לטעמי, עיון במצגת מעלה בנקל כי החלק הנוגע לרווחים עתידיים או פעולות עתידיות מהווה תחזית עתידית כללית ולא התחייבות ספציפית לרווח כזה או אחר. עוד ניתן לראות כי התחזית מושפעת מגורמים שונים, לרבות מספר הסוכנים שיהיה ביכולת החברה להעסיק. לא ניתן ללמוד מהמצגת דבר לגבי התחייבות פוזיטיבית עתידית כלפי התובע ביחס להיקף רווחים כזה או אחר או ללוח זמנים כזה או אחר.
כמו כן לא ניתן לקבוע שהמצגת הציגה את המצב הקיים של החברה נכון לאותה עת באור "ורוד" יותר מכפי שהיה בפועל נוכח הנתונים המספריים הברורים והמפורטים שהוצגו ואני דוחה את טענות התובע בעניין זה. במצגת נרשם שחור על גבי לבן, באופן מפורט תוך ציון ההתפלגות לחודשים שונים, כי החברה מצויה בהפסדים של כרבע מיליון ₪ ומתנהלת בתזרים מזומנים שלילי לאורך כל שנת 2008.
דומה כי גם התובע היה ער לכך בעדותו ולא בכדי התקשה להתמודד עם השאלות בעניין זה ובאופן רפה אישר בחקירתו כי אכן לא ניתן להתחייב להצלחה כזו או אחרת של השקעה או עסק.
(במאמר מוסגר יוער כי אין אני נדרשת למצבה של החברה לפני שנת 2008 מאחר והתובע בעצמו אישר בחקירתו כי לא התעניין במצבה של החברה עובר לשנת 2008 ולא הוצגו נתונים הקשורים לתקופה קודמת לשנת 2008).
נוכח נתונים ברורים ומפורטים אלה, שצורפו להסכם עליו חתם התובע ואותו אישר כי קרא, ובהעדר הוכחה כלשהיא (פרט לעדות התובע שהיא עדות יחידה של בעל דין שאין לה כל תימוכין) ביחס להצגת נתונים אחרים על ידי הנתבעים או מי מהם ערב ההסכם או בשלב המו"מ הטרום חוזי - הרי שטענות התובע לפיהן הוצגו לו מצגי שווא ביחס למצבה האמיתי, כהגדרתו, של החברה או בהיותה מצויה במצב טוב יותר מכפי שהייתה בפועל - נדחות.
זאת ועוד: לא רק שהתובע לא הוכיח את עצם קיומם של מצגי השווא הנטענים על ידי בכתב התביעה ביחס לנתבעים 1 – 4 אלא שהוא אף לא הוכיח מי מהנתבעים 1 – 4 הוא זה שלטענתו הציג את המצג/ים הנטענים ביחס לשורת הנתונים לכאורה המצוינים בכתב התביעה ובתצהיר, באילו מועדים בוצעו המצגים האמורים וכיו"ב פירוט נדרש לצורך הוכחת רכיבים עובדתיים אלה.
אזכיר כי מעדותו עלה כי היכרותו עם מרבית הנתבעים הייתה קלושה מאוד ובכל הנוגע לביצוע ההשקעה עיקר התנהלותו הייתה מול הנתבעים 1 ו - 2 לשיטתו שלו, כך שלא ברור מהי המסכת העובדתית הנטענת ביחס לנתבעים 3 ו - 4 בהקשר זה וזאת כאשר כל עמימות או היעדר פירוט בכתב התביעה פועלים לחובת התובע.
גם לעניין הנתבעים 1 ו - 2 לא עלה בידי התובע להוכיח את דבר קיומם של מצגי השווא הנטענים על ידו או יתר הטענות לעניין אופן הצגת הנתונים הנטענים על ידם או על ידי מי מהם.
לאחר שמיעת כל העדויות, לרבות עדויות הנתבעים 1 ו - 2, אני דוחה טענותיו של התובע ביחס לכך. הטענות כולן היו סתמיות, כלליות, ללא התייחסות למסמכים, מועדים קונקרטיים או נתונים של ממש מפניהם היו יכולים הנתבעים או מי מהם להתגונן באופן יעיל. לא ניתן לקבוע על פי טענותיו הסתמיות והכלליות של התובע ממצאים עובדתיים מהסוג הנטען על ידו בכלל וברף הדרוש בפרט. כל הנרשם מפי התובע בתצהירו לעניין דברים שמסרו לו, לטענתו, הנתבעים 1 ו - 2 או מי מהם בקשר לביצוע ההשקעה, נותר כעדות יחידה של בעל דין שלא נתמכה בראיה כלשהיא ובחלקה נסתרה מתוך חקירתו של התובע בעצמו.
בנסיבות אלה, ובשים לב לחלוף הזמן הניכר ממועד האירועים, יש ליתן משקל משמעותי יותר למסמכים שהוצגו מזמן אמת, אך עיון במסמכים שהוצגו מטעם התובע מעלה כי הם אינם תומכים בטענותיו.
כל טענות התובע לעניין מצגים כוזבים שונים שהוצגו לו ביחס למצבה של החברה, היותה "רווחית" ו"במצב מצוין" נסתרו הן מתוך המסמכים שצורפו על ידו במסגרת ראיותיו והן מתוך עדותו שלו עצמו. פרט להסכם, המצגת ותצהיר התובע אודותיו נחקר, לא עלה בידי התובע להביא שום ראייה נוספת התומכת בטענותיו המקיפות והחמורות כלפי הנתבעים 1-4 או מי מהם ביחס למצגים הנטענים והטענות נותרו כטענות בעלמא.
גם לעניין השימוש בכספי ההשקעה לצרכים אחרים מאלה שלגביהם הוסכם, לא עלה בידי התובע להביא שום ראייה לגופן של טענות, קל וחומר לגבי הבסיס להטלת אחריות אישית על הנתבעים 1-4 בגין טענותיו במישור זה (שכשלעצמן לא הוכחו) להבדיל מהחברה. התרשמתי שהתובע מתקשה להבחין בין החברה באישיותה המשפטית הנפרדת ובין הנתבעים גם בהקשר זה.
בתחילת הדברים אציין כי בניגוד לנטען על ידי התובע והשאלות הרבות שהוצגו בעניין המותג הנטען "מיזוהו", הרי שעל פי ההסכם החברה לא התחייבה לעשות שימוש במחצית מכספי ההשקעה כדי לרכוש מוצרים של המותג "מיזוהו".
עיון בהסכם ובמצגת מדובר בנתון שהוזכר במצגת לגבי "העסקה המוצעת" אך בפועל בהסכם החתום - ואשר מגלם את הבשלת הסכמת הצדדים - לא צוין המותג הנטען אלא צוין כי 50% מכספי ההשקעה יופנו לרכישת מוצרים ללא אפיון ספציפי של אותו מותג. אין מחלוקת כי התובע קרא את ההסכם וחתם עליו וחזקה עליו כי הוא ידע על מה הוא חותם וזאת כעולה מעדותו שלו.
משכך, כל הטיעון לעניין הפרת ההסכם בהיבט זה נדחית כבר מטעם זה. הדברים מתווספים לנתון כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי סעיף זה הופר על ידי החברה או נפקות הפרתו (שלא הוכחה) על אחריותם האישית של הנתבעים. ושוב אדגיש: עצם טענת התובע כי ההסכם הופר על ידי החברה אינה אוטומטית מטילה חובה דיונית או מהותית כלשהיא על הנתבעים 1 – 4 באופן אישי ביחס לכך.
טענות התובע לפיהן כספי ההשקעה הועברו לצרכיהם האישיים של הנתבעים לא הוכחו ונותרו טענות בעלמא. התובע לא ידע לומר דבר אודות גלגולם של כספי ההשקעה ופרט להעלאת טענות והשערות בעלמא לגבי מה נעשה עם כספים אלה - לא הובאה על ידו כל ראיה של ממש ביחס לנתבעים או למי מהם. הדברים עלו גם בחקירתו הנגדית בה לא ידע להסביר בעצמו את משמעות המונחים בהם נקט בתצהירו לעניין השימוש בכספים לצרכי הנתבעים או לכיסם האישי ושתי הטענות כאחת נותרו כהשערות בלבד ללא בסיס בראיות (ר' עמ' 14 לפרוט').
