71. צו ההשמדה שניתן ביום 23.11.14, כלל איסור כניסה למשק והוראות נוספות שתכליתם ביצוע ביעור הגידולים בתוך 7 ימים כמו גם הוראות מה לגדל וכיצד בהמשך. תוקף הצו הוארך בצו שניתן ביום 14.12.14 כאשר ביום 14.1.15 הצו בוטל, לאחר שהיה דין ודברים הן בין תומר למר וייס והן פעולות מקצועיות, אשר באו למשל לביטוי בישיבה מיום 12.1.15 אז עלה הקושי בביצוע צו ההשמדה מבחינת היעילות שבו שכן נגיעות נמצאו במקומות נוספים. תומר מפרט פעולות שביצע לשינוי "רוע הגזירה", בהם הצבעה על משקים אחרים שכבר לקו במחלה ובכך שבדיקות סקר מעמיקות אינן מבוצעות. חילופי הדברים עלו בכול התקופה האמורה, למשל ראו הודעת הדואר האלקטרוני שמר וייס התייחס אליה בסע' 26 תצהירו, צורף לאחר נספח 6 שלו, שם פורטו הדברים.
72. יכול והיה אפשר לקצר במעט את התקופה עד לביטול צו ההשמדה, כאשר עיכוב הביצוע נבע מכך שאפשרו לתומר להשמיע דבריו בטרם ביצוע פעולה בלתי הפיכה. עמדתו של תומר הינה שמלכתחילה לא היה מקום לצו ההשמדה. מכל מקום, התנהלות הנתבעת אינה בלתי סבירה, ואף ניתן לקבוע, הגם שניתן היה לקצר טווחים בחוכמה שבדיעבד, כי אין מדובר ברשלנות, אלא בפעולות זהירות, לאחר התייעצות עם גורמים המקצוע ולאחר שקילת הדברים לאחר בחינה ויש לציין כי ביטול הצו בסופו של דבר ניתן לאחר החלטה מנומקת של גורמי המקצוע. אעיר כי אף כאן, בולט הקושי שבאי ביצוע תקיפה ישירה בזמן אמת של החלטות הגורמים המנהליים.
73. תומר העיד על כי אי הוודאות לאור צו ההשמדה מיום 23.11.14, היא שגרמה לו לנזק בלתי הפיך, שכן מאותו יום, לא ניתן היה להיכנס למשק, היה ניתן לבצע פעולות מינימליות בלבד שהביאו לנזקים, ולאור כך שלכאורה התוצאה הבלתי נמנעת הייתה השמדת הגידולים, לא היה טעם בפעולות לשימורם. טענה הנתבעת כי תומר לא הניח תשתית ראייתית לשלבים או לשיעור הנזק אם היה הצו מבוטל בשלבים קודמים ליום 15.1.15 וכיצד נזקו היה מופחת. לאור קביעתי לעיל אודות העדר חוסר סבירות להחלטה אודות צו ההשמדה מיום 23.11.14 כמו גם לכך שלא מצאתי כי מדובר בנסיבות של התנהלות רשלנית בהוצאת צו ההשמדה, איני סבור שיש חוסר סבירות בהחלטות שניתנו לאחר מכן, כמו גם שאיני מוצא לקבוע התנהלות רשלנית, מה גם שהנזק, ככול שנגרם, כבר נגרם בעצם הוצאת צו ההשמדה ביום 23.11.14. לפיכך, לא מצאתי כי תומר עומד בנטל הוכחת עילת תביעתו בטענות הנוגעות להתנהלות הנתבעת לאחר הוצאת צו ההשמדה ביום 23.11.4.
--- סוף עמוד 27 ---
האם ישנה הודאת בעל דין לרשלנות הנתבעת?
74. טוען תומר כי אנשי הנתבעת, הודו כי יש לפצות את תומר. כך למשל, הפנה תומר לעדותו של מר וייס, כי צריך לפצות את תומר וזה לא בסדר שתומר לא פוצה. טוען תומר שזו הייתה גם עמדת ד"ר דומברובסקי, ואף כך סברה הועדה המייעצת לצורך הפיצוי לפי סע' 11(ג). הנתבעת חולקת על טענתו של תומר, שיטתה, עמדת הגורמים האמורים, הינה התייחסות אישית מתוך חמלה והבנה, שתומר לא צריך לשאת בנזקו שנגרם לצורך ציבורי. כשיטת הנתבעת, עמדת אנשי המקצוע, משקפת דווקא את עמידתם על כך, שמקצועית, מה שנעשה היה הדבר הנכון בנסיבות.
75. ד"ר דומברובסקי מתייחס בחיוב לתומר, בעמ' 427 ש' 7 רלבנטי לשאלת הפיצוי: "דווקא תומר הוא בא ושיתף והזמין וסיירנו ואני אומר ולמדנו. ובסוף, מחיר הלימוד של כל העולם התחיל מהחממה של תומר". אין ספק, מדובר בהמלצה חמה לפיצוי לפי סע' 11(ג). מר משה וייס הביע דעתו כי ללא קשר לשאלת הרשלנות, יש לפצות את תומר, כדבריו, בעמ' 314 ש' 4: "אם אתה שואל את דעתי האישית היום? כן, צריך לפצות את המגדל בלי שום קשר אם העבודה הייתה רשלנית או לא רשלנית. מי שצריך לפצות לטעמי, זה המדינה, זה חברת הזרעים וחברת קרן נפגעי טבע. כולם צריכים להשתתף בזה, זו דעתי האישית כיום. אני לא אומר את זה כאיש משרד החקלאות".
76. הדברים אינם הודאת בעל דין, אלא המלצה חמה, על החזרת תומר למסלול הפיצוי לפי סע' 11(ג) לחוק, ועל כך אתייחס להלן, לפני סיום פסק הדין, אם כי לסיכום החלק השני של פסק הדין, אני דוחה את טענות תומר כלפי הנתבעת, להתנהלות שאינה סבירה או רשלנית בכול הנוגע לפעולות שבוצעו לאחר הזיהוי כי מדובר בווירוס ששבר את עמידות שיחי העגבניות.
בטרם סיום - המשך הדיון שהוקפא בוועדה המייעצת לשר החקלאות, לפי סע' 11(ג)
77. בטרם סיום פסק הדין, למעלה מהצורך, ראוי לחזור ולהתייחס לכך, שהועדה המייעצת לשר החקלאות, לאחר 3 ישיבות שקיימה, עמדה להמליץ על פיצוי לתומר, בהתאם לסע' 11(ג) לחוק בהיקף של 707,000 ₪. זאת, כעולה מדו"ח הועדה המייעצת מיום 29.12.15 וכפי שפורט לעיל בנימוקי פסק הדין. הטיפול בפיצוי לפי סע' 11(ג) הוקפא לתקופת ניהול התיק, וכפי שנכתב בידי יו"ר הוועדה בסיכום הדברים, בסע' 3 בזו הלשון:
"עלות הנזק שנגרמה כתוצאה מהוצאת צו ההשמדה, מוערכת על ידי הועדה בסכום של 707,000 ₪. אולם, הועדה לא מוצאת לנכון להמליץ, בשלב זה, על תשלום הפיצוי לחקלאי עד לבירור מצב הדברים בבית המשפט".
--- סוף עמוד 28 ---
78. והנה, מצב הדברים הוברר. תביעתו של תומר נדחתה. יחד עם זאת, כפי שעלה לאורך כל שמיעת התיק, כך למשל בידי מר משה וייס, ללא קשר לשאלת האשם, יש לפצות את תומר. דומה שעל משרד הבריאות לפעול בכול ההקדם, לכינוס הועדה המייעצת ולשקול הפיצוי הראוי.
79. כפי שעלה לצורך תיק זה, שומת הנזק שנגרמה לתומר, נכון ליום 1.1.15, לאחר הפחתת 25% בשל התהוות הווירוס, (1,753,818 ₪ פחות 25% = ), הינה 1,315,363 ₪. וועדת הפיצויים רשאית להמליץ על מלוא הסכום או חלקו, איני רואה לקבוע מסמרות בשאלה האם הוועדה המייעצת מחויבת להיקף הנזק כהסכמת הצדדים בתיק זה, כאשר בשעתו הוועדה עמדה להמליץ על 1,000,000 ₪. (מהסכום הועדה הפחיתה סך שהתקבל מהקנ"ט, 292,000 ₪ ולכן המלצתה הייתה 707,000 ₪). דומני שראוי כי הוועדה תתכנס בכול ההקדם, ראוי לאפשר לתומר זכות שימוע, ואז לשקול וליתן המלצה סופית לשר החקלאות, בלב פתוח ונפש חפצה. עסקינן בפיצוי לפי המלצת ועדת הפיצויים, שאינו אך בגדר "טובה" לתומר, שאיתרע מזלו, ווירוס חדש, שעשרות רבות של שנים לא היה כמוהו, פרץ לעולם דווקא במשק שלו. הפיצוי הינו מסר נכון לחקלאים, אודות שיתוף הפעולה הנדרש מול משרד החקלאות על אגפיו השונים, למקרה של נזקי טבע כמו זה שעלה בתיק זה. אחזור ואציין כי כפי שעלה בתיק זה, תומר שיתף פעולה בזמן אמת מול נציגי משרד החקלאות השונים וזכותו הייתה להגיש תביעתו, הגם שמתברר בדיעבד כי ההפרש בין מה שהוצע לתומר מלכתחילה, לנזקו כפי שהתברר בתיק זה, קטן יחסית.
סיכום
לפיכך וכפי שנומק לעיל, התביעה נדחית. התובע, תומר, יישא בהוצאות ובשכ"ט הנתבעת 1, (זרעים גדרה בע"מ) בסך כולל של 60,000 ₪ ובהוצאות ובשכ"ט הנתבעת 2, (משרד החקלאות), בסך כולל של 20,000 ₪. סכום ההוצאות שנפסק לטובת משרד החקלאות, הינו על הצד הנמוך, בנסיבות בהם איתרע המזל שהווירוס החדש התגלה דווקא במשק התובע ולהקל עליו במעט.
זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט העליון.
ניתן היום, י"ח טבת תשפ"א, 02 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.
יעקב פרסקי