יזם נדל"ן איחר כ-6 חודשים במסירת דירה לרוכשים והעניק פיצוי מופחת לרוכשים, כנגד חתימה על הסכם פשרה במסגרתו ויתרו הרוכשים על כל הטענות בגין האיחור.
בית המשפט קיבל את תביעת הרוכשים וקבע כי הסכם הפשרה נעדר תוקף ועל היזם לשלם את מלוא הפיצוי על פי החוק. הוראות החוק מגשימות תכלית צרכנית ומעניקות לרוכשים פיצוי בגין איחור במסירה בשיעור קבוע שלא ניתן לסטות ממנו, אלא לטובת הרוכשים. כאן, היזם ניהל משא ומתן עם הרוכשים בסיומו הסכימו הרוכשים לקבל פיצוי בשיעור מופחת, אך כנגד ויתור מלא על טענות נגד היזם. בין הצדדים קיימים פערי כוחות מובנים ולכן יש לראות בפעולת היזם כניסיון להקנות לעצמו יתרון משפטי על חשבון הרוכשים, שטרם קיבלו לידיהם את החזקה בדירה וניסו לחלץ כל פיצוי אפשרי בכדי להפחית מהנזקים שנגרמו להם בשל האיחור בקבלת הדירה. משכך, הסכם לקבלת פיצוי מוקטן גם אם נחתם מרצון, הינו חסר תוקף ועל היזם לפצות את הרוכשים בגין היתרה.