219. לסיכום, ייאמר כי נוכח כל הכשלים העולים בחוות דעתה של מומחית התובעים, הרי שאין מנוס מלשלול את ממצאיה ולקבל את חוות דעת מומחה הנתבעים. בשולי עניין זה
--- סוף עמוד 69 ---
יוער כי מומחה הנתבעים הציג ניסיון רב בעריכת דוחות מסוג זה שהוצגו לפניי, בעוד שעיקר עיסוקה של מומחית התובעים (הגם שהיא ניהלה מערכות כספים של חברות שונות) הוא בניהול משרד עורכי דין וייעוץ פיננסי. אמנם ברקורד של מומחית התובעים כהונה כסמנכ"לית במספר חברות לא מבוטל ואחריות לדוחות כספיים, אבל לא מצאתי בקורות החיים שלה ניסיון בהגשת דוחות וחוות דעת לביהמ"ש כפי שהציג מומחה הנתבעים. לא הייתי מייחס לכך חשיבות אלמלא ממצאי מומחית התובעים לגופם היו מקובלים.
220. עוד בשולי עניין זה יודגש ויוטעם, כאמור, כי בחינת הדוחות השונים נעשית למעלה מן הצורך, באשר לא מצאתי כי לנתבעים איזושהי אחריות לאובדן ההכנסות או המוניטין שנגרם לתובעים, כמפורט לעיל.
הוכחת מוניטין
221. התובעים טענו להכשלת מכירת המוניטין של עסקם ע"י הנתבעים. דא עקא שהם לא הוכיחו את המוניטין. ויודגש: אין די בהוכחה אמפירית חשבונאית של שווי המוניטין הנטען, סוגיה שכשלעצמה מצויה במחלוקת בין המומחים, כאשר ביכרתי את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים.
222. בפסיקה נקבע כי כאשר מדובר בשם עסק, על התובע להוכיח כי הציבור משייך את אותו השם לעסק שבבעלותו. אמנם נקבע כי ככל שמדובר במוצר ייחודי במישור העובדתי, הפונה לקהל לקוחות מצומצם, ניתן להסתפק בשימוש פחות נרחב וממושך כדי לגבש מוניטין (ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (פורסם בנבו, 30.5.13) להלן: "אנג'ל"); אולם גם אם נקבל הטענה שמדובר במוצר ייחודי (כאשר כשלעצמי מסופקני האם ניתן לקבוע כאמור) הפונה לקהל לקוחות מצומצם, הרי שגם בכך אין כדי להועיל לתובעים, שלא הציגו כאמור כל בדל ראיה בדבר המוניטין לו הם טוענים.
223. ויוטעם: גם לו היה מוכח כי מאן דהו העתיק או חיקה את השם המסחרי של קפה סמדר הרי שעצם החיקוי וההעתקה לבדם, כפי שנטען בענייננו, אינם מלמדים כי התובעים רכשו מוניטין בעסקם ואין זהו תנאי מספיק לצורך הוכחת רכישת מוניטין. על התובעים להוכיח כי נעשה שימוש כזה שלקוח פוטנציאלי מזהה את הסחורה או השירות כשלהם (ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies de Saint Gobain, פ"ד מה(3), 224). ויודגש, אין כל מניעה כי מוניטין כאמור אכן התגבש, אולם במקרה שלפניי זה לא הוכח ולו במעט. משכך, אני קובע כי לא הוכח קיומו של מוניטין בעסקם של התובעים.
224. לא זו אף זו: מהתחקות אחר סיפור הדברים בפועל עולה כי אף לא אחד מהמציעים הפוטנציאליים או גורם אחר (ובכלל זה זאב קלמן, שהמשיך את פעילות ההסעדה
--- סוף עמוד 70 ---
במתחם שבו היה ממוקם קודם לכן קפה סמדר) השתמש בשם של קפה סמדר, וממילא ברי כי לא הוכחה טענת המוניטין גם לגופה. בהקשר זה כבר הובהר לעיל כי לסמדר לא היו כל זכויות במקום, באשר המקום עצמו, כמו גם הציוד בו, לא היה שייך לה וכל מעמדה במקום היה כשל בר רשות.
225. כל זאת, לבד מהקביעה האמורה לעיל ולפיה גם לו היה מוכח קיום מוניטין הרי שבמסגרת ההסכם בכתב בין הצדדים נקבע מפורשות כי לתובעת לא יהיו כל טענות, תביעות או דרישות בגין המוניטין של עסקה.
סוגיית המוניטין בראי המשפט העברי
226. עיקר הדיון בספרי הפוסקים האחרונים, כמו גם בפסיקה במשפט הישראלי, עוסק במחלוקות באשר לחיקוי שם, תיאור, סימן או תוית, באופן שהטובין יחשבו בטעות כטובין של אדם אחר. כשאדם משתמש בשמו שלו כתיאור של מוצר או עסק אין בכך משום גניבת עין.
227. באשר לשימוש במוניטין קובע הדיין הרב צבי יהודה בן יעקב, במאמרו "שם מסחרי ומוניטין", תחומין יח (תשנ"ח), מעמ' 221, כי שם, מוצלח ככל שיהיה אינו יצירה במובן המשפטי הלכתי של זכויות יוצרים ואינו דומה ליצירה ספרותית או מוזיקלית, אשר יש בהם משום חידוש שלא היה קודם בעולם, ושאין אדם יכול להגיע אליה אלא ע"י עמל וחוכמה. עם זאת, שולל הרב בן יעקב כל שימוש מטעה בשם, באופן שיוביל להטעיית ציבור הלקוחות, וזאת מדין "דינא דמלכותא דינא".
228. הרב בן יעקב מביא כראיה את פסיקתו של הרב יחזקאל לנדא, בספרו שו"ת נודע ביהודה (מהדורה תנינא, חושן משפט, סימנים כג-כד) בדבר מקרה של מדפיס שרצה לנצל סדר דפוס של תלמוד עם פירושי רש"י ותוספות שעשה עבור מחבר מסויים תוך השמטת פירושו של אותו מחבר. הנודע ביהודה טוען כי אין בכך משום זכויות יוצרים אלא שמדובר בהנאה מ"מלאכת חברו".
229. מכל מקום, לענייננו, נוכח דברינו ולפיהם לא הוכח מוניטין של בית העסק, כפי שאין מקום לקביעה כי הנתבעים גרמו איזשהו נזק לעסק בכך שלא אפשרו, כפי שנטען מכירת המוניטין, ובשים לב להוראות ההסכם שלעניין, ברי כי דינה של תביעת התובעים בעניין להידחות.
כפל פיצויים והיות התביעה מופרזת
--- סוף עמוד 71 ---
230. במהלך ניהול ההליך הגישו התובעים בקשה לפטור ממחצית אגרה שנייה בגין ההליך. הבקשה התבררה ע"י כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס, והיא נתנה החלטתה בעניין ביום 31.3.20.
231. במסגרת החלטתה הנ"ל קבעה כב' הרשמת פרס כי למעשה גם אם קיימת עילת תביעה הרי שאין התובעים יכולים להעמיד את התביעה על מלוא הסכום ובד בבד לדרוש פטור מתשלום אגרה.
כן קבעה כב' הרשמת פרס כי הפטור מתשלום אגרה יינתן אך ורק על הסכום של 1,500,000 ₪, וככל שהתובעים יעמדו על מלוא סכום תביעתם יתכבדו וישלמו את ההפרש עד לסכום התביעה.
232. בהקשר זה קבעה כב' הרשמת פרס (בסע' 10 להחלטתה) כי הסכום הנתבע הוא מוגזם, כדלקמן:
"הטעם לכך הוא שדומה שהמשיבים צודקים כשהם טוענים שהסכום הנתבע הינו מופרז וכולל ראשי נזק חופפים העולים, כדי כפל פיצוי. ראו למשל את רכיב התביעה שעניינו נזק לא ממוני, אשר הועמד על סכום של 450,000 ₪ וכן את רכיב התביעה בגין פגיעה בשם הטוב והמוניטין, שאף הוא בגדר נזק לא ממוני, אשר הועמד על סכום של 50,000 ₪".
233. כן קבעה כב' הרשמת פרס כי התובעים עתרו למעשה לכפל פיצויים, כדלקמן:
"עוד ראו את רכיב התביעה שעניינו אובדן הכנסות בגינו נתבע סכום של 589,840 ₪ ואת רכיב פיצויי הקיום, שלכל הדעות, אובדן ההכנסות מהווה חלק ממנו, בגינו נתבע סכום נוסף של 384,684 ₪."
בהקשר זה יובהר כי סע' 10 לחוק החוזים תרופות קובע את הזכאות לפיצויי קיום, כדלקמן:
"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".
234. סעיף 10 הנ"ל מצביע על מספר רכיבים שצריכים להתקיים לצורך חיוב צד בפיצויים בגין הפרת חוזה, כדלקמן : א. הפרת החוזה, ב. קיומו של נזק והוכחתו על ידי הצד הנפגע, ג. קיומו של קשר סיבתי בין הפרת החוזה לנזק, ד. דרישת צפיית הנזק בפועל או בכוח. כלומר, יש להוכיח כי הצד המפר צפה את הנזק בפועל (בדיקה סובייקטיבית) או לחלופין, היה עליו לצפותו (בדיקה אובייקטיבית). מבלי להידרש לשאלה בדבר עמידת התובעים בתנאי הסעיף וחוק החוזים תרופות (ולטעמי, התשובה לכך שלילית) הרי שברי כי ענייננו אכן בכפל פיצוי.
--- סוף עמוד 72 ---
התנהלות התובעים בכתב התביעה ובמשך ההליך
235. כפי שהוכח לעיל, התובעים הם שיזמו את סיום העבודה בקפה סמדר ורק לאחר מכן פעלו על מנת לקבל שיפוי/פיצוי עבור פעילותם רבת השנים במכון דווידסון. בהקשר זה השתמשו התובעים לא פעם בביטויים חריפים כלפי הנתבעים, באופן שדומה כי התובעים קוראים את המציאות קריאה מוטעית ומנסים להשליך מכך על התייחסות הנתבעים כלפיהם. בעניין זה ר' למשל את האמור בסע' 151 לכתב התביעה:
"הנתבעים התייחסו לתובעים כאל בובות מריונטה, וכאל כדור במגרש משחקים, אותו הם בועטים לכל עבר וכל שעמד לנגד עיניהם היתה טובת הנתבעים בלבד, ללא התחשבות אנושית ומידתית, שהרי למעשה כל שהחלטה שכזו גרמה למשפחת התובעים טלטלה עזה והפסדים כספיים".
236. בסע' 165 לכתב התביעה טוענים התובעים כי בעוד הנתבעים ממשיכים בחייהם הרי ש"חיי התובעים ומשפחתם הושלכו אל התהום במחי יד והכל בשל "חילופי תפקידים" ו"משחקי כח" אצל הנתבעים ועל כן לא חוסכים שבטם התובעים גם אל מול הנתבע 3 אשר יכול והוא מוגן לכאורה אך הוא שורש הרע ואבי כל ההחלטות ומפגעים פרעה שלא ידע את יוסף....".
דברים חמורים ביותר המדברים בעד עצמם.
כן ר' דבריה של סמדר בסע' 18 לתצהירה כדלקמן:
"בחודש ינואר 2016 לצערנו הגענו למסקנה שאנו סומנו כמטרה לחיסול פעילותנו ושהותנו במכון דווידסון מצד הנתבעים כולם".
דברים חריפים ביותר כנגד שתי עמותות ומנהל בכיר בעמותה.
237. כך ר' את אמרתה של סמדר במהלך החקירה הנגדית:
"מבחינתו השחורה הזאת לא תישאר פה, האישה הזאת לא תישאר פה. זה מה שהרגיש לי" (עמ' 30, ש' 30 לפר').
ודוק: לא מדובר, חלילה, באמירה שנאמרה ע"י מאן דהו מהנתבעים, אלא בהרגשתה הסובייקטיבית של סמדר: "זה מה שהרגיש לי", כדבריה.
238. כן ר' דבריו של יחיאל בתשובתו במסגרת החקירה הנגדית:
"ת. מה שאת טוענת אני אומר ככה: לא רק שנכנסנו למקום כשקופים, אין חוזה, אין משרד בריאות, אין כלום. חמור מכך שבמהלך התביעה שאנחנו אוספים חומרים גילינו שבעצם המכון ויצמן עלה פה סוג של מדרגה, זה כבר לא
--- סוף עמוד 73 ---
ניצול, לא רק שקופים בלי חוזה, גם המקום שקוף. אין למקום היתר בניה, עירית רחובות לא מודעת למקום. זה תיק של החיים שלנו, אנחנו לא בכיתה א'..." (עמ' 16, ש' 29-32 לפר').
239. אין ספק שהתובעים מנהלים מבחינתם את "התיק של החיים" שלהם, כהגדרתו של יחיאל, אולם השאלה אם די בהרגשה סובייקטיבית על מנת לחייב את הנתבעים, שכפי שפורט לעיל, הלכו לקראתם לאורך כל הדרך, בין במימון כל הצרכים של העסק, בין בוויתור על תשלומים, רכישת ציוד, תשלום אגרות וארנונות, חשמל ומים וכיו"ב וכל זאת ללא כל הסכם תקף.
240. דומה כי הסיבה האמיתית להגשת התביעה דנן היא כפי שסמדר עצמה השכילה להבהיר בעדותה במסגרת החקירה הנגדית:
"אין דבר שיכול לעזור לי במכון, אין עם מי לדבר ואני צריכה להציל את עצמי, בסוף ללכת הביתה לילדים שלי עם משהו בכיס. 20 שנה לעשות עבודה ולא לקחת כלום?"
241. לתובעים היה ברור, לשיטתם, שמגיע להם פיצוי משמעותי מהנתבעים, בגין שנות עבודתם הרבות, שירדו לטמיון אל מול עיניהם, באשר הנתבעים 1-2 נראו ככיס עמוק, ומכאן תביעתם. דא עקא שלא די בכך שהתובע סבור כי יש מקום לחייב את הנתבע, עליו להוכיח את נזקיו, כפי שעליו להוכיח שהנתבע פעל ברשלנות, הפר הסכם וכיו"ב. כאמור, כל זה לא הוכח.
242. ברי כי נוכח כל האמור לעיל, הרי שאין מקום לקבלת התביעה, ולטעמי, הוכח כי היא נעדרת עילה.
סוף דבר
243. ענייננו אפוא בטענת התובעים לנישולם מהעסקים שניהלו בחצרי הנתבעים 1-2.
התובעים לא השכילו להרים את נטל הראיה בהיבטים הבאים:
לא הוכח כי הנתבעים פעלו בניגוד להוראות ההסכם או בניגוד להוראות ההסכמות בעל פה ומכללא. לא הוכח כי הנתבעים זייפו את ההסכם. לא הוכח כי הנתבעים פעלו להדיר רגליהם של התובעים מעסקיהם. נהפוך הוא: הנתבעים נתנו לתובעים שלל הזדמנויות וסייעו לאורך כל הדרך במתן פתרונות, שטחי קרקע ואפילו תשלומי חובה, כולל חשמל, מים, ארנונה וגז ואספקת ציוד ללא כל תמורה.
לא הוכח כי הנתבעים גרמו איזשהו נזק לציוד התובעים. התמונות אשר צורפו ע"י הצדדים כמו גם העדויות שלעניין מעידים על כך כאלף עדים.
--- סוף עמוד 74 ---
לא הוכח כי הנזק, אובדן ההכנסות והפגיעה במוניטין נבעו מהתנהלות הנתבעים.
244. יתרה מכך: מחקירתם הנגדית של התובעים עולה כי הם עצמם פעלו שלא בשום שכל: הפקירו את העסק משך חודשים ארוכים לשם נסיעות לתאילנד (יחיאל), לא הגיעו כלל לעסק בקפה גן המדע, בשל טענות לחוסר רווחיות, נטלו משכורות בעת מצוקה, שילמו משכורות ל-16 עובדים, כאשר לא ברור הצורך האמיתי בהעסקתם של כולם, ופשוט לא השכילו לנהל את עסקיהם.
245. בהקשר זה יודגש ויוטעם כי לא מצאתי כל זיקה בין אובדן ההכנסות הנטען לבין מועדי סגירת העסק שבקפה סמדר. ניתן אמנם לראות הבלחות של ירידה בהכנסות בתקופות מסויימות, אולם מאידך גיסא ישנה עליה בשנים אחרות, ולא הוכח כל קשר בין התנהלות הנתבעים 1-2 לבין הירידה בהיקף ההכנסות.
246. כפי שהוכח: לא ניתן לקבל את חוות דעתה של מומחית התובעים, עו"ד ורו"ח אדוה יגואר גל, באשר היא מבוססת על נתונים לא נכונים או לא מדוייקים שנמסרו לה ע"י התובעים, כאשר כבר הובהר כי לפחות אחד מהמכתבים שעליהם הסתמכה המומחית זוייף ע"י יחיאל. התובעים לא השכילו להתמודד עם הטענה כי הירידה בהכנסות נבעה, בין היתר, גם מריבוי עסקי המזון בשטח שבו פעלו, כאשר מדובר בעסקים במרחקים קצרים יחסית ממקום מושבו של קפה סמדר. כאמור לעיל, לא די בטענת התובעים כי התייחסו אליהם בזלזול. טענה זו לא הוכחה ויש להוכיחה כדבעי. כאמור לעיל, אני מבכר את חוות דעתו של רו"ח זוהר אברהם על פני חוות דעתה של רו"ח ועו"ד אדוה יגואר גל.
247. עוד יודגש, כי סדרת תכתובות הדוא"ל אשר הומצאה ע"י הנתבעים מוכיחה את ההיפך הגמור: הנתבעים הלכו לקראת התובעים, ניסו לסייע להם בכל דרך אפשרית ולא הפנו להם את הגב בעת מצוקה.
248. בשולי הדברים אעיר כי אין לי כל ספק כי התובעים ראו את מפעל חייהם קורס לנגד עיניהם והם אף משוכנעים ובטוחים כי הנתבעים הם הגורמים לכך, אולם, כאמור לעיל, עניין זה לא הוכח. בכללי המשפט האזרחי לא די בתחושה סובייקטיבית של גרימת נזק, אלא יש צורך להרים את נטל ראיה באופן שישכנע את המותב בשיעור של למעלה מ-50% כי הצדק עם התובעים, ובמקרה דנן אין מנוס מלקבוע כי התובעים לא השכילו להרים את נטל הראיה. נהפוך הוא: עד כמה שדברים אלו תלויים בנתבעים הרי שדווקא הם השכילו להרים את נטל הראיה מבחינתם.