תמצית ההכרעה
7. לאחר עיון בכתבי הטענות ובתצהירים על נספחיהם, ולאחר שמיעת העדויות ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים - דין התביעה להידחות.
להלן הנימוקים.
הראיות מטעם הצדדים
8. טרם בחינת הראיות שהובאו מטעם הצדדים יוער שתיק זה חייב חזרה מסוימת למושכלות ראשונים בהיבטים שונים ובכלל זה ניסוח עילת תביעה (cause of action).
על אף היקפו הנרחב של כתב התביעה ושלל התיאורים והנתונים שהועלו בו (שמרביתם לא הוכחו וחלקם אף נסתרו פוזיטיבית) הרי שלא עלה בידי התובע להבהיר באופן חד וברור מהי עילת התביעה מכוחה הוא טוען כלפי כל אחד מהנתבעים 1 - 4. ניסוח עילות התביעה השונות מתחומים משפטיים שונים והפנייתן כלפי כל הנתבעים נעשה ללא כל אבחנה בין הנתבעים השונים, מידת ההיכרות עמם, מעמדם ותפקידם בחברה, חלקם במו"מ החוזי הנטען, המצגים הנטענים ביחס למי מהם נטענו באופן גורף וכללי ללא אבחנה ביחס למצג, מועדו, תוכנו וכיו"ב, עצם האפשרות להרמת מסך כלפיהם בשים לב למעמדם בחברה, התקיימות התנאים הנדרשים להרמת מסך ביחס לכל אחד מהנתבעים בנפרד וכיו"ב.
ציון שורה של טענות כאלה ואחרות או השערות כאלה ואחרות בכתב התביעה - שמרביתן כלל לא הוכחו על ידי התובע ונותרו טענות בעלמא - אינו מייצר עילת תביעה.
9. היבט דיוני נוסף, שגם הוא בגדר מושכלות ראשונים, הוא נושא נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות והאבחנה הידועה בין השניים. שניהם יחד מהווים את נטל ההוכחה המוטל על התובע. על התובע מוטל נטל ההוכחה מתחילת ההליך ועד סופו. על התובע להציג את הראיות התומכות בטענותיו ולעמוד בנטל השכנוע.
ייאמר מיד: מרבית הטענות שהועלו בכתב התביעה לא הוכחו על ידי התובע במסגרת הבאת הראיות. אותן טענות ספורות, שהוכחו או לא נסתרו, ממילא לא היה בהן כדי לבסס עילת תביעה או להניח תשתית לפסיקת הסעדים שהתבקשו על ידו כנגד הנתבעים 1 - 4 או מי מהם.
כידוע, כל חוסר, אי הבחנה או עמימות בכתב התביעה, ניסוחו וסעדיו פועלים לחובת התובע ולא לחובת הנתבעים.
בזהירות המתחייבת והמתבקשת יוער כי אפשר והתובע נתפס לכלל טעות בעניין זה בסיכומיו ביחס לחובת הנתבעים בנסיבות העניין להציג מסמכים לסתירת טענותיו שלו שלא הוכחו כשלעצמן. זאת בשים לב לנטל ההוכחה המוטל על התובע ולכך שטענותיו שלו עצמו לא נתמכו בשום ראיה אובייקטיבית או מסמך כלשהוא ונותרו כטענות בעלמא (למותר לציין שתצהיר התובע אינו בגדר מסמך לצורך עניין זה).
כל בעל דין, לרבות נתבעים, נושא בנטל הבאת הראיות (להבדיל מנטל ההוכחה). יחד עם זאת, נתבעים באשר הם אינם חייבים כלל להציג ראיות מטעמם, אם הם הגיעו לכלל מסקנה לאחר בחינת הראיות שהובאו מטעם התובע, כי לא עלה או לא יעלה בידי התובע להוכיח את טענותיו בהתבסס על הראיות שהובאו מטעמו ולהרים את הנטל המוטל עליו.
מדובר בשיקול מקצועי/משפטי של הנתבעים ובאי כוחם שבית המשפט לא יתערב בו בתיק זה ובכלל. זה המקום לציין שטענות הנתבעים לפיהם הם עצמם נשאו באופן אישי בחובות החברה לאחר קריסתה כלל אינה חלק מגדר המחלוקת בין הצדדים או מעתירות התובע בכתב התביעה.
במקרה שבפניי, בהעדר העברת נטל ההוכחה אל הצד שכנגד או כל קונסטרוקציה משפטית אחרת המחייבת זאת, אין בסיס משפטי או עובדתי לקבלת טענת התובע לפיה "הימנעות" הנתבעים מהצגת מסמכים כאלה ואחרים (שלשיטתו היו נדרשים לצורך מה שכונה על ידו "סתירת טענותיו") צריכה להוביל לקביעה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו. הדבר חותר תחת עצם המושג "נטל ההוכחה".
ככל שהתובע לא הוכיח דבר ולא הביא כל ראייה שהיא להוכחת תביעתו - שלו פרט לעדותו שלו, שעליה עוד אעמוד המשך בהרחבה, הרי שברי כי לא הנתבעים הם שאמורים לעשות את מלאכתו. משכך, טענות התובע בעניין זה בסיכומיו - נדחות הן בפן הדיוני והן בפן המהותי.
10. הראיות שהובאו מטעם התובע:
בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע, כמעט מילה במילה, על עיקרי הדברים שנטענו בכתב הטענות מטעמו, שכבר פורט בהרחבה לעיל ואין צורך לחזור על הדברים פעם נוספת.
לתצהיר התובע צורפו מסמכים שונים מרשם החברות הנוגעים לחברה ובעלי המניות וכן הסכם ההשקעה והמצגת שנלוותה לו (המהווה חלק בלתי נפרד מההסכם על פי לשונו של ההסכם).
עוד פירט התובע בתצהירו את בקשות הביניים שהוגשו על ידו נכון לאותה עת וצירף לתצהירו בקשות ביניים רבות על נספחיהן, החלטות בבקשות ביניים, תצהירי גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים מטעם הנתבעים ועוד.
הגם שהדברים אמורים להיות ברורים ועל מנת למנוע אי בהירות, יודגש כי בקשות ביניים מטעם התובע וטענות התובע באותן בקשות אינן בגדר תוספת ראייתית לגרסת התובע אלא הן בגדר "סיוע עצמי" וכל טענות התובע בשלבי הביניים ובתצהיר עדותו הראשית חד הם - וכולם יחד מהווים גרסה יחידה של בעל דין.
אזכיר עוד כי התובע ויתר על עתירתו למתן חשבונות, וההחלטות שניתנו במסגרת ההליך לעניין היקף גילוי המסמכים ומתן התשובות לשאלונים, לרבות על ידי ערכאת הערעור, ולעניין דחיית העתירה לצירוף ראיה בשלב מאוחר יותר - מדברות בעד עצמן ולא אחזור על הדברים במסגרת זו. בפועל לא צורפה על ידי התובע שום ראיה נוספת מטעמו פרט לאלו שצורפו לתצהירו.
הגם שהתובע טען מהלך כל ההליך כי הנתבעים מנעו ממנו אפשרות לעיין במסמכים הדרושים לו לצורך תביעתו, הרי שבפועל אין מחלוקת כי התובע ויתר על העתירה למתן חשבונות ולא הציג הסבר מניח את הדעת מדוע הגיש תביעתו בשלב כה מאוחר. טענותיו לפיהן פנה לנתבעים במשך שנים לאחר קריסת החברה לא נתמכו במסמכים ולא הוכחו. כמו כן לא הובהר על ידו מדוע לא פנה בתביעה למתן חשבונות עובר לנקיטת הליך זה.
בשים לב לפרק הזמן הרב שחלף, ומשבחר התובע שלא לעמוד בהוראות החלטותיי הקודמות לעניין מיצוי ההליכים המקדמיים (החלטה שאושרה על ידי ערכאת הערעור במהלך ההליך) - אין לו להלין אלא על עצמו.
לעניין תצהירי התשובות לשאלון ותצהירי גילוי המסמכים של הנתבעים שצורפו לתצהיר התובע - התובע לא עתר להגיש את תצהירי הנתבעים במענה לשאלונים או לגילוי מסמכים כראיות מטעמו במסגרת שמיעת ראיות הנתבעים וזאת במתווה הדיוני המקובל להגשת ראיות מסוג זה (דהיינו הצגתם לגורמים החתומים עליהם לאישורם והגשתם לבית המשפט).
גם אם אניח לטובת התובע כי צירוף המסמכים הנ"ל לתצהירו מלמד על רצונו להסתמך עליהם במסגרת ההליך ואבחן אותם ככאלה, הרי שעיון בהם לגופם מלמד שאין בהם כדי לסייע לתובע בהוכחת תביעתו.
משכך, כל שהציג התובע כראיות מטעמו במסגרת ההליך, בנוסף לתצהירו, הינו הסכם ההשקעה (לעניין הסך של 300,000 ₪) על נספחיו, ומסמכים שונים מטעם רשם התאגידים.
בשים לב לכך שנושאים אלה (דהיינו עצם חתימת ההסכם מול החברה, המצגת הצמודה לו והנתונים המופיעים ברשם החברות) הינם נושאים שלא היו שנויים במחלוקת של ממש בין הצדדים במישור העובדתי - להבדיל מהנפקות המשפטית אותה מבקש התובע בדיעבד לשוות לדברים דהיינו מצג שווא, הונאה, מרמה וכיו"ב - הרי שלא היה במסמכים אלה כדי להועיל להוכחת התביעה כנגד הנתבעים 1 – 4 והדברים יפורטו בהמשך.
כפי שהוער גם בדיון ההוכחות האחרון בתיק, הרי ששאלות ב"כ בחקירה נגדית אינן ראיות בהליך אלא תשובות העדים בלבד. משכך, וככל שהשאלות שהוצגו על ידי ב"כ התובע למי מהנתבעים כללו תזה עובדתית או משפטית שלא נתמכה בראיות, הרי שאין בכוונתי להידרש לכך במסגרת בחינת הראיות וזאת מבלי שאדרש לכל שאלה ושאלה שהועלתה בחקירות הנתבעים, שהיקפן היה ניכר אך לא בהכרח נדרש לבירור המחלוקת הקיימת בתיק.
11. מטעם התובע העיד רק התובע בעצמו ועל כן עדותו כולה מהווה עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך.
כידוע, בית המשפט לא יבסס הכרעה על בסיס עדות יחידה של בעל דין אלא במקרים חריגים ועל בסיס הנמקה מתאימה.
מקרה זה אינו נמנה על חריגים אלה ואף לא בקירוב לכך.
לאחר שמיעת עדות התובע אני קובעת כי לא היה בעדותו כדי לתמוך בטענותיו השונות והמגוונות כנגד הנתבעים 1- 4 ואפשר כי ההיפך הוא הנכון.
עדותו של התובע בפניי במסגרת חקירתו ניתנה באופן מסויג מאוד, זהיר, לאקוני ולעתים אף מתחמק. היא אף עמדה בסתירה מסוימת להתנהלותו באולם הדיונים בשלבים אחרים של ההליך, לרבות בעת חקירותיהם הנגדיות של הנתבעים, בגינן נדרשתי להעיר לתובע מספר פעמים והדברים צוינו בפרוטוקול הדיון.
במהלך חקירתו הנגדית התרשמתי כי התובע מתקשה להתמודד עם השאלות המוצגות לו ביחס לנושאים המשפטיים והעובדתיים המועלים בתצהירו: החל מאופן ניסוח הדברים בתצהירו (לדוגמא "טעות" או "הטעיה") ועד התמודדות עם סוגיות בסיסיות העומדות בלב המחלוקת לכאורה דוגמת המצגים שלכאורה הוצגו לו על פי טענתו. חלק ניכר מטענותיו נסתרו מתוך המסמכים המעטים שהציג ומעדותו שלו.
התובע היה זהיר מאוד בתשובותיו ונעדרו מעדותו הספונטניות והרצף המצופים בעת שמיעת עדות בתיק מסוג זה. בית המשפט, כגורם מקצועי, יודע להבחין בין קושי בעת מתן עדות הנובע מעצם מעמד החקירה הנגדית ובין קושי הנובע מהתמודדות עם הדברים לגופם. במקרה זה התרשמתי כי התובע אינו יודע להסביר בבירור את הנטען על ידו בתצהיר ובפועל אינו יכול להוכיח דבר מהנטען על ידו לעניין היות המצגים שהוצגו לו על ידי הנתבעים או מי מהם משום כוזבים או רשלניים, מועדיהם, פרטיהם, מידת חלקו של כל אחד מהנתבעים ועל כן עדותו ניתנה באופן כה זהיר ולאקוני.
התרשמתי כי בניגוד לטענתו לפיה הנתבעים או מי מהם היו חבריו מגיל צעיר, שעשו שימוש ביחסי החברות לביצוע ה"עוקץ" הנטען, הרי שבפועל היכרותו האישית של התובע הייתה בעיקר, אם בכלל, עם הנתבע 2 וכי את הנתבע 4 פגש פעמים ספורות בלבד. עוד אישר התובע כי היכרותו עם הנתבעת 3 המנוחה הייתה מצומצמת מאוד וכי הוא אינו יודע מה היה מעמדה או תפקידה בחברה מעבר לרשום בדו"ח רשם החברות.
לאחר שמיעת עדותו התרשמתי כי היכרותו עם הגורמים השונים הייתה קלושה בהרבה מכפי שניסה להציג ובפועל הייתה מינורית ולא יותר מכך. הדברים גרעו ממידת מהימנותו של התובע בשני היבטים: הראשון - לעניין מידת האמון שלטענתו רחש לנתבעים בשלב המו"מ טרם ההשקעה והשני - לעניין השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה לאחר מעשה. אזכיר כי התובע טען שלכאורה יחסי החברות הם שהביאו לעיכוב בהגשת התביעה משך כמעט 7 שנים. לא מצאתי בסיס ממשי כלשהוא לטענה זו, אם לעניין עוצמת יחסי החברות ואם לעניין השפעת הדברים על שיקולי התובע במשך שנים רבות לאחר מכן.
אפשר שגם התנהלות הצדדים במהלך ניהול ההליך המשפטי והביטויים שבהם מצאו לעשות שימוש זה כלפי זה - מדברים בעד עצמם.
מעדותו של התובע עלה כי הוא קרא את ההסכם שנחתם מול החברה טרם חתימתו עליו ואף עיין במצגת שמהווה חלק בלתי נפרד מאותו הסכם. בעדותו בעל פה סתר התובע נתונים שונים שהועלו על ידו בתצהירו בנושאים אלה.
לדוגמא: בניגוד לטענתו בתצהירו לפיו הוצג לו מצג לפיה מצבה של החברה "מצוין" (סעיף 14 לתצהיר) או כי החברה "רווחית מאוד" (סעיף 24 לתצהיר), אישר התובע בעדותו בבית המשפט כי הוצגו לו מסמכים מהם עולה כי החברה הייתה הפסדית ולא הייתה רווחית, הוא ידע שהעסק מצוי כהגדרתו "במינוס" וכי הייתה רק ציפייה לכך שהוא אמור להרוויח, תוך הבנת הסיכון המובנה בכך:
" ש. קראת את ההסכם עליו אתה חתום?
ת. כן. קראתי.
ש. קראת את הנספחים להסכם?
ת. כן.
ש. אתה בטח יודע שכל השקעה בעסק כרוכה גם בסיכון.
ת. אני יודע.
ש. מה הסיכון שאתה חשבת?
ת. לפי מה שנאמר לי כל הזמן, העסק בצמיחה, גדילה, לוקחים מכוניות, הכסף משמש לקניית ציוד, לסוכנים, להגדת העסק והמכירות.
ש. מה אמרו לך לשיטתך שמצב העסק נכון לאותו מועד?
ת. כרגע הוא במינוס אבל יש שוטף 90, 60, האתרים משלמים שוטף 90. זה עסק מתגלגל. כל עסק בהתחלה במינוס. קונים סחורה ועד שמשלמים. בסוף יש רווח.
ש. אז כל עסק מרוויח?
ת. לא כל עסק" (עמ' 15-16 לפרוט').
ובהמשך -
"ש. 3 שנים שהעסק מפסיד. לא במינוס. עדיין אתה עומד על גישתך שהעסק מרוויח?
ת. לא הוצג לי שהעסק מרוויח. הוצג לי שהעסק אמור להרוויח.
...
ש. ב-2008 הפסדים?
ת. נכון, היה משבר כלכלי. באותה השנה הוא יכול היה להפסיד.
ש. הרגע אמרת שב-2008 היה משבר עולמי ואכן החברה הפסידה. לא ידעת מתי המשבר יסתיים.
ת. לא הסתכלתי על תחזיות הבורסה.
ש. היה משבר. אתה נכנסת להשקעה באמצע המשבר, בעיצומו ולא היתה לאף אחת תחזית מתי המשבר יסתיים.
ת. נכון".
(עמ' 16 לפרוט').
12. מהאמור עולה בבירור כי התובע היה מודע לכך שהחברה אינה רווחית וכי הוא נכנס להשקעה המדוברת ביודעו כי החברה במשבר. הדברים מאירים באור אחר לגמרי את טענותיו של התובע ואת גרסתו לגבי מצג שווא או הצגת נתונים כוזבים וההסכם על נספחיו מצביע על הדברים בבירור.
מעיון בהסכם ובמצגת אני למדה כי כבר במבוא להסכם ציינה החברה כי היא נזקקת להלוואה הנדונה על מנת לשפר את ההון החוזר שלה. עוד צוינו בהסכם הלוואות בעלים קודמות שניתנו על ידי מי מהנתבעים בהיקפים לא מבוטלים.
מהמצגת המצורפת עולה בבירור כי בשנת 2008 (חודשים ינואר עד אוגוסט) צברה החברה הפסדים בשיעור של כ - 238,000 ₪. עוד הוצגו נתונים אודות תזרים המזומנים של החברה ביחס לאותה תקופה מהם עלה כי הוצאותיה עולות על הכנסותיה וכי תזרים המזומנים הינו שלילי. הדברים הוצגו באופן ברור וחד משמעי.
המצגת כוללת גם תחזיות שונות לגבי מכירות עתידיות באופן משתנה על בסיס מספר הסוכנים שיהיה בידי החברה להעסיק לצורך ביצוע מכירות עתידיות. מהמצגת עולה בבירור מדובר כתחזית בלבד וכי מדובר בנתונים אפשריים עתידיים על פי מצב דברים מתפתח. הנתונים השונים הוצגו בתחזית על בסיס מספר הסוכנים שיועסקו על ידי החברה בהתאם לעלויות המשתנות הנובעות מכך וזאת בין סוכן אחד לארבעה (כאשר ברי כי עלות העסקת מספר סוכנים עולה על עלות העסקת סוכן אחד ובהתאם משתנה הצפי לגידול בעלויות ובמכירות כאחד).
עוד הוצגו נתונים שונים לגבי העסקה המוצעת אשר השתכללו בחלקם לכדי ההסכם שנחתם בין החברה והתובע.