פסק דין
לפני בקשה לסילוק על הסף מטעם מבקשים 2 – 7 (בקשה מס' 10) ובקשה נוספת לסילוק על הסף מטעם מבקש 1 (בקשה מס' 12).
בתביעה שהגיש ביום 10.3.2019 תבע המשיב לחייב את המבקשים, אשר שימשו כדירקטורים בדוראה השקעות ופיתוח בע"מ שבינתיים פורקה (להלן: "החברה"), בגין הפרת חובת הזהירות וההגינות.
בשתי הבקשות לסילוק נטען להתיישנות ולקיומם של כתבי פטור ושיפוי מיום 31.3.2005.
המשיב מתנגד לבקשות.
דיון
1. אין חולק כי האירועים ו/או הפעולות (מחדלים) עליהם מבסס המשיב את עילות התביעה, ובכלל זה אי ביצוע הגנה מטבעית, מכירת אגרות חוב של החברה במחיר מופחת וחלוקת הדיבידנדים בשנים 2006 ו – 2007, התרחשו בתקופה שבין השנים 2006 ו – 2010, דהיינו למעלה מ – 7 שנים לפני יום הגשת התביעה (10.3.2019). אלא שלטענת המשיב, על פי הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מהיום בו מונה לחקור את נסיבות קריסת החברה, דהיינו מיום 27.3.2017. זאת משום, שרק אז הוקנו לו לראשונה סמכויות לבחון ולחקור את מעורבותם ואחריותם של נושאי המשרה לקריסת החברה.
לטענת המבקשים, ההלכה המתייחסת להתיישנות תביעות בעל תפקיד בחברות המצויות בהליכי פירוק, קובעת כי רק אם לא הייתה למנהלים נוספים שידם לא הייתה במעל אפשרות לגלות את העובדות המעמידות את עילת התביעה בשקידה ראויה, יש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד הפירוק. לטענת המבקשים, המשיב אשר שימש כנאמן לסדרות אגרות החוב ב', ג' ו – ד' של החברה וייצג את בעלי החוב הגדול ביותר והמהותי של החברה בסך 217 מיליון ₪, מונה כבר ביום 26.9.2011 יחד עם עוה"ד אורי ברגמן כנאמן לגיבוש הסדר נושים של החברה לפיכך, כבר אז יכול היה הוא לגלות את העובדות המעמידות את עילות התביעה ובוודאי שכך, מקום שהראיות עליהן מסתמך המשיב בתביעתו פורסמו בפומבי (במגנא/במאיה) עוד בטרם מונה לגיבוש הסדר נושים. בנסיבות אלה, טוענים המבקשים כי יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום 26.9.2011.
2. סעיף 8 לחוק ההתיישנות, קובע:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה"
3. בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' יצחק עוזר (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין עוזר"), דן בית המשפט בשאלה אימתי מתחיל מירוץ ההתיישנות בתביעה המוגשת על ידי בעל תפקיד מכוח הוראות סעיף 374 לפקודת החברות, ובה מיוחס לנושאי משרה בחברה הפרה של חובותיהם כלפי החברה. בדעת רוב נקבע כי עילת התביעה אינה קמה עם מתן צו הפירוק, לפי שצו הפירוק אינו חלק מעילת התביעה. עוד נקבע (שם, פסק הדין של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן):