145. בכל הנוגע לפרק התכולה, פרק זה כולל 7 פריטים המצויים בסעיפים 28-34 לחוות דעת השמאי והם: מחשב נייד של חברת IBM מסוג X240 ; מחשב נייד של חברת ;LENOVO מצלמה של חברת PANASONIC מסוג לומקס; אייפד; אייפון 4 משומש ; 8 מטבעות זהב טורקיים בשווי 120 דולרים כל אחד. בעוד שדרישת התובע במקור הייתה להעמיד את סכום הפיצוי בגין פריטים אלה על סך כולל של 15,300 ₪ העמיד שמאי הנתבעת אותם על סך של 10,700 ₪ זאת למעט מטבעות הזהב אותם הותיר השמאי כפי שהם. השמאי נימק את הפער שבין הדרישה של התובע לעומת הקביעה שלו בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית (עמ' 30 שורות 23-30 לפר' הדיון) , בכך
--- סוף עמוד 46 ---
שהתובע לא הציג קבלות עבור רכישת אותם פריטים בפועל אשר במרוצת השנים התחלפו באחרים ועל כן אלו נאמדו לפי מיטב שיקול דעתו המקצועי . בנוסף הוטעם כי בכל מה שנוגע לערכי שיפוי לא הוצגו קבלות רכישה חדשה עבור אותם פריטים שנגנבו וזאת למרות שפוליסת הביטוח של התובע מזכה אותו ב"חדש תמורת ישן" אך זאת כנגד הצגת מסמכי רכישה כאמור. נימוקים אלו של השמאי נראים בעיניי סבירים שכן הם תואמים את תנאי פוליסת הביטוח של התובע הנקובים בסעיף 17.2 (עמ' 38) שבה ואת העובדה שהתובע לא גיבש את דעתו הנגדית ביחס לכך בחוות דעת נגדית משלו, כפי שצוין לא הצליח למוטט את עמדתו המקצועית של שמאי הנתבעת לכך בחקירתו הנגדית ביחס לכך. בכך אני קובע כי מקובלת עליי קביעתו של שמאי הנתבעת הנוגעת לאומדן פרק התכולה של חוות דעתו.
146. בטרם ייסתם הגולל על פרק זה, ראוי לעמוד על כך שבמסגרת תצהיר עדותו הראשית ולא בתביעתו, טען התובע גם לנזקים עקיפים שאירעו לו בעקבות מעשי הפריצה, דוגמת: עלות רכישת כספת חדשה; עלות השחתת רצפת הדירה בעקבות גרירת הכספת הגנובה החוצה ועוד והוא גם טען זאת בפני שמאי הנתבעת, אלא שגם כאן, לא הוצגה על ידו שום ראייה לאומדן אותו נזק , כל שכן ובמצטבר לקיומו בפועל, והראייה היא שגם שמאי הנתבעת שלל פיצוי זה מאותם נימוקים וכך יש לנהוג גם כאן.
147. דין דומה לכל מה שנוגע לשלילת הפיצוי בגין צמידי פנדורה שהוספו לרשימת התביעה והועמדו על ידי התובע על סך של 2,087 ₪ . שמאי הנתבעת הטעים בחוות דעתו כי תכשיטים אלו כלל לא בוטחו כיוון שהם לא נכללו בדו"ח הסוקר של הנתבעת משנת 2008 ובהכרח על כן לא נצפו בכליו של התובע, כל שכן להבנתי גם לא נרשמה הוספתם לכליו במרוצת השנים שלאחר מכן, ואכן עיון בדו"ח הסוקר משנת 2008 מאמת את הדברים והתובע אף לא ניסה לשלול אותם.
148. פועל יוצא מהאמור לעיל הוא שהוכחה זכאותו של התובע אך לערכי השיפוי עבור הפריטים הנקובים בחוות דעתו של שמאי הנתבעת למעט אותם שלושת פריטים יקרי הערך שהוטל לגביהם ספק . על כן, סך הפיצוי לו זכאי התובע בגין כך עומד על 79,977 ₪ כסעד הכולל אותו יש לפסוק לו בתביעה זו. מסכום זה יש להפחית את דמי ההשתתפות העצמית הנקובים בפרק השתתפות עצמית (דף מס' 4) ברשימת הפוליסה והם: סך של 495 ₪ בגין נזק כללי לרכוש וסך של 1,000 ₪ בגין מחשב נייד, כפי שגם התובע הודה בעדותו (עמ' 19 שורות 24-25 לפר' הדיון) כך שמלוא הנזק לפיצוי בגין תביעה זו יעמוד על סך של 78,482 ₪.
--- סוף עמוד 47 ---
--- סוף עמוד 48 ---
ריבית מיוחדת והוצאות משפט
ריבית מיוחדת
149. התובע עותר לקבוע את זכאותו לריבית מיוחדת שתתווסף לסכום הפיצוי שנפסק לו. דא עקא ועתירה ייחודית זו באה על ידו לעולם רק במסגרת סיכומיו ואין לה אחיזה בכתב תביעתו שם הוא עתר לפסוק לו ריבית והצמדה בלבד ועל כן כל דרישה מאוחרת מצדו עתה הינה בגדר הרחבת חזית אסורה ואין לקבלה.
150. מעבר לאמור אני סבור כי גם לגופו של עניין לא עומדת לתובע זכות לפסיקת ריבית מיוחדת במקרה זה ואסביר: בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, רשאי מבוטח לפסיקת ריבית מיוחדת שאינה עולה על פי עשרים מן הריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, וזאת בגין תגמולי ביטוח שלא היו שנויים במחלוקת. עם זאת וכפי שהטיב לבטא זאת התובע בסיכומיו, על בית המשפט להתרשם תחילה שחברת הביטוח עיכבה שלא כדין את כספו וכי לא עומדים לה טעמים עניינים ואמתיים שלא לעשות כן.
151. לטעמי על רקע הקביעות לעיל הנוגעות בעיקרן לחוסר שיתוף הפעולה של התובע עם הנתבעת ביחס לפריטים יקרי הערך וניתוק המגע שלו איתה כמעט באופן מלא, ולמעשה הותרת מלוא הבירור הביטוחי תלוי באוויר אצלה, אין לראות בנתבעת כמי שהחזיקה בכספו שאינו במחלוקת מתוך מטרה פסולה ולא עניינית. התרשמותי היא שהחזקה זו באה על רקע ניתוק המגע, אי מיצוי מהלך החקירה בזכות התובע וחוסר אפשרות לבחון עד דק וכפי שראוי את התביעה. יתרה מכך הוכח ולא נסתר באותו עניין שהנתבעת ביקשה לחדש קשר עם התובע (כנכתב בסעיף 16 של כתב הגנתה והוכח בפועל) אלא כאמור התובע מיאן בכך. ביסוד כך לא קמה לתובע זכות לריבית מיוחדת.
--- סוף עמוד 49 ---
הוצאות משפט - אמת או חובה?
152. כפי שצוין מעלה מצאתי כי התובע ביקש לעבות את התביעה במקום שלא לצורך ולהחסיר ממנה במקום שצריך. לפיכך מצאתי כי אין מקום לפסוק לו הוצאות משפט בגין קבלת תביעה זו בחלקה והרי על דרך התנהלות שכזו התריע בית המשפט העליון בפסיקותיו הרבות, ובפרט בפסק הדין בעניין סיעת ביאליק:
"הדרך בה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות. בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום. לעומת זאת, אם בעל הדין האמור זכה בהליך, אפשר שלא ייפסקו לזכותו הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן" (ע"א 9535/04 סיעת ביאליק 10 ואח' נ' סיעת יש עתיד לביאליק ואח', פ"ד ס(1) 391, 395).
153. לטעמי, כאמור ובנוסף, לו היה התובע משתף פעולה עם הנתבעת ופועל למצות ביחד עמה את הבירור החבות, בחר לנתק עימה מגע או אם היה משכיל להבין את אותו חשד מבוסס בגין שלושת הפריטים יקרי הערך שתבע ופועל להפיגו או לוותר על תביעתו, יכול ובסבירות גבוהה כי תביעה זו הייתה נמנעת כפי שהטיבה הנתבעת לבטא זאת לכל אורך הדרך, לרבות בהגנתה.
154. משכבר הגיש התובע את תביעתו זו, הוא כרך בה עילות אשר הגדילו שלא לצורך את היקף ניהולה והכביר בעקבות כך את הזמן השיפוטי הרב שהוקדש לה וכרך בכך גם את הנתבעת, והנה בסופו של יום נמצא כי זכותו לפיצוי מוגבלת לאותם פריטים שלא נמצאו במחלוקת מלכתחילה. יוצא אפוא כי בנסיבות אלו לא עומדת לתובע זכות להוצאות בגין כך. אף שהתביעה התקבלה בחלקה, איזון נכון וראוי במקרה זה הינו לטעמי שכל צד יישא בהוצאותיו.
155. מעבר לצורך יוער כי התובע לא יוצא כשידו על התחתונה היות והוא זכה זה מכבר בהוצאות רבות בתיק זה בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים, במסגרת הליכי ביניים שהתקיימו בו ואשר נפסקו לו הוצאות בגינן.
156. על יסוד האמור והמקובץ לעיל, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 78,482 ₪ בתוך 30 ימים מהיום בצירוף הפרישי ריבית והצמדה למדד כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. פסק הדין ישלח בדואר לצדדים.
תם ונשלם !
עדי סומך