חשיפת מס במימוש אופציות לעובדים ויכולת פתיחה של שומות סגורות

התובעת דרשה שיפוי מהנתבע בסך 1,574,097 ₪ בשל הפרשי מס בגין הסכם פשרה אשר נחתם בין החברה לבין רשות המסים בנוגע לחבות המס בגין אופציות לעובדים אותם קיבל הנתבע כאשר בהיותו בעל שליטה בחברה שימש כיו"ר דירקטוריון. החברה הגיע לפשרה עם רשות המיסים לאחר שעמדת רשות המיסים הייתה, כי מועד המימוש של אופציות לעובדים נקבע לפי מועד התשלום עבור המימוש ולא לפי מועד מסירת ההודעה (בין מועד מסירת הודעת המימוש על ידי הנתבע לבין מועד התשלום הייתה עליית ערך משמעותית של המניות). הנתבע טען, כי החברה לא הייתה צריכה לחתום על הסכם הפשרה, הואיל ושנת המס הרלוונטית הייתה סגורה מבחינת רשות המיסים בהתאם להסכם פשרה בינו לבין רשות המיסים. בית המשפט חייב את אייזנברג בתשלום מלוא סכום התביעה, בהסתמך על סעיף 167(ב) לפקודת מס הכנסה, המאפשר לפקיד השומה להוציא שומת ניכויים גם בגין שנת מס אשר הוצאה לה כבר שומה אשר אינה ניתנת לערעור, בתנאי שהשומה שהוצאה לא כללה את ההכנסה שממנה היה צריך לנכות. בית המשפט קבע כי הואיל והשומה כללה הכנסות שמקורן בהפרש בין שווי המניות לבין מחיר המימוש עד יום ההודעה ולא עד יום התשלום, הרי שיש להחיל את הסעיף, הסכם הפשרה שחתמה החברה עם רשות המיסים היה הסכם נכון ועל כן יש להחיל את סעיף השיפוי.

נושא האופציות לעובדים הינו נושא מורכב ביותר וחשוב להיוועץ עם עורך דין המתמחה בתחום המס הן בעת יצירת תכנית האופציות והן בעת המימוש. פסק הדין מלמד על גישת רשות המיסים ביחס ליום הקובע לעניין מועד המימוש, הוא המועד בו נוצר אירוע המס וכן מלמד האפשרות לגבות הפרשי מס בגין עליות מחיר בין יום ההודעה ויום התשלום. מנגד כמובן,ניתן ללמוד על יכולת לתבוע החזרי מס בגין ירידת שווי המניות בין מועד מסירת ההודעה לבין מועד המימוש וכן על אפשרות לתכנון מס המבוסס על שינויים בשווי המניות בין התקופות.