249. יתירה מכך: כאמור לעיל, במהלך ההוכחות התברר כי יחיאל זייף מכתב שהוצג לביהמ"ש ושהיה בו להטעות את המותב ואת הצד השני. ברי כי על תובע להגיע עם כפיים נקיות לביהמ"ש ולא כך פעלו התובעים.
בהקשר זה לא היה מנוס מבחינתי להידרש למהימנות התובעים, לסתירות בעדויותיהם ולאי אמירת האמת על ידם, כפי שפורט לעיל בהרחבה.
--- סוף עמוד 75 ---
250. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, קובע כי "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".
251. בית המשפט העליון קובע בעניין ע"פ 9352/99, מורד יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד4, 632, 644, כדלקמן:
"אכן, לא פעם, במיוחד במצבים של עדויות סותרות שאינן נתמכות כדבעי בראיות חיצוניות, האמון הניתן על-ידי בית-המשפט בעדות מסוימת מבוסס בעיקר על תחושה פנימית של בית-המשפט, הנובעת מ"אותות האמת" המתגלים מתוך "התנהגותם של העדים".
אמנם התנהגותם של העדים ומה שנחזה כאותות אמת אינם חזות הכול. החזות עלולה להטעות. היא עלולה אף להיות תחבולה ומירמה. לכן בית-המשפט צריך להזהיר את עצמו לפני שהוא מבסס עצמו רק, או בעיקר, על התנהגותו של עד. עם זאת התנהגותו של עד עשויה להיות אמצעי יעיל לקביעת מימצאים עובדתיים על-ידי בית-המשפט.
סימני אמת שיש בהם כדי להשפיע על בית-המשפט, כשהוא קובע את המימצאים העובדתיים, לא תמיד הם באים לידי ביטוי, ומכל מקום הם אינם באים לידי ביטוי מלא בפרוטוקול של המשפט. לפיכך ההתרשמות הישירה של בית-המשפט הרואה ושומע את העדים היא יתרון על פני ההתרשמות העקיפה של בית-המשפט לערעורים, שרק קורא את העדויות".
252. כאמור, התרשמותי הבלתי אמצעית היתה כי בדרכם לקבל איזושהי תמורה מהנתבעים לא נקטו התובעים בדרך האמת.
לעומתם, התרשמתי כי לא נפל כל פגם בהתנהלות הנתבעים. אלו עשו הכל על מנת לסייע לתובעים לכל אורך הדרך וצר לי על כך שנאלצו להתמודד עם התביעה דנן חרף התנהלותם לפנים משורת הדין עם התובעים.
הוצאות משפט - שיקולים
253. עולה מן המקובץ כי דינה של התביעה להידחות על כל רכיביה, פרקיה וחלקיה. עתה, עליי להידרש לשאלת ההוצאות. בעניין זה קובעת תקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כדלקמן:
"בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור".
--- סוף עמוד 76 ---
ובעניין זה כבר נקבע כי:
"הדין החל בישראל מימים ימימה הוא כי באופן עקרוני המפסיד הוא שנושא בהוצאות המשפט של הזוכה בדין (ראו למשל Goldstein, לעיל, בעמ' 496). זהו הכלל המוכר כ"הוצאות לפי התוצאות" (ראו ע"א 26/56 טעם חיים בע"מ נ' אסרי, פ"ד יא (1) 550, 553)" (בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר (2005), להלן: "תנובה מרכז שיתופי" (פורסם בנבו, 30.6.05)).
254. ואולם, נשאלת השאלה מהו שיעור ההוצאות, ומה ייחשב כהוצאות סבירות והוגנות. בעניין זה קובעת תקנה 153 את אופן קביעת שיעור ההוצאות באופן הבא:
(א) סכום שכר טרחת עורך דין שיפסוק בית המשפט לטובת בעל הדין שזכה בהליך, בכפוף לאמור בתקנת משנה (ג), לא יפחת מן התעריף שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, על תשלום סכום נמוך יותר מהסכום האמור.
(ב) בית המשפט יכלול בשכר טרחת עורך הדין, סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו, זולת אם סבר כי הזוכה רשאי לנכות את מס התשומות בשכר טרחת עורך דינו, ובלבד שלא יפסוק סכום כאמור כרכיב נפרד.
(ג) בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש.
(ד) בהחלטה יפרט בית המשפט את השיקולים שהנחו אותו בקביעת שיעור ההוצאות.
ועוד ר' בעניין זה את פסק דינו המאלף של כב' הרשם, כתוארו דאז, יגאל מרזל, בפרשת תנובה מרכז שיתופי.
255. הנה כי כן, מכוח תקנות 153(א) ו-(ב) יש לפסוק לחובת התובעים, למצער, שכר טרחת עו"ד בסך של 62,245 ₪ (הסכום כולל מע"מ), בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ. על כך, יש להוסיף את הנסיבות הקבועות בתקנה 153(ג) לעיל:
256. בנסיבות העניין ובשים לב לסכום הנתבע (2,497,000 ₪), להיקף כתב התביעה (55 עמודי טקסט של כתב התביעה עצמו, 398 סעיפים, ובסה"כ, כולל הנספחים – 752 עמודים),
--- סוף עמוד 77 ---
להיקף כתב ההגנה (שכלל 17 עמודי טקסט בלבד ובצירוף הנספחים - 94 עמודים), למספר הישיבות שהתקיימו בתיק: 8 ישיבות, ובכללן 4 ישיבות הוכחות, 9 עדים, ובכללם שני מומחים שנתנו חוות דעת עבור הצדדים (וכן עד אחד שלא נחקר על עדותו), וכ-120 עמודי פרוטוקול הרי שאין מנוס מלקבוע כי על התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים באופן ריאלי.
257. באשר להיקף כתב התביעה הרי שנתתי דעתי, כאמור להיקפו יוצא הדופן. היקף הטענות ומורכבותן לא הצדיקו היקף כתב תביעה כה יוצא דופן. בהקשר זה כבר נקבע כי כתבי טענות בהיקפים מעין אלו מכבידים לא רק על הצד השני אלא גם על תפקודם של בתי המשפט (לעניין זה ר': רע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) נ' ANTON HUBNER CMBH &CO. KG, פיסקה 4 (27.3.2011)). הגשת כתבי טענות בהיקפים שאינם סבירים יוצרת אפוא "עומס מיותר על בית המשפט, שזמנו אינו הפקר והוא מוחזק על-ידו בנאמנות עבור כלל ציבור המתדיינים" (רע"א 1671/15 אלמליח נ' עיריית לוד, פיסקה 8 (17.5.2015) וכן ת"א (מחוזי – ירושלים) 39593-09-20 אחזקות גוש עציון ק' י' בע"מ נ' ראש המינהל האזרחי באזור יהודה ושומרון, פיסקאות 12-9 (30.11.2020)). לסיכום הסוגיה ר' החלטתו של כב' השופט רון גולדשטיין, רשם ביהמ"ש העליון, בע"א 122/21, עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ ואח' נ' פקיד שומה חולון (פיסקה 10, 28.2.21).
258. באשר להיקפי כתבי טענות במשפט העברי ראו מאמרו של עו"ד יוסף שטח, יו"ר הוועדה לניסוח משפטי בלשכת עורכי הדין ועורך עלון שו"ת ועוד, עמדת המשפט הכללי והמשפט העברי לכתיבה תמציתית וקצרה – להלכה ולמעשה, שו"ת ועוד, גיליון 27, כסלו תשפ"א דצמבר 2020, עמ' 13-15.
259. על כל אלה יש להוסיף את סוגיית מורכבותו של ההליך, ובמיוחד בשים לב לעובדה כי התובעים מסרו תצהירים חלקיים וקצרים; העובדה כי התביעה נדחתה במלואה ולתובעים לא נפסק כל סעד; אופן ניהול הדיון אשר התאפיין בהפרעות רבות מצד התובעים וכלל אף השמצות, וכן השקעת המשאבים מצד הנתבעים ובית המשפט. בהקשר זה אבקש להביע התנצלותי באשר לאורכו של פסק הדין, כאשר הדבר היה בלתי נמנע בהתחשב בהיקף החומרים וכתבי הטענות שהוגשו בתיק זה, בעיקר מטעם התובעים כפי שיפורט להלן, ובשל הצורך להידרש לכל טענה וטענה ולכלל המוצגים והנספחים.
260. עוד מצאתי כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש התביעה כנגד אמנון וכנגד מכון ויצמן, בהעדר יריבות. כמו כן לא ברורה יריבותו של יחיאל כתובע, באשר מעולם לא נכרת עמו כל הסכם. יתירה מכך: מעמדו של יחיאל בעסק היה כשל עובד שכיר ומשכך ברי כי אין כל יריבות בינו לבין הנתבעים.
261. כמו כן הייתי מודע להשמצות ולביטויים החריפים, כמו גם לטענות החמורות שיוחסו לאמנון באופן אישי ושהועלו על הכתב במסגרת כתב התביעה, שאין מקומן כאן ושלא הוכחו, כאמור. גם נושא זה כשלעצמו אמור לזכות את אמנון בהוצאות משפט ובשכר טרחה ריאלי.
--- סוף עמוד 78 ---
262. עם זאת, התרשמותי הבלתי אמצעית היא כי מדובר בתובעים אשר אינם בקיאים ברזי ההליכים המשפטיים. מדובר באנשי עמל שראו את מפעל חייהם קורס אל מול עיניהם. מנגד, יש לזכור כי התובעת ניהלה מספר בתי קפה לאורך מספר שנים, ועל כן אין להחשיבה כמי שאינה מבינה בחישוב סיכונים וסיכויים, ובכללם ניהולם של אלה בכל הנוגע לתובענה זו.
263. באשר ליחיאל הרי שהוא עצמו מעיד על עצמו כי עזב את עבודתו כמנהל קייטרינג בגן אירועים (סעיף 8 לכתב התביעה) לאחר שריצה תקופות מאסר בבתי סוהר, וכל זאת, על מנת לסייע לרעייתו בניהול עסקי המזון אצל הנתבעים, ולאחר שראה בעבודתו במכון דווידסון סוג של שליחות והחזרה של חובו לחברה (ר' סעיף 15 לתצהיר עדות ראשית מיום 25.10.18).
264. באשר למצבם הכלכלי של התובעים, אבקש להפנות לקביעת כב' הרשמת הבכירה, נעמה פרס (מיום 31.3.20), באשר לבקשת התובעים לפטור אותם ממחצית שנייה של האגרה. בקביעתה התחשבה כב' הרשמת הבכירה במצבם של התובעים וקבעה כי יש לחייבם באגרה חלקית בלבד.
265. חרף האמור לעיל, אין להתעלם מכך שענייננו בתביעה בהיקף משמעותי, אשר נשענה על יסודות רעועים, כפי שאני עצמי הבהרתי לתובעים ולב"כ עובר להליך ההוכחות, תוך ניסיון לחסוך הליך זה ולגשר על הפערים בין הצדדים.
266. יתירה מכך: התובעים הגיעו שלא בכפיים נקיות לבית המשפט, תוך זיוף מסמך חיוני ביותר כבר בשלב הגשת התביעה. כל זאת, כאשר התובעים עצמם טוענים כי ההסכם מושא התביעה זוייף ע"י הנתבעים. בהקשר זה נאמר כי "כל הפוסל במומו פוסל". יתירה מכך: כאשר ענייננו בתביעה שמגישיה הגיעו שלא בכפיים נקיות הרי שהדבר צריך לבוא לידי ביטוי גם בפסיקת ההוצאות.
267. בשולי עניין זה רשמתי לפניי את רשימת הקיתונות של בוז שהטיחו התובעים באמנון, במסגרת כתב תביעתם ותצהיריהם, כמו גם במסגרת עדויותיהם לפניי. כן רשמתי לפניי את הערתו של אמנון במסגרת חקירתו הנגדית כדלקמן:
"בי זה פגע מה שהיא אמרה ומה שאמר גם יחיאל במהלך התקופה. גם לי יש רגשות, לא רק לתובעים וזו בהחלט האשמה חמורה שאינה במקומה ולא מוצדקת" (עמ' 65, ש' 6-7 לפר').
268. לטעמי לא היה מקום כלל להגיש כתב תביעה אישי כנגד אמנון בשים לב לנסיונותיו של אמנון לסייע לתובעים, כפי שהדברים עולים מתצהיר עדותו הראשית. אמנון ניסה לסייע לתובעים חודשים ספורים בלבד לאחר שנכנס לכהונתו במכון דווידסון. בנסיבות העניין אין מנוס מלקבוע כי על התובעים לשפות באופן אישי את אמנון בגין ההליכים שאליהם נגרר על לא עוול בכפו, כמו גם על הדברים שהוטחו כלפיו במהלך ההליכים שלעניין. בהקשר זה אפנה לכלל במשפט העברי הקובע כי "הבושה של אדם נקבעת לפי המבייש
--- סוף עמוד 79 ---
והמתבייש, כאמור במשנה בבא קמא ח', א': "בושת? הכל לפי המבייש והמתבייש". וכן ר' בפירוש ר' עובדיה מברטנורא שם; כן ר' גם משנה כתובות ג', ז', שם באה לשון דומה "לפי המבייש והמתבייש", והביאור "שככל שהמבייש נקלה יותר בושתו מרובה, וכל שהמתבייש חשוב יותר בושתו מרובה". כלומר: ככל שענייננו באדם בעל משרה בכירה יותר הרי שבושתו גדולה יותר. לעניין זה השלכה בעיקר בדיני נזיקין ולשון הרע, ומצאתי להביא עניין זה אף לשם שקילת הפיצויים לנתבע 3. לעניין זה ר' למשל עא 544/10, פלונית נ' עיריית כפר קאסם (פורסם ב"נבו" 12.3.13, פסקה נג בחוות דעתו של כב' השופט רובינשטיין).
269. אותם דברים אמורים אף ביחס לשני המכונים הנתבעים: ענייננו במוסד אקדמי מוכר, המבוקר ע"י מבקר המדינה ושחלים עליו כללי מנהל תקין, וכן בעמותת בת שעניינה חינוך. הטחת טענות הזיוף והתנהלות שלא בתום לב היא חמורה אף יותר מאשר במקרה של נתבע רגיל, ומכאן הצורך של מוסדות אלו בטיהור שמם הטוב בתגובה לאמור בכתבי בי הדין שלעניין.
270. בשולי הדברים אפנה להתנהלותם של התובעים בדיונים לפניי ולהערות הרבות שנאלצתי להעיר להם. בעניינו של יחיאל ר': עמ' 114, ש' 35-36 לפר'. בעניינה של סמדר ר': עמ' 17, ש' 8-12 לפר', עמ' 22, ש' 19 ו-28 לפר', עמ' 36, ש' 28-31 לפר'.
271. עם זאת, הבאתי בחשבון בכלל השיקולים גם את העובדה שבמועד הסיכומים לא היו התובעים מיוצגים ובנסיבות אלו אפשרתי להם להציג את סיכומיהם בישיבה מיוחדת שקבעתי לשם שמיעת הסיכומים ביום 11.3.21.
תוצאה
272. עולה מן המקובץ כי על התביעה להידחות, כאמור, על כל רכיביה, פרקיה וחלקיה.
273. בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שלעניין ולפנים משורת הדין, אני מורה לתובעים לשאת ביחד ולחוד בשכרם של הנתבעים בסך כולל של 50,000 ₪ לפי הפירוט דלקמן:
התובעים יישאו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד של מכון דווידסון בסך של 15,000 ₪ בלבד.
התובעים יישאו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד של מכון ויצמן בסך של 15,000 ₪ בלבד.
התובעים יישאו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד של אמנון וידן בסך של 20,000 ₪ בלבד.
--- סוף עמוד 80 ---
כל האמור לעיל, לפנים משורת הדין ובנסיבות המיוחדות של ענייננו.
274. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין.
275. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 45 ימים מיום מסירת פסק הדין.
ניתן היום, ד' ניסן תשפ"א, 17 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
ישראל פת