16. לשיטת התביעה, ומעבר לטענה כי יש לראות בהסכם ההלוואה כאינדיקציה מובהקת לעובדה כי מדובר בכספי שוחד, פעולתו של הנאשם ביצירת מנגנון ההלוואה שנועד להסתיר את העובדה כי מדובר בכספי שוחד, מהווה פעולה ברכוש אסור כהגדרתה בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן - חוק איסור הלבנת הון) שכן הדברים נעשו על-מנת להסתיר או להסוות את מקורו של הכסף, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו.
האינטרסים הכלכליים שעמדו ביסוד העברת הכספים, והפעולות שביצע בן-אליעזר לטובת הנאשם
17. על-פי כתב האישום, העברת הכסף לבן-אליעזר בוצעה כחלק ממערכת יחסים רווית אינטרסים כלכליים, אשר כונתה על-ידי התביעה כמערכת יחסים של "תן וקח", תוך שבן-אליעזר "מספק את הסחורה" ומסייע לקידום האינטרסים הכלכליים של הנאשם.
על-פי כתב האישום ובתוך מסגרת החברות האינטרסנטית שנרקמה בין בן-אליעזר לנאשם, ניתן להצביע על ארבע מערכות עובדתיות נטענות, המושתתות על אינטרסים כלכליים, מהן תיגזר המסקנה בדבר אופיו של הקשר ואופיו הפסול של העברת הכסף.
18. שתיים מהמערכות העובדתיות הנטענות, כלולות בכתב האישום בפרק העוסק ב"מערכות הקשרים בין הנאשמים", ולשיטת התביעה, אף אם אין לראותן כמגבשות עבירה, הן מלמדות על טיבה ואופייה של מערכת היחסים האינטרסנטית:
(א) רווח עתידי מעסקה פוטנציאלית בין מדינת ישראל לחברת גזפרום
--- סוף עמוד 17 ---
בתחילת היכרותם, עת היה בן-אליעזר שר התשתיות, פעל הנאשם כדי לסייע בידו לקיים מגעים ופגישות עם חברות מתחום הנפט והגז ברוסיה ובאזרבייג'ן, כאשר אחת החברות אותה קישר הנאשם לבן-אליעזר הייתה חברת הגז והנפט הרוסית - גזפרום. החיבור הניב משא ומתן לרכישה והובלה של גז לישראל, אך בסופו של יום, לא נכרת הסכם בין המדינה לגזפרום.
נטען כי ככל שהיה נכרת הסכם (שלא נכרת בסופו של יום), היה בו כדי להניב רווח משמעותי לחברת מנופים, שכן הנאשם תכנן לספק שירותים נלווים להסכם באמצעות חברה זו, שהייתה בבעלותו.
(ב) הלוואה שניתנה ליריב בן-אליעזר
על-פי האמור בכתב אישום, במהלך שנת 2009 פנה יריב בן-אליעזר (בנו של בנימין בן-אליעזר, להלן - יריב) לנאשם ולבן-זקן, בבקשה שיסייעו לו להיכנס לשותפות בעסק עצמאי. בעקבות בקשה זו, העמיד הנאשם לבקשת יריב הלוואה בסך הנע בין 200,000 ש"ח ל- 300,000 ש"ח לצורך השקעה בזיכיון. צוין בכתב אישום כי לא ידוע מה עלה בגורלה של הלוואה זו. בנוסף, דאג בן-זקן לצרף את יריב כשותף בזיכיון של בית הקפה "גרג" בקניון ארנה בהרצליה, שהיה באותה העת בבעלות הנאשם ובן-זקן באמצעות חברת מנופים.
19. שתי המערכות העובדתיות הנוספות, על-פי הנטען, קשורות בטבורן להעברת הכספים לבן-אליעזר ביום 26.9.11, הן מבחינת הלך חשיבתו של הנאשם בעת העברת הכסף לבן-אליעזר, והן נוכח הטענה כי בן-אליעזר, בשני המקרים, סייע לקידום האינטרסים הכלכליים של הנאשם:
(א) סיוע בקבלת רישיון קידוח "מד אשדוד"
ביום 8.2.10 החליטה מועצת הנפט הפועלת תחת משרד התשתיות, להעניק לקבוצה בשם ACC רישיון קידוח נפט באתר קידוח מד אשדוד (להלן - ACC; הרישיון). בראש קבוצת ACC עמד באותה עת חיים ליבוביץ' ושותפיו לקבוצה היו הנאשם ובן-זקן. הנאשם ובן-זקן ביקשו להעביר את זכויות ACC ברישיון מחברת ACC לחברת שמן.
נטען כי בן-אליעזר, הגם שלא כיהן באותה תקופה כשר התשתיות (אלא כשר התמ"ת), נותר בעמדת כוח והשפעה על עובדי משרד התשתיות וחברי מועצת הנפט, ופעל על-מנת לשפר את סיכוייה של חברת שמן לעמוד בתנאים שנקבעו להעברת הזכויות ברישיון, וזאת בשני אפיקים:
(1) קידום פגישה בין אנשי חברת שמן למנכ"ל חברת נובל אנרג'י - נטען כי אחד התנאים לקבלת הרישיון הייתה יכולת מקצועית מוכחת לקידוח נפט, ולצורך כך, ביקשה חברת שמן להתקשר עם חברת נובל אנרג'י שהיא חברה בינלאומית המתמחה בחיפוש, בקידוח, בפיתוח ובהפקת גז טבעי ונפט גולמי ברחבי העולם. עובר ליום 1.12.10 פנה בן-אליעזר אל אלי קמיר, שכיהן כיועץ התקשורת של חברת נובל אנרג'י, באמצעות
--- סוף עמוד 18 ---
אזולאי על-מנת שיקדם פגישה בין אנשי חברת שמן למנכ"ל נובל אנרג'י העולמית, פגישה שיצאה אל הפועל ביום 6.12.10. בסופו של יום, חברת שמן עמדה בתנאי היכולת המקצועית המוכחת לקידוח נפט בדרך אחרת, ולאחר שעלה בידו של הנאשם לרקום עסקה עם חברה אחרת.
(2) שיחות שניהל בן-אליעזר עם ראש מועצת הנפט לטובת קידום ענייני חברת שמן - נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה ובזמן שבן-אליעזר כיהן כשר התמ"ת הוא שוחח עם ד"ר יעקב מימרן, שכיהן כממונה על הנפט במשרד התשתיות ועמד בראש מועצת הנפט (להלן - מימרן), וביקש ממנו לקבל החלטות המיטיבות עם חברת שמן.
על-פי כתב האישום, הנאשם העביר את הכספים לבן-אליעזר, כשוחד, בעד פעולות שביצע בן-אליעזר בהקשר לרישיון הקידוח במד אשדוד, וביודעו כי במהלך עסקיו הרגיל הוא נזקק ועתיד להיזקק לפעולות הקשורות בתפקידיו של בן-אליעזר.
20. בסעיפים 19 ו-20 לכתב האישום התייחסה התביעה למערכת עובדות נטענת לפיה בן-זקן קיבל מידע שלא פורסם לציבור בדבר עמדתם של חברי מועצת הנפט אשר דנו בבקשת חברת ACC להעביר את זכויותיה ברישיון לחברת שמן. התביעה מייחסת את רובן המכריע של הפעולות לבן-זקן ואיילת אזולאי, שאף בהמשך הורשעו ביחס לפעולות אלה. לא צוין בכתב האישום, ולא בכדי, כי הפעולות בהן נקט בן-זקן אל מול אזולאי באותו הקשר, נעשו על דעתו או בידיעתו של הנאשם, למעט קבלת העתק מדוא"ל שנשלח על-ידי אחת מחברות המועצה (עו"ד לירון מזרחי) לאזולאי, הועבר לבן-זקן, אשר העביר העתק הימנו, על פי הנטען לנאשם, אותה הודעת דוא"ל ששלחה מזרחי עסקה בשינוי עמדתה ביחס לעמדה שהביעה בישיבת המועצה, בציון כי היא מבקשת לאשר את העברת הזכויות ברישיון הקידוח מחברת ACC לחברת שמן.
כיוון שפעולות אלה בעלות השלכה ראייתית על חלק מהסוגיות בהן אדון בהמשך, ראיתי לפרט את האמור באותם סעיפים בכתב האישום.
וכך סעיפים 20-19 לכתב האישום:
"19. בהתאם לשאיפתו של בן-אליעזר לקדם את ענייניה של שמן, נאשם 5 פעל יחד עם נאשמת 4 בביצוע שורה של פעולות המהוות הפרת כללים החלים על עובדת הציבור, ניצול לרעה ושימוש במידע פנימי שהגיע אליה בשל היותה עובדת ציבור תוך פעולה בניגוד עניינים וסטייה מן השורה, והכל לשם קידום ענייניה של שמן, כדלקמן:
(א) ביום 14.2.2011 ביקש נאשם 5 מנאשמת 4 לקשר בינו לבין חשב משרד התשתיות דוד ביטון, על-מנת לקבל ממנו מידע על הנעשה במועצת הנפט לקראת קיום ישיבה בעניינה של שמן ולהפעיל עליו לחץ.
(ב) ביום 16.3.2011 התקיימה ישיבת מועצה, במהלכה דנו חברי המועצה בבקשת ACC להעביר את זכויותיה ברישיון לחברת שמן (להלן - הישיבה).
(ג) לבקשת נאשם 5, לכל אורך הישיבה, עמדה נאשמת 4 בקשר שוטף עם דוד ביטון, חשב משרד התשתיות אשר מונה לתפקידו זה בזמן כהונתו של בן-אליעזר כשר התשתיות, וקיבלה ממנו מידע על עמדת חברי המועצה בזמן אמת.
--- סוף עמוד 19 ---
(ד) נאשמת 4 העבירה לנאשם 5 את המידע שהודלף לה כאמור לעיל, וכן מידע שקיבלה כתוצאה מפניותיה אל חברי מועצה לאחר הישיבה, אליהם פנתה כמנהלת לשכתו של בן-אליעזר.
(ה) בתום הדיון ביום 16.3.2011, המועצה דחתה את בקשת ACC להעביר את זכויות ברישיון הקידוח לשמן בנימוק של היעדר יכולת כלכלית מוכחת של שמן.
20. נאשם 5 קיבל מנאשמת 4 מידע שלא פורסם לציבור על עמדתם של חברי המועצה, והחל לפעול בכל ערוץ אפשרי - הן באמצעות פניית באי-כוחו במכתבים לחברי המועצה, הן על-ידי הנעת נאשמת 4 לפעולה מול חברי המועצה והן על-ידי הפעלת לחץ פסול בעצמו על חלק מחברי המועצה, והכל על-מנת שתתקבל החלטה בעד העברת זכויות רישיון הקידוח מחברת ACC לשמן, כדלקמן:
(א) בסיום ישיבת המועצה ביום 16.3.2011 פנה נאשם 5 אל חבר המועצה, יוסי מצה (להלן- מצה) ולחץ עליו על-מנת שייפגש עימו באותו יום וביום למחרת, במקומות ובזמנים חריגים, כדי שישנה את עמדתו ויצביע בעד העברת הזכויות ברישיון הקידוח מ- ACC לשמן.
(ב) ביום 18.3.2011 שלח מצה מכתב לרון נחמן, יו"ר מועצת הנפט, בו הוא מודיע לו כי בעקבות מסמכים שקיבל לאחר ישיבת מועצת הנפט, הוא מבקש לשנות את הצבעתו וכי כעת הוא בעד העברת הזכויות ברישיון הקידוח מ- ACC לשמן.
(ג) ביום 19.3.2011 הודיעה עו"ד לירון מזרחי לחברי המועצה באמצעות דוא"ל כי היא משנה את עמדתה מישיבת המועצה שהתקיימה ב-16.3.2011, וכי היא מבקשת לאשר את העברת הזכויות ברישיון הקידוח מ- ACC לשמן. דוא"ל זה שורשר באופן מיידי מנאשמת 4 לנאשם 5 ומנאשם 5 לנאשם.
(ד) ביום 29.3.2011 הופץ לחברי מועצת הנפט מכתב חריג מאת יו"ר המועצה, המבהיר כי למרות פנייתם של חברי מועצה לאחר הדיון שהתקיים ביום 16.3.2011 וקבלת הודעות מחלקם, לפיהן הם מבקשים לשנות את הצבעתם בנושא העברת זכויות ברישיון, לא ניתן לשנות החלטות לאחר שכבר הצביעו עליהן ולאחר שהדיון הסתיים. עוד צוין במכתב כי על פי חוק הנפט אין לפרסם דבר מדיוני המועצה או כל חומר שנמסר לה, אלא בידי יו"ר המועצה. הערה ברוח זו צוינה גם בפרוטוקול ישיבת מועצת הנפט מיום 16.3.2011, אשר פורסם מס' שבועות לאחר מועד קיום הישיבה.
(ה) ביום 6.4.2011 פנה רואה החשבון של מועצת הנפט, שמעון כהן, אל מימרן ואל יועמ"ש משרד התשתיות, דרורה ליפשיץ, באמצעות דוא"ל, בו הוא תיאר בפניהם כי נאשם 5 פנה אליו פניות בעלות אופי מאיים, הן ביום הדיון במועצה ב- 16.3.2011 והן לאחר דחיית הבקשה, וביקש מהם להגן עליו מפני פניותיו המאיימות של נאשם 5".
