה לבין אלו שהתביעה בגינן נדחתה (שיעור של כ – 10% מחיוב המס הכולל), הרי שאני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת, בסך כולל של 25,000 ₪.
ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.
5יתן היום, י"ז אב תשע"ט, 18 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.