61. בהתאם להלכת צ'ק פוינט "'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד ... אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'..." . בנסיבות העניין, המבקשת לא הצביעה על מידע כספי קונקרטי שעולה כדי "סוד מסחרי" אלא הסתפקה בטענה כללית לפיה תנאי ההתקשרות עם לקוחותיה מהווים סוד כאמור.
62. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי לא הוכח לכאורה, בשלב זה, כי זהות הלקוחות ופרטי ההתקשרות עימם הינם בגדר "סוד מסחרי" הראוי להגנה.
מאזן הנוחות
63. הגם שלכאורה יש טעם לפגם בהתנהלות המשיב, אנו סבורים כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. כך, בעוד המבקשת הינה חברה בתחום היאכטות שיש לה לקוחות ופעילויות נוספים, מקור פרנסתו העיקרי (ואולי אף הבלעדי) של המשיב הינו, לכאורה, יאכטה אירנה. לעניין זה נציין, כי גם המבקשת עצמה העסיקה את המשיב רק כאשר יאכטה אירנה הייתה לקוחה שלה ובאותם הפעמים שיאכטה אירנה ביקשה להפסיק את קבלת השירותים מהמבקשת, המבקשת הפסיקה, לכאורה, את עבודתו של המשיב בשירותיה (בפעמיים הראשונות מדובר היה בהפסקת עבודה ממש ובפעם השלישית הוצאה לחל"ת).
בעדותו בבית הדין ציין מר זינגר, כי "המבקשת עוסקת בניהול ואחזקת יאכטות, במכירת יאכטות, ייעוץ לפרויקטים ימיים, מרינות, השכרת יאכטות", וכי כ- 40-50 אחוז בלבד מהכנסות המבקשת הינו ממתן שירותים לכלי שייט וספינות, והשכרות של יאכטות, כשיתר ההכנסות הינן ממכירות של סירות וכלי שייט . אף שלא נעלם מעיננו כי מר זינגר העיד בנוסף כי יאכטה אירנה הייתה הלקוח המשמעותי ביותר של המבקשת בשנים האחרונות , יוצא כי למבקשת מקורות הכנסה אחרים וכי גם ללא לקוח זה היא תוכל להמשיך ולתפקד. שונה הדבר ביחס למשיב, שהינו תושב אילת אשר העניק לכאורה ב-6 השנים האחרונות שירות ליאכטה אירנה ברמה יומיומית, וקביעה שלפיה הוא מוגבל מלעסוק אצלה תגדע את מקור פרנסתו. בנסיבות אלו ואף שכאמור אנו רואים, לכאורה, פסול במעשיו הלכאוריים של המשיב, שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתו.
שיהוי
64. נוסיף, כי יש ממש בטענת המשיב שלפיה הבקשה דנן לוקה בשיהוי. כאמור, משפחת וינר פנתה למבקשת בבקשה לבטל את הסכם הניהול בשלהי יולי 2020. גם אם נניח כי המבקשת ידעה על הקשרים העסקיים בין המשיב למשפחת וינר רק במועד ההפלגה מיום 27.8.20 או במהלך השימוע שנערך למשיב בעקבות הפלגה זו ביום 2.9.20, עדיין יוצא כי המבקשת המתינה עם הגשת הבקשה דנן כ-4 חודשים לאחר מכן.
65. זאת ועוד, בנסיבות העניין, גם הזמן שעבר ממועד התפטרות המשיב ביום 1.12.20 ועד להגשת הבקשה ביום 22.12.20 עשוי להצביע על שיהוי; המבקשת לא נתנה הסבר משכנע לשאלה מדוע המתינה שלושה שבועות על מנת להגיש את הבקשה למתן הצווים, כשהתמונה העובדתית בדבר קשרים עסקיים בין המשיב למשפחת וינר כבר לכאורה ברורה לה. בהתאם להלכה הפסוקה, "הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות...".
66. לאור האמור, אנו מצרפים את שיקולי מאזן הנוחות והשיהוי בהגשת הבקשה ליתר האמור לעיל בדבר אי-קיום התנאים להגבלת עיסוקו של המשיב בצו.
סוף דבר
67. על יסוד כל האמור לעיל, מצאנו כי דין הבקשה להגבלת העסקתו של המשיב להידחות.
68. המבקשת תשלם את הוצאות המשיב בגין בקשה זו בסכום של 1,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום. בעת פסיקת סכום ההוצאות הבאנו בחשבון, בין היתר, את מסקנתנו הלכאורית לעניין הפרת חובת תום הלב והפרת חובת האמון על ידי המשיב כלפי מעסיקתו במהלך תקופת קיומם של יחסי העבודה בין הצדדים.
ניתנה היום, ד' אדר תשפ"א, (16 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
מר אריק חדד
נציג ציבור (עובדים)
רחל גרוס
שופטת גב' אילנה מסד
נציגת ציבור (מעסיקים)
רחל גרוס