סיכום
100. מכל האמור לעיל עולה כי קיימים סיכויים גבוהים לקבלת עמדת המערערות שלפיה הפוליסות הרלוונטיות אינן נגועות בהפליה פסולה, שכן ההבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה לא נשענת על תפיסות סטריאוטיפיות מגדריות שיש לשרשן כדי לצמצם את אי השוויון המגדרי בחברה, אלא נבעה מטעמים ענייניים – החשש מאנטי סלקציה וכשל שוק בשל הפער בתוחלת החיים בין המינים – שהצדיקו חריגה מעקרון התעריף האחיד; חשש זה לא קם ברכיב הריסק, מאחר שההבדל בתוחלת החיים בין גברים לנשים אינו כה משמעותי בגילאים הרלוונטיים לרכיב הריסק, משרכיב הריסק בפוליסות הרלוונטיות זניח, ומשהפרמיה בגין הריסק היא שולית ביחס לפרמיה ביתר הרכיבים; לכן ברכיב הריסק דבקו המערערות בכלל התעריף האחיד; אין לקבל את הטענה שעצם יצירת ההבחנה בין המינים ברכיב הגמלה מחייבת יצירת הבחנה ביתר המרכיבים בפוליסות הרלוונטיות, לרבות רכיב הריסק. למעשה אילו היה נקבע כי הדבר הכרחי, התוצאה היתה, בסבירות גבוהה, הרעת התנאים למבוטחות-נשים (וכנראה גם למבוטחים-גברים). בנוסף, אין בידינו לקבל את טענת המשיבות לפיה יש לראות בשינוי שנעשה בתכניות הביטוח החדשות משום הודאה של המערערות בקיומה של הפליה פסולה בפוליסות הרלוונטיות, כמו גם לטענתן כי יש להקיש לענייננו מהנפסק בפסקי הדין בעניין פידלמן. מכאן, כי לא עלה בידי המשיבות להוכיח, ולו לכאורה, כי הפוליסות הרלוונטיות נגועות בהפליה פסולה וכי יש סיכוי סביר שהתובענה תוכרע לטובת חברות הקבוצה. לפיכך, צודקות המערערות בטענותיהן כי לא היה מקום להיעתר לבקשת האישור.
101. לצד זאת נדחית בקשת האישור גם על עילותיה האחרות (הפליה פסולה המנוגדת לתקנת הציבור, תנאי מקפח בחוזה אחיד, הפרת חובת תום הלב ועשיית עושר שלא כדין), משהן נשענות על עילת ההפליה הפסולה ולאור המסקנה שאליה הגענו באשר לעילה זו. עוד יש לומר כי העילות האחרות לא פורטו כנדרש, לא הונחה להוכחתן תשתית ראייתית ברמה הנדרשת בשלב זה של הדיון והן עלו בטענות המשיבות לפנינו בשפה רפה בלבד, אם בכלל, עד כי ניתן לומר שנזנחו.
--- סוף עמוד 68 ---
102. לאור המסקנה שאליה הגענו, התייתר הצורך לדון ביתר טענות הצדדים, לרבות בטענות הסף השונות, ובהן טענת ההתיישנות, ובטענות הנוגעות ליתר התנאים לאישור תובענה ייצוגית, כמפורט בסעיף 8(א) לחוק.
סוף דבר
103. הערעור מתקבל. החלטת בית הדין האזורי מיום 17.8.14 מבוטלת. כל משיבה (ולגבי המשיבה 3 – יורשי המשיבה 3, יחד ולחוד) תשלם למערערת בה בוטחה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין ההליכים בשתי הערכאות בסכום של 25,000 ש"ח.
ניתן היום, ה' כסלו תש"פ (03 דצמבר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד
אילן איטח,
סגן נשיאה
אילן סופר,
שופט
גברת יעל רון,
נציגת ציבור (עובדים)
גברת יודפת הראל בוכריס,
נציגת ציבור (מעסיקים)
[1] על פי החלטת בית הדין מיום 18.7.19 הוחלף הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן בשופט אילן סופר.
[2] לוח תמותה הוא ניתוח סטטיסטי המבקש לחשב את סיכוייו של הפרט להישאר בחיים בגיל נתון, ומהווה אחד הרכיבים המרכזיים בחישוב הפרמיה בתכניות ביטוח חיים. ככל שתוחלת החיים ארוכה יותר, אזי תעריף דמי הביטוח יהיה נמוך יותר ומקדם הגמלה יהיה גבוה יותר.