גם לעניין שורת הטענות המצדיקות ביטול ההסכם לא היה בידי התובע לשפוך אור בראיותיו מעבר למה שנרשם על ידו בכתב התביעה והטענות נותרו גם הן כטענות בעלמא. התובע תיקן את טענותיו בהקשר זה במעמד הדיון וטען להטעיה ולא ל"טעות" אך פרט לעצם העלאת הטענה והסתמכות על אותן ראיות מעטות שהציג, אליהן כבר נדרשתי, לא עלה בידו להוכיח שורת טענותיו בעניין זה על אף הנטל המוטל עליו וההיבטים הנדרשים על פי הדין והפסיקה להוכחת רכיבים דוגמת תרמית או עושק.
גם לעניין העתירה להעברת המניות לא עלה בידי התובע להסביר להנחת דעתי מדוע לא פעל במהלך התקופה שלאחר ביצוע ההשקעה לביצוע העברת המניות על שמו. התובע לא הציג הסבר מניח את הדעת להימנעות ארוכת השנים, ואף לא הציג דרישה כלשהיא בכתב עובר להגשת התביעה כאן שהוגשה כמעט שבע שנים לאחר הפסקת פעילות החברה.
לא ברורה איזו תועלת היה אמור התובע להפיק מעתירתו להעברת המניות שבע שנים לאחר הפסקת הפעילות פעם שהוא לא עתר לכך בשלבים בהם החברה הייתה פעילה. ההסבר לעניין יחסי החברות לא התקבל על דעתי כפי שכבר ציינתי לעיל בשים לב להיכרות המינורית עם מרבית הנתבעים ויתר הנסיבות שפורטו.
ההסבר המאוחר שניתן לכך בסיכומי התובע (ביחס לחוסר התוחלת של רכיב זה בשלב זה) אינו נותן מענה הולם לשאלה מדוע הדבר לא נעשה על ידו שנים קודם לכן. בכל מקרה מדובר בסעד שהתובע זנח, גם לשיטתו שלו, ועל כן אין צורך לפרט בנושא זה מעבר לכך.
לעניין קבלת שכר כשכיר בחברה - מלשון ההסכם עלה כי התובע היה זכאי לקבל שכר ככל שהיה מבצע עבודה כלשהיא עבור החברה לאחר חתימת ההסכם. התובע לא טען כי בוצעה על ידו עבודה כלשהיא לאחר חתימת ההסכם (להבדיל מהטענה לעניין עיצוב הלוגו שבוצעה טרם חתימת ההסכם). עוד יוער כי הטענה לעניין משכורת כשכיר לא הועלתה במישור של סעד כספי אופרטיבי אלא אמורה הייתה לגלם היבט של הפרת ההסכם. משלא הוכחה כל הפרה של ההסכם בהיבט זה -הרי שהדיון ברכיב זה מתייתר.
ממילא לא הוברר האדן המשפטי להטיל הפרה מסוג זה (אילו הייתה מוכחת) לפתחם של הנתבעים 1 - 4 באופן אישי, להבדיל מהחברה (שגם ביחס אליה לא הוכחה הטענה על ידי התובע). לטעמי מדובר בדוגמא נוספת של נתון שלא הוכח ושגם לא הייתה כל תוחלת בהצגתו במישור היחסים אל מול הנתבעים.
לעניין ביטול ההסכם וההשבה הנגזרת מהביטול- ההסכם שהתובע לכאורה עותר לביטולו ולהשבה הנגזרת מכך נערך אל מול החברה - שכבר ניתן נגדה פסק דין - ולא אל מול הנתבעים באופן אישי וגם בעניין זה טענותיו אינן קוהרנטיות. ככל שהתובע היה מעוניין לבטל את ההסכם עם החברה - באישיותה המשפטית הנפרדת - ולהביא להשבת הדברים הרי שלא ברור מדוע לא עשה כן שנים קודם לכן אלא רק במסגרת דיונית זו ומהי העילה האישית כנגד הנתבעים בכל הנוגע למישור זה. כנגד החברה כאמור ניתן הסעד המבוקש על ידי התובע.
ההסבר הרפה שהוצג לפיו הוא פנה לנתבעים ועקב יחסי החברות נמנע מלעשות כן עד הגשת התביעה היה נראה בעיניי קלוש ולא נתמך בראיות. כבר צוין שלא הוצגה שום דרישה בכתב או הודעה על ביטול ההסכם מהתקופה הסמוכה להפסקת פעילותה של החברה, כי התביעה דנן הוגשה על סף תקופת ההתיישנות וכי ההיכרות המדוברת הייתה קלושה והיחסים האישיים, אם היו כאלה, הגיעו לקיצם זה מכבר באופן שאין בו כדי לספק הסבר מתאים.
13. לעניין עילת הרמת המסך:
גם עילה זו נטענה בעלמא ללא ביסוס של הנתונים הצריכים לקביעתה ומבלי שהוצגו ראיות בעניינה, פרט לעצם השימוש במונחים המשפטיים הקבועים בהוראות החוק החל בעניין זה לרבות "סיכון בלתי סביר" וכיו"ב.
עילת הרמת המסך קבועה בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 ולפיו:
"(א)(1) בית-משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד".
בפסק דינה של כב' השופטת רות רונן בת"צ (כלכלית) 47119-12-15 אפרימוב נ' יו. אס. ג'י קפיטל ישראל בע"מ (פורסם בנבו, פסק דין מיום 24.6.19) נדונו טענות שונות שהועלו לעניין עילה להרמת מסך, שפורטו באופן רחב אף יותר מכפי שפורטו על ידי התובע בעניין שבפניי, ונקבע כי :
"סעיף 6 מהווה חריג לכלל לפיו לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. הפסיקה קבעה לא אחת כי מדובר ב"סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה" (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון, פס' 56 (22.1.2015) [פורסם בנבו] (להלן: "מרכז העיר אשדוד")). הגישה הזהירה של הדין והפסיקה ביחס להרמת-מסך מחייבת כי לא בכל מקום בו חברה הפרה את הדין שבעל-מניות או נושא משרה היה מודע להוראותיו, יורם מסך ההתאגדות...
73. בנסיבות המקרה דנן כפי שהן נטענו והוכחו על ידי המבקש, אני סבורה כי הוא לא עמד בנטל ולא הוכיח כי קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות. המבקש טען כאמור כי המשיב "פעל כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או שהוא היה מודע לכך שהחברה פועלת "באופן הפוגע בתכלית החברה". אולם המבקש לא הרים את הנטל - ולו גם את הנטל הראשוני הנדרש בשלב זה של הדיון להוכחת טענות אלה.
טענה לפיה יש להרים את מסך ההתאגדות כדי להטיל אחריות אישית על בעל-מניות או נושא משרה בחברה, תתקבל רק במקרים בהם מוכח כי השיקולים ביסוד קיום הפעילות באמצעות חברה היו שיקולים שאינם כשרים או כי נפל פגם בהתנהלות בעל המניות או נושא המשרה תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות (ר' למשל רע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ (31.8.2017)[פורסם בנבו] . מעבר לכך נפסק כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות בנסיבות קיצוניות של מימון דק (ע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ, סג(1) 548 (2009) או במקרים בהם הוכח כי בעלי המניות או המנהלים ביצעו פעולות הגובלות בתרמית, לרוב מתוך ניסיון להתחמק מפירעון חובות וכאשר לא היתה כוונה אמיתית להקים עסק ממשי והחברה שימשה הלכה למעשה כ"קליפה ריקה".
74. המבקש לא טען וודאי שלא הוכיח כי זהו המצב במקרה דנן. המבקש לא טען ל"מימון דק". הוא אף לא טען ולא הוכיח כי החברה הוקמה מלכתחילה משיקולים לא כשרים, כדי להתחמק מחובות וללא כוונה אמיתית להקים עסק ממשי. מעבר לעובדה שלא הובאו כל ראיות ביחס לנסיבות הקמת החברה המאפשרות קבלת טענות אלה, הרי שממילא וכפי שהובהר לעיל, המשיב לא היה זה שהקים את החברה אלא הוא רכש את מניותיה רק מספר שנים לאחר הקמתה, בחודש מרץ 2015 באמצעות המשיבה 3.