פסק דין
עורך דין ייצג את לקוחו. ההסכם שכרתו קבע כי שכר טרחתו יעמוד על 25% (בתוספת מע"מ) מהסכום שייפסק לטובת הלקוח, ושזה ישולם גם אם הלקוח יפסיק את הייצוג. הייצוג הופסק. האם הלקוח פעל באופן מלאכותי וחסר תום לב, כדי להתחמק מתשלום שכר הטרחה? האם טענת עורך הדין כי הגיע לפשרה עם הצד שכנגד מזכה אותו בשכר טרחה בשיעור המוסכם, למרות שמייצגו החדש של הלקוח המשיך בניהול ההליך? אלה הן השאלות המרכזיות בהן יש להכריע.
°
רקע
1. עו"ד קוגן (להלן גם התובע) ייצג את מר אלטרץ (להלן גם הנתבע) בסכסוך עסקי שהיה לו עם בני משפחתו, שעניינו זכויותיו בחברות המשפחתיות. ביום 15.11.15 התקשרו השניים בהסכם שכר טרחה. ההסכם נוסח כפניה של הנתבע אל התובע בזו הלשון:
1. אני פניתי אליך לקבל שירותים משפטיים וטיפול בעניין: קבלת זכויותיי מכל מקור שהוא בחברות בהן אני שותף ו/או הייתי אמור להיות שותף ו/או מכוח היותי עובד בחברות ו/או מכח זכויותיי...
--- סוף עמוד 2 ---
אשלם לך דמי פתיחת תיק בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ בהתאם להכנסות שיהיו לי.
בנוסף, אשלם לך 25% בצירוף מע"מ מכל סכום בין בכסף ובין בשווי כסף כגון מניות ו/או זכויות אחרות שיגיעו בכל שלב שלאחר חתימתי על הסכם שכר טרחה זה מכל מקור שהוא.
....
4. הנני מתחייב שלא אפסיק את הטיפול המשפטי מכל סיבה שהיא שכן הוא תלוי תוצאות ובאם אעשה כן, אשלם את מלוא שכר הטרחה שהיית מקבל אילו אפשרתי לך להשלים את העבודה.
עו"ד קוגן אכן פעל בשם מרשו. הוא הגיש המרצת פתיחה (ה"פ 2294-12-15) למחלקה הכלכלית בבית משפט זה, ולצידה בקשה לסעדים זמניים. המשיבים להמרצת הפתיחה טענו כי יש להעביר את בירור הסכסוך לבוררות בפני רו"ח של החברות, רו"ח קודנצ'יק, וזאת מכוח שטר בוררות. עו"ד קוגן הגיש המרצת פתיחה נוספת (ה"פ 16505-01-16) בה טען כי שטר הבוררות בטל.
2. בית משפט זה (חברתי כב' השופטת רונן) קיים (ביום 21.2.16) דיון בו הוסכם שיש לכבד את שטר הבוררות. עו"ד קוגן, בשם לקוחו, התנגד למינוי רו"ח קודנצ'יק כבורר ועתר למינוי שופט בדימוס. נטען כי רואה החשבון מצוי בניגוד עניינים, שכן הוא בעל קשרים עסקיים עם משפחת אלטרץ ומתפרנס מהחברה הנשלטת על-ידה. בית המשפט החליט (ביום 10.4.16) כי אין למנות את רו"ח קודנצ'יק כבורר, ותחת זאת מונה רו"ח ברדיצ'ב. הליך הבוררות החל להתברר אפוא.
3. תיאור הדברים שיבוא להלן נשען, בעיקרו, על טענות התובע בכתב התביעה.
4. התובע ייצג את מר אלטרץ בחלקה הראשון של הבוררות. הוא הגיש כתבי טענות שונים (כתב תביעה; בקשה לגילוי מסמכים; חוות דעת מומחה; טיעונים בעניין היותו של הנתבע עובד שכיר; טיעונים בעניין שווי אחזקותיו בחברות ועוד). במקביל העלה טענות אודות פגיעה בזכויות הנתבע עקב פיטוריו. ב"כ הנתבעים בהליך הבוררות העביר לתובע המחאה לפקודת הנתבע על סך 307,482 ₪. התובע לא גבה שכר טרחה מתשלום זה, על אף שטרם שולמו לו דמי פתיחת התיק בהתאם להסכם. כזאת עשה מתוך התחשבות במצבו של הנתבע, שנותר אותה עת ללא מקור פרנסה.
ביום 27.9.16 הציעו הנתבעים בהליך הבוררות לשלם לנתבע תשלום בן 7-6.5 מיליון ₪ כפשרה. הנתבע דחה ההצעה (ביום 29.9.16).
5. התובע טוען כי ביום 5.10.16 פנה אליו הנתבע וביקש ממנו במפתיע למחוק את התביעה שהגיש בבית המשפט ולהפסיק את הליך הבוררות. מדוע? משום שמשפחתו פנתה אליו בבקשה לשלום בית ולהחזירו לעבודה. התובע ביקש להסביר לו את הסכנות שבמהלך ואת
--- סוף עמוד 3 ---
הדרך הנאותה להתנהל. ביום 9.10.16 הגיע הנתבע למשרדו של התובע בליווי חברו, מר אהרן זנגי (להלן: מר זנגי), וחתם על מסמך (נספח 15 לכתב התביעה) בו ציין כי עו"ד קוגן הסביר לו הדברים לאשורם, אך הוא מעוניין להגיע לשלום בית עם משפחתו. עוד צוין במכתב (בפסקה 11):
מוסכם עלי כי ישנה סוגיה בדבר שכר הטרחה שמגיע לך בגין עבודתך עד כה בהתאם להסכם שחתמתי עבורך בתחילת ההליכים. מובן לי כי ביקשת שלא לשוחח על סוגיית שכר הטרחה שמגיע לך בגין עבודתך וזאת על מנת ליתן לי שהות בת מספר חודשים לבחון את נכונות רצונם של בני משפחתי לקבל אותי בלב שלם לחיקם בחזרה. לצורך סוגיה זו, אנו קובעים מועד פגישה לשוחח על שכר הטרחה ליום 6.12.16 שעה 16:00.
ועוד צוין (בפסקה 12):
לאור היכרותי את עבודתך ושביעות רצוני מכך שלא לקחת את המקדמה שבהסכם שכר הטרחה עד כה לאור מצבי הכלכלי שלא עבדתי, הנני נותן לך בהערכה רבה 50,000 ₪ בצירוף מע"מ סכום המקדמה על חשבון שכר הטרחה שבבוא היום נשב ונסכם אותו.
ואכן, עו"ד קוגן הגיש בקשה למחיקת הליך הבוררות, אך ביום 26.10.16 הגיש ב"כ הנתבעים בבוררות, עו"ד נטר, הודעה ממנה השתמע שמשפחת הנתבע כלל לא פנתה למר אלטרץ בהצעה לשלום בית. התובע טוען כי אז הבין שהנתבע מנסה להשתחרר מהייצוג שלו, כדי להימנע מתשלום שכר טרחתו. הוא ניסה ליצור קשר עם הנתבע ועם רעייתו באמצעות הודעות ווטסאפ אך הם לא חזרו אליו.
6. ביום 1.11.16 שלח הנתבע מכתב לתובע בו כתב שהוא משחרר אותו מייצוגו המשפטי. הוא טען כי עו"ד קוגן מצוי בניגוד עניינים בייצוג מול משפחתו. עו"ד קוגן טען בתגובה כי לא מתקיים ניגוד עניינים כלשהו.
