בית משפט לענייני משפחה בחיפה
כ"ח שבט תשפ"א, 10 פברואר 2021
תה"ס 68592-12-18 אלמונית נ' פלוני,
תה"ס 15665-06-19 פלוני נ' אלמונית
בפני כבוד השופטת גילה ספרא-ברנע
תובעת/נתבעת אלמונית
ע"י ב"כ עוה"ד דורית ענבר סברדליק
נגד
נתבע/תובע פלוני
ע"י ב"כ עוה"ד רויטל לוין
פסק דין
בשני התיקים שלפניי נדרשת הכרעה בשאלת תוקפו של הסכם ממון שנחתם בין התובע (האיש) לנתבעת (האישה) טרם נישואיהם, ולפיו אין לאיש זכויות בבית שנרכש על ידי האישה. האישה תובעת אכיפת ההסכם, פינוי האיש ותשלום מזונות לפי ההסכם, והאיש טוען כי היה מדובר בהסכם למראית עין, בני הזוג זנחו את ההסכם, והוא שונה בהתנהגות במהלך החיים המשותפים.
רקע והשתלשלות ההליכים
1. הצדדים, יהודים, נישאו זל"ז ביום 2002/*/* ומנישואים אלו נולדו הקטינות ש' וי'. לאיש ילדה בגירה מנישואיו הקודמים. טרם נישואיהם, ומעט לאחר מכן, התגוררו הצדדים בבית הוריה של האישה.
2. ביום 3.6.18 הוגשה על ידי האישה בקשה לישוב סכסוך (י"ס 1630-06-18). ביום 30.12.18 הוגשה על ידי האישה תביעה לאכיפת הסכם (תה"ס 68592-12-18) וביום 25.1.19 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ובמסגרתן הסכימו בין היתר על אופן חלוקת ההוצאות כל עוד הם ממשיכים לחיות תחת קורת גג אחת.
3. כתב הגנה בתביעה לאכיפת ההסכם הוגש על ידי האיש ביום 28.2.19. ביום 6.6.19 הגיש האיש תביעה לביטול הסכם (תה"ס 15665-06-19) בד בבד עם תביעה רכושית, איזון משאבים ופירוק שיתוף (תלה"מ 15698-06-19). כתב הגנה מטעם האישה בתביעה הרכושית הוגש ביום 8.7.19 וכתב ההגנה בתביעה לביטול הסכם הוגש ביום 11.7.19.
4. תצהירי עדות ראשית מטעם האישה הוגשו ביום 21.8.19, ומטעם האיש ביום 24.10.19.
5. קדם משפט ראשון התקיים ביום 10.6.19, קדם שני ביום 27.10.19 ודיון הוכחות, במסגרתו נחקרו הצדדים על תצהירים נערך ביום 1.12.19.
6. ביום 2.12.19, הגישה האישה לתיק בהסכמה דפי חשבון בנק של אמה, הגב' ט' עבור השנים 2001-2003. סיכומים מטעם האיש הוגשו ביום 7.1.20, סיכומים מטעם האישה הוגשו ביום 26.1.20 וסיכומי תשובה מטעם האיש הוגשו ביום 10.2.20.
7. אני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין.
8. המחלוקת בין הצדדים, כאמור, הינה בשאלת תוקפו של הסכם שכותרתו "הסכם יחסי ממון בין בני זוג", אשר נחתם על ידי הצדדים ביום 31.12.2001 ("ההסכם") ואומת בפני עו"ד ונוטריון ***. בהסכם הוסדרה שאלת הבעלות על הבית בו מתגוררים הצדדים עד היום ב**, הידוע כגוש * חלקה * ("הבית"). בין היתר נקבע בהסכם כך:
א. בסעיף 2 להסכם הסכימו הצדדים כי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 יחול על היחסים בין הצדדים בכפוף לשינויים שהוסכמו בהסכם.
ב. במסגרת סעיף 7 הסכימו הצדדים כי מועד הזכות לאיזון משאבים יחול במקרים הקבועים בחוק או בתום 10 ימים מיום שהגיש אחד הצדדים תביעה לגירושין או להתרת הנישואין.
ג. במסגרת סעיף 8 להסכם פורטו נכסים ששווים לא יאוזן בין הצדדים, וביניהם:
סע' 8.1- תכולת הבית הקיימת וכל מיטלטלין הקיימים ביום כריתתו של ההסכם.
סע' 8.2- תכולת הבית אשר תירכש על ידי האישה לאחר כריתתו של ההסכם.
סע' 8.3- כספים וזכויות אחרות בחשבונות בנקים אשר ינוהלו בנפרד ע"י כל אחד מבני הזוג.
סע' 8.4- כל הנכסים והזכויות אותן ירשה האישה על פי צוואתו של אביה ו/או מכוח הירושה אותה הותיר אביה ז"ל.
סע' 8.5- רכב ** הרשום על שמה או חליפו.
סע' 8.6- כספי המתנות אותן קיבלו הצדדים מחתונתם הוקנו לאישה הואיל ועל פי ההסכם היא תממן את החתונה.
סע' 8.7- דירת מגורים ב** אותה רכשה האישה ביום 29.10.01 ו/או דירה חליפית אותה תרכשו האישה בעתיד תחת הדירה אותה רכשה ביום 29.10.01.
ד. במסגרת סעיף 8 (השני) להסכם (כותרתו 'חלוקת הרכוש'), הסכימו הצדדים כי אין ברצונם לחלק ביניהם את רכושם או לשתף האחד את השני. כמו כן קבעו כי רכוש או נכסים אשר יצטברו במהלך חייהם המשותפים יהיו שייכים רק לאותו צד שלו הן יוקנו או שעל שמו הם ירשמו (סע' 8.2); זכויות או נכסים שיירכשו על ידי אחד הצדדים באופן עצמאי יישארו של בן הזוג שרכש אותם (סע' 8.3). עוד הבהירו הצדדים כי הפרדת הנכסים תחול גם על רכוש או זכויות שאחד מבני הזוג קיבל או יקבל במתנה או ירושה בעבר או בעתיד.
ה. סעיף 10 להסכם הסדיר בתוכו את עניין המזונות.
ו. הבית רשום על שם האישה, מיום 31.07.09, כך על פי תדפיס רשם המקרקעין שהופק ביום 8.11.10 ואשר צורף לתצהירו של האיש כנספח 1.
9. במהלך קדם המשפט הוריתי כי לא ניתן לברר את תביעת האיש לאיזון משאבים ופירוק שיתוף בכל הזכויות של הצדדים (תלה"מ 15698-06-19) ללא עריכת חוות דעת אקטואר ואיסוף המידע. אשר על כן קבעתי כי בשלב ראשון יתקיים הדיון בתביעות שבכותרת, תביעת אכיפת הסכם והתביעה לביטולו, ובהתאם לתוצאות פסק הדין ניתן יהיה להכריע בתביעה הרכושית באופן קצר יחסית (עמ' 4 ש' 27-33).
10. במהלך קדם המשפט השני קבעתי כי באין מחלוקת כי נטל ההוכחה רובץ על כתפי האיש, בגדר "הודאה והדחה", הרי שעליו להתחיל בהבאת ראיותיו, הוא ייחקר ראשון ויגיש סיכומים ראשון (עמ' 3 ש' 21-23).
טענות האיש
11. לטענת האיש הסכם ההמון שנחתם בין הצדדים הוא הסכם למראית עין. לטענתו, מאחר והיו לו חובות והוא התחיל בהליך של פשיטת רגל, הצדדים רצו להגן על רכוש המשפחה מפני נושים, שעה שהוא פעל להגיע להסדר עם האחרונים, ולכן ערכו הסכם ממון למראית עין בלבד. לטענתו, הבית ב** נרכש מטעמי נוחות בלבד על שם האישה, כאשר הוא היה זה, שבחר את המגרש, נוכח חוסר ניסיונה של האישה וכן נכח במעמד החתימה על הטופס וכן הוא זה שרכש ומימן את הבית. לטענתו הוא הבעלים של מחצית מהבית.
12. לטענת האיש מי שיזם את הליך החתימה על הסכם הממון היתה האישה, באמצעות ידידה, עוה"ד **, שהיה זה שטיפל בהליך פשיטת הרגל שלו, והוא זה שערך לצדדים את הסכם הממון, הפנה אותם לחתימה עליו בפני הנוטריון ואף נכח עם הצדדים במעמד אישור ההסכם ובכך יש לפגום לטענתו בהסכם הממון ובכשרותו, שכן מעיד כי כל מטרתו היא למראית עין בלבד ולצורך הליך הפש"ר. יוער כי טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים. במסגרת סיכומי התשובה טען האיש כי עצם קיום הליך פשיטת הרגל בעת עריכת ההסכם מוכיחה את גרסתו, לפיה הרציונאל בבסיס עריכת הסכם הממון הוא פשיטת הרגל וחשש מנושים. בטענה זו מתעלם האיש מהראיות המוצקות שהוצגו במהלך דיון ההוכחות ולפיהן הליך הפש"ר החל רק כמה שנים לאחר החתימה על הסכם הממון ולא בסמוך אליו.
13. לטענת האיש, זמן קצר לאחר נישואיו לאישה, הוא הצליח להסדיר את כל חובותיו, הליך הפש"ר בוטל והוא והאישה לא עשו שימוש בהסכם הממון, עד שהאישה החליטה להתגרש ממנו. לטענת האיש, האישה פנתה לבנק על מנת לקבל משכנתא בכדי שתוכל להעביר לו את שווי מחצית חלקו בבית אך משהבנק סירב, היא פנתה לעורך דין על מנת לבדוק כיצד היא יכולה להימנע מלשלם לו את המגיע לו, ואז נזכרה בהסכם הממון.
14. לטענת האיש, במהלך ניהול ההליכים הוכח כי הוא כלל לא היה זקוק להליך של פשיטת רגל, שכן עם מכירת ביתו עם גרושתו, נמחקו מרבית חובותיו שהסתכמו ב-60,000 ₪ וכל המהלך של פשיטת הרגל נבע מיועץ כושל של עוה"ד, שהוביל אותו להליך מיותר ויקר.
15. לטענת האיש בסיכומיו, לאחר הגשת תצהירו הגיש רשימת תיקים לחייב המשקפת תיקים שהיו לו או שנסגרו עד לשנת 2009. לטענתו, מעיון ברשימה זו ניתן לראות כי חובותיו הסתכמו ב-7 תיקים, כאשר תיק מספר 4 (02-19019-04-6) נסגר תמורת 40,000 ₪. נוסף על כן טוען האיש כי תיק מס' 2 (02-03760-08-8) הוא תיק מזונות בו הגיע להסדר עם גרושתו. לגבי שאר התיקים טען כי מדובר בתיקים "זניחים" בסך של 20,828 ₪.
16. לטענת האיש האישה לא הגיעה עם רכוש לפני הנישואין, השתכרה בקושי 2,000 ₪ לחודש בעוד הוא עבד בחברת "**" והשתכר כ-8,000 ₪ לחודש. לטענת האיש, בכל שנות הנישואים רק לאישה היה חשבון בנק, כאשר לטענתו הצדדים ניהלו את כל החיים המשותפים מחשבון הבנק של האישה, כך שהתנהלו בשיתוף מוחלט.
17. לטענתו, בעוד שהוא הפקיד את כל כספיו לטובת הבית המשותף, האישה שמרה על זכויותיה הסוציאליות ממקום עבודתה והיא אינה מסכימה לתת לו את מחציתן. נוסף על כן טוען האיש כי יש לטובת האישה צוואה אשר היא אינה מממשת אותה במכוון. לטענתו, רק בשמונה השנים האחרונות האישה "משתכרת יפה" ועד אז הוא היה "המשתכר העיקרי" בבית. לטענת האיש, ניתן לראות מדפי החשבון שצירף לתצהירו כי כל הכנסתו, ללא יוצא מן הכלל, הופקדו לחשבון האישה.
18. לטענת האיש, ביום 29.10.01 בטרם נישאו, רכשו הצדדים את ביתם ב** מהקבלן/ ** "על הנייר". לטענתו, בסמוך חודש 11/2001 שילמו הצדדים את דמי ההרשמה על סך 20,000 ₪, אך את כל התשלומים ביצעו לאחר הנישואין, מכספים משותפים לצדדים, למעט דמי ההרשמה ששולמו לטענתו על ידי הורי האישה ו"מענק **" שניתן לאישה בגין חתונתם.
19. לטענת האיש מרבית הכספים שהושקעו בבניית הבית היו כספים שלו, לרבות כספי עבודתו, ולשם כך מפרט את מקומות העבודה השונים בהם עבד. לטענתו, בכל פעם נטלו הלוואה של 50,000 ₪ והעבירו לקבלן את התשלומים לפי שלבי ההתקדמות, וכן נטלו משכנתא בה שימש כלווה/ ערב.
20. לטענת האיש, האישה העידה כי שולמו רק 20,000 ₪ עבור הבית לפני נישואי הצדדים, אך טענה זו נסתרה מול המסמכים מהקבלן ודפי חשבון של האישה לפיהם שולם סכום של 141,513 ₪. נוסף על כן טוען האיש כי מדפי הבנק שהוגשו במסגרת תצהירו ניתן להיווכח כי התשלומים, ללא יוצא מן הכלל שולמו מחשבונה של האישה, אליו הופקדו כל משכורותיו.
21. לטענת האיש, גרסתה של האישה כי הסיבה לעריכת הסכם הממון היא רכוש שהביאה מהוריה, קרסה נוכח העובדה כי הוא הוכיח שהסיוע שניתן על ידי הוריה בשנים הרלוונטיות של הבנייה (2001-2004) הסתכם בסך של 39,000 ₪ ובית הצדדים מומן מכספי השתכרותו. כמו כן טוען כי האישה לא פירטה את אותו רכוש נטען במסגרת הסכם הממון. אשר לטענות האישה כי חלק מהכספים עבור הבית שולמו על ידי אמה באמצעות המחאות ישירות לקבלן, טוען האיש כי האישה לא הוכיחה טענה זו באמצעות אסמכתאות.
22. לטענתו, האישה מבקשת להתכחש לעובדה כי במשך 17 שנים הצדדים ניהלו משק בית משותף, צברו רכוש ובנו את ביתם והיא מנסה לייצר מצג שווא לפיו הוא "פולש" בביתה. לטענתו, בהתנהלות הכלכלית של הצדדים משך נישואיהם לא היה זכר לאותו הסכם ממון פיקטיבי (והוא אף לא החזיק העתק ממנו) ולא הייתה לו כל השפעה על התנהלותם הכלכלית המשותפת, ובכך יש להעיד כי ביטלו את ההסכם הפיקטיבי גם בהתנהגות.
23. לטענת האיש, בשנת 2012 עבר [אירוע רפואי], עזב את מקומות עבודתו כשכיר, לא עבד שמונה חודשים והפך להיות עצמאי. לטענתו, בשנת 2013 פתח חשבון בנק בבנק ** לראשונה מאז נישואי הצדדים, בשם "**" לצורך עסק שהקים ואת הכספים שהתקבלו שם העביר לידי האישה ולאחר מכן סגר את החשבון. בשנת 2015 פתח האיש עסק ל** ולשם כך פתח חשבון עסקי שפתוח עד היום, ובו יש לו לטענתו חוב של 160,000 ₪, אשר מקורו בהלוואה שניתנה לעסק ולא הוחזרה, לטענתו מנסה להגיע "עמם" לצמצום החוב. עוד טוען האיש כי בחשבון הבנק הפרטי שלו יש חוב בגובה 150,000 ₪ הנובע מהוצאות פרטיות שלו וכישלון עסקי שלו וכן יתרת חובה בסך 64,000 ₪ בחשבון הבנק הרשום על שם האישה.
24. לטענתו, לו ולאישה רכב משותף אשר רשום באופן פורמלי על שם אם האישה, לצורך קבלת הטבות המגיעות לה מ**.
25. לטענת האיש, האישה ניסתה ליצור מצג שווא במסגרת תצהירה כאילו היא רכשה מגרש לפני הנישואין ולאחר הנישואין בנו הצדדים בית, אך לבסוף הודתה במסגרת עדותה כי קנתה מגרש פלוס בית, הודתה כי התחייבות הייתה לקנות את המגרש והבית תמורת הסך השווה 42,000 דולר ל** עבור המגרש ו-137,000 דולר לחברת "**" עבור הבית, ובהמשך הודתה כי הן הבית והן המגרש נרכשו יחד ועלו 800,000 ₪.
26. לטענת האיש, בשנת 2010 הצדדים הרחיבו את הבית ועשו תוספת בניה מ-170 מ"ר ל-210 מ"ר וזאת לטענתו מכספי משכנתא נוספת, שלקחו, ואשר שולמה במהלך נישואי הצדדים והוא זה שהיה ערב לכל המשכנתאות. לטענתו, בנה והשקיע בבית כל חייו, ומעבר למימון הבניה אף ביצע בפועל חלק ניכר מהבניה. לטענת האיש, שוויו של הבית כיום הוא 2,800,000 ₪, כאשר קיימת על הבית משכנתא "מזערית" בגובה 300,000 ₪. עוד טוען כי האישה משלשלת לכיסה דמי שכירות חודשיים עבור חדר עבודה אותו הם משכירים.
27. לטענתו, שם את כל מרצו ויהבו לטובת החיים המשותפים עם האישה, גידול הבנות, צבירת רכוש משותף ואילו כיום כאשר האישה משתכרת שכר גבוה ובנותיהם גדלו היא מבקשת לזרוק אותו לרחוב בחוסר כל, ולא לתת לו את חלקו בבית המשותף וברכוש המשותף אך "לא יתכן כי אצא וידי על התחתונה". לטענתו, ניסה להגיע עם האישה להסדר הוגן אך האישה סירבה.
28. לטענת האיש, יש לפסוק איזון משאבים כולל של כל הנכסים החל מיום הנישואים ועד למועד הגשת הבקשה לי"ס ומבלי לפגוע בזכויותיו, באשר מעולם לא נתנו כל משמעות להסכם הממון הפיקטיבי. לטענתו, כל הנכסים, הזכויות והכספים נצברו על ידי שני הצדדים במאמץ משותף וממשאבים משותפים של השניים, תוך קיום שיתוף מלא, כשכל צד תורם את חלקו, בין אם זכויות אלו רשומות על שם אחד מהם ובין אם לאו. לטענתו, האישה הודתה בכך גם במסגרת חקירתה.
29. לטענתו, אי ביטול הסכם הממון יפגע פגיעה קשה בזכויות הקניין שלו. לטענתו, הבית שייך לשני הצדדים בחלקים שווים, בין אם בבעלות (הלכת השיתוף) ובין אם בשווי (הלכת איזון משאבים).
טענות האישה
30. לטענת האישה כבר בראשית דרכם של הצדדים האיש היה בבעיה כלכלית מעברו, חסר אמצעים, בהליכי פש"ר בשל כישלונות עסקיים, עם ילדה מנישואים קודמים ועם חוב מזונות, בעוד שהיא הייתה רווקה עם ממון והבטחה מהוריה כי הם יסייעו בידיה לרכוש בית.