משקיעים ישראלים התקשרו בהסכם השקעה בחברה מקסיקנית למטרת קידום פרויקט נדל"ן במקסיקו. ההסכם נכתב באנגלית ואליו צורפו נספחים בספרדית.
בית המשפט קבע, כי אין בשפה בה כתובים המסמכים בכדי לפטור את המשקיעים מהמחויבויות אותן נטלו על עצמם. החותם על מסמך, חזקה עליו כי קרא אותו והבינו והסכים לתוכנו. ואם לא עשה כן, הרי שאין בכך כדי לפטור אותו מהמחויבות שנטל על עצמו באותו מסמך. חזקה זו קיימת גם כאשר מדובר באדם שאינו יודע קרוא וכתוב או שחותם על מסמכים בשפה זרה. כאן, מדובר אמנם במסמכים שנכתבו בשפות זרות אך בה בעת ניתנה להם האפשרות להבין את טיב ההתקשרות ותוכן המסמכים עליהם חתמו. יתרה מכך, אין מדובר בהתקשרויות זניחות הנעשות תדיר ללא שהחותם נותן עליהן את הדעת. אלא בעסקה שבה מועברים סכומי כסף נכבדים לשם ביצוע השקעה בחברה זרה ובמדינה מרוחקת ומשכך על המתקשרים מוטלות אחריות וחובה בסיסית להבין את טיב העסקה. לכן המשקיעים אינם יכולים להתנער מהתחייבויותיהם החוזיות על אף שההסכמים נכתבו בשפה זרה.