בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 12733-11-16 מגנאג'י נ' בכרי
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופטת הלית סילש
תובע
ניסים מגנאג'י
על ידי ב"כ עורכי הדין נ. תל-צור וט. שפירא
נגד
נתבע
מוחמד בכרי
על ידי ב"כ עורכי הדין ח. אבו חוסיין ומ.ספרד
התייצב להליך:
היועץ המשפטי לממשלה
באמצעות פרקליטות מחוז מרכז עו"ד ד. גוטמן
פסק דין
תביעה זו עניינה, שאלת זכאותו של התובע, מר ניסים מגנאג'י, לקבל פיצוי כספי כמו גם צווי עשה המורים לנתבע, מר מוחמד בכרי, להימנע מהפצתו של הסרט ג'נין-ג'נין אשר צולם והופק על ידו וכל זאת מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965, ופקודת הנזיקין [נוסח חדש].
רקע עובדתי
--- סוף עמוד 3 ---
1. בחודש אפריל 2002, החל צבא הגנה לישראל (צה"ל) במבצע צבאי תחת השם "מבצע חומת מגן", אשר התרכז במספר מוקדים וערים, לרבות העיר ומחנה הפליטים ג'נין. קדמו לאותו מבצע שרשרת של אירועי פעילות חבלנית עוינת ובסופם הפיגוע במלון "פארק" בנתניה במסגרתו פוצץ עצמו מחבל מתאבד, תוך שהוא גורם למותם של שלושים אזרחים ופציעה של מאות נוספים.
בתקופת מבצע חומת מגן נהרגו עשרים ושלושה חיילי צה"ל, ונפצעו אחרים.
2. בסמוך לאחר סיום מבצע חומת מגן, הגיע הנתבע למחנה הפליטים בג'נין, שם ערך צילומים שונים, לרבות מה שנחזה להיות ראיונות עם תושבי המחנה, תוך שצורפו לכך צילומים של חיילים, טנקים, ואזורים שונים מתוך מחנה הפליטים.
3. חומרי הצילום נערכו על ידי הנתבע לסרט באורך של כ- 52 דקות, תחת השם "ג'נין-ג'נין" (להלן: "הסרט").
4. אין חולק כי הנתבע , הינו היוצר ומפיק הסרט.
כתב התביעה
5. במסגרת כתב התביעה טען התובע, סגן אלוף במילואים, כי השתתף ולחם במסגרת מבצע חומת מגן בעיר ג'נין, וכי הוא עצמו מופיע ומזוהה בסרט באופן הקושר אותו, לתוכן הסרט כמו גם לנרטיב שלו.
הסרט אשר נחזה להיות סרט דוקומנטרי, מגולל את מאורעות מבצע חומת מגן במחנה הפליטים בעיר ג'נין , לרבות על דרך של עריכתם של ראיונות קצרים עם מספר תושבי המחנה, אך תוך הצגת תמונה עובדתית שקרית ממנה עולה כי חיילי צה"ל ביצעו פשעי מלחמה ונהגו באכזריות ובשרירות לב כלפי אזרחים חפים מפשע.
6. לשיטת התובע עסקינן בעלילת דם של ממש, מקום בו מרחק האמת, מהדברים המתוארים בסרט, הוא כמרחק מזרח ממערב.
7. בגוף התביעה ביקש התובע להוסיף להפנות את שימת הלב למספר סצנות מרכזיות אותן יש לראות, כאלו העומדות בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, וכדלהלן :
7.1 סצנה במסגרתה מצולם טנק ישראלי הדוהר לעבר מספר אנשים השרועים על פני הקרקע כשהם כפותים, ברקע נשמע קול המתריע מפני דריסתו של הטנק את תושבי המחנה השכובים, ומייד לאחר מכן צעקה כי הטנק עלה על אותם אנשים. בהמשך, נראה הטנק ניצב בקרבת מקום, תוך שנשמע צרור יריות, ולאחריו מתבצע פינוי של אדם באלונקה. לטענת התובע, מצילום זה עולה כי חיילי צה"ל דרסו, במתכוון, פלשתינאים כפותים באמצעות הטנק. (סצנה זו תיקרא להלן: "סצנת הטנק").
--- סוף עמוד 4 ---
7.2 סצנה במסגרתה נראה קשיש אשר ידו חבושה, הטוען כי במהלך הליכה לעבר נקודת איסוף אשר הותוותה על ידי גורמי צה"ל, נורה בידו ללא כל סיבה ונפל. משביקש ממנו החייל לקום, והקשיש טען כי אין ביכולתו לעשות כן, איים עליו החייל כי יהרוג אותו. (סצנה זו תיקרא להלן: "סצנת הקשיש").