אציין כי נוכח הסדר הטיעון שגובש עם בן-זקן, תוקן במעט כתב האישום שהוגש בעניינו, באופן הבא:
בסעיף 19 (סעיף 18 לכתב האישום המתוקן בעניינו של בן-זקן) הושמט משפט הפתיחה, דהיינו כי הפעולות בוצעו "בהתאם לשאיפתו של בן-אליעזר לקדם את ענייניה של חברת שמן"; בסעיף 19(א) נמחק המשפט "ולהפעיל עליו לחץ"; בסעיף 20 (סעיף 19 לכתב האישום המתוקן בעניינו של בן-זקן) נמחקה הגדרת פעולותיו של בן-זקן כ"הפעלת לחץ פסול"; בסעיף 20(א) נמחקה הדרישה הנטענת כי הפגישה עם מצה תתקיים "ביום למחרת, במקומות ובזמנים חריגים".
--- סוף עמוד 20 ---
הפעולות המפורטות בסעיפים 19 ו-20 בכתב האישום, על ההסתייגויות שנערכו בכתב האישום שהוגש בעניינו של בן-זקן, לא היו במחלוקת בין הצדדים, מה גם שבן-זקן ואזולאי הודו והורשעו בביצוע פעולות אלה, אשר יכונו בהכרעת הדין - "הפעולות מול מועצת הנפט".
ציינתי דברים אלה שכן חשוב להבהיר, כבר כעת, כי בהקשר לקבלת רישיון מד אשדוד, שתי הפעולות היחידות המתוארות בכתב האישום כפעולות שביצע בן-אליעזר לטובת הנאשם (וחברת שמן) ועמדו לנגד עיניו של הנאשם עת העביר לו את הכסף, הן קידום נטען של פגישה בין אנשי חברת שמן למנכ"ל חברת נובל אנרג'י ושיחות שנטען כי ניהל עם ראש מועצת הנפט.
(ב) עדות שמסר בן-אליעזר לטובתו של הנאשם בערעור מס הכנסה
ביום 21.12.11 הוציא פקיד שומה אשקלון צו שומה לנאשם, במסגרתו קבע כי הנאשם הוא תושב ישראל, ועל כן חייב בתשלומי מס הכנסה לרשות המיסים. שומה זו הוצאה לאחר דיוני השגה שהנאשם קיים בפניו החל משנת 2009. ביום 4.1.12 הגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת פקיד השומה, וזה הוגש ביום 4.12.12 (להלן- ערעור המס) במסגרת הערעור, טען הנאשם כי הוא אינו תושב ישראל, ועל כן לא חייב בתשלום מס.
נטען בכתב אישום כי במסגרת יחסי ה"תן וקח" שהתקיימו בין בן-אליעזר לנאשם, ביקש הנאשם מבן-אליעזר שיעיד מטעמו בערעור המס, ויתמוך בטענתו כי מרכז חייו אינו בישראל, וזאת מתוך ציפייה שלמעמדו הציבורי של בן-אליעזר תהיה השפעה על קבלת טענתו. נטען כי משמעות קבלת ערעורו של הנאשם הייתה חיסכון תשלום מס בהיקפים אדירים.
ביום 24.10.13 חתם בן-אליעזר על תצהיר בו העיד כי הכיר את הנאשם במסגרת תפקידו כשר התשתיות, כי הוא מצוי עימו בקשרי ידידות, וכי למיטב היכרותו עם הנאשם, מרכז חייו של האחרון אינו בישראל. התצהיר הוגש לבית המשפט מטעמו של הנאשם, וביום 20.1.14 אף העיד בן-אליעזר בבית המשפט על תוכן תצהירו. נטען כי הן בתצהיר והן בעדות, רתם בן-אליעזר את מלוא משקל מעמדו הציבורי לטובת תמיכה בטענת הנאשם בדבר תושבותו. עוד נטען, כי על-מנת לחזק את טענתו המרכזית של הנאשם בערעור המס, הצהיר בן-אליעזר כי הכיר את הנאשם במוסקבה, על אף שהכירו בישראל. בעדותו בבית המשפט אף נשאל בן-אליעזר האם מעבר לסיוע שהעניק לו הנאשם בקיום מגעים ופגישות עם חברות בתחום הנפט והגז קיבל ממנו עזרה נוספת, והשיב על כך בשלילה, חרף העובדה כי נכון לאותה נקודת זמן קיבל ממנו 1,490,000 ש"ח. ביום 8.1.15 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את ערעור המס של הנאשם, וקבע כי בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה, מדובר בתושב ישראל.
על-פי האמור בכתב האישום, כספי השוחד ששולמו לבן-אליעזר "יצרו תלות של בן-אליעזר בנאשם" שבאה לידי ביטוי בפעולות שביצע בן-אליעזר לטובתו של הנאשם (גם במסגרת ערעור המס).
זירות המחלוקת ומתווה ההכרעה בהן