ביום 16.11.16, לאחר פגישה בין עו"ד קוגן לבין מר אלטרץ שהשתתף בה גם מר זנגי, חתמו שני הצדדים על הסכמה לפיה "הצדדים יישבו את מלוא המחלוקות ביניהם וחוזרים לעבודה משותפת בהתאם לתנאי ההתקשרות בין הצדדים כך שעו"ד רמי קוגן ייצג את אורי [אלטרץ] בנאמנות בכל דבר ועניין כפי שהיה בטרם קבלת ההודעה על הפסק הייצוג...שני הצדדים מצהירים כי ליבנו את מלוא המחלוקות ביניהם וממשיכים בדרך משותפת כאשר לאיש אין על ליבו דבר כלפיי האחר כאילו לא היתה כל הודעה בדבר הפסקת הייצוג" (נספח 20 לכתב התביעה).
7. ביום 20.11.16 הורה הבורר על העברת מקדמה על חשבון שכר טרחתו, בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ לכל צד. מר אלטרץ סירב לשלם הסכום, והתובע שילם אותו בעצמו.
ביום 30.11.16 ניתנה החלטת הבורר לפיה מר אלטרץ זכאי לסך 37,3447 ₪ בגין היעדר
--- סוף עמוד 4 ---
הודעה מוקדמת נוכח פיטוריו. עו"ד קוגן טוען שסכום זה הועבר לנתבע ללא שגבה את חלקו בהתאם להסכם שכר הטרחה, וזאת מתוך המשך התחשבות במצבו הכלכלי.
ביום 9.1.17 ניתנה החלטת הבורר לפיה על הצדדים לבוררות להיפרד ושעל בני משפחתו של מר אלטרץ לרכוש את מניותיו לפי שווי הוגן אותו הבורר יקבע. הצדדים הגישו טיעון בנושא.
8. התובע טוען כי בחודש פברואר 2017 הוא והנתבע שוחחו על האפשרות לסיים התביעה בהסכם פשרה. הנתבע נתן לתובע אישור לסיים ההליך בפשרה ככל שזו תכלול תשלום בן 15 מיליון ₪ ברוטו או 10 מיליון ₪ נטו (כך שתשלום המיסים יחול על הנתבעים בבוררות). לשיטת התובע מר אלטרץ הבין כי יהיה עליו לשלם שכר טרחה בסופו של יום. לכן, שלח לו (ביום 1.3.17) הודעת דואר אלקטרוני בה הודיע על הפסקת הייצוג. גם הפעם התקיימה פגישה בין הצדדים, אך היא הייתה טעונה, והתובע אף טוען שהנתבע הפגין אלימות, והטיח בו האשמות כוזבות.
ממשיך התובע וטוען כי סוכם שיעשה מאמץ אחרון לנסות ולהגיע לפשרה בתיק עם הנתבעים בהליך הבוררות. הוא לא שוחח עם מר אלטרץ ישירות, והמגעים בין השניים התקיימו באמצעות מר הררי. התובע קיים פגישה עם עו"ד נטר ועם רו"ח קודנצ'יק וכתוצאה ממנה הועלה סכום הפשרה ל-11.5 מיליון ₪ נטו (5.5 מיליון מתוכם במזומן והיתרה בפריסה לתשלומים על פני עשר שנים). גובשה טיוטת הסכם פשרה. התנהל מו"מ ובמהלכו הועמד סכום הפשרה על 11 ורבע מיליון ₪ תוך שינוי במתכונת פריסת התשלומים כך שתהיה נוחה יותר לנתבע). חברו של מר אלטרץ הודיע לעו"ד קוגן כי הנתבע מסכים להצעת הפשרה בתנאים מסוימים, והתובע תיאם פגישת חתימה על ההסכם ליום 15.5.17 במשרדו של רו"ח קודנצ'יק; והנה, הנתבע לא הגיע לפגישה, והמשיך בניהול הבוררות בייצוג אחר.
9. בינתיים, ובמהלך בירורה של תובענה זו, הסתיימה הבוררות.
טענות הצדדים
10. התובע טוען כי הנתבע "הן בעיתוי והן באופי בו סיים את ההתקשרות עם התובע -הפסיק את הייצוג אך ורק בשל רצונו להתחמק בצורה מחפירה מתשלום שכר טרחה" (פסקה 65 לכתב התביעה). עד כה שילם הנתבע 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. שכר הטרחה לו זכאי התובע הוא 25% בצירוף מע"מ מסכום הפשרה אותו הצליח לסכם מול הצד השני לבוררות שעמד על 11,250,000 ₪. לכן, הוא זכאי לתשלום של 3,290,625 ₪ בצירוף מע"מ. בנוסף, על הנתבע להשיב לתובע סך של 8,775 ₪ ששולם על-ידי התובע לבורר בגין שכר טרחתו. סכום התביעה הועמד אפוא על 3,299,400 ₪.
התובע טוען כי הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים הוא ברור ומחייב. עו"ד קוגן נטל על עצמו את הטיפול בתיק בהסתמך על שכר הטרחה העתידי, המותנה בתוצאות. למעשה מלאכתו הסתיימה עם השגת הפשרה, אותה הסמיכו הנתבע להשיג. עוד מציין התובע כי לשיטתו הסכום שקיבל הנתבע בהליך הבוררות קרוב לזה שהשיג עבורו במסגרת הסכם
--- סוף עמוד 5 ---
הפשרה, נתון המחזק את זכאותו לשכר הטרחה.
התובע טוען כי הנתבע מנסה לצייר עצמו כקורבן, כאדם מפוחד, אך מדובר באדם כוחני, שלא בוחל גם לא באלימות פיסית כדי להשיג מטרותיו. הוא היכה באגרוף את אחיו (סעיף 114.4 לתצהיר התובע); ובמהלך הפגישה בין הצדדים ביום 23.3.17 בנוכחות מר הררי ומר זנגי קם הנתבע להכות את התובע. מוסיף התובע וטוען כי הוא מצדו נהג בהוגנות. הוא השקיע את כל מרצו כדי להעניק לתובע שירותים משפטיים מעולים, תוך ראיה רחבה של הסכסוך כמשפחתי ולא כעסקי גרידא. לכן היה חשוב להגיע להסכם פשרה עם בני המשפחה של הנתבע, כדי לשמור על יחסיו עמם, והכול מבלי לפגוע בזכויותיו ובאינטרסים שלו. הוא גם לא גבה מהנתבע שכר טרחה בשל התחשבות במצבו; וגם כאשר קיבל הנתבע סכומי כסף במהלך הדרך לא גבה את חלקו.
התובע טוען כי דחיית התביעה תעביר מסר שלילי לציבור רחב של עורכי דין, בעיקר לאלה המייצגים בהלכים משפטיים על בסיס הצלחה. אפשרות תשלום זו חיונית במיוחד ללקוחות שידם אינה משגת לשלם באופן שוטף לעורכי דינם, והשלמה עם יכולת קלה של מיוצג להסתלק ממחויבותו לשכר טרחה תפגע בהסכמים מסוג זה. התנהגות הנתבע היא פסולה ויש להוקיעה.
על רקע זה טוען התובע כי משהופסק הייצוג בחוסר תום לב וללא הצדקה, הוא זכאי לפיצויי קיום שיעמידוהו במקום בו היה עומד אילו אפשר לו התובע להשלים מלאכתו. התובע טוען כי הוא זכאי לתבוע מהנתבע סכום נוסף בן 103,181 ₪ בגין שכר טרחה מתוך הסכומים שנגבו בגין זכויותיו כעובד ובגין אגרות משפט ששילם. סכומים אלה לא נתבעו בכתב התביעה בשל טעות בתום לב, והתובע לא עתר לתיקונו כדי שלא לעכב את בירור ההליך.
11. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה.
הנתבע מעולם לא חתם על הסכם הפשרה, עליו נשענת תביעת התובע; הוא לא הועבר לעיונו, ואין הוא משקף את זכויותיו. מכאן שאין לגזור ממנו שכר טרחה כלשהו. התובע אף לא הזמין את הנתבע לאותה פגישה בה עתיד היה להתגבש הסכם הפשרה האמור. מר אלטרץ המשיך בניהול הליך הבוררות, לאחר שהחליף את בא כוחו. הליך הבוררות נוהל עד תום, ללא הגעה להסדר פשרה כזה או אחר. גם הנתבעים בהליך הבוררות לא ציינו כי ישנם מגעים לפשרה, גם לא בישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 17.5.17, יומיים לאחר שלטענת התובע סוכם הסכם הפשרה. הנתבע אינו חייב עוד לתובע דבר, לאחר ששילם לו 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. מכל מקום, לאחר החלפת הייצוג עמד בא-כוחו החדש של הנתבע על קבלת מסמכים חשבונאיים, ושעה שלא נעתר נקט בהליך בבית משפט זה, עד שקיבל את המסמכים הרלוונטיים. אז יכול היה להתקדם ולברר כדבעי את זכויותיו של הנתבע בהליך הבוררות, וכזאת עשה.
הנתבע הפסיק את ייצוגו של התובע מסיבות ראויות ובתום לב. עו"ד קוגן נטל את הייצוג שעה שהוא מצוי בניגוד עניינים מובהק מול רו"ח קודנצ'יק. האחרון היה רואה החשבון של
--- סוף עמוד 6 ---
הנתבעים בבוררות, היה אמור לשמש מומחה מטעמם, ואף ניסה לפגוע בזכויותיו של הנתבע. והנה אותו גורם שימש גם כרואה החשבון של התובע. בנסיבות שכאלה לא אמור היה התובע ליטול על עצמו את מלאכת הייצוג מלכתחילה. בנוסף, כאשר ביקש להפסיק את ייצוגו, איים עליו התובע, וכדי לא לסכן את הליך הבוררות הסכים להמשיך בייצוג. כל זאת היה בשנת 2016 לפני הסכם פשרה כזה או אחר, וללא קשר אליו. לאחר מכן, הבורר פסק לטובתו סכום מאכזב ביותר בגין הפסקת עבודתו בחברות המשפחתיות. החלטה זו שברה את ליבו. התובע לא ביקש לקיים דיון הוכחות בנושא, לא קיבל את תלושי השכר וכיו"ב. על רקע מכלול זה, הנתבע הודיע לו על הפסקת הייצוג ביום 1.3.17, שעה שההכרעות העיקריות בבוררות עוד צפויות היו להינתן בעתיד. לא רק ניגוד העניינים היה הבסיס לפיטורי התובע אלא נזקים כספיים שנגרמו לו כתוצאה ממחדליו. אין אפוא כל בסיס לחיוב הנתבע בתשלום אחוזים כלשהם. הנתבע ציין בכתב ההגנה כי בכל הנוגע בדרישה לשכר ראוי אין בתביעה ראשית ראיה לגבי שכר זה.
12. הטענות הוצגו כאן בתמצית. הצדדים טענו טענות רבות נוספות, ולחלקן אתייחס גם במהלך הניתוח שיבוא. בשאר לא מצאתי בסיס לסטות מהתוצאה אליה הגעתי.
דיון והכרעה
גבולות יכולת ההסדרה של שכר טרחת עורך דין
13. עורך דין מספק ללקוחו שירות אישי. הלקוח מפקיד בידי עורך דינו את ענייניו החשובים ביותר. לפעמים הדברים עולים כדי דיני נפשות של ממש. אין המדובר בהתקשרות מסחרית רגילה. בבסיסה יחסי אמון רגישים. מערכת היחסים המיוחדת שבין עורך הדין ללקוחו הובילה להתחשבות מיוחדת של הדין. כך, למשל, הוכר חסיון על "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו" שיש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין (סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). ובנוסף, וככלל, לא ניתן לחייב לקוח להיות מיוצג על ידי עורך דין שעה שאין הוא מעוניין עוד בשירותיו.