7.3 מספר סצנות במסגרתן נערכים ראיונות קצרים עם מנהל בית החולים בג'נין, ד"ר אבו ראלי, במסגרתן הועלו טענות בדבר הפגזת בית החולים באמצעות טנקים, שריפת חלק מבית החולים, מניעה מכוונת של הגעת כוחות כיבוי אש ואמבולנסים אליו, כמו גם תיאור של אדם בשם אבו ג'נל אשר נכפת בידיו ונרצח על ידי ירי ללסת. (ראיונות אלו ייקראו להלן: "ראיונות מנהל בית החולים").
7.4 כן הפנה התובע לראיונות נוספים עם מספר מתושבי המחנה במסגרתן הועלו טענות באשר להוצאות להורג של ילדים ושל מפגרים, רצח ילדים על ידי ריצוץ ראשיהם, הריסת בתים באמצעות דחפור על יושביהם, שימוש בילדים בדמות גדר חיה תוך איום על חייהם, ירי מכוון , מניעת פינוי לבתי חולים של ילד שנורה, ירי בחפים מפשע, דריסת תושבים באמצעות טנקים ומילוי בורות שנפערו בכבישי המחנה באמצעות "בצק אדם" שנוצר בעקבות הדריסה.
7.5 אל אלו מצטרף מה שנחזה להיות ראיון עם אדם זקן, תושב המחנה, המתאר אירוע קשה של ביזה במסגרתו נטלו חיילי צה"ל את כל כספו, אשר היה מיועד לטיפולים רפואיים.
8. הוסיף התובע וטען כי במסגרת התרגום אשר בוצע לשפה האנגלית, נכתבו מפיו של אחד העדים המופעים בסרט המילים : "טבח" ו- "רצח עם", הגם כי אלו לא נאמרו כלל מפיו של הדובר ואף לא שובצו במסגרת התרגום של הסרט לעברית.
9. התובע ביקש להפנות את שימת הלב לעובדה כי הסרט הוקדש, לזכרו של איאד סמודי, מחבל אשר נהרג במסגרת פעילות מבצעית של צה"ל בחודש יוני 2002, כמו גם לעובדת מימונו של הסרט על ידי גורמים שונים הקשורים לשיטתו, בטרור.
10. בכתב התביעה נטען כי התובע לא צפה בסרט, ולא היה מודע לכך שהוא עצמו מופיע ומזוהה במסגרתו, וזאת קודם לשנת 2015 ועת פנה אליו מר ישראל כספי וסיפר לו על כך.
רק לאחר ובעקבות אותה צפייה, כמו גם שמשנודעו לו פרטי ההליכים המשפטיים הקודמים, הוגשה התביעה על ידו.
11. לשיטתו, פרסום הסרט עולה כדי הוצאה דיבה ולשון הרע כהגדרתם של אלו בהוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן : "חוק איסור לשון הרע"), וזאת מקום בו יש בסרט בכללותו, לרבות הסצנות והראיונות אשר פורטו לעיל, כדי לפגוע בשמו הטוב ובכבודו, לבזותו בעיני הבריות, ולהופכו למטרה לבוז, לעג וקלס.
--- סוף עמוד 5 ---
בתיק זה מתקיימים מלוא התנאים הנקובים בהוראות חוק איסור לשון הרע לצורך חיובו של הנתבע בפיצוי התובע כמו גם למתן הצווים אשר יימנעו המשך הפצתו של הסרט.
לצד אלו, לא עומדות לזכות הנתבע ההגנות הנקובות בחוק איסור לשון הרע, וזאת נוכח מהות והיקף המעשים, העדר תום הלב, ואי נקיטתם של אמצעיים סבירים נדרשים, קודם הפרסום.
התובע ביקש לראות בממצאים ובקביעות אשר נקבעו על ידי הערכאות השונות ביחס לסרט, כאלו המקימות השתק של עילה והשתק פלוגתא באשר להיות הסרט בגדר הוצאת דיבה, והעדרן של הגנות בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע.
12. לשיטת התובע יש להוסיף לראות את הנתבע כמי שהתרשל במעשיו ומכוח מחדליו, עת לא פעל למניעת הפצתו של הסרט, ואף הגדיל לעשות כאשר הוסיף ופרסם את הסרט בפני קהלים חדשים באמצעות האינטרנט, וזאת גם לאחר שהיה מודע לקביעות המשפטיות אשר נפסקו במסגרת הליכים קודמים בדבר היות הפרסום בגדר דיבה. בהינתן רשלנותו זו של הנתבע, יש לחייבו בפיצוי מלוא נזקיו של התובע.
