במאמר מוסגר יצוין כי בעקבות הסכסוך שנתגלע בין הצדדים ובהיותם משתייכים לקהילת חסידי חב"ד, פנתה התובעת לבית דין צדק בירושלים בבקשה למתן צו מניעה זמני נגד הרב גוטניק (להלן: "בית דין צדק"). בית הדין שעה לבקשת התובעת והוציא מלפניו צו מניעה זמני האוסר על הרב גוטניק לבצע כל דיספוזיציה ושורה של פעולות משפטיות נוספות בקשר עם הנכס "עד לבירור בבית הדין" (נספח יג1 לתצהיר הרב וילישנסקי). בתגובה לצו המניעה הודיע הרב גוטניק, באמצעות מזכירו, לבית דין צדק כי הוא אמנם מקבל על עצמו שלא למכור את הנכס עד שיעלה בידו להגיע לדין תורה, ואולם הבהיר כי הוא עושה כן רק "מפני דרך ארץ" וכי הוא לא מקבל על עצמו "בשום פנים ואופן" את סמכות בית הדין (נספח יג2 לתצהיר הרב וילישנסקי). עובדה היא מכל מקום, שגם התובעת עצמה לא המשיכה בהליך בפני בית דין צדק, ומצאה לנכון לפנות לבית משפט זה לבירור הסכסוך שבין הצדדים.
6. ממש המשיכה בפועלה למכירת הנכס, ונמצא מי שהיה מעוניין לרוכשו – הוא נתבע מס' 2, מר יצחק גפני (להלן: "גפני"). עם היוודע הדבר לתובעת, זו שיגרה מכתב לגפני, שהתקבל אצלו ביום 27/11/06 (להלן: "המכתב לגפני"; נספח יג לתצהיר גפני). במכתבה הפצירה התובעת בגפני שלא להתקשר בעסקת רכישה של רקפת
--- סוף עמוד 5 ---
והנכס, רכישה שפירושה פינוי הישיבה מהמקום. וכך, בין השאר, התייחסה התובעת לזכויותיה שלה בנכס:
"יתר על כן, רכישת הזכויות במקרקעין בידי הבעלים הנוכחי (חברת ממש – ע.ב.) נעשתה תוך ידיעה והסכמה מלאה מצידו לזכות החזקה והשימוש של הישיבה במקרקעין..."
ועוד נאמר שם:
"כפי שהובהר לך בעבר על-ידי עורכי-הדין של הישיבה (רצ"ב עותקים של שני המכתבים שנשלחו לך בעניין זה בעבר), הישיבה תתנגד לכל מהלך שיפגע בזכותה להמשיך ולהחזיק במקרקעין ותנקוט בכל אמצעי שהדין מעמיד לרשותה, בתחום המשפט, בתחום המנהלי ותחום יחסי הציבור, על-מנת למנוע את פינוי הישיבה בכל דרך שהיא." (ההדגשות שלי– ע.ב.) (ראו: סעיף א למכתב).
התובעת ציינה בהמשכו של המכתב, כי הסכמת גפני לרכוש את הנכס תוביל לפינוי הישיבה ותמיט עליה אסון; ובתוך כך, בהיות אזור הישיבה בצפת מאוכלס באוכלוסיה חרדית – נאמר כי התקשרות בעסקה כאמור תפגע באורח קשה בתדמיתו של גפני בעיר ובעסקיו. כך בתמצית הדברים, כאשר יצוין שהמכתב רווי בהפצרות ותוכחות מצד אחד ובאיומים מצד שני.
בחלוף יומיים נוספים, ביום 29/11/06 פנתה התובעת בכתב לב"כ חברת ממש (נספח יב לתצהיר גפני). במכתב זה ציינה, בין השאר, כדלקמן: