55. גם מעדויותיהם של נציגי דורי, עלתה מעורבותו הלא מבוטלת של מר אדלסבורג במשא ומתן בין דורי ל- WG, כמו גם העובדה כי הוא שימש כאיש קשר מרכזי בין דוראד לבין WG.
כך לדוגמא טען מר אסף מור, במסגרת חקירתו הנגדית, את הדברים הבאים :
"היו התכתבויות, שאורי אדלסבורג יזם אותם. הרבה דברים קרו במשרד של אדלטק וזה במסגרת זה שאורי אדלסבורג היה איש הקשר המרכזי, להבנתי, בין דוראד לבין WG" (עמוד 69 שורות 30-31 לפרוטוקול הדיון).
ובהמשך:
"ש. ... לא עלה על דעתך, כמי שחתם על ההסכם עמו, כי הוא עושה את זה באותה מסגרת של ההתקשרות בינכם לבינו?
ת. לא כל התכתבות אתה מייחס אותה להסכם זה או אחר. הייתה התנהלות שוטפת בין דורי בנייה ל- WG, אשר לחלקה אורי היה שותף.
ש. לעניין ההתנהלות השוטפת, לא עלה על דעתך שהוא שותף לה במסגרת המאמצים לקדם את ההסכם שעליו חתמת מולו?
ת. לא אמרתי שלא עלה על דעתי. לא כל יום אתה חושב שהגיע מייל שהוא בעניין הסכם מסוים, אלא כי הוא הגיע מאדם שמעורב בתהליך".
(ראה עמוד 70 שורות 1-10 לפרוטוקול הדיון).
מר אלעד כץ העיד:
"... שאלת למה אני פניתי לאורי. בסופו של דבר דורי בניה, בכובע של החברה הקבלנית, לא בכובע היזמי, רצתה לבצע את העבודות האלה של העבודה האזרחית, זו עבודה גדולה, תחנת כוח, בלב המעטפת של העבודות, מאוד רצתה לבצע, זה תואם את היכולות של החברה. ולכן אני ראיתי את אורי אדלסבורג בתור מישהו שיכול לעזור לנו לקבל את העבודה הזו ולכן פניתי אליו". (עמוד 57 שורות 9-13 לפרוטוקול הדיון).
מר אלעד כץ הוסיף ואישר כי היה שיתוף פעולה בינו לבין אדלסבורג ולבין WG בניהול המשא ומתן הנוגע לביצוע עבודות ההנדסה האזרחיות ע"י דורי (ראה עמוד 59 שורות 17-24 לפרוטוקול הדיון).
כן אישר מר כץ כי התקיימו פגישות בנוכחותו של מר אדלסבורג, אורי דורי ונציגים של WG, והבהיר כי האמור בתצהירו ביחס להיעדר השתתפות של נציגי אדלטק בפגישות שהתקיימו נגע לפגישות טכניות בהן נדונו העניינים הקבלניים (ראה עמוד 58 שורה 29 – עמוד 59 שורה 12 לפרוטוקול הדיון).
56. לעניין זה איני מתעלמת מהעובדה כי עדי הנתבעת לא עשו בהכרח הבחנה בין הפעולות אותן נקט מר אדלסבורג מכוח היותו בעל השליטה באחת מבעלות המניות בדוראד לבין אותן פעולות בהן נקט בהתייחס להסכם הייזום העדכני.
למעלה מכך, מקום בו מדובר בבעל השליטה בחברה המחזיקה ב- 18.75% ממניות דוראד, לא מן הנמנע ואף סביר שהוא יהא מעוניין לקדם את פרויקט תחנת הכוח, מוקדם ככל שניתן, לרבות על דרך של התקשרות של הקבלן הראשי עם קבלני המשנה.
עם זאת, הראיות בתיק מלמדות על היקף מעורבות החורג ורחב מכל אינטרס של בעל מניות, או "פרויקטור" בדוראד, בכל הנוגע להתקשרות בהסכם עם קבלן משנה.
לעניין זה יש לזכור כי האינטרס המרכזי של דוראד היה לוודא מימוש התקשרות עם קבלן ביצוע ראשי – לצורך הקמת תחנת הכוח (במקרה זה WG), ולא עם קבלני משנה אלו ואחרים.
נהיר כי בין הרצון לוודא הוצאתו של הפרויקט לפועל על דרך של התקשרות עם קבלן מבצע ראשי, לבין הצורך לוודא מי ישמשו כקבלני משנה מטעמו לרכיבים אלו או אחרים, קיים פער של ממש.
באופן דומה גם קיים פער מהותי בין זכות הפיקוח או אישור זהותו של קבלן משנה, לבין נקיטתם של צעדים ממשיים לצורך קידומה של התקשרות חוזית בין הקבלן הראשי לקבלן המשנה.
כל זאת, מקום בו הראיות בתיק מלמדות כי לחברת WG לא הייתה כל מחויבות להתקשר בהסכם קבלן המשנה דווקא עם הנתבעת, או כל חברה אחרת בקבוצת דורי.
למעלה מכך, גם מקום בו היה מוכח כי עמדה לנתבעת זכות מוקנית לביצוע העבודות, וסוגיה זו תידון בהמשך, לא היה באותה התחייבות כדי לחייב צד שלישי אשר אינו צד לאותה התחייבות. כל זאת שעה שההסכם בין דוראד ל- WG נחתם בחודש נובמבר 2010, ואילו הסכם קבלן המשנה נחתם רק בחודש פברואר 2011 (הגם קיומו של מזכר הבנות קודם).
57. במסגרת הסיכומים טענה הנתבעת כי היה על התובעת היה להוכיח, בין היתר, כי מכוח פעולות הייזום בהן נקטה, והיותה "הגורם היעיל" בהתקשרות, נכרת ההסכם עם WG.
לעניין זה יובהר כי בהוראות הסכם הייזום העדכני אין כל התניה, או רמז להתנייה, על פיה זכאותה של התובעת לקבלת התמורה מותנית בהיקף או תוכן עבודות הייזום, אלא כי שני הצדדים הכירו בזכאותה לקבלת התמורה כנגד ההתקשרות ומכוח הפעולות אשר בוצעו על ידה.
בהעדר כל הוראה או התניה כאמור בהסכם, לא היה מקום לקרוא לתוך הוראותיו את שאינו נקוב בו ומצאתי את עיקר טענות הנתבעת בסוגיה זו כאלו אשר יש בהן משום התעלמות מהוראות הסכם הייזום העדכני.
בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף כי מכלול הראיות כפי שהוצגו לעיל מלמדות ותומכות ממילא במסקנה על פיה היה נכון לראות בתובעת, באמצעות מר אדלסבורג, כמי שהיוו את הקטליזטור להתקשרותה של WG עם הנתבעת באמצעות דורי קבוצה, ואת הנתבעת כמי ששבה ופנתה לתובעת, בזמנים הרלוונטיים, לצורך קבלת הסיוע בקידום אותה התקשרות.
קיומה של זכות קנויה לביצוע העבודות
58. אחת מטענותיה המרכזיות של הנתבעת במסגרת הליך זה הייתה כי גם מקום בו יימצא, מטעם כלשהו, כי התובעת אכן נקטה בפעולות ייזום כלשהן, לא יהא בכך כדי להקנות לה זכאות לקבלתה של תמורה כלשהי, עת עמדה לה זכות קנויה לבצע את העבודות האזרחיות בפרויקט.
לשיטת הנתבעת, מקורה של אותה זכות קנויה בהסכמתם של כל בעלי המניות בדוראד לעניין זה, מימים ימימה.
59. דין טענה זו של הנתבעת להידחות מהטעמים אשר יפורטו להלן;
60. אכן, כטענת הנתבעת, עלה מתוך עדויות בעלי הדין כי בתחילת הדרך, ועוד בשנת 2002, הגיעו יזמי הפרויקט באותה עת, מר אורי דורי ז"ל , מר גיא פלד ומר אדלסבורג להסכמות שונות באשר לחלוקת סמכויות וביצוע של עבודות שונות, על ידי מי מהם, במסגרת הקמתה ותפעולה של תחנת הכוח.
גם מתצהירו של מר אדלסבורג עלה כי במועד הקמתה של דוראד, בשנת 2002, הושגה הסכמה בין יזמי הפרויקט (אורי דורי, גיא פלד והוא עצמו) כי אדלטק תהא זו אשר תטפל בנושאי הייזום, הרגולציה ואיתור הקבלן הראשי לבניית תחנת הכוח ואילו דורי תקבל את הזכות לשמש כקבלן משנה של הקבלן הראשי לביצוע עבודות ההנדסה האזרחיות (ראה ס' 22 לתצהיר מר אדלסבורג);
בתצהיר נוסף אשר ניתן על ידי מר אדלסבורג בתמיכה לתגובה לבקשה לאישור תביעה נגזרת ב-תנ"ג 34642-07-15 (להלן: "התביעה הנגזרת"), נאמר כדלהלן:
"תנאי ראשוני שהציבה א. דורי להצטרפותה לפרויקט היה כי תינתן לה אפשרות לנצל את היתרון היחסי שלה בתחום הבנייה, ולהקים את המבנים, הכבישים ויתר התשתיות הדרושות לתחנת הכוח, כקבלן משנה לביצוע עבודות ההנדסה האזרחיות בפרויקט... זאת מעבר לדמי הייזום שהייתה אמורה א. דורי לקבל בתור מי שיזמה את הפרויקט יחד עם אדלקום". (ראה נ/3, ס' 48).
61. הצהרה דומה ניתנה על ידי מר גיא פלד בתצהיר אשר הוגש על ידו במסגרת התביעה הנגזרת (ראה נ/4 סעיף 10).
62. מהתצהיר אשר ניתן ע"י מר שלמה כהן, אשר שימש כמשנה למנכ"ל קצא"א ודירקטור בדוראד בתקופה הרלבנטית, במסגרת אותה תביעה נגזרת, עלו הדברים הבאים:
"א. דורי דרשה כבר מן ההתחלה לשמש כקבלן משנה לביצוע ההקמה של העבודות האזרחיות של הפרויקט... יצוין כי זכור לי שסיום הסגירה הפיננסית, א. דורי איימה כי היא לא תאפשר את הסגירה הפיננסית, אלא בתנאי שוודגרופ תתחייב להתקשר עמה בהסכם קבלנות משנה לביצוע העבודות האזרחיות בסך תמורה של 62 מיליון דולר"
(ראה נ/5, סעיף 9).
63. ואולם, על אף הסכמה מוקדמת זו, הראיות המאוחרות יותר מלמדות כי אותה הסכמה עקרונית, מוקדמת, לא התגבשה לכדי התחייבות חוזית, והגם רצונה הסובייקטיבי (והמובן) של הנתבעת לבצע את עבודות ההנדסה האזרחיות, היא לא עמדה על זכותה זו, וזאת בניגוד להתחייבויות אחרות של מי מהצדדים כלפי משנהו.
64. מהותית, הוכח בפני כי אין המדובר במקרה בו התקבלו החלטות, או ניתנה התחייבות כלפי הנתבעת על פיה תשמש כקבלן משנה בהקמת הפרויקט, וודאי שלא על ידי הגורם המשמעותי ביותר הנדרש לצורך כך – חברת WG עצמה.
65. בשורות הבאות יפורטו הראיות המרכזיות המהוות בסיס להחלטתי בסוגיה זו.
66. נהיר כי מקום בו הנתבעת סברה כי עומדת לה זכות קנויה לביצוען של העבודות, לא היה מקום או צורך בחתימה על הסכם הייזום העדכני, וודאי שלא בחתימה על שני הסכמים ובשני מועדים שונים (הסכם הייזום המקורי והעדכני).
הדעת נותנת כי גוף מסחרי, הפועל מטעמים רציונאליים וכלכליים, לא יבחר להתחייב לתשלום עבור שירותי ייזום או תיווך, שעניינם התקשרות בהסכם קבלני, ככל וקיימת כלפיו התחייבות חוזית מסוג זה או אחר, לשמש ממילא כקבלן משנה של הפרויקט.
67. הגם כי הצדדים הרבו לחתום ביניהם על הסכמים שונים, ועסקינן כאמור בגופים מתוחכמים, לא מצאה אותה הבטחה נטענת כל ביטוי במסגרת הסכמים שונים אשר ניתן היה לצפות כי יימצא בהם ביטוי לכך, לרבות ובמיוחד הסכם ההתקשרות שבין דואראד לקבלן הראשי WG (ראה עדות מר אדלסבורג בעמ' 23 שורה 26 – עמוד 24 שורה 3 ושורות 9-11 לפרוטוקול הדיון).