13. נוכח היקף פרסומו של הסרט לאורך השנים, עתר התובע לפסיקתו של פיצוי כספי בהיקף של 2,600,000 ₪, או לחילופין פיצוי בשיעור של 100,000 ₪ בגין כל פרסום של הסרט וזאת ללא הוכחת נזק ובהתאם להוראת סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.
עוד עתר התובע כי בית המשפט יוציא תחת ידו צו מניעה קבוע, האוסר על הקרנת הסרט ו/או הפצתו בכל פורום או אמצעי תקשורת, בארץ ובחו"ל, כאמור בסעיף 9(א)(1) לחוק איסור לשון הרע, כמו גם צו החרמה כלפי כל אדם ו/או גוף המחזיקים ברשותם את הסרט, אף אם אינם צד להליך זה.
כתב ההגנה
14. במסגרת כתב ההגנה הקדים הנתבע וטען כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף וזאת משני טעמים מרכזיים:
14.1 העדר עילה – לטענת הנתבע, לא עולה, מתוך כתב התביעה, דבר קיומה של עילת תביעה העומדת לתובע כנגד הנתבע, עת כי בסרט אין כל טענה המופנית ישירות כלפי התובע, ולא ניתן לזהות את התובע כמי שביצע את המעשים המתוארים בסרט.
לשיטת הנתבע, האדם הסביר הצופה בסרט, לא יכול, באופן אובייקטיבי, לייחס את המעשים המתוארים בסרט כמשפילים ומבזים את התובע, וכאלו אשר עלולים לעשותו מטרה לשנאה.
--- סוף עמוד 6 ---
הנתבע הוסיף והכחיש כי התובע הוא-הוא, זה המופיע בסרט, או לחילופין כי ניתן לזהותו, שעה שהוא מצולם מאחור.
14.2 התביעה התיישנה, וזאת מקום בו מדובר בסרט אשר פורסם בשנת 2002, ובהליך משפטי אשר נפתח כארבע עשרה שנים מאוחר יותר.
לטענת הנתבע, מקום בו מרוץ תקופת ההתיישנות החל ביום בו נולדה עילת התביעה, ועומד על שבע שנים, ועת כי התובע ידע על אותו פרסום, כמו גם על ההקרנות הבודדות שהיו לסרט זה, יש לראות בתביעתו של התובע, כזו אשר התיישנה, ומשכך כי דינה לדחייה.
לעניין זה הוסיף הנתבע וטען כי יש להחיל בהתייחס להליך זה, את כלל ה-"פרסום היחיד", על פיו הפרסום הפוגע, יוצר עילת תביעה אחת, הנוצרת עם הנגשת הפרסום הפוגעני לציבור, ולפיכך כי מרוץ ההתיישנות מתחיל ברגע שהפרסום יוצא לאור לראשונה.
בהינתן האמור, ההקרנות הבודדות הנזכרות בכתב התביעה אשר התרחשו בין השנים 2010-2012, אינן בגדר הוצאה או פרסום מחודש, ומדובר בהקרנות של היצירה הישנה אשר עותקים שלה נגישים לציבור ממועד הפרסום ללא שינוי.
15. לטענת הנתבע מדובר בתביעת השתקה, אשר מטרתה להרתיע אנשים מהבעת עמדה והשתתפות בשיח הציבורי על נושאים בעלי חשיבות ציבורית, וכי על בתי המשפט למנוע מהתובע בתביעת ההשתקה את הסעד המבוקש על ידו, או לנהל את תביעתו באופן שיגרום לנתבע לנזק.
במקרה דנן, העדר היכולת לזהות את התובע, הגשת התביעה אך לאחר, ובעקבות הליכים קודמים אשר התנהלו לעניין פרסומו של הסרט, סכום התביעה המופרז, ופער הכוחות הברור בין התובע לבין הנתבע, מהווים כולם - מאפיינים מובהקים של תביעת השתקה.
16. לגוף התביעה נטען כי הסרט אשר צולם בעיר ג'נין במהלך שנת 2002, הינו סרט דוקומנטרי, וכולל בחובו ראיונות עם תושבי מחנה הפליטים בג'נין, תוך שמשולבים בו קטעים בהם נראים חיילי צה"ל, מסוקים, טנקים, נגמ"שים, וכלי לחימה אחרים, הנחזים להיות קטעים במהלך הלחימה במחנה וכן קטעים בהם נראה מחנה הפליטים.
המרואיינים מתארים במסגרתו את חוויותיהם במהלך המבצע הצבאי ובמסגרת זו מעלים טענות קשות באשר לפעולות שננקטו על ידי חיילי צה"ל במהלך הלחימה לרבות ירי בחפים מפשע, ביצוע הריסה שיטתית של בתים, הפגזה מאסיבית על בית החולים ופגיעה באספקת המים והחשמל תוך מניעת הגעתם של כוחות הצלה אליו, הפגזת אמבולנס וגניבת כסף על ידי חיילים.
לטענת הנתבע מדובר במרואיינים המעידים בגוף ראשון ומתארים אירועים ספציפיים בהם נכחו או שהיו עדים להם. בחלקם מדובר בנפגעי אותם אירועים.
--- סוף עמוד 7 ---
לשיטת הנתבע, עסקינן בגרסתם של חלק מהתושבים לאירועים.
17. לטענת הנתבע, יצירתו מהווה יצירת אמנות ובכוונתו היה להציג את זווית הראיה של תושבי מחנה הפליטים לגבי הלחימה שהתרחשה בו.
18. עוד נטען על ידי הנתבע כי עומדות לו הגנות הוראות חוק איסור לשון הרע, לרבות טענת ההגנה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע - "אמת דיברתי", כמו גם הגנת הבעת הדעה בתום לב, ובהתאם לזכותו להשמיע ביקורת ציבורית לגיטימית.
19. הנתבע הכחיש את טענות התובע בדבר העדר הצפייה או אי הידיעה באשר להופעתו בסרט עד לשנת 2015 ואף הוסיף כי מקום בו יימצא כי אלו פני הדברים יש בכך כדי ללמד כי גם חבריו הקרובים של התובע לא זיהו אותו במסגרת הסרט, ומקור הגילוי כי הוא מופיע בסרט, בעבודת תחקיר מאומצת של מעורבים בהליכים קודמים כנגד הנתבע.
20. הנתבע הוסיף וטען כי הסרט מתייחס לאירועים פרטניים וכי אין האשמה כלפי כלל חיילי צה"ל אשר השתתפו במבצע או כלפי התובע או יחידה ספציפית, וכך מבין זאת גם צופה סביר. כל זאת מקום בו ההאשמות בסרט מכוונות כלפי המערכת, מדינת ישראל וצה"ל כמוסד, והצופה הסביר לא יעלה על דעתו כי הטענה בסרט היא שכל חייל שהשתתף במבצע, עשה את המעשים הנטענים בסרט.
21. לשיטת הנתבע אין בהליכים הקודמים בהם נדון הסרט כדי לסייע לתובע, עת כי הליכים אלו יפים לסכסוך בין הצדדים להם, ואינם נוגעים לתביעה דנן.
22. הפרסום של הסרט, חוסה לטענת הנתבע, תחת מטריית חופש הביטוי, עת כי מטרתה הייתה לבטא את הווייתם וכאבם של תושבי מחנה הפליטים בג'נין בזמן מבצע חומת מגן, ומשכך אין מקום כי בית המשפט יושיט לתובע סעד כלשהו.
23. לסיכום ביקש הנתבע לטעון כי המדובר בתובענה משוללת יסוד , חסרת תום לב, ומונעת ממניע נקמני, וניסיון השתקה.
24. באשר לנזק הנתבע נטען כי זה לא הוכח, אינו קיים, וודאי שלא בהיקף הנטען, ולחילופין כי לא קיים קשר סיבתי בין הקרנת הסרט לנזק הנטען.
הליכים קודמים
25. בהתייחס לסרט ג'נין-ג'נין, התנהלו מספר הליכים משפטיים קודמים כמו גם פניות ליועץ המשפטי לממשלה. עיקרם של אלו, יפורט להלן;
--- סוף עמוד 8 ---
26. בג"צ 316/03 בכרי נ' המועצה לביקורת סרטים פ"ד נ"ח (1) 249. במסגרת הליך זה עתר הנתבע כנגד החלטתה של המועצה לביקורת סרטים אשר אסרה את הקרנתו של הסרט בהתאם לסמכותה על פי פקודת סרטי הראינוע 1927.
ביום 11.11.2003 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון אשר מצא להורות על ביטול החלטתה של המועצה לביקורת סרטים. בקשות לדיון נוסף אשר הוגשו על ידי המועצה כמו גם לוחמים ומשפחות שכולות, נדחו. (להלן: "ההליך בבג"צ").