משקיע שהשקיע במיזמים שונים באפריקה סך של 160,000 דולר דרש מהיזמים לחתום על הסכם הלוואה ושטרות חוב בגובה של 350,00 דולר, כנגד הבטחתו להשקיע בחברה שלהם מיליון דולר. ההשקעה לא בוצעה אך מספר שנים לאחר מכן דרש המשקיע מהיזמים לשלם על פי שטרות החוב.
בית המשפט העליון דחה בקשה לדיון נוסף בקביעה שלא ניתנה כל תמורה בגין השטרות והיזמים אינם חייבים בתשלום כלשהו. טענת הגנה מסוג "כישלון תמורה" תתקבל כאשר צד, עושה השטר, לא קיבל "ערך" או "תמורה" בגין השטר. כאן חתימה על השטרות והסכם ההלוואה לא עמדה בפני עצמה אלא נעשתה כחלק מעסקה אחרת וכנגד התחייבות בעל פה להשקיע במיזם משותף מיליון דולר. עד למועד חתימת השטרות והסכם הלוואה לא היו היזמים חבים אישית בגין סכומים אלה (שהיו גבוהים פי שניים מסכומים שניהלו עבור ה"מלווה" לפני חתימת השטרות), ולכן אדם סביר שהינו איש עסקים ופועל למטרת רווח, לא יתקשר בעסקה בה יצטרך להחזיר כפל ההלוואה שכלל לא לקח וכלל לא היה חייב בפירעונה. מאחר והמיזם לא יצא לפועל ולא הועברה כל השקעה קיים כישלון תמורה מלא ועל כן אין היזמים חבים בדבר.
למען הגילוי המלא יצוין, כי בהליך זה ייצגו את היזמים עורכי הדין דורון אפיק ויאיר אלוני ממשרד אפיק ושות'.