בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
לפני: כבוד השופטת ענת ברון
14 מרץ 2013
ת"א 1416-08
התובעת:
בית לוי יצחק ישיבת חב"ד ליובאוויטש
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי בייץ, עו"ד בעז פייל ועו"ד שחר כהן
נגד
הנתבעים :
1. רקפת מפעלי פתוח בע"מ
2. יצחק גפני
שניהם ע"י ב"כ עו"ד יורם חגבי-חגי ועו"ד דוד חגי
3. הרב יוסף יצחק הכהן גוטניק
4. AMASH LIMITEDM
שניהם ע"י ב"כ עו"ד ניר רבר
פסק-דין
--- סוף עמוד 1 ---
עניינה של התובענה הוא בנכס מקרקעין בצפת המשמש מזה שנים לישיבה של חסידות חב"ד, ובטענת התובעת לזכויות בעלות בנכס משזה לטענתה נרכש עבורה בנאמנות (באמצעות רכישת מניות בחברה בעלת הנכס). לחלופין נטען להיותה של התובעת בעלת רשות בלתי הדירה לעשות שימוש בנכס לצורך קיום הישיבה במקום; ועוד נטען, גם זאת לחלופין, כי הנכס הוקנה לה במתנה. הרקע לתביעה הוא דרישה שהופנתה לתובעת לפנות את הנכס ואת הישיבה מהמקום.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. הנתבעת מס' 1, רקפת מפעלי פתוח בע"מ (להלן: "רקפת" או "החברה") היא הבעלים הרשום בנכס מקרקעין בצפת הידוע כגוש 13053 חלקות 6 ו-8 (להלן: "הנכס"); ויצוין כי הוא נכסה היחיד.
התובעת, בית לוי יצחק ישיבת חב"ד ליובאוויטש (להלן: "התובעת"), היא עמותה שעיסוקה בניהול ובהחזקה של ישיבת חב"ד בצפת (להלן: "הישיבה"). הישיבה מתנהלת בנכס מזה כשלושה עשורים – מאז שנת 1984, שאז התובעת לטענתה קיבלה לראשונה חזקה בנכס, כשוכרת. נכון לאותה עת, היתה רקפת בבעלות מר יוסף בן ארויה; וזכויותיו בחברה הועברו בירושה בשנת 1992 לידי חנה בן ארויה (להלן: "בן ארויה") – 2200 מניות רגילות בנות 0.0001 ש"ח המהוות את מלוא הון המניות המונפק והנפרע של החברה (להלן גם: "המניות" או "מניות רקפת").
2. לגרסת התובעת, בשנת 1987 או בסמוך לכך, לאחר שהישיבה גדלה ושגשגה, ביקשה התובעת לרכוש את הזכויות בנכס באמצעות רכישת מניות רקפת.
בהתאם להערכת השמאי אבני בן-ציון, ביום 3/7/86 עמד ערכו של הנכס על סך של 1,355,540$ (נספח ג לכתב התביעה). לשם ביצוע הרכישה פנתה התובעת לחברה האמריקאית Friends of Lubavitch for Zefat בבקשה שתסייע בידה במימון העסקה (להלן: "החברה האמריקאית"(. במכתבו של עו"ד מרדכי ראוך מיום 20/12/87 שמוען לרב אריה קפלן ז"ל, מי שהיה אז ראש הישיבה (להלן: "הרב קפלן"), אישר עו"ד ראוך לבקשת הרב קפלן כי החברה האמריקאית רכשה 55% ממניות רקפת (המכתב צורף כנספח ב לתצהיר הרב וילישנסקי). ואולם יצוין כי טבעו ופשרו של מכתב זה לא הוברר, ולא ניתן ללמוד על תכליתו ועל זהות מרשיו של עו"ד ראוך. גם לא הוצגה כל אסמכתא המעידה על עצם רכישת המניות בידי החברה האמריקאית. מכל מקום, התובעת
--- סוף עמוד 2 ---
טוענת כי החברה האמריקאית רכשה מאת בן ארויה 55% ממניות רקפת, וכפועל יוצא מכך– 55% מזכויות הבעלות בנכס, והכל לצרכי הישיבה; כאשר כוונת התובעת היתה, לטענתה, לרכוש גם את החלק הנותר של המניות לאחר השגת מימון מתאים – ובכך יובטחו זכויות הישיבה בנכס (סעיף 7 לתצהיר הרב וילישנסקי).