בית משפט השלום בעכו
ת"א 52195-02-15 סויפר נ' מנדלסון ואח' 28 פברואר 2021
לפני כב' השופטת אביגיל זכריה
התובע: דוד סויפר
ע"י ב"כ עו"ד מנחם
נגד
הנתבעים: 1. גיל מנדלסון
2. מיכאל אבו
שניהם ע"י ב"כ עו"ד נור
3. רינת ג'ינו בן ברוך ז"ל
4. משה ג'ינו
ע"י ב"כ עו"ד חברון
5. אם. ג'י. איי. טי. ישראל בע"מ (ניתן פסק דין בהעדר הגנה)
פסק – דין
לעניין הנתבעים 1 - 4
מבוא והצדדים להליך
1. בפניי תביעת התובע על סך 463,379 ₪ שהוגשה כנגד הנתבעים בטענה למעשה "עוקץ" ונטילת כספים במרמה ביחס להשקעה שבוצעה על ידו בשנת 2008.
התובע טוען שבינו ובין הנתבעת מספר 5 (להלן - החברה) נחתם הסכם השקעה בשנת 2008
(להלן - ההסכם) במסגרתו הלווה הוא לחברה סך של 300,000 ₪ כנגד התחייבות להקצאת מניות בחברה. התובע טוען כי ההתחייבות להעברת מניות בחברה על שמו לא קוימה מעולם וכי מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם הופסקה פעילותה של החברה כליל.
התובע טוען כי ההשקעה נעשתה על בסיס מצגי שווא כוזבים שהוצגו בפניו על ידי הנתבעים 1 עד 4 במעמדם כבעלי מניות, מנהלים ואורגנים של החברה, וזאת אם בזדון ואם מחמת רשלנות באופן המצדיק הרמת מסך וחיובם האישי. התובע עותר להשבת כספי השקעתו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש/פיצויים עונשיים.
הנתבעים 1 - 4 שהיו בעלי מניות ו/או דירקטורים של החברה בתקופה הרלבנטית, אישרו את חתימת ההסכם בין התובע והחברה אך כופרים בכל טענה המועלית כנגדם באופן אישי ובכלל זה כל טענה למעשה "עוקץ" או להצגת מצגי שווא. הנתבעים טוענים כי התובע היה מודע לקשיים בהם הייתה נתונה החברה במועד ביצוע ההשקעה, קשיים שהביאו לעצם הצורך בביצועה.
עוד נטען כי התביעה הוגשה בשנת 2015 בחוסר תום לב ורק לאחר שהחברה פרעה את חובותיה לנושיה. עוד נטען שהתביעה הוגשה על סף תקופת ההתיישנות וללא כל עילה שבדין כלפי הנתבעים באופן אישי.
למן תחילת ההליך הציעו הנתבעים להעביר לידי התובע את המניות האמורות אך התובע דחה הצעה זו, לרבות בסיכומיו, ועל כן אין בדעתי להידרש לכך.
להשלמת התמונה יצוין כי החברה, באישיותה המשפטית הנפרדת, לא הגישה כתב הגנה ועל כן ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה ביום 5.7.15 על מלוא סכום התביעה.
מספר הערות מקדמיות
2. למען הסדר הטוב, מספר הערות מקדמיות:
גדר המחלוקת בין הצדדים נתחמת בכתבי הטענות בלבד ועל כן ההתייחסות לטענות הצדדים תהיה בהתאם לכתבי הטענות המקוריים. אין בכוונתי להידרש לכל טענה המגלמת הרחבה או שינוי חזית, שהועלתה על ידי מי מהצדדים, באיזה מבין שלבי ההליך המאוחר לכתבי הטענות, לרבות במהלך הדיונים, בקשות רשות הערעור, במסגרת התצהירים, העדויות בבית המשפט, הסיכומים וסיכומי התשובה;
לא אדרש לשום עדות שמועה, סברה וכל עדות אחרת שאינה קבילה על פי דיני הראיות וכן אין בכוונתי להידרש לסוגיות דיוניות שונות בהן דנתי במהלך ניהול ההליך, לרבות גילוי מסמכים, הפגישה בבית קפה "ארומה" ומעמדן של טענות התובע ביחס לדברים שנאמרו באותה פגישה (המהוות כשלעצמן עדות מפי השמועה). כל ההחלטות שניתנו עד היום בהקשר זה בכל מסגרת דיונית שהיא, בערכאת הערעור ועל ידי מותב זה, מדברות בעד עצמן;
בהתאם לתקנות סד"א החדשות הרי שכל רכיבי פסק הדין - שאינו מעורר סוגיה חדשה או מורכבת - יינתנו באופן תמציתי ככל הניתן, תוך התייחסות לעיקרי הדברים והטענות שנפרשו בתיק זה בהרחבה יתרה. למותר לציין כי כל טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים נבחנו ונשקלו במסגרת כתיבת פסק הדין בכפוף לאמור לעיל.
תמצית טענות הצדדים
3. התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעים 2 ו - 4 היו חבריו מגיל צעיר על רקע בילויים משותפים. התובע מתאר כי בשנת 2008 פנו אליו הנתבעים או מי מהם והציעו לו להשקיע בחברה כנגד רכישת מניות תוך הצגת מה שכונה על ידו "מצגי שווא" להפקת רווחים משמעותיים.
התובע טוען כי ביום 9.11.08 חתם הוא על הסכם השקעה במסגרתו העביר הוא לחברה סך של 300,000 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה) כנגד 15% ממניות החברה. התובע טען בכתב התביעה כי על פי ההסכם היה אמור הוא לקבל, בנוסף להחזר השקעתו, גם משכורת כשכיר ומעמד של דירקטור - דבר שלא נעשה.
התובע טוען כי במסגרת ההתקשרות ביניהם החברה התחייבה להשקיע 50% מכספי ההשקעה לרכישת מוצרי המותג שכונה MIZUHO (להלן - מיזוהו) וביתרת הסכום לשלם לעובדים וספקים. התובע טוען כי התחייבות זו הופרה וכי הנתבעים השתמשו בכספים לצרכיהם ולשימושם האישי (סעיף 3.19 לכתב התביעה).
התובע טוען כי מצגי השווא התבטאו, בין היתר, בהצגת נתונים ותחזיות אודות הרווחים הצפויים שלטענתו היו מזויפים, נתונים בדויים שהוצגו על ידי הנתבע 1 (לגביו טען התובע כי נאמר לו שהוא רו"ח בהכשרתו) והנתבע 4 באשר להכנסות, רווחים צפויים, השקעות אישיות שלהם עצמם, שווי החברה במועד חתימת הסכם ההשקעה, קיומה של מצבת לקוחות, קיומם של משקיעים אחרים המעוניינים להשקיע בחברה ועוד.
עוד טוען התובע כי בשלב מאוחר להסכם ההשקעה (סעיף 3.24 לכתב התביעה) התבקש הוא להעמיד סכום נוסף של 40,000 ₪ כהלוואה בערבות אישית.
התובע טוען כי מספר חודשים לאחר הסכם ההשקעה (מועד מדויק לא צוין, סעיף 3.25 לכתב התביעה) הודיעו לו הנתבעים כי החברה קרסה וחדלה לפעול. התובע טוען כי על אף ניסיונות רבים מצדו, לרבות בפגישה שהתקיימה בבית קפה "ארומה", לא עלה בידו להבין מה עלה בגורל כספי השקעתו.
התובע טוען כי ממכלול הנסיבות הנטענות עולה כי מדובר היה בתרגיל "עוקץ" ובהונאה נוכח סברתו כי הכספים הועברו לטובת ענייניהם האישיים של הנתבעים, וכי החברה הייתה בהליך קריסה ובסוף דרכה במועד ביצוע הסכם ההשקעה.
בהיבט המשפטי התובע טוען כי טעה ו/או הוטעה על ידי הנתבעים שהציגו בפניו מצגי שווא וכי הסך של 340,000 ₪ הוצא מממנו בטעות ו/או הטעייה ו/או מרמה ו/או הונאה, עושק, תרמית וגזל (סעיף 5.1 לכתב התביעה).
התובע טוען כי אחריות הנתבעים לאובדן כספי השקעתו הינה מכוח המצג הכוזב ו/או הרשלני שהציגו בפניו, וכי העובדה שמספר חודשים לאחר ביצוע ההשקעה חדלה החברה מפעילות, מבלי שיש בידה נכסים, ציוד או לקוחות - מלמדת על התרשלות הנתבעים.
התובע טען למה שהוגדר על ידו "כישלון תמורה מלא" (שהוא מונח מתחום דיני השטרות, א.ז.) וכי התנהלות הנתבעים ואי העברת המניות מלמדת על תכנון מעשה ה"עוקץ" הנטען.
עוד טען התובע (סעיף 5.5 לכתב התביעה) כי ההסכם בין הצדדים נגוע ברשלנות, עושק, תרמית, גזל ומרמה וכי זכותו לקבלת הסעד הינה פועל יוצא של בטלות ההסכם ו/או ביטולו עקב הפרה יסודית, לרבות ההפרה המגולמת באי העברת המניות.
לעניין אחריותם האישית של הנתבעים - טען התובע כי הנתבעים מעלו בחובותיהם כבעלי מניות ו/או מנהלים ו/או אורגנים של החברה. עוד טען בסעיף 6.2 לכתב התביעה כי "הנתבעים הטעו, רימו, חיבלו, הפרו את החובות המוטלות עליהם כבעלי מניות ונושאי משרה בחברה מאוגדת ו/או שלוחים של החברה, גרמו לנזקו ברשלנות ובזדון, הפרו חובת תום לב עובר לכריתת החוזה ובקיומו, עוולו את עוולת הרשלנות, תרמית, ועשו עושר שלא במשפט" במעשה או במחדל כפי שפורט בסעיף 6 לכתב התביעה.
התובע טוען לקיומה של עילה להרמת מסך ולחיוב הנתבעים באופן אישי נוכח מה שנטען להיות שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה ונטילת סיכון בלתי סביר.
עוד נטען להפרת חובות חקוקות לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977 ולפי פקודת החברות.
במישור האופרטיבי התובע עותר להשבה ו/או פיצוי בגובה כספי השקעתו בסך 340,000 ₪, שבצירוף הפרשי הצמדה וריבית הועמדו על ידו במועד הגשת התביעה על סך 413,379 ₪.
עוד עותר הוא לפיצוי בגין עוגמת נפש ו/או פיצויים עונשיים בסך 50,000 ₪.
לעניין העתירה של סעד למתן חשבונות (סעיף 8.3 לכתב התביעה) חזר בו התובע מעתירתו זו במהלך ניהול ההליך (ר' פרוטוקול הדיון מיום 19.7.16).
בסיכומיו טען התובע כי לא עלה בידי הנתבעים לסתור את טענותיו השונות לעניין התנהלותם המתוארת ולא הוצג כל מסמך על ידם שיש בו כדי לסתור את הטענות האמורות בתצהירו ועדותו. עוד הפנה התובע לטענות שונות שהועלו בתצהירו שלו ולגרסאות הנתבעים בחקירותיהם ובסיכומי התשובה התייחס לטיעונים שונים שהועלו בסיכומי הנתבעים, שלא מצאתי כי יש לפרטם מעבר לאמור עד כה.
לעמדת התובע עלה בידו להוכיח את תביעתו במלואה, בעוד שבידי הנתבעים לא עלה לסתור את טענותיו, ועל כן, עותר הוא לקבל התביעה תוך חיוב הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
4. הנתבעים 1 ו - 2 כפרו בכתב הגנתם בכל הנטען כנגדם.
לעמדתם מדובר בתביעת סרק שהוגשה על סף מועד ההתיישנות וזאת בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר תוך גרימת נזק לאפשרות הגנתם.
הנתבעים 1 ו - 2 טענו כי התובע הוא שביקש להשקיע בחברה במועד בו בוצעה השקעתו (כשהסך של 300,000 ₪ אינו מוכחש להבנתי, א.ז.), מתוך תקווה להפיק ממנה רווחים וכי מצבה של החברה הוצג בפניו לאשורו ערב ההשקעה. עוד נטען כי כספי ההשקעה הופנו לחברה ולא הועברו אישית לנתבעים או מי מהם.
עוד נטען להיעדר יריבות בינם ובין התובע בכל הנוגע להסכם ההשקעה בשים לב לכך שהסכם ההשקעה נכרת עם החברה ולא עם הנתבעים באופן אישי, הגם שהם הודיעו כבר בכתב ההגנה כי הם נכונים לבצע את הפעולות הנדרשות לצורך העברת המניות לתובע.
הנתבעים טענו כי הם פרעו ממקורותיהם האישיים, יחד עם הנתבעים 3 ו - 4, את חובות החברה לצדדים שלישיים, בעוד התובע אינו משתתף בתשלומים אלה, וכי לא בכדי בחר התובע להגיש תביעתו רק לאחר שהחברה פרעה את מלוא חובותיה ממקורותיהם האישיים של הנתבעים 1- 4.
הנתבעים 1 ו - 2 הכחישו את כל טענותיו של התובע בכתב התביעה בין היתר ביחס למעמדו ותפקידו של הנתבע 1; לגבי מצגי השווא הנטענים על ידו הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי; לעניין הקשר בין החברה היפנית ובין החברה דנן; לגבי נתונים שנמסרו על ידם לעניין מצבה הטוב של החברה ערב ההשקעה או לעניין התנהלותם לאחריה; הנתבעים הכחישו את כל טענותיו העובדתיות של התובע והפן המשפטי הנלווה לטענות אלה, לרבות במישור החוזי ובמישור הנזיקי, וטוענים כי התובע אינו זכאי לסעדים המבוקשים על ידו.
עוד נטען כי התובע, משיקולים השמורים עמו, הוא שביקש שלא לבצע את הקצאת המניות בפועל, אלא להתייחס אליו כבעל מניות בפועל (סעיף 20 לכתב ההגנה של הנתבעים 1 ו-2) בכל הנוגע להחלטות מהותיות לרבות לעניין הפסקת הפעילות של החברה.
בסיכומיהם טענו הנתבעים 1 ו - 2 כי לא עלה בידי התובע להוכיח אף אחת מהטענות שהועלו על ידו בכתב התביעה, שנותרו כולן כטענות בעלמא חסרות תימוכין משפטי או עובדתי, וכי מדובר בתביעת סרק שדינה להידחות.
עוד נטען כי התנהלותו הדיונית של התובע לרבות מספר הבקשות שהוגשו על ידו, אופן הגשתן ותדירות הגשתן חורגים מהמקובל והסביר בהליך משפטי ומגלמים חוסר תום לב דיוני שגרר את הנתבעים להוצאות נכבדות שהוערכו בכ - 100,000 ₪.
5. הנתבעים 3 ו - 4 בכתב הגנתם כפרו בכל הנטען כנגדם.
זה המקום לציין שהנתבעת 3 נפטרה במהלך ההליך בטרם נחקרה על תצהירה, אותו עתר ב"כ התובע בסיכומיו להוציא מן התיק. בקשות שונות שהוגשו על ידי התובע לצירוף בעלי דין אחרים במקומה של הנתבעת 3 ז"ל נדחו על ידי והחלטה זו אושרה גם על ידי ערכאת הערעור.
עו"ד חברון המשיך לייצג את הנתבע 4 עד תום ההליך.
בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 3 ו - 4 הועלו טענות דומות לאלו שהועלו על ידי הנתבעים 1 ו - 2 לרבות לעניין מועד הגשת התביעה וחוסר תום הלב הגלום במועד ההגשה (2/2015) בשים לב לכך שהתביעה הוגשה רק לאחר שהסתיים פירעון חוב החברה לבנק באמצעות הנתבעים או מי מהם.
לגבי הנתבעת 3 נטען כי עבדה בחברה במהלך תקופה מסוימת אך לא בתקופה בה נחתם ההסכם וכי היא לא הייתה מעורבת במגעים עם התובע.
הנתבעים טענו כי לא נטלו כספים לכיסם האישי אלא לאחר קריסת החברה פעלו לכיסוי חובותיה לנושיה מכיסם האישי בעוד שהתובע לא עשה כן. עוד נטען כי התובע הוא שהציע להשקיע בחברה וכי הוצג בפני התובע מצבה הנכון של החברה באותה עת לרבות נתוני ההפסדים.
עוד נטען כי התובע הוא שביקש שלא להירשם כבעל מניות באותה עת משיקולים השמורים עמו וכי התובע לא פנה אליהם בעניין רישום העברת המניות או מעמדו כדירקטור מעולם.
הנתבעים 3 ו - 4 הכחישו את כל טענות התובע לעניין מצגי שווא מכל מין וסוג שהוא ואת כל טענות התובע במישור העובדתי והמהותי באופן מפורט וכתב ההגנה מדבר בעד עצמו.
לעניין השימוש בכספים טענו הנתבעים 3 ו - 4 כי מידת ידיעתם בעניין זה מוגבלת בשים לב למעמדם בחברה אך מדובר בכספים ששולמו לשיעורין והושקעו בחברה ולא הופנו לכיסם הפרטי.
בסיכומיו הצטרף עו"ד חברון לכל טענות ב"כ הנתבעים 1 ו - 2 וביקש לשים דגש מיוחד על התנהלותו הדיונית של התובע שהביאה להכברת הוצאות והליכים בשיעור יוצא דופן בשים לכמות בקשות הביניים וההחלטות שנדרשו במהלך ניהול הליך זה ועתר לפסיקת הוצאות מתאימות, בשים לב לכך שמרשו נדרש להגיע מיפן לצורך שמיעת עדותו.
לגופו של עניין נטען כי לא עלה בידי התובע להוכיח אף אחת מטענותיו במישור העובדתי או המשפטי לרבות לעניין סכום ההשקעה הנטען על ידו, וכי ההפניות בסיכומי התובע לתצהיר התובע בעצמו אין בהן כדי לסייע לתובע, שעדותו נותרה עדות יחידה של בעל דין, נעדרת תימוכין בראיות כלשהן.
תמצית תיאור ההליכים בתיק
6. משלא הוגש כתב הגנה על ידי החברה (הנתבעת 5) - ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה.
לאחר הגשת כתבי הטענות של יתר הנתבעים ומשלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה לרבות במסגרת הליך גישור אליו הופנו - נקבע התיק לשמיעת ראיות.
בתיק זה הוגשו, בעיקר על ידי התובע, בקשות ביניים רבות (שחלקן פורט בתצהיר עדותו הראשית) לרבות מספר בקשות בעניין הליכים מקדמיים, בקשה לצירוף ראיה (לעניין הקלטת הפגישה בבית קפה "ארומה" - שצירופה נאסר), פסלות שופט, צירוף בעלי דין נוספים לאחר פטירת הנתבעת 3 ועוד.
התיק האלקטרוני וההחלטות המהותיות שניתנו במהלך ניהול ההליך על ידי מותב זה, אם בדיונים ואם בהחלטות ביניים, וההחלטות שניתנו על ידי ערכאת הערעור - מדברות בעד עצמן ואין צורך להרחיב את היריעה בנושאים האמורים פעם נוספת.
לצערי, שמיעת הראיות גם היא התעכבה מעבר לדרוש מסיבות שונות כמפורט בהחלטות שניתנו.
מטעם הצדדים העידו רק בעלי הדין, למעט הנתבעת 3 שהלכה לעולמה במהלך ניהול ההליך וטרם שמיעת הראיות.
לאחר הגשת הסיכומים - בשל התיק למתן פסק דין.