עיון בהסכם בעלי המניות משנת 2006 (נספח 2 לתצהיר מר אדלסבורג), כמו גם בהסכם בעלי המניות המאוחר יותר, מיום 25.11.10 (נספח 23 לתצהיר מר אדלסבורג), מלמד כי אין באלו אזכור להקנייתה של זכות כנטען על ידי הנתבעת, לביצוען של עבודות ההנדסה האזרחיות, זאת על אף שנכרתו בין הצדדים, או מי מהם, הסכמים אחרים למתן שירותים על ידי מי מבעלי המניות, כגון הסכם למתן שירותי ניהול, הסכם חכירה והסכם תחזוקה (ראה סעיף 4 להסכמי בעלי המניות).
68. כפי שצוין לעיל, מעדותו של מר אסף מור עלה, כי בשלב מסוים, לקראת סוף שנת 2008, התעורר חשש כי דורי לא תקבל לידיה את ביצוע עבודות ההנדסה האזרחיות בפרויקט, ולפיכך הוא ביקש את סיועו של מר אדלסבורג בכך (ר' עדות מר אסף מור בעמוד 64 שורות 27-34 לפרוטוקול הדיון).
באופן דומה העיד סמנכ"ל ההנדסה בנתבעת, מר אלעד כץ, כי הוא פנה למר אדלסבורג בבקשה כי יסייע לה לקבל את ביצוע עבודות ההנדסה בפרויקט (ר' עמוד 57 שורות 9-13 לפרוטוקול הדיון).
ככל ומדובר היה בזכות מוקנית, לא היה לכאורה כל צורך בפנייה כאמור לסיוע.
69. על האמור לעיל ניתן להוסיף ולציין כי הסכם הייזום המקורי, אשר התייחס להתקשרות בהסכם קבלן ראשי בין דוראד לבין זורלו, נחתם לכאורה על ידי המנוח, מר אורי דורי ז"ל, אשר היה בעצמו בעל מניות בדורי בנייה ונמנה על יזמי הפרויקט.
חזקה עליו כי הוא ידע מהן זכויותיה המוקנות של דורי בקשר עם ביצוע העבודות. העובדה כי הוא עצמו, מצא לנכון לחתום על הסכם כאמור, מדברת בעד עצמה, ומעידה, כי הנתבעת עצמה או חברות אחרות בקבוצת דורי, לא ראו עצמן כבעלות זכות קנויה לביצוע העבודות האזרחיות כנטען כיום.
70. ראייה נוספת אשר היה בה כדי לחזק את מסקנתי דלעיל, מצאה ביטוי בנספח 43 לתצהירו של מר אדלסבורג, במסגרתה הוצהר ע"י מר אורי דורי ז"ל, בין היתר, כדלהלן:
"דורי בניה אכן קיבלה את עבודות ההנדסה האזרחית בתחנת הכח בדוראד, בסיועה של אדלטק" (ס' 19 לתצהיר).
71. בשולי סוגיה זו אוסיף כי גם מקום בו היה מוכח כי ניתנה התחייבות כזו או אחרת, מקום בו לא הובהרו היקפה או תנאיה, ממילא אין המדובר בהתחייבות שניתן לאכוף אותה.
72. בהינתן כל אלו, נדחית טענת הנתבעת בדבר קיומה של זכות מוקנית לביצוע העבודות או איון זכותה של התובעת לקבלת תמורה מכוח אותה זכות.
הודאה בקיומו של חוב
73. במסגרת תצהירי העדות הראשית, טענו נציגיה של התובעת, כי בשנת 2011 התקיימו פגישות עם נציגי הנתבעת במסגרתן הכירה הנתבעת בקיומו של חוב כלפי התובעת, וחובתה בפירעונו, אך ביקשה להגיע להסכמות באשר לאופן הפירעון.
בהינתן אותה הכרה בחוב, התנהל בין הצדדים משא ומתן, במסגרתו נדונה, בין היתר, הצעתה של הנתבעת לפירעון החוב, על דרך של מתן הנחות ברכישת נכסים בפרויקטים של הנתבעת.
74. הנתבעת הכחישה טענותיה אלו של התובעת. לגרסתה, מעולם לא הכירה בקיומו של חוב כלפי התובעת ולא הציעה לה לרכוש נכסים בהנחה כאמצעי לפירעון החוב, אלא כי היא ביקשה למכור את זכויותיה במספר פרויקטים, והייתה נכונה לעשות כן במחיר עלות, כפי שהיו אותם נכסים נמכרים לצד שלישי, ללא קשר לחוב הנטען.
75. לאחר שחזרתי ועיינתי בראיות אשר הובאו בפני בעניין זה, באתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענותיה בדבר קיומה של הודאה בחוב.
