5. התובע עותר לפיצוי קיום בגין הפרת ההסכם, תוך שציין שעשה כל שניתן כדי למצוא שוכר חלופי ואף פעל בהתאם לפניית ב"כ הנתבע ונחתם ביום 31.7.18 הסכם שכירות עם עו"ד אלדד זכריה. הסכם זה הינו מיום 10.8.18 למשך 12 חודשים, עם אופציה להארכה כאשר בשנתיים הראשונות ישלם השוכר 5,000 ₪ ולאחר מכן, בשלוש שנות האופציה הנוספות, ישלם 5,500 ₪.
לאור הסכם זה נערך חישוב של הנזק לתובע. ביחס לתקופה ממועד הפינוי, 23.4.18, ועד לכניסת השוכר החדש, 10.8.18, נתבע פיצוי לפי דמי השכירות המוסכמים בסך 6,000 ₪ ובסך הכול 21,400 ₪. ביחס לתקופה מיום 10.8.18 ועד לסיום תקופת השכירות עם הנתבע, 31.12.19, נתבע נזק של 1,000 ₪ לחודש, ההפרש בין התמורה החוזית לבין דמי השכירות מול השוכר החלופי. לתקופה זו נתבע סך של 14,693 ₪.
התובע לא הסתפק בסעד זה בגין פיצויים בגין הפרת חוזה, אלא עותר בנוסף לסכום אותו מגדיר כהתחייבויות נוספות מכוח החובה להקטין את הנזק בהתאם לסעיף 14 (ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). לטענתו, לאור הצורך להקטין את הנזק התקשר בהסכם ארוך טווח עם השוכר חלופי בדמי שכירות שהם נמוכים מדמי השימוש הראויים של הדירה העומדים על סך של 6,500 ₪. על כן סבור כי על הנתבעים לפצות אותו בסכום נוסף לתקופה שלאחר סיום יחסי השכירות בהסכם, מיום 1.1.20 ועד לסוף תקופת השכירות עם השוכר החלופי, 9.8.2023. הסכום שנתבע הוא ההפרש בין דמי השכירות שהיה יכול לקבל לבין דמי השכירות מול השוכר החלופי, בסכום נוסף של 47,000 ₪.
מעבר לכך נטען כי לא שולמו דמי השכירות בסך 6,000 ₪ עבור חודש אפריל 2018 לאור העובדה כי הנתבע ביטל את ההמחאות שמסר לתובע. בנוסף, נתבע תשלום בגין ארנונה וועד הבית לתקופה ממועד פינוי המושכר ועד לכניסת השוכר החלופי, בסך של 2,601 ₪ .
6. לכתב התביעה המתוקן צורף סעד חדש של נזק לדירה, וזאת על בסיס חוות דעת שמאית שנערכה לאחר ביקור בדירה ביום 4.9.18, אשר העריכה את עלות תיקון הנזקים בסך של 71,000 ₪ (לרבות עבור חודשיים דמי שכירות בגין הצורך לפנות את הדירה).
נטען כי הדירה הושבה עם נזקים כבדים, נזקי טיח וצבע, ברזים הרוסים, משקפים מכורסמים, מזגנים שניזוקו בהעדר תחזוקה, ידיות לדלתות שבורות, מנוע תריס הרוס, שיש שניזוק ווילונות שכורסמו על ידי בעל חיים. נטען כי נודע שהנתבע החזיק בדירה, ללא אישור התובע בעל חיים, ככל הנראה חמוס.
סכום התביעה המתוקן הועמד על סך של 166,794 ₪.