[3] יוסבר שכיוון שתוחלת החיים של נשים ארוכה משל גברים, הרי שבמצב שבו גבר ואישה חסכו סכום זהה, הגבר יקבל מדי חודש גמלה בשיעור גדול יותר, משום שכספי החיסכון שלו מתחלקים במספר חודשים קטן יותר, ואילו האישה תקבל מדי חודש גמלה בשיעור נמוך יותר, משום שכספי החיסכון שלה מתחלקים במספר חודשים גדול יותר.
[4] בג"ץ 4948/03 אלחנתי נ' שר האוצר מר בנימין נתניהו, פ"ד סב(4) 406 (2008) (להלן – בג"ץ פידלמן).
[5] נכנה את העתירה "עתירת פידלמן" אף שהעותרת היתה מבטחים.
[6] ע"ע (ארצי) 1407/01 פידלמן - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ [פורסם בנבו] (17.10.2004) (להלן – עניין פידלמן בארצי). להלן יכונו בג"ץ פידלמן ו-עניין פידלמן בארצי יחד – פסקי הדין בעניין פידלמן.
[7] יצוין כי על פי הוראות נוספות בתקנות, זכויות האלמן יהיו כזכויות האלמנה, לעניין שיעור פנסיית השארים, אם הוא אינו מסוגל לכלכל עצמו כדי מחייתו מחמת נכות מלאה והוא מחוסר כל הכנסה אחרת.
[8] בג"ץ פידלמן, בסעיף 5 לעמדת השופטת (כתוארה אז) אסתר חיות. יתר הציטוטים מבג"ץ פידלמן הם מפסק דינה של השופטת חיות (כתוארה אז), אלא אם נכתב אחרת.
[9] גם כאן נקבע כי אלמן מעוט יכולת שאין לו הכנסה מעבודה או מכל מקור אחר, יהיה זכאי לפנסיה זהה לזו של אלמנה.
[10] בג"ץ פידלמן, בסעיף 22 לפסק הדין.
[11] שם, בסעיף 24 לפסק הדין.
[12] שם, בסעיף 25 לפסק הדין.
[13] שם, בסעיף 26 לפסק הדין.
[14] שם, שם.
[15] שם, שם.
[16] שם, בסעיף 27 לפסק הדין.
[17] שם, בסעיף 32 לפסק הדין.
[18] שם, בסעיף 36 לפסק הדין.
[19] שם, בסעיף 37 לפסק הדין.
[20] שם, בסעיף 38 לפסק הדין.
[21] שם, שם.
[22] שם, בסעיף 39 לפסק הדין.
[23] שם, בסעיף 40 לפסק הדין.
[24] ע"א 5378/11 פרנק נ' אולסייל [פורסם בנבו] (22.9.2014).
[25] רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220 (2003) (להלן – עניין א.ש.ת.). ראו גם ע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 784 (1996).
[26] עניין א.ש.ת., בסעיף 7 לפסק דינה של השופטת טובה שטרסברג-כהן.
[27] ע"ע (ארצי) 20139-09-15 מכבי שירותי בריאות – קוצ'ינסקי, [פורסם בנבו] בסעיף 5 לעמדת הח"מ וההפניות שם (26.6.2018) (עתירה לבג"ץ תלויה ועומדת – בג"ץ 6451/18 חיון נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] ).
[28] שם, שם.
[29] יצוין כי סעיף 2 לחוק מפנה בהגדרת "מבטח" להגדרה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן – חוק הפיקוח על הביטוח). סעיף 1 לחוק האחרון מגדיר "מבטח" כ"מי שקיבל רשיון מבטח ישראלי לפי סעיף 15(א)(1) או מי שקיבל רשיון מבטח חוץ לפי סעיף 15(א)(2)".
[30] רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, [פורסם בנבו] בסעיף 10 לפסק הדין (26.4.2010) (להלן – עניין קו מחשבה). יושם אל לב כי חוק תובענות ייצוגיות נכנס לתוקפו אך לאחר שהוגשו הערעור ובקשות רשות הערעור בעניין קו מחשבה.
[31] רע"א 6567/97 בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון גת, פ"ד נב(2) 713, 720 (1998) (להלן – עניין עיזבון גת).