76. אקדים לעניין לזה ואציין כי טענות תובעת באשר לקיומה של הודאה בחוב על ידי הנתבעת, הועלו לראשונה באופן מפורט בתצהירי התובעת, ולא נמצאה להן התייחסות של ממש בכתב התביעה.
עסקינן בטענה מהותית, אשר ניתן וראוי היה כי יימצא לה ביטוי מפורש וברור בכתב התביעה. העדרה של התייחסות לעניין זה, מכרסם במידה רבה בגרסת התובעת בסוגיה זו.
77. למעלה מכך, גם בראיות אשר הוגשו על ידי הצדדים לתיק בשלב שמיעת הראיות, לא היה, בהיבט הראייתי, כדי לבסס את טענות התובעת בסוגיה זו, ואפרט;
78. המסמך המרכזי עליו ביקשה התובעת להישען בסוגיה זו היה תרשומת מודפסת של פגישה מיום 18.3.2013, בה נכחו מר אופיר גרינברג, מר אורי אדלסבורג, מר שגיא לנדאו ועו"ד עמידן לויטן. (נספח 40 לתצהירו של מר אדלסבורג).
79. מאותה תרשומת עולה כי באותה פגישה חזר לכאורה מר אופיר גרינברג והודה, מספר פעמים, בקיומו של חוב של הנתבעת כלפי התובעת, וכי התנהל בין הצדדים משא ומתן הנוגע לעסקה במסגרתה יירכשו על ידי התובעת דירות וזאת כאמצעי לפירעון החוב:
"אופיר המשיך ופירט את עסקת הדירות במגדל הגמנסיה בה הוצע לאדלטק לרכוש דירות שהחזיקה דורי בבעלותה כחלק מהתחייבותה לרכוש דירות בנכס עבור קבלת העבודה. אופיר תיאר את המו"מ אשר ניהלה דורי עם אדלטק לרכישת הדירות על ידי אדלטק כחלק מהסדר לפיו באופן זה תשלם דורי את חובה מתוקף ההסכם כלפי אדלטק ("העסקה" ו- "הדירות" בהתאמה).
אולם, משעזב אופיר את חברת דורי וסיים את תפקידו בה גילה שהעסקה לא יצאה אל הפועל".
מתצהיר שהוגש על ידי עורך הדין לויטן עלה כי הוא נכח בפגישה מיום 18.3.2013 וערך תרשומת בכתב יד של עיקרי הפגישה, כאשר לאחר מכן, כאשר האירועים עוד היו טריים בזכרונו, הוא הקליד את התרשומת למסמך וורד מסודר, קריא ומלא של הפגישה, ככל שניתן.
אלא שבמסגרת החקירה הנגדית התברר, כי קיים פער, בין התרשומת שנערכה בכתב יד במהלך הפגישה (נ/6) לבין הנוסח המודפס (נספח 2 לתצהיר עו"ד לויטן).
מהשוואה בין הנוסחים עולה כי החלק המהותי ביותר המופיע בנוסח המודפס, ואשר יש בו, לכאורה, כדי לקשור את עסקת רכישת הדירות לחוב, קרי המשפט לפיו רכישת הדירות ע"י אדלטק נעשית : "כחלק מהסדר לפיו באופן זה תשלם דורי את חובה מתוקף ההסכם כלפי אדלטק", כלל לא מופיע בנוסח התרשומת בכתב יד, ואשר נערכה בזמן אמת.
אני ערה לטענתו של עורך הדין לויטן על פיה המסמך המודפס נערך באותו יום בו נערך המסמך בכתב יד, וכי הפערים בין המסמכים מקורם בכך שהמסמך בכתב יד מרכז את עיקרי הדברים ולאחריהם נערך מסמך מפורט.
עם זאת, מקום בו קיים הבדל כה מהותי בין תרשומת שנעשתה בכתב יד, בזמן אמת, לבין זו שהוקלדה מאוחר יותר, עת מדובר בנושא מהותי המהווה לב ליבה של המחלוקת בין הצדדים בסוגיה, אני מוצאת לייחס לאותה תרשומת מודפסת משקל ראייתי מזערי.
80. ראייה משמעותית נוספת אשר הוגשה על ידי התובעת, בתמיכה לטענותיה בדבר הכרת הנתבעת בקיומו של החוב, הייתה עדותו של מר וילד על נספחיה.
אקדים ואציין כי מצאתי את עדותו כחסרה, נוכח הפערים שבין התצהיר לעדות בחקירה נגדית ובין הנקוב בתצהיר לראיות אחרות אשר הוגשו לתיק בית המשפט.
81. כך לדוגמא צירף מר וילד לתצהיר את העתקי התכתובות אשר הוחלפו בינו לבין מר גיל קוטלר והגב' תמרה לב תיק, מטעם הנתבעת, וזאת ביחס לתקופה שבין יוני 2011 לדצמבר 2011. (נספחים 2-6 לתצהיר).
ואולם, עיון בתכתובת זו מלמד כי אין בה כדי לקשור קשר של ממש בין עסקת רכישת נכסי המקרקעין לקיומו של מתווה לפירעון החוב נושא התביעה.
עת נטען כי מטרת רכישת הנכסים הייתה פירעון חוב הנתבעת לתובעת, היה מצופה כי יימצא לכך ביטוי מפורש בכתובים. היה באותו חוסר כדי לחזק את המסקנה בדבר ההצדקה לדחיית טענות התובעת בדבר אשרור או הכרה מצד הנתבעת בקיומו של החוב.
מר וילד נחקר ביחס לסוגיה זו, ומצאתי את תשובותיו בסוגיה זו כתמוהות (ראה עמוד 12 שורות 24-29 לפרוטוקול הדיון).
82. במסגרת סעיף 12 לתצהירו טען מר וילד כי במסגרת פגישה אשר התקיימה ביום 6.11.2011 עם מר רונן אשכנזי ותמרה לב תיק, העבירה התובעת הצעה לרכישת דירות מדורי, תוך ציון ההנחות המשקפות את גובה החוב כלפיה.
ואולם, העתק ההצעה, כמו גם התחשיבים וקבצי האקסל אשר שימשו בסיס להכנתה, לא צורפו. כל זאת מקום בו נטען על ידי מר וילד כי העביר לבאי כוח התובעת את כלל המסמכים הרלוונטיים אשר היו ברשותו (ראה עמוד 12 שורה 30, עמוד 13 שורה 33 , עמוד 8 שורות 1-2 ועמוד 10 שורה 8 לפרוטוקול הדיון).
83. במסגרת סעיפים 5-7 לתצהירו של מר וילד נטען כי בין החודשים מאי 2011 לדצמבר 2011 התקיימו מספר פגישות בין נציגי שני הצדדים, במסגרתן הכירו נציגי הנתבעת בקיומו של החוב, אך ביקשו להגיע להסכמות בדבר הדרך בה ייפרע.
מר וילד הוסיף וצירף לתצהירו, תרשומת של אותן פגישות, אשר לדבריו נערכה בזמן אמת.
במסגרת חקירתו הנגדית העיד מר וילד בתחילה כי עדכן את התרשומת לאחר כל פגישה (עמוד 9 שורות 1-3 לפרוטוקול הדיון).
בהמשך הבהיר כי אינו זוכר אם העדכון נעשה לאחר כל פגישה, אלא כי הוא נעשה בקרות האירועים ולא בשנת 2014 (ראה עמוד 9 שורות 13-14 לפרוטוקול הדיון).
בהמשך אישר העד כי ייתכן שהעדכון נעשה במקבצים, גם לאחר מספר פגישות (עמוד 9 שורות 19-20 לפרוטוקול הדיון) ולבסוף הבהיר כי לשיטתו, גם תרשומת שנערכה בחודש דצמבר, לגבי פגישה שהתקיימה בחודש מאי, מוגדרת כתרשומת שנערכה "בזמן אמת" (ראה עמוד 9 שורות 24-29 לפרוטוקול הדיון).
יצוין כי ממכתב ב"כ אשר צורף בתגובה לדרישה לגילוי מסמכים, עלה כי לא קיימת תרשומת בכתב יד אשר נערכה ביחס לנספח 1 לתצהיר מר וילד ( נ/1)
84. התרשומת הנזכרת לעיל מעוררת חוסר נוחות גם מקום בו לא צוינו במסגרתה נתונים המלמדים על היקפו של החוב אל מול שווי ההטבות הנובע ממחירי הנכסים, או על קיומו של דין ודברים לעניין שווי זה או הסכמתה של הנתבעת לנכסים המשקפים הטבה בהיקף זה או אחר.