מתווך הציג דירה פוטנציאלית לרוכשים, אך שנתיים לאחר מכן הם רכשו אותה עצמאית מהבעלים וסירבו לשלם דמי תיווך משום שלטענתם המתווך לא היה הגורם היעיל לסגירת העסקה.
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי המתווך זכאי לדמי התיווך מאחר שהיה הגורם היעיל לסגירת העסקה למרות הזמן הרב שחלף. אחד התנאים בחוק לזכאותו של מתווך לדמי תיווך הוא היותו הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. השאלה מתי המתווך היה הגורם היעיל נבחנת בכל מקרה לגופו, בהתחשב בנסיבות, לרבות: מידת הדמיון בין ההצעה המקורית בה היה מעורב המתווך ובין החוזה הסופי; האם המחיר שהוצע זהה או קרוב למחיר שעליו סיכמו הצדדים; האם לא עבר זמן רב מהצעת המתווך עד לגמר העסקה הסופית; מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך; קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף. כאן, הקשר בין הצדדים נוצר בהתאם לפרטים שמסר המתווך ובסמוך לאחר ביקור שנערך בדירה שנעשתה על ידי עובדת של המתווך. המתווך לא שקט על שמריו, אך מודר מהמשא ומתן ונמסר לו כי עליו להמתין עד לכריתת הסכם, מבלי שנמסר לו עד לאיזה מועד עליו להמתין. בפועל, הרוכשים לא הסתייעו בגורם נוסף, למעט עורכי הדין, אלא המתינו זמן ממושך עד להשגת מימון. מאחר שהעסקה נחתמה בסכום דומה שהוערך על ידי המתווך בעת הזמנת העבודה ומאחר שהוא היה הגורם היעיל להתקשרות הוא זכאי לדמי התיווך למרות שחלף זמן רב מאז הציג את הדירה.