[32] בסעיף 2 לחוק מוגדר "בית משפט" – "לרבות בית דין לעבודה".
[33] ראו, בין היתר, רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, [פורסם בנבו] בסעיף 9 לפסק דינו של השופט אליעזר ריבלין (5.7.2012) (להלן – עניין עמוסי).
[34] רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, [פורסם בנבו] בסעיף 41 לפסק דינה של השופטת דפנה ברק-ארז, פ"ד סו(1) 633 (2013) (להלן – עניין עמק זבולון).
[35] לטענת המשיבה 3, בשנת 2006 שונה שמה של אריה ל"כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ", אולם אין צורך להידרש לשאלה אם היה שינוי שם כנטען או שמא הועברו פוליסות שונות, ובכללן של המשיבה 3, מאריה לכלל, שכן אין מחלוקת כי כלל היא בעלת הדין הנכונה בכל הנוגע לתובענה ובקשת האישור של המשיבה 3.
[36] לכתחילה הוגשו 3 תובענות בבית הדין האזורי ירושלים ותובענה נוספת הוגשה בבית הדין האזורי תל אביב. בהמשך הוחלט על איחוד הדיון ב-4 התובענות וקיום הדיון בהן בבית הדין האזורי בירושלים. מאחר שהתובענות ובקשות האישור הוגשו על ידי אותו בא כוח ולמעט הפרטים האישיים המתייחסים לכל אחת מהמשיבות הן כוללות את אותן טענות, נתייחס להלן לכל התובענות יחד כאל "התובענה" ולכל בקשות האישור יחד כאל "בקשת האישור".
[37] הטענות המפורטות כאן מובאות מכתבי הטענות המתוקנים שהגישו המשיבות בהוראת בית דין זה, כפי שיובא בהמשך הדברים.
[38] יצוין כי בתובענה ובבקשת האישור בנוסחן המקורי פירטו המשיבות עילה שמקורה בחוק איסור הפליה ועילת הטעיה מכוח חוק הפיקוח על הביטוח, תוך שהן מפנות, בין היתר, לפרט 7 לתוספת השנייה לחוק, שעניינו "תביעה בעילה לפי חוק איסור הפליה...".
[39] בבקשות האישור המקוריות הוגדרה הקבוצה כך: "כלל הנשים שרכשו [מהמערערות] פוליסות מהסוג הנדון בתובענה [הפוליסות הרלוונטיות – א.א.]".
[40] הוגשו בנפרד תשובת המערערות 1 ו-2 ותשובת המערערות 3 ו-4 (להלן יחד – התשובות לבקשת האישור). למען הנוחות נתייחס אל התשובות לבקשות האישור וכן ליתר כתבי הטענות שהוגשו בנפרד מטעם המערערות, הן בבית הדין האזורי והן בבית דין זה, כאל מקשה אחת, אלא אם ייכתב במפורש אחרת.
[41] יצוין כי בקשת רשות הערעור הוגשה במשותף על ידי ארבע המערערות. סיכומי הטענות הוגשו על ידי המערערות 1 ו-2 במשותף ועל ידי המערערות 3 ו-4 במשותף. סיכומי התשובה הוגשו על ידי כלל המערערות יחד.
[42] בשנת 2016, במסגרת תיקון מס' 32 לחוק הפיקוח על הביטוח, הוקמה רשות שוק ההון ונקבעו הוראות שונות לעניין תפקידיה ותפקיד הממונה על שוק ההון (להלן – "הממונה"), המשמש גם כממונה על שוק הביטוח. עם זאת, מאחר שברוב המועדים הרלוונטיים להליך זה טרם הוקמה רשות שוק ההון והממונה היה קרוי "המפקח על הביטוח" ומאחר שזה המונח שבו השתמשו הצדדים ברוב כתבי טענותיהם, נעשה אף אנו, ברוב המקרים, שימוש במונח "המפקח על הביטוח" ולא במונח "הממונה על שוק ההון".
[43] בג"ץ 227/18 חקנזרי נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר [פורסם בנבו] (26.3.2019) (להלן – בג"ץ חקנזרי).
[44] ראו למשל ע"א 3664/16 פרברי נ' אסולין [פורסם בנבו] וההפניות שם (החלטה מיום 3.5.2017).
[45] רע"א 8014/09 דקלה חברה לביטוח בע"מ נ' פרידמן [פורסם בנבו] (21.4.2011) (להלן – עניין דקלה).
[46] Case C-236/09, Association belge des Consommateurs Test-Achats ASBL and Others V. Conseil des ministers (Court of Justice, Grand Chamber, 2009).
[47] על זיקה הדוקה זו ניתן ללמוד גם מפסקי דין שבהם נבחנו תנאים אלה בצמידות. ראו למשל רע"א 9617/16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' לפינר, [פורסם בנבו] בפסקה האחרונה של סעיף 16 לפסק הדין (28.10.2018); רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות, [פורסם בנבו] בסעיף 73 לפסק הדין (9.12.2015) (להלן – עניין קולך).
[48] הערת שוליים 34 לעיל.
[49] השופט פוגלמן סבר כי התשתית העובדתית שהונחה היא ראויה ומספקת ועל כן אין מקום להחזיר את העניין לבית הדין האזורי. השופט דנציגר הצטרף "לא בלי היסוס" לעמדת השופטת ברק-ארז.
[50] בסעיף 41 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז.
[51] הערת שוליים 33 לעיל.
[52] בסעיף 12 לפסק דינו של השופט ריבלין. ראו גם א' קלמנט, "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006", הפרקליט מט 131, 141-145 (להלן – קווים מנחים).
[53] שם, בעמ' 142.
[54] א' פלינט וח' ויניצקי, תובענות ייצוגיות, 162 - 163 והאסמכתאות שם, (נבו, 2017).
[55] עניין עמוסי, בסעיף 12 לפסק דינו של השופט ריבלין וההפניות שם.
[56] שם, בסעיף 15 לפסק דינו של השופט ריבלין. ראו גם קווים מנחים בעמ' 142, עניין קו מחשבה בסעיף 10 לפסק הדין וכן ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' אבן, פ"ד נג(1) 115, 118 (1999).
[57] הערת שוליים 47 לעיל.
[58] בסעיף 51 לפסק הדין.
[59] שם, בסעיף 52.
[60] שם, בסעיף 54.
[61] שם, בסעיף 73.
[62] ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, [פורסם בנבו] בסעיף 22 לפסק דינו של השופט חנן מלצר (4.9.2014) (להלן – עניין ברזילי). ראו גם ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312, 327-330 (1997).
[63] עניין ברזילי, בסעיף 22 לפסק דינו של השופט מלצר.
[64] עניין עמק זבולון, בסעיף 41 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז.
[65] בסעיפים 26-27 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר. וכך נוסחה שם השאלה: "האם ניתן היה להגיש תובענה ייצוגית בגין פרקטיקה של הפליה אשר אינה מוסדרת בהוראות חוק איסור הפליה, ומהי (אם בכלל) העילה המתאימה לביסוסה של תובענה כאמור?". שאלה זו הושארה כאמור בצריך עיון, מש"בענייננו אין מחלוקת שבמישור המשפטי הפיצוי בגין הפליה לפי חוק איסור הפליה יכול להיתבע בהליך של תובענה ייצוגית, גם אם קיימות אפשרויות משפטיות נוספות". עוד נקבע כי "האפשרות לקבל סעדים במישור המנהלי והחוקתי אינה מוציאה בהכרח את האפשרות לקבל סעדים מקבילים במישור התובענות הייצוגיות. יש לזכור כי התובענה הייצוגית יכולה לכלול בקשות למתן סעדים ממספר סוגים גם יחד, ובנוסף כי לעיתים הפעולות במישורים משפטיים נפרדים מופנות מלכתחילה כלפי גורמים שונים. כן יוטעם שלעיתים התובענה הייצוגית מהווה כלי אכיפתי חיוני דווקא כאשר אין די בסנקציות המנהליות" – בסעיף 28 לחוות דעתו.
[66] נעיר בהקשר זה כי תביעות כדוגמת התובענה של המשיבות באות בגדרי סמכותו של בית הדין לעבודה, לאור לשון פרט 2 לתוספת השנייה – "תביעה נגד מבטח... בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית" – ולאור פסק הדין ברע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית [פורסם בנבו] (21.3.2016), שבו נפסק כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מכוח לסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין ("תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל... או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי הענין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה") – חלה על כלל התביעות של עובדים או מעסיקים וחליפיהם כנגד קופות גמל – בלא תלות באופי המחלוקת ובאופי קופת הגמל.