27. ת.א. 6053-08-07 עופר בן נתן ואח' נ' מוחמד בכרי (פורסם בנבו - 26.6.2008). במסגרת הליך זה תבעו חמישה חיילי צה"ל במילואים, אשר נטלו חלק בלחימה בג'נין במסגרת מבצע חומת מגן, תביעה כנגד הנתבע ואחרים מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נד"ב), קבע כי ייחוס המעשים הנקובים בסרט לחיילי צה"ל מגיע כדי הוצאת לשון הרע, כמשמעות מונח זה בחוק איסור לשון הרע.
עם זאת, הוסיף בית המשפט המחוזי ופסק כי לתובעים באותו הליך, לא עומדת עילת תביעה אזרחית כנגד הנתבע, מאחר ולשון הרע במסגרתו מתייחסת לקבוצה של חיילי צה"ל אשר השתתפו במבצע חומת מגן ולא מופנית לתובעים כיחידים פרטניים, וזאת בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע.
בית המשפט מצא כי אין בידיעתם של החוגים הקרובים למערערים אודות הלחימה במחנה הפליטים כדי לייחדם מיתר חיילי צה"ל אשר השתתפו במבצע, וכי לא עומדת למכלול החברים בקבוצה, עילת תביעה אזרחית אישית.
בבחינת למעלה מן הצורך, הוסף כי לא עומדת למשיב כל הגנה מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע, עת נמצא כי הנתבע לא עשה דבר להוכיח אמיתות הנטען בסרט, הרושם הכללי אותו יוצר הסרט אינו של הבעת דעה אלא של הצגת עובדות במעין סרט דוקומנטרי, וממילא לא נעשה הפרסום בתום לב, מקום בו הנתבע לא נקט בצעדים סבירים לבדוק את אמיתות הדעה אותה הביע כביכול, וכפי שצריך היה לעשות. (הליך זה ייקרא להלן: "תביעת הלוחמים").
28. ע"א 8345/08 עו"ד עופר בן נתן ואח' נ' מוחמד בכרי (פורסם בנבו; 27.7.2011) - במסגרת הליך זה נדון הערעור בפני כב' בית המשפט העליון על פסק דינה של כב' השופטת נד"ב בתביעת הלוחמים.
במסגרת פסק הדין נקבע כי נקודת המוצא לבחינת טענות הצדדים הינה, כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר להיות הפרסום כדי לשון הרע והעדרן של הגנות מכוח הוראות הדין, נותרו בעינן וזאת מקום בו לא הוגש ערעור ביחס לקביעות אלו, על ידי המשיב. (סעיף 17 לפסק הדין).
הוסיף כב' בית המשפט העליון ופסק כי דין הערעור להידחות וזאת מקום בו לא ניתן לקבוע כי לשון הרע בסרט מיוחסת למערערים הפרטניים, הצופה הסביר אינו מזהה את
--- סוף עמוד 9 ---
לשון הרע על קבוצת חיילי צה"ל שלחמו בג'נין עם כל אחד מן החיילים הנמנים עליה, ויודע כי מדובר בקבוצה גדולה למדי של אנשים. (הליך זה ייקרא להלן: "הערעור על תביעת הלוחמים ").
29. החלטת היועץ המשפטי לממשלה - ביום 10.12.2014 פרסם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מר יהודה וינשטיין, את החלטתו בבקשתם של לוחמים, משפחות שכולות, משפטנים, ואישי ציבור לקיים הליך משפטי ביחס לסרט.
במסגרת החלטה זו נקבע כי חרף הקביעות של הערכאות השיפוטיות אשר בפניהן נדונה סוגיית הסרט, הרי לנוכח מדיניות התביעה העקבית ורבת השנים של היועץ המשפטי לממשלה לעניין אי נקיטתם של הליכים פליליים בגין פרסום לשון הרע, לא תפתח חקירה פלילית כנגד הנתבע.
30. הגם החלטתו זו של היועץ המשפטי לממשלה, הוא מצא לנכון להוסיף ולהודיע, ביום 19.12.2017, על התייצבותו להליך דנא, וזאת מקום בו לשיטתו זכות של מדינת ישראל או אינטרס ציבורי עלולים להיות מושפעים או כרוכים בהליך.
לא הייתה להצטרפות זו כל השלכה על ניהול ההליך דנא או על ההכרעה בו, וממילא מצאתי קושי להלום בין הנקוב בסיכומי היועץ המשפטי לממשלה בדבר חשיבות ההגנה על שמם הטוב של חיילי צה"ל, האמירה בדבר התייצבותה של המדינה לימינם של חיילי ולוחמי צה"ל, ופרשנותו של היועמ"ש את פסקי הדין בהליכים הקודמים בדבר העדרה של עילת תביעה אזרחית של "ציבור", עם אותה החלטה מיום 10.12.2014 הנזכרת לעיל.
31. לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, לראיות, ולסיכומי הטענות באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן;
המחלוקות בקליפת אגוז:
32. לצורך ההכרעה בהליך אשר בפני נדרשתי להכרעה בסוגיות המרכזיות הבאות:
32.1 התיישנות התביעה ושיהוי.
32.2 הטענה בדבר היות התביעה בגדר תביעת השתקה.
32.3 שאלת זיהויו של התובע בסרט, בהיבט העובדתי.
32.4 שאלת זיהויו של התובע בסרט על ידי האדם הסביר.
32.5 השתק עילה והשתק פלוגתא.
32.6 הטענה בדבר היות הפרסום של הסרט בגדר לשון הרע, כלפי התובע.
32.7 הגנות הנתבע מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע.
32.8 זכאות התובע לקבלת צו האוסר על פרסום הסרט, מהותו והיקפו.
32.9 זכאותו של התובע לקבלת סעד כספי, והיקפו.
התיישנות
--- סוף עמוד 10 ---
33. טענת ההגנה המרכזית, ולו מחמת היקף הטיעון שיוחד לה (לרבות כמחצית מסיכום טענותיו של הנתבע), עניינה שאלת התיישנותה של התביעה.
34. עוד בכתב ההגנה, הקדים הנתבע וטען כי מקום בו הוקרן הסרט לראשונה בשנת 2002, והתובע היה מודע לכך אך בחר להגיש תביעתו רק בשנת 2016, יש להורות על סילוק התביעה מחמת התיישנותה.
לעניין זה הוסיף הנתבע וטען כי הטעם היחיד בשלו הוגשה תביעת התובע בשנת 2016, הינו דחייתן של התביעות/עתירות האחרות אשר הוגשו במהלך השנים, ואולם אין באלו כדי לעצור את מרוץ תקופת ההתיישנות, אשר החל ממועד הפרסום הראשון.
35. התובע מצדו, שב וטען כי הגם שידע באופן כללי על עצם ניהולם של ההליכים המשפטיים השונים ביחס לסרט, לא היה מודע לכך שהוא עצמו מופיע בסרט וזאת עד לשנת 2015 לערך. עוד נטען כי ממילא יש לראות בפרסום הסרט באמצעות האינטרנט, לראשונה בשנת 2012, כאירוע אשר מקים לתובע עילת תביעה חדשה.
36. בחודש פברואר 2017, הוגשה על ידי הנתבע בקשה לסילוק על הסף, במסגרתה נטען בין היתר להתיישנותה של עילת התביעה (בקשה מס' 2).
בהמשך, ונוכח הסדר דיוני בדבר תיקון כתב התביעה, נסגרה בקשה זו.
37. ביום 1.10.2017 הוגשה על ידי הנתבע בקשה נוספת לסילוק התביעה על הסף, אלא כי זו לא עסקה בסוגיית ההתיישנות, אלא בטענות להעדר עילה, מקום בו לא ניתן, לטענת הנתבע, לזהות את התובע בסרט, ואף ככל וניתן לזהותו, לא ניתן לייחס לו את לשון הרע, ככל וזו כלולה בסרט (בקשה מס' 10). בקשה זו נדחתה במסגרת ההחלטה מיום 30.4.2018.
38. ביום 31.12.2019 הוגשה על ידי הנתבע בקשה נוספת לדחיית התביעה מחמת התיישנות. במסגרת בקשה זו ביקש הנתבע לשוב ולהפנות לטענותיו כפי שהועלו במסגרת בקשה מס' 2. עוד נטען על ידי הנתבע כי במסגרת דיון שמיעת הראיות אשר התקיים ביום 11.11.2019, הוגשו לתיק בית המשפט שני מסמכים אשר סומנו כמוצגים נ/2 ו-נ/3, ואשר מכוחם ביקש הנתבע ללמוד כי התובע לא אמר אמת בעדותו, וכי בפועל - היה מודע להופעתו בסרט שנים רבות קודם שהוגשה תביעתו, ועוד בשנת 2003. (בקשה 42).
לטענת הנתבע היה מקום לדחות את התביעה בשל התיישנות עילתה, והעדר התקיימותם של החריגים הנקובים בהוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").
--- סוף עמוד 11 ---
ביום 1.1.2020 ניתנה החלטתי במסגרתה מצאתי להורות כי נוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך, לא אדרש לבקשה באותה עת, אלא כי יושלם שלב שמיעת הראיות תוך ששמורות לצדדים טענותיהם כפי שהוגדרו במסגרת כתבי הטענות.
דיון
39. בסעיף 5 לחוק ההתיישנות נקבע כדלהלן:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –
... בשאינו מקרקעין – שבע שנים; ..."
בסעיף 6 לחוק ההתיישנות נקבע כדלהלן :
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדת עילת התובענה".
40. התיישנות היא מכשיר דיוני. אין היא סותרת את שאלת קיומה של עילת התביעה, אלא מקימה מעין מחסום בפני תביעתה בפועל. (בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 506/82 זונטג ואח' נ' עזבון המנוח מנדסלון דוד ז"ל ואח' פ"ד מ(3) 113).
דחייתה של תביעה מחמת התיישנות, תיעשה על ידי בית המשפט בצמצום רב, ותוך מתן הדעת לזכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה כזכות מעין חוקתית.
במסגרת ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים ואח', פ"ד סב(4) 525, פסקה כבוד השופטת פרוקצ'יה :
"מהכרה בזכות הגישה של האדם לערכאות המשפט כזכות חוקתית, נגזר העיקרון כי שערי בית המשפט לא יינעלו בפני מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית, אלא מטעמים כבדי משקל".
ובהמשך :
"...הזכות החוקתית הקנויה לפנות לערכאות, מולידה על פי טיבה, נטייה להצר את תחום הפרשנות של ההתיישנות".
41. דומה כי הוראותיו של חוק ההתיישנות באות על מנת לאזן בין הרצון וההכרה בחשיבות במתן אפשרות לכל אדם לממש את הזכות המעיין חוקתית, לפנות לבית המשפט בעתירה לקבלת סעד , לבין הצורך בקביעת גבולות זמן לפתיחתו של הליך וזאת שעה שהעיכוב בפתיחתו , יש בו כדי לגרום לנזק ראייתי ופגיעה באפשרותם של נתבעים להתגונן כראוי, מקום בו רואים באותו עיכוב כדי ויתור או מחילה על הזכות, ובהינתן שיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי, לרבות זה המתייחס לזכות להתנהלות חברתית בתנאי וודאות.
--- סוף עמוד 12 ---
במסגרת חוק ההתיישנות נקבעו אותן נקודות איזון, וזאת לרבות ביחס למקרים או סוגיות שונות אשר המחוקק מצא להבחן ביניהם, לרבות ובמיוחד אלו המתייחסות למועד ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות, והגדרת אותה תקופה אשר לאחריה, תתיישן העילה. (בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 158/54 יצחק דה בוטון ואח' נ' בנק המזרחי בע"מ פ"ד י' 687; ע"א 369/57 מתיתיהו נסברג נ' פלוס פ"ד יג 584, ע"א 506/82 זונטג ואבא יוסף נ' עזבון המנוח מנדלסון דוד ז"ל ואח' פ"ד מ(3)113, ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה פ"ד לח(4) 554).
42. בתיק זה, אין חולק כי הסרט הוקרן לראשונה בשנת 2002, וכי התביעה נשוא פסק דיני זה הוגשה בחודש נובמבר 2016.
43. בהינתן נתונים עובדתיים אלו, נדרשת הכרעה בארבע סוגיות מרכזיות, כדלהלן:
43.1 שאלת ידיעתו בפועל של התובע, קודם לשנת 2015, כי הוא עצמו מופיע בסרט.
43.2 האם מתקיימים במקרה דנן תנאי הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות.
43.3 השלכות הפרסומים אשר בוצעו בין השנים 2010-2016, לרבות הפרסום באמצעות אתר- YOUTUBE, על סוגיית ההתיישנות.
43.4 שיהוי בהגשת התביעה.
ידיעת התובע כי הוא מופיע בסרט
44. אקדים ואציין כי אני ערה לטענות הנתבע על פיהן התובע כלל אינו מזוהה בסרט וממילא לא ניתן לייחס את הטענות בדבר לשון הרע לתובע בנסיבותיו של סרט זה. טענות אלו של הנתבע יידונו בהמשך. בחלק זה של פסק הדין, נבחנת טענתו המקדמית של הנתבע בדבר התיישנותה של עילת התביעה, ולצורך כך - השאלה העובדתית המקדמית - מה ידע התובע, קודם לשנת 2015 והאם צפה בסרט.
45. לעניין זה, נטען על ידי הנתבע כי לא ניתן, באופן סביר לראות את התובע, כמי שלא ידע כי הוא מופיע בסרט עוד בשנת 2002, וממילא גרסתו העובדתית על פיה צפה בסרט לראשונה בשנת 2015, היא גרסת בדים בהינתן המסמכים אשר הוגשו על ידי הנתבע במסגרת ההליך וסומנו כ-נ/2, נ/3.
נ/2 - הינה בקשה אשר הוגשה לכב' בית המשפט העליון ביום 23.7.2003 במסגרת ההליך בבג"צ, ובמסגרתו עתרו המבקשים, בין היתר, לאפשר צירוף של שלושה משיבים נוספים להליך- לרבות התובע כאן. (לעניין זה ראה סעיף 32 למוצג נ/2). על בקשה זו חתום עורך הדין כספי, שהינו אחד מעדי התביעה בתיק אשר בפני.
נ/3 – הינה בקשה נוספת אשר הוגשה על ידי עורך הדין כספי לכב' בית המשפט העליון במסגרת הליך הבג"צ, וכוללת, בין היתר, בקשה לעיון חוזר בהחלטה של הבקשה נ/2, תוך ציון שמו של התובע כאחד מאלו אשר מתבקש צירופו להליך.
--- סוף עמוד 13 ---
46. לטענת הנתבע, מקום בו עתר התובע לצירופו להליך בבג"צ בשנת 2003, לא ניתן לראות בגרסת התובע על פיה צפה בסרט, לראשונה, בשנת 2015, כגרסת אמת.
47. השאלה האם ידע התובע כי הוא מופיע בסרט או צפה בסרט קודם לשנת 2015, היא שאלה עובדתית.
48. ביחס לשאלה עובדתית זו, ולאחר שנתתי דעתי לכלל הראיות, הטענות והמסמכים, אני מוצאת לאמץ את גרסת התובע על פיה לא היה מודע לעובדה כי הוא עצמו מופיע בסרט, ולא צפה בסרט קודם לשנת 2015.
49. לבד מתצהירו של התובע, הוגשו על ידי התביעה תצהיריהם של ה"ה ישראל בן ארצי, מר אריה קדוש ועורך הדין כספי.
50. מעדותו של מר ישראל בן ארצי עלה כי הוא עצמו לא צפה בסרט, הגם שהיה ער להקרנתו ברבים, כמו גם לניסיונות להביא להפסקת אותן הקרנות וזאת מבלי שהיה מעורה בפרטים. (ראה ע' 22 ש' 8-12, וכן ע' 24 ש' 33-35 לפרוטוקול).
עוד עלה מתוך עדותו כי צפה בסרט ונחשף להופעתו של התובע בסרט רק בעקבות פניית התובע אליו כשלוש שנים קודם למתן עדותו (ראה ע' 21 ש' 30 לפרוטוקול הדיון), ולא התרשם כי התובע ידע מה מתרחש בסרט בזמן שהשניים שירותו יחד במילואים, אלא רק בשנת 2016 (ע' 32, ש' 19 לפרוטוקול הדיון).
כלל עדותו של מר בן ארצי הייתה סדורה וברורה, ותאמה ככלל את גרסתו של התובע. לעדות זו מצאתי לייחס משקל ראייתי לא מבוטל.
51. מעדותו של מר אריה קדוש , עלה כי הוא מכיר את התובע שנים רבות, מאז שהות השניים בקורס קצינים (ע' 54 ש' 25 לפרוטוקול הדיון). עוד עלה מעדותו כי היה ער להופעתו של התובע בסרט עוד בשנת 2002, אך מקום בו לא היה מעורב בהליכים המשפטיים הקודמים, או לסוגיות הנוגעות לחשיבות זיהויו של מאן דהוא בסרט, לא מצא לנכון לשוחח על הנושא עם התובע. (ע' 59 ש' 12, ע' 62 ש' 26 לפרוטוקול